5 דברים שחשוב לדעת על מזמור כ"ג בתהילים, הסגולי לפרנסה

 קראו את מזמור כ"ג להשבת החטופים, לרפואת הפצועים, לשמירה על החיילים היקרים ועם ישראל:  

(א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר. 

(ב) בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. 

(ג) נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. 

(ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. 

(ה) תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. 

(ו) אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים. 

1. בכל מצבי החיים - קרבת ה' מנחמת ומסייעת 

מזמור זה נישא בפי קהילות ישראל בשבתות, ודורות של אומרי תהלים מצאו בו נחמה. במזמור יש מבט על חיי האדם בתהפוכותיהם הכוללים מצד אחד מצבי שקט, שלווה, יציבות ומנוחה. ומאידך הליכה בגיא צלמות, מנוסה מפני אויבים, חוסר ביטחון ומצוקה. בכל אלה, מרגיש האדם כי הוא מונהג על ידי ה', וקרבת ה' היא נחמתו.  

2. גם כשהשה במקום קשה וחשוך, הוא חש ביטחון מלא בהנהגת הרועה

המזמור בנוי משני משלים: משל השה והרועה ומשל האורח והמארח.  

פסוקים א'-ד': דוד ממשיל את הקב"ה לרועה, ואת עצמו- לשה. הוא מתאר את הנהגתו הטובה של הרועה, המוביל את השה בדרכים נוחות ושלוות ודואג לכל מחסורו.  

בפסוק ד' חל שינוי, משום שהשה מוצא עצמו ב"גיא צלמוות", במקום קשה וחשוך, אך גם שם הוא חש ביטחון מלא בהנהגתו של הרועה.  

פסוקים ה'-ו': הפעם ממשיל דוד את עצמו לאורח, ואת הקב"ה - למארח. המארח מאכיל ומשקה את אורחו, ואף דואג להגנה מפני "צורריו", הנמצאים מחוץ לבית.  

המשל כולל סימן מובהק של מלכות: "דישנת בשמן ראשי".  

בפסוק ו' מתפלל בעל המזמור להיות מצוי בבית המארח - הקב"ה - לאורך ימים. 

3. "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" 

רשי: "שבטך ומשענתך" - ייסורים שבאו עלי ומשען שאני בטוח על חסדך שניהם ינחמוני שיהיו לי לסלוח עוון.  

מצודת ציון: "שבטך ומשענתך" - מה שאתה מכה אותי בשבט של יסורין ותחזור ותסמוך אותי הם הם המנחמים אותי, כי בזה אראה שלא עזבתני להמקרים. 

מלבי"ם: "שבטך ומשענתך" - שני אלה "המה ינחמוני", כי ידעתי שכל רע לא יקרב אלי, והמליצה שהייסורים המה לטובתו לנחותו ע"י בדרך הטוב, וה' משענתו בידו להציל אותו מכף כל אויביו ולכן בטח בה' תמיד. 

4. משל לקורות עם ישראל במדבר 

חז"ל פירשו את המזמור גם כסמל לקורותיו של עם ישראל במדבר, כך מופיע במדרש תהלים: 

נפשי ישובב: נפשי ישובב בתורה, שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש 

ינחני במעגלי צדק: במן בשליו במי באר בענני כבוד,  

ולא שיש לי זכות, אלא למען שמו.  

גם כי אלך בגיא צלמות: בקדקדו של מדבר.  

לא אירא רע כי אתה עמדי: שנאמר 'וה' הולך לפניהם יומם' . 

שבטך ומשענתך: שבטך, אלו היסורין, ומשענתך, זו תורה. 

תערוך לפני שולחן: זה שולחן של מן ושליו.  

נגד צוררי: איסי בן עקיבא אומר גובהו של מן ששים אמה, ומי שאינו מאמין אל יראה באותה הטובה, שנאמר: 'אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה'. 

5. סגולה לפרנסה 

נהוג לומר את מזמור כ"ג 3 פעמים בסעודה שלישית בשבת, וזוהי סגולה מפורסמת לפרנסה. 

6. נתן שרנסקי על הכלא הרוסי: "אהבתי במיוחד את מזמור כ"ג" 

כך כותב נתן שרנסקי בספרו "לא אירע רע":  

"איני יכול לומר שהבנתי את המזמורים הבנה מלאה, אך חשתי את רוחם והבנתי לשמחותיו ולסבלותיו של המלך דוד, מחברם. מילותיו נשאוני מעל להבלי העולם-הזה וכיוונו אותי אל הנצח.  

אהבתי במיוחד את מזמור כ"ג: 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עימדי'... מי הוא 'אתה'? אביטל? ישראל? אלוקים? לא ניסיתי לרדת לשורש התשובה. גם במזמור כ"ז מצאתי נחמה: 'אל תטשני ואל תעזבני אלוקי ישעי; כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני...'  

"במשך 40 יום העתקתי את מזמורי תהילים וקראתים. היתה זו מלאכה אינטנסיבית, אשר כמעט שלא הותירה לי זמן למחשבות נוגות ולזיכרונות מכאיבים. בנוסף, המשימה סייעה לי ללמוד עברית ולמלא את אחד החללים בהשכלתי היהודית. ולבסוף, קריאת המזמורים גרמה לי לחשוב ללא-הרף על אבא, אמא ואביטל, על העבר והעתיד ועל גורל משפחתנו.  

"יום אחר יום התפייסתי עם העבר, ותחושות הכאב והאבדן שחשתי התחלפו בהדרגה בעצב מתוק ומלא תקוות...", לשון שרנסקי.

מתוך תיאור יום השחרור: "יצאתי. 'היכן ספר התהילים שלי?', שאלתי. 'קיבלת את כל מה שאתה זכאי לקבל', ענה האינטלקטואל בטון שהפתיע בגסותו. הוא סימן לעוקבים לקחת אותי משם. מיד נשכבתי על השלג.  

'לא אזוז מפה עד שתחזירו לי את ספר התהילים שלי!' משלא התרחש דבר, התחלתי לצעוק: 'החזירו לי את ספר התהילים שלי!' הצלמים נראו כנדהמים וכיוונו את מצלמותיהם אל השמיים. בס"ד לאחר התייעצות קצרה, נתן לי הממונה את ספר התהילים. מיד קמתי ועליתי בכבש המדרגות", מסיים שרנסקי את דבריו.