ההגנה הרוחנית הטובה ביותר: זו המידה שיכולה להציל אתכם מלהיכשל

הבושה היא כוח רב עוצמה המשפיע על התנהלותנו היומיומית, אך האם ידעת שהיא יכולה להיות הנשק החזק ביותר שלך נגד עבירות? פעמים רבות אנו מונעים מעצמנו לפעול בצורה לא נאותה רק מתוך החשש שייראו אותנו, אבל האם הבושה הזו מספיקה? במאמר זה נגלה איך אפשר להשתמש במידת הבושה לא רק כדי להימנע מעבירות בפני אנשים, אלא גם כדי להעמיק את הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא ולפעול מתוך יראת שמים אמיתית. הצטרפו אלינו למסע פנימי שיגלה לכם את הכוח הטמון במידת הבושה ויחשוף את הדרך להפוך אותה למעלה רוחנית גבוהה. 

כך כותב בעל ה"אורחות צדיקים" בפרק ג', שער הבושה: 

"מידת הבושה היא גדר ומחיצת הברזל לפני כל העבירות. כי אדם עובר כמה עבירות בסתר, מה שיתבייש לפני בני אדם. וכן אמרו חכמים (ברכות כח ב): בשעת פטירת בן זכאי, אמרו לו תלמידיו: רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון, שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו: עד כאן ותו לא?! אמר: הלוואי! תדע, שהרי אדם עובר עבירה בסתר ואומר: לא יראני האדם. וכל זה מפני שירא שיבוא לידי בושה. וישוב מן העבירות מחמת שיתבייש מבני אדם, כי מתוך שלא לשמה – בא לשמה (פסחים נ ב)". 

מידת הבושה היא חומה עמידה המגנה על האדם מפני נפילה לעבירות. אדם עשוי להימנע מביצוע עבירות רבות בשל הבושה והחשש מפני הדעה הציבורית, כפי שמובא בדברי חז"ל (ברכות כח ב) על רבי יוחנן בן זכאי, שבשעת פטירתו ביקש מתלמידיו שהמורא שלהם כלפי שמים יהיה כמו מוראם מבשר ודם. כשנשאל אם זו המעלה הגבוהה ביותר, השיב: הלוואי. כי אדם שמבצע עבירה בסתר, מחשבתו הראשונית היא: "לא יראני האדם". הבושה מפני האדם היא שמניעה אותו להימנע מעבירה, ומכאן שמתוך שלא לשמה – בא לשמה (פסחים נ ב). 

"אולם, המעלה הגבוהה יותר היא הבושה כלפי הקדוש ברוך הוא. כפי שנאמר (עזרא ט ו): "אלוהי, בושתי ונכלמתי להרים אלוהי פני אליך". ייתכן ותשאל: כיצד אפשר להתבייש ממי שאין רואים אותו בעיניים? על כך יש לדעת, אף על פי שהקדוש ברוך הוא נסתר מעינינו, הוא נוכח בלבבותינו ומביט במחשבותינו. ההתבוננות בגדולתו של השם וההכרה בכך שהוא צופה בכל מעשינו ובוחן את מחשבותינו, מביאה את האדם לדרגה של בושה אמיתית כלפיו". 

אבל המעלה העליונה ממידת הבושה הוא שיתבייש לפני הקדוש ברוך הוא, כעניין שנאמר (עזרא ט ו): "אלוהי בושתי ונכלמתי להרים אלוהי פני אליך". ואם תחשוב: איך אתבייש ממי שאיני רואהו בעיני? באמת אתה צריך לדעת, אף על פי שהקדוש ברוך הוא נעלם מעיני כל חי, הוא נמצא בלבבות ונגלה במחשבות. וישיג המדרגות של הבושה בהתבודדו לחשוב בגדולת השם ברוך הוא, ובזכרו תמיד הקדוש ברוך הוא, שרואה מעשיו ובוחן כליותיו וצופה מחשבותיו. 

"משל, אחד מן החכמים אמר: 'אם נזהרת כל ימיך שלא חטאת, אל תחזיק טובה לעצמך; כי תחילת עזיבת העבירות – מחמת שמתבייש מבני אדם'. לכן צריך האדם להיזהר מאוד בזה, להעלות על לבו בעוזבו העבירות, שלא יעזבם מפני הבושה של בני אדם. כי היצר ממשיך לבו לעניין זה: אם תעשה כך, יכלימוך בני אדם. לכן צריך האדם לעשות ראשון לכל ראשונים, שידע את יוצרו ויכיר כוחו, ויתן את לבו למי יעבוד ומי הוא ירא, למצוות מי יעשה ומי הזהירו; כמו שאמר דוד לשלמה בנו (דברי הימים א כח ט): "דע את אלוהי אביך ועבדהו". ובזה העניין יגיע שיתבייש לפני הקדוש ברוך הוא בלבד". 

משל אחד מהחכמים, אמר: אם הצלחת להימנע מעבירות כל ימיך, אל תתפאר בכך. שכן ההימנעות הראשונית נובעת מבושה מפני בני אדם. לכן, על האדם לשאוף לבסס את עזיבת העבירות על יראת השם, ולא על פחד מבני אדם. היצר הרע מנסה להטות את לב האדם להימנע מעבירות מתוך פחד מבושה ציבורית. ולכן, חשוב שאדם יכיר את יוצרו, יזהה את כוחו וידע בפני מי הוא עומד. כפי שדוד המלך אמר לשלמה בנו (דברי הימים א כח ט): "דע את אלוהי אביך ועבדהו". רק כך יגיע האדם לידי בושה אמיתית כלפי הקדוש ברוך הוא. 

"דבר ידוע וברור, אשר כל העולם עושים עניינים רבים בסתר, וכן מדברים בדברים רבים בסתר וחושבים מחשבות רבות, ואין חוששין כלל רק שלא יודעו העניינים. ואם היו כל מעשיהם שעשו מנעוריהם, וכל הדברים שדברו, וכל המחשבות שחשבו גלויים וידועים לכל אדם – היו מתביישים בושה גדולה מאוד. כל שכן וכל שכן שצריך להתבייש לפני הקדוש ברוך הוא, המשקיף אל הלבבות, ורואה המחשבות, ויודע כל המעשים והדברים והמחשבות שעשה האדם כל ימיו, ואין לפניו שכחה – שצריך להתבייש לפניו ולהיכלם". 

ברור וידוע שכל בני האדם מבצעים מעשים רבים בסתר, מדברים בדברים שהם אינם רוצים שייחשפו, וחושבים מחשבות שאינם מעוניינים שיתגלו לאחרים. לו היו כל מעשיהם, דיבוריהם ומחשבותיהם גלויים וידועים לכל, היו מתביישים מאוד. על אחת כמה וכמה צריך האדם להתבייש לפני הקדוש ברוך הוא, היודע כל מחשבה וכל מעשה, ואין לפניו שכחה. לכן, על האדם לחוש בושה ולהיכלם לפניו, ולשאוף ליראת שמים אמיתית שתוביל אותו לעשיית רצונו של הבורא מתוך אהבה וכבוד. 

לסיכום, מידת הבושה היא מגן רוחני המוביל את האדם להימנע מעבירות ולהתקרב לקדוש ברוך הוא. כאשר הבושה נובעת מתוך יראת שמים אמיתית ולא רק מתוך חשש מה דעת הקהל, היא הופכת למעלה נעלה שמחברת אותנו למעשינו ולבוראנו. הכרה בכוח זה ועבודה פנימית לפתחו, יכולים לשנות את חיינו ולהוביל אותנו למקום רוחני גבוה יותר.