צנזורה בימי הביניים: התחבולה היהודית ששינתה את הכללים

כל אחד מאיתנו שמע מן הסתם על התופעה שבה היו יושבים גויים ומצנזרים את ספרי הקודש של היהודים. מי שרגיל בלימוד, נפגש תוך כדי הלימוד עם משפטים מוזרים במקורותינו, שנוצרו על ידי "תיקונים" של צנזור, או הבהרות מתמיהות שנכתבו על ידי היהודים מאימת הצנזור.

אך לא רבים יודעים כי הצנזורה התחילה דווקא ביוזמה של רבנים יהודים. לאורך כל ימי הביניים, נוצרים הסיתו נגד היהודים בטענה שבתלמוד יש אמירות נגד הנוצרים. טענות אלו הביאו לגירושים, לשריפות ספרים ולפרעות אלימות.

ביום כ"א בתמוז שי"ד התאסף ועד רבני איטליה, כדי לנסות לטכס עצה מול הרדיפות הנוצריות. האינקוויזיציה הנוצרית בוועידת טרנטו הפיקה רשימת קריטריונים של ספרים האסורים בהדפסה. רבני איטליה רצו שמותר יהיה להדפיס את התלמוד ואת ספרי הקודש, ולכן רצו להקדים רפואה למכה, לפקח על הוצאת הספרים ולהוציא מהם משפטים שעלולים להעלות את חמת הנוצרים.

ועד הרבנים החליט למנות מפקחים מטעמו על הספרים העבריים. הנוצרים כמובן לא סמכו על המפקחים היהודים, והחליטו למנות "מזקקים", שיעברו על הספרים. את שכרם של ה"מזקקים" שילמו, כמובן, היהודים. ה"מזקקים" היו משחירים את המילים שלא מצאו חן בעיניהם, וחותמים את שמם. לפעמים "מזקק" אחד לא הספיק, והיו דורשים פתאום ביקורת בערכאה גבוהה יותר, כך שמוצאים מספר חתימות מתחת לשינויי הצנזורים. אחד מחכמי איטליה באותו זמן כותב: "הנני מגיד לך אחד ממנהגי הגויים בחקירת ספרינו. היו מוחקים המלות הרעות בעיניהם, ואח"כ היו קונסים בעל הספר לשלם מאה סקודי, אם אולי יחזור ויכתוב המלות המחוקות, או אפילו אם ימצא הספר בביתו עם המלות ההן כתובות שנית".

העניין הפך לתעשייה כלכלית בשביל מומרים וצנזורים...

הרבה פעמים תיקוניהם של הצנזורים היו מגוחכים וטפשיים. מלכתחילה מחקו את המילה "נוצרי" בכל מקום, והחליפוה ב"עובד כוכבים ומזלות". כך גם מחקו כל מקום שמוזכר משיח הנוצרים בש"ס. בהמשך קלטו שגם המילה "מין" מתכוונת לנוצרי, ושינו גם אותה. וכך נוצרו טקסטים כדוגמת "בורא עכו"ם מזונות", במקום "בורא מיני מזונות". טקסטים של הראשונים שעוסקים בהבדל בין מין לבין עובד עבודה זרה, עוסקים מעתה בהבדל "בין עובד ע"ז לבין עובד ע"ז"...

הראש היהודי לא נח לרגע, והמציא פטנטים לעקוף את הצנזורה. הגדיל לעשות יהודי תלמיד חכם מאיטליה, שכתב ביזמתו "קונטרס הוראות לצנזורים". הקונטרס כולל את רשימת כל האזכורים של הנצרות בש"ס, עם "הוראות מחיקה". למשל: "במסכת סנהדרין דף סח ע"ב ישו הנוצרי נתלה בערב הפסח – למחוק". וכך הלאה. התוצאה: כל היהודים יכלו לראות בקונטרס זה את הטקסט המקורי שאותו אמורים "למחוק" – וכך להשלים את החסר...

ברוסיה של המאה ה-19 היתה צנזורה חמורה ביותר, הרבה יותר מאשר בימי הביניים. ממשל הצאר הרוסי דקדק בקוצו של יוד, ואסר כמעט על כל דבר. כצנזורים שמשו משכילים יהודים או מומרים. אבל למרות היותם מרקע יהודי, הצליחו היהודים שוב ושוב "לעבוד" על הצנזורים ולהתחכם עליהם.

אחרי הפרעת בקישינב שברוסיה בשנת 1903, אסרו השלטונות המרושעים לכתוב על הנושא, השתיקו אותו. אחד המשוררים היהודים כתב שיר מפורסם על הנושא, אבל תיאר את השיר כמתרחש בשנות ת"ח ות"ט. בשביל הצנזור זה הספיק כדי לאשר, אבל כל הקוראים הבינו כי השיר מתאר את המציאות ברוסיה של אותו הזמן.

סופרים אחרים בעיתונות היהודית התחילו להביא חדשות מ"רומניה". הצנזור שמח לראות ביקורת על מדינות זרות, מבלי להבין ש"רומניה" הוא שם קוד אצל היהודים בעיתונות לרוסיה עצמה...

בזמן מלחמת רוסיה ויפן, אסור היה לכתוב על כך בעיתונות היהודית או בעיתונות בכלל. אבל היהודים הסתדרו: אחד מעורכי העיתונים כתב סיפור ילדים במדור הילדים, על "הדוד פיני והדודה רייזה", שבו הוא עושה סאטירה ממאבקם של יפן ורוסיה. לאחר מעשה כעס הצנזור מאד על שהושם ללעג ולקלס, והוציא לעיתון צו סגירה לחודש. אבל העיתונים היהודיים ברוסיה היו מאורגנים מראש: לכל עורך עיתון היה שם נוסף של עיתון הרשום במשרדי הממשלה, והוא הוציא באותו חודש את עיתונו תחת שם המגירה השני... עד שהצנזור קלט, כבר פקע החודש שהיה ברשותו לקנוס, והעניינים חזרו למסלולם הקודם.