מה הקנה למשה רבנו את מעמדו כמנהיג?

פעמים רבות, כדי לעסוק במעשים טובים על האדם לפקפק בפקודות ובעצות של הסובבים אותו, גם אם מדובר באנשים קרובים, בחוקי המדינה או בהוריו.

אלוקים הורה לכל בני האדם להתארגן במנהל תקין ולהקים בתי משפט, כדי לשפוט מעשי פשע המוגדרים לפי שבעה חוקים אלוקיים כלל עולמיים. התורה אינה מצדדת באנרכיה, אם כי האדם, בהיותו יצור חושב, אינו אמור לציית לדבר כלשהו לפני שהוא בטוח לגביו ויודע מה נכון ומה אינו נכון.

הסוציולוג מקס ובר מביא שלוש סיבות המשפיעות על אדם יחיד או על ציבור שלם לציית לאדם או למוסד, והן:

• המסורת, כלומר: אני מציית לאדם, כי לאורך שנים התארגנה כך האנושות, ולכן טבעי לציית לאדם אחר. הדוגמה הנפוצה ביותר היא הצייתנות של בן כלפי הוריו.
• הארגון הביורוקרטי, כלומר: אני מציית לחוקים, כי אני עובד בחברה מאורגנת בעלת כללי התנהגות, או כי אני חי בארץ שבה חוקה ושלטון מאורגנים היטב. בחברה או בארץ זו ישנו נשיא, ראש ממשלה או מלך, ואני אציית להם מהסיבה הפשוטה – שהם תופסים עמדות אלה.
• כריזמה, כלומר: אני מציית למישהו כי יכולתו להלהיב אנשים באמצעות נאומיו חזקה כל כך, שכולם תומכים בו ובדבריו. רבים הם האנשים שהשיגו את השלטון בדרך זו: הנשיא לולה בברזיל, או בדרגות גבוהות יותר – אדולף היטלר, כמובן בלי השוואה כלשהי בין השניים.

דרך רביעית להשגת שליטה היא שימוש בכוח, אך סיבה זו מסווגת אחרת על פי ובר, מכיוון שהעם אינו נותן לה תוקף. אזרחיה של מדינה יכולים שלא להסכים להיות נתונים לשלטונה של קבוצה מסוימת, ועם זאת לציית לחוקיה, כי אחרת הם עלולים לסבול קשות, כמו שהיה בעיראק בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין.

בחלק גדול ממדינות העולם, השמירה על החוקים הפדרליים מעידה על האדם שהוא אדם ראוי. גם התורה מורה לנו לנהוג כך, כל עוד חוקי המדינה אינם סותרים את התורה. אמנם רצוי לדעת שאין בימינו חוקה כלשהי המציגה אמת מוחלטת. עם זאת, מה שטוב – טוב לכולם. האלוקים מגלה לנו, באמצעות התורה, מה חיובי ומה שלילי, והתורה מעל כל הארגונים!

לגבי הציות בגלל המסורת, התורה מזהירה אותנו לציית להורינו בתנאי שהוראותיהם אינן סותרות את חוקי האלוקים. אם הורה דורש מבנו לעבוד בחוסר יושר או לחלל את השבת – הבן צריך לסרב, כמובן מתוך שמירת הכבוד הראוי להורה. הוא הדבר לגבי ציות בגלל הביורוקרטיה והכריזמה. כשתנהג כך תימנע מלחשוב, בטעות, שעליך לשמור את חוקי המדינה גם כשהם מרושעים, כמו במקרה של גרמניה הנאצית. בדרך חשיבה זו, אפילו שם היה אפשר לחפש את הצדק.

מעניין לראות, שלמשה רבנו, המנהיג הדגול ביותר בתולדות העם היהודי, לא היו מאפיינים מיוחדים שיכלו לדרג אותו מבחינה סוציולוגית. לא היה לו כוח שליטה מסורתי, כי בקושי הכירו אותו, היות שהוא לא חי בקרב היהודים. לא היה לו כוח שליטה ביורוקרטי, מכיוון שהשלטון במצרים היה בידי פרעה. משה מעולם לא קיבל תפקיד של שר וכדומה בממלכת פרעה. הוא לא היה ולא היה יכול להיות כריזמטי, מכיוון שהיה צנוע מאוד וגם כבד פה וכבד לשון, וממילא כישורי הנאום שלו לא היו מתאימים להלהיב המונים. ברור גם שהוא לא השתמש בכוח כדי לגרום לאנשים לצאת ממצרים.

מה אפוא הקנה לו את מעמדו הבכיר? העם הכיר בהיותו שליח של האלוקים, האדם שדרכו האלוקים מתקשר איתם. גדולת העם התבטאה בידיעה שאלוקים נמצא מעל הפוליטיקה המצרית, ושום דבר אינו יכול לחסום את דרכם, גם לא כוח הצבא של מצרים. אלו שלא האמינו בכך, לא יצאו ממצרים.

אומרים, שליהודים שעברו עינויים במחנות ההשמדה של הנאצים, היו סיכויים רבים יותר לשרוד אם, בדרגה כלשהי, סירבו לציית לפקודה כלשהי, מתוך שמירת כבודם העצמי. גם כאשר המוות היה הברירה היחידה, האמונה שהמוות מצוי בידיו של האלוקים ולא בידי הגרמנים, יצרה תחושה חיובית כלשהי. גם הידיעה שהשליטה אינה בידי ה"אי צדק", כי יש אלוקים המנהל כל פרט בעולם, שולט בכול ו"סובל" עימם בצרתם, יצרה אצלם נוכחות מוסרית, כדי להילחם עד הרגע האחרון.

ואולם על מי אפשר לסמוך שייתן לנו עצות טובות ויכוון אותנו בדרך שנוכל להיות בטוחים שהיא הדרך הנכונה? כבר ראינו שהתורה, שהכתיב האלוקים, מחזיקה באמת. עם זאת, אין ביכולתנו לפענח אותה בעצמנו. אי לכך, בכל דור יש חכמי תורה – אנשים המכוונים ומדריכים אותנו בדרך הנכונה, בלי סיכון. יגאל עמיר, שהודה ברצח ראש הממשלה יצחק רבין, קבע שפעל מתוך אמונה דתית. טעותו הייתה שפעל על דעת עצמו, בלי להיוועץ ברב אמין. לו היה נוהג כך, הטרגדיה הזאת הייתה נמנעת. ואולם כיצד אוכל לסמוך על מי שמציג את עצמו כרב? כיצד אבחין בין רב אמיתי ל"רב" שאין לסמוך עליו? התשובה היא שאכן, לא די שהרב יציג את עצמו בתור "רב". כדי לזכות באמינות עליו לבטל את דעותיו ואת רעיונותיו מפני מה שכתוב בתורה ובתלמוד, ולהיצמד למסורת שהועברה מדור לדור. רב אמיתי אינו ממציא שום דבר, רק מעביר. כדי שנדע להבדיל, עלינו להיות ערניים לשיגו ולשיחו של הרב. ידוע לנו, על פי עדויות, שמשה קיבל את התורה בהר סיני. את הידע הזה הוא העביר לתלמידו יהושע, והוא העבירו לזקנים, וכן הלאה. השיטה הזאת פועלת עד היום; על הרבנים האמיתיים של הדור הזה המליצו חכמים מהדור הקודם. עליהם המליצו חכמי הדור שקדם לדורם, וכן הלאה. אף אחד מהם לא הגיח משום מקום והציג את עצמו כרב. אם מישהו יגיד לך, לדוגמה, שאין בעיה להשתמש במכשירים אלקטרוניים בשבת, הוא לא שייך לקבוצת החכמים מעבירי המסורת, מכיוון שכל אלה ששייכים לקבוצה הזאת מסכימים שזה לא נכון. כי אף על פי שבזמן מתן תורה לא הייתה בכלל שאלה כזו, יש בתורה כל הכלים לקבוע שאסור לסגור מעגל חשמלי בשבת.

לכן, התורה שבעל פה מורה לך לחפש רב שאפשר לסמוך עליו, כדי שתמשיך הלאה. האפשרות לסמוך על מישהו, באופן מוחלט, חיונית לחיים המבוססים על ערכים מוחשיים.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.