חוק לישראל - פרשת תולדות, יום שלישי

תורה

(כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף: וּבַשִּׁיל יַעֲקֹב תַּבְשִׁילָא וַאֲתָא (נ'''י וְעַל) עֵשָׂו מִן חַקְלָא וְהוּא מְשַׁלְהֵי:
(ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם: וַאֲמַר עֵשָׂו לְיַעֲקֹב אַטְעֵמְנִי כְעַן מִן סִמּוֹקָא סִמּוֹקָא הָדֵין אֲרֵי מְשַׁלְהֵי אֲנָא עַל כֵּן קְרָא שְׁמֵהּ אֱדוֹם:
(לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי: וַאֲמַר יַעֲקֹב זַבִּין כְּיוֹם דִּלְהֵן יָת בְּכֵרוּתָךְ לִי:
(לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה: וַאֲמַר עֵשָׂו הָא אֲנָא אָזֵל לִמְמָת וּלְמָה דְּנָן לִי בְּכֵרוּתָא:
(לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: וַאֲמַר יַעֲקֹב קַיֵּם לִי כְּיוֹם דִּלְהֵן וְקַיִּים לֵהּ וְזַבִּין יָת בְּכֵרוּתֵהּ לְיַעֲקֹב:

נביאים מלאכי פרק א

(יא) כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אֲרֵי מִמַּדְנַח שִׁמְשָׁא וְעַד מַעֲלֵיהּ רַב שְׁמִי בֵּינֵי עַמְמַיָּא וּבְכָל עִדָּן דְּאַתּוּן עָבְדִין רְעוּתִי אֲנָא אֲקַבֵּיל צְלוֹתְכוֹן וּשְׁמִי רַבָּא מִתְקַדָּשׁ עַל יְדֵיכוֹן וּצְלוֹתְכוֹן כְּקוּרְבַּן דְּכֵי קֳדָמַי אֲרֵי רַב שְׁמִי בֵּינֵי עַמְמַיָּא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:
(יב) וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ: וְאַתּוּן מְחַלְּלִין יָתֵיהּ בִּדְאַתּוּן אָמְרִין פְּתוֹרָא דַּיְיָ בְּסִיר הוּא וּבְסִירָן מַתְּנָתָא מִנֵּיהּ:
(יג) וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם אָמַר יְהוָה: וְאִם תֵּימְרוּן הָא דְּאֲיתֵינָא מִלֵּיאוּתָנָא וְשַׁנַקְתּוּן יָתֵיהּ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וּמַיְתָן אַתּוּן דַּאֲנִיס וְדַחֲגִיר וְדִמְרִיעַ וּמַיְתָן אַתּוּן לֵיהּ בְּקוּרְבָּנָא הַאֲקַבֵיל יָתֵיהּ בְּרַעֲוָא מִיֶדְכוֹן אֲמַר יְיָ:
(יד) וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם: וְלִיט דְּיַעֲבֵיד בִּנְכִיל וְאִית בְּעֶדְרֵיהּ דְּכַר וְהוּא חַיָּב לִנְדַר וּדְבַח דִּמְחַבֵּל קֳדָם יְיָ אֲרֵי מֶלֶךְ רַב אֲנָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וּשְׁמִי חַסִּין בְּעַמְמַיָּא:
ב (א) וְעַתָּה אֲלֵיכֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכֹּהֲנִים: וּכְעַן לְכוֹן תַּפְקֵידְתָּא הָדָא כַּהֲנַיָּא:

כתובים משלי פרק ו

ו (א) בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ: בְּרִי אִין עֲרֵבְתָּא לְחַבְרָךְ אַשְׁלֵימְתָּא לְנוּכְרָאָה יְדָךְ:
(ב) נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ: אִתְצֵידְתָּא בְּמַאֲמָרָא דְפוּמָךְ אִתְאַחַדְתָּא בְּמַאֲמָרָא דְפוּמָךְ:
(ג) עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ: עֲבֵיד הֵיכְנָא בְּנִי וְאִיתְפְּצֵא מְטוּל דִּנְפַלְתָּא בְיַד דְּחַבְרָךְ אֱזֵל גְּרֵג חֲבִיל חַבְרָךְ:
(ד) אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ: לָא תִתֵּן שִׁנְתָּא לְעַיְנָךְ וְנִימְתָא לִגְבִינָיךְ : (ה) הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ: דְּתִתְפְּצֵי הֵיךְ טַבְיָא מִן נִשְׁבָּא וְהֵיךְ צַפְרָא מִן פּוּחָא:

משנה יבמות פרק ו

א. הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה, הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת, הוּא אָנוּס וְהִיא לֹא אֲנוּסָה, הִיא אֲנוּסָה וְהוּא לֹא אָנוּס, אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר, קָנָה. וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה:

ברטנורה  (א) הבא על יבמתו. שוגג. כסבור אשה אחרת היא: מזיד. לשם זנות ולא למצות יבום: אפילו הוא שוגג והיא מזידה. לא מבעיא היכא דהיא מכוונה למצוה, אלא אפילו היכא דתרווייהו לא מכווני למצוה, כגון שהוא מכוין לאשה אחרת והיא נתכוונה לשם זנות, קנה, דאמר קרא (דברים כ''ה) יבמה יבא עליה, מכל מקום: המערה. שלא גמר ביאתו אלא הכניס עטרה בלבד. ופגיעת עטרה בלא הכנסה קרויה נשיקה: קנה. וזכה בנחלה, ויוצאת בגט אם בא להוציאה: לא חלק בין ביאה לביאה. בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה, דכתיב (ויקרא כ') משכבי אשה, מגיד הכתוב ששתי משכבות יש באשה:

ב. וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אוֹ פְסוּלוֹת, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזְרְת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, פְּסָלָהּ. וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה:

ברטנורה  (ב) וכן הבא על אחת מכל העריות. באחת מכל הביאות האלו: או על הפסולות כגון אלמנה לכהן גדול וכו'. פסלה לכהונה משום זונה. ואף על פי שאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה, פסולה היא לכהונה. וגרושה נמי, אי בת כהן היא מפסלה בהך ביאה מתרומה דבי נשא: ממזרת ונתינה לישראל. לאו אפסולה לכהונה קאי, דהא פסולה וקיימא, אלא לענין העראה נקט ליה, למלקי עלה בהעראה כגמר ביאה:

ג. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מִן הָאֵרוּסִין לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין. נִתְאַרְמְלוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, מִן הַנְּשּׂוּאִין פְּסוּלוֹת, מִן הָאֵרוּסִין כְּשֵׁרוֹת:

ברטנורה  (ג) מן האירוסין לא יאכלו בתרומה. מפני שנתקדשה קידושי עבירה נפסלה מתרומה דבית אביה אם בת כהן היא: רבי אליעזר ור''ש מכשירין. עד שתבעל ותיעשה חללה, שנאמר (ויקרא כ''א) ולא יחלל, שני חלולין אחד לה ואחד לזרעה. ולית הלכתא כוותייהו, אלא אף מן הארוסין לא יאכלו בתרומה: נתארמלו או נתגרשו. מן הכהנים הללו: מן הנישואין פסולות. דשויוה חללה בביאתן: מן האירוסין כשרות. דאפילו תנא קמא לא פסל מן האירוסין אלא בחייהן, שהיא משתמרת לביאה פסולה, אבל מתו לא:

ד. כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא אַלְמָנָה, בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵרוּסִין בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין, וְלֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בַּבּוֹגֶרֶת. לֹא יִשָּׂא אֶת מֻכַּת עֵץ. אֵרֵס אֶת הָאַלְמָנָה, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, יִכְנוֹס וּמַעֲשֶׂה בִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מָרְתָא בַּת בַּיְתוֹס, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּכְנָסָהּ. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי כֹהֵן הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו, חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם:

ברטנורה  (ד) לא ישא את הבוגרת. דכתיב (שם) והוא אשה בבתוליה יקח, פרט לבוגרת שכלו בתוליה: רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין. ולית הלכתא כוותייהו:

ה. כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, שֶׁהִיא זוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין זוֹנָה אֶלָּא גִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְעִילַת זְנוּת:

ברטנורה  (ה) כהן הדיוט לא ישא אילונית וכו'. והוא הדין לישראל. ולא נקט כהן אלא משום פלוגתא דרבי יהודה דאמר דכהן אפילו יש לו אשה ובנים לא ישא אילונית, מה שאין כן בישראל. ואין הלכה כר' יהודה: ושנבעלה בעילת זנות. כגון חייבי לאוין או חייבי עשה, וכל שכן חייבי כריתות ומיתות בית דין. אבל הבא על הפנויה לא עשאה זונה:

ו. לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפִּרְיָה וְרִבְיָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ בָנִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. נָשָׂא אִשָּׁה, וְּשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל. גֵּרְשָׁהּ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר. וְרַשַּׁאי הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים. וְאִם הִפִּילָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה. הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פִּרְיָה וְרִבְיָה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר, (בראשית א) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ:

ברטנורה  (ו) ב''ש אומרים שני זכרים. דילפינן ממשה שפירש מן האשה לאחר שנולדו לו שני זכרים: וב''ה אומרים זכר ונקיבה שנאמר זכר ונקבה בראם. וממשה אין ראיה שעל פי הדבור עשה: ושהה עמה עשר שנים וכו'. כדאשכחן באברהם לאחר ששהה עשר שנים עם שרה ולא ילדה נשא הגר. וימים שישב עמה בחוצה לארץ לא עלו מן המנין, דדלמא ישיבת חוץ לארץ גרמה. וכל הימים שהאיש או האשה חולים או חבושים בבית האסורים וכיוצא בזה מדברים שמונעים התשמיש אין עולין למנין עשר שנים: גירשה מותרת לינשא לאחר. דשמא לאו מינה הוי אלא מיניה. וכשהוא מגרשה נותן לה כתובתה אם טוענת דמיניה הוא שאינו יורה כחץ, ומטילין חרם עליה אם יודעת שהוא יורה כחץ וטוענת עליו טענת שקר: האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה. דכתיב (בראשית א') פרו ורבו וגו' וכבשוה, וכבשה כתיב חסר וי''ו, האיש שדרכו לכבוש את האשה הוא מצווה על פריה ורביה: רבי יוחנן בן ברוקא אומר וכו'. ולית הלכתא כותיה:

גמרא יבמות דף ס''ב ע''ב

אֶלָא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ אִשָּׁה וְכוּ'. מַתְנִיתִין דְּלֹא כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּתַנְיָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדּוּתוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ בָנִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ בָנִים בְּזִקְנוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא) בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשַׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים. רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדּוּתוֹ יִלְמוֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ תַלְמִידִים בְּיַלְדּוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ תַלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּבֹּקֶר זְרַע וְגוֹ'. אָמַר רַב מַתְנָה הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם אָמַר רִבִּי חֲנִילָאי. כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה בְּלֹא בְּרָכָה בְּלֹא טוֹבָה. בְּלֹא שִׂמְחָה דִּכְתִיב (דברים יד) וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ. בְּלֹא בְרָכָה דִּכְתִיב (יחזקאל מד) לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ. בְּלֹא טוֹבָה דִּכְתִיב (בראשית ב) לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי בְלֹא תוֹרָה בְּלֹא חוֹמָה. בְּלֹא תוֹרָה דִּכְתִיב (איוב ו) הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִּי וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי. בְּלֹא חוֹמָה דִכְתִיב (ירמיה לא) נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר. רָבָא בַר עוּלָא אָמַר בְּלֹא שָׁלוֹם דִּכְתִיב (איוב ה) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא יִרְאַת שָׁמַיִם וְאֵינוֹ פוֹקְדָהּ נִקְרָא חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וְגוֹ'. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַיָּיב אָדָם לִפְקוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וְגוֹ'. הָא מֵהָכָא נַפְקָא מֵהָתָם נַפְקָא (בראשית ג) וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוקָתֵךְ מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעְלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. אָמַר רַב יוֹסֵף לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא סָמוּךְ לְוֶסְתָּהּ וְכַמָּה אָמַר רַבָּה עוֹנָה. וְהָנֵי מִילֵי לִדְבַר הָרְשׁוּת אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה מִיטְרִיד. תָּנוּ רַבָּנָן הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ וְהַמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְהַמַּשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִרְקָן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (שם) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ. הָאוֹהֵב אֶת שְׁכֵנָיו וְהַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו וְהַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ וְהַמַּלְוֶה סֶלַע לֶעָנִי בִּשְׁעַת דּוֹחֲקוֹ עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה נח) אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה תְּשַׁוֵּעַ וְיֹאמַר הִנֵּנִי:

רש''י  מתני'. דקתני אא''כ כו' הא אם יש לו בנים יבטל דלא כרבי יהושע: לערב. לעת זקנתו: איזה יכשר. איזה זרע יהא הגון וירא שמים ומתקיים: ביתך. אשתך: האם אין עזרתי בי. אשה דכתיב עזר כנגדו מיד תושיה נדחה ממני שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח: וידעת כי שלום אהליך. בזמן שיש לך אהל ואין אהלו אלא אשתו שנאמר שובו לכם לאהליכם: ואין פוקדה. בתשמיש בעת עונתה: כי שלום אהליך. שלמה ביראת שמים: בשעה שיוצא לדרך. משום שמתאוה לו באותה שעה יותר: תשוקתך. תאותך: ה''ג לא נצרכה אלא סמוך לוסתה. אע''ג דאמרו רבנן חייב אדם לפרוש מאשתו וכו' ואפ''ה כשיצא לדרך יפקדנה: עונה. אם רגילה לראות ביום אסורה כל היום ואם רגילה לראות בלילה אסור' כל הלילה: והני מילי. דחייב לפקדה כי אזיל לדבר הרשות אבל לדבר מצוה לא משום דטריד במצוה א''נ מטריד בתשמיש ויבטל ממצוה: יותר מגופו. דזילותא דאתתא קשה מדגברא: והנושא את בת אחותו. גיעגועי אדם רבין על אחותו יותר מן אחיו ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו: אז תקרא. לעיל מיניה כתיב כי תראה ערום וכסיתו היינו דוחק העני ומבשרך אל תתעלם היינו אוהב את שכיניו שהם כקרוביו מקרב את קרוביו ונושא בת אחותו:

זוהר תולדות דף קמ''א ע''א

וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנּוֹגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת, תָּא חֲזֵי כַּמָּה אוֹרִיךְ לְהוּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִרְשִׁיעַיָּא בְּגִין הַהוּא טִיבוּ דְּעָבַד עִם אֲבָהָן קַמָּאֵי דְּהָא בְּגִין דָּא לָא שַׁלִּיטוּ בְּהוּ יִשְׂרָאֵל עַד לְבָתַר דָּרִין בַּתְרָאִין יָאוּת עָבַד אֲבִימֶלֶךְ דְּעָבַד טִיבוּ עִם יִצְחָק דְּאָמַר לֵיהּ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר חֲבָל עֲלַיְהוּ דִּרְשִׁיעַיָּא דְּטִיבוּתָא דִּלְהוֹן לָאו אִיהוּ שְׁלִים, תָּא חֲזֵי עֶפְרוֹן בְּקַדְּמִיתָא אָמַר (בראשית כ''ג) אֲדוֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ וְגוֹ', וּלְבָתַר אָמַר אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף וְגוֹ' וּכְתִיב וַיִּשְׁקוֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרוֹן וְגוֹ' עוֹבֵר לַסוֹחֵר, אוֹף הָכָא כְּתִיב בְּקַדְּמִיתָא הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ וְגוֹ', וּלְבָתַר אָמַר לוֹ לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר דָּא הוּא טִיבוּ דְּעָבַד עִמֵּיהּ דְּלָא נָסִיב מִדִּילֵיהּ אֲבִימֶלֶךְ כְּלוּם וְשַׁדְרֵיהּ בְּכָל מָמוֹנֵיהּ וּלְבָתַר אָזַל בַּתְרֵיהּ לְמִגְּזָר עִמֵּיהּ קְיָּם, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר יָאוּת עָבַד יִצְחָק דְּהָא בְּגִין דְּיָדַע רָזָא דְּחָכְמָתָא אִשְׁתַּדַּל וְחָפַר בִּירָא דְּמַיָּן בְּגִין לְאִתְתַּקָּפָא בִּמְהֵימָנוּתָא כִּדְקָא יָאוּת וְכֵן אַבְרָהָם אִשְׁתַּדַּל וְחָפַר בִּירָא דְּמַיָּא, (וְכֵן יִצְחָק) יַעֲקֹב אַשְׁכַּח לֵיהּ מִתְתַּקַּן וְיָתִיב עֲלֵיהּ וְכֻלְּהוּ אָזְלוּ בַּתְרֵיהּ וְאִשְׁתַּדָּלוּ בְּגִין לְאִתְתַּקָּפָא בִּמְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא כִּדְקָא יָאוּת, וְהַשְׁתָּא יִשְׂרָאֵל אִתְתַּקָּפוּ בֵּיהּ בְּרָזֵי דְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְתָא כְּגוֹן דְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא אִתְתַּקַּף בַּר נַשׁ בְּצִיצִית דְּאִיהוּ מִצְוָה וּבַר נַשׁ אִתְעַטַּף בֵּיהּ, הָכִי נַמֵּי בִּתְפִלֵּי דְּמַנַּח אֲרֵישֵׁיהּ וּבִדְרוֹעֵיהּ דְּאִנּוּן רָזָא עִלָּאָה כִּדְקָא חֲזֵי בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ בְּבַר נַשׁ דְּאִתְעַטַּר בֵּיהּ בִּתְפִלּוֹי וְאִתְעַטַּף בְּצִיצִית וְכֹלָּא רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא עִלָּאָה, וְעַל דָּא מַאן דְּלָא אִתְעַטַּף בְּהַאי וְלָא אִתְעַטַּר לְאִתְתַּקָּפָא בִּתְפִלּוֹי בְּכָל יוֹמָא דָּמִי לֵיהּ דְּלָא שַׁרְיָא עִמֵּיהּ מְהֵימָנוּתָא וְאִתְעֲדִי מִנֵּיהּ דְּחִילוּ דְּמָארֵיהּ וּצְלוֹתֵיהּ לָאו צְלוֹתָא כִּדְקָא יָאוּת, וּבְגִין כָּךְ אֲבָהָן הֲווּ מִתְתַּקְּפֵי גּוֹ מְהֵימָנוּתָא עִלָּאָה בְּגִין דְּבִירָא עִלָּאָה דְּרָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא שַׁרְיָא בֵּיהּ:

תרגום הזוהר
וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ וְגוֹ': בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה הִמְתִּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִפָּרַע מֵרְשָׁעִים, כִּי בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה אֲבִימֶלֶךְ עִם הָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הֲרֵי בִּשְׁבִיל זֶה לֹא שָׁלְטוּ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים עַד לְאַחַר זְמָן בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. יָפֶה עָשָׂה אֲבִימֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה טוֹב עִם יִצְחָק, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךְ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךְ שֵׁב. כִּי אֲמִירָה זוֹ סוֹבֶבֶת וַדַּאי גַּם עַל תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל אַבְרָהָם, לָכֵן קִיֵּם דְּבָרָיו גַּם בְּיִצְחָק. וְרַבִּי אֶלְעָזָר מְשַׁבְּחוֹ עַל שֶׁקִּיֵּם הַבְטָחָתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים, שֶׁטּוֹבָתָם אֵינָהּ שְׁלֵמָה. בֹּא וּרְאֵה, עֶפְרוֹן בַּתְּחִלָּה אָמַר, (בראשית כ''ג) אֲדוֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְגוֹ', וְאַחַר כָּךְ אָמַר אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאוֹת וְגוֹ', וּכְתִיב וַיִּשְׁקוֹל וְגוֹ' עוֹבֵר לַסּוֹחֵר, אַף כָּאן כָּתוּב מִתְּחִלָּה, שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם, הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךְ, שֶׁגַּם יִצְחָק בִּכְלָל זֶה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְיִצְחָק, לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, זֶה הוּא הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה עִם יִצְחָק שֶׁאֲבִימֶלֶךְ לֹא לָקַח מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ, וְשִׁלְּחוֹ עִם כָּל כַּסְפּוֹ וּרְכוּשׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ אַחֲרָיו לִכְרוֹת עִמּוֹ בְּרִית. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יָפֶה עָשָׂה יִצְחָק, כִּי בִּשְׁבִיל שֶׁיָּדַע סוֹד הַחָכְמָה הִשְׁתַּדֵּל וְחָפַר בְּאֵר מַיִם, כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה. וְכֵן אַבְרָהָם הִשְׁתַּדֵּל וְחָפַר בְּאֵר מַיִם. יַעֲקֹב, כְּבָר מָצָא אוֹתָהּ מְתוּקֶנֶת, וְיָשַׁב עָלֶיהָ. וְכֻלָּם הָלְכוּ אַחֲרֶיהָ, אַחַר הַבְּאֵר, וְהִשְׁתַּדְּלוּ בָּהּ, כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי. וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל מִתְחַזְּקִים בָּהּ בִּבְאֵר מַיִם, שֶׁמְּקַיְּמִים מִצְוֹת הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַזֵּק הָאָדָם בַּצִיצִית, שֶׁהִיא מִצְוָה, וְהָאָדָם מִתְעַטֵּף בּוֹ, וְגַם כֵּן בַּתְּפִלִּין שֶׁמַּנִּיחַ עַל רֹאשׁוֹ וּזְרוֹעוֹ כָּרָאוּי, שֶׁהֵם סוֹד עֶלְיוֹן, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹרֶה עִם הָאָדָם הַמִּתְעַטֵּר בִּתְפִלָּיו וּמִתְעַטֵּף בַּצִיצִית. וְהַכֹּל הוּא סוֹד אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה. וְעַל כֵּן, מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְעַטֵּף בַּצִיצִית, וְאֵינוֹ מִתְחַזֵּק לְהִתְעַטֵּר בִּתְפִלִּין בְּכָל יוֹם, הוּא דּוֹמֶה, שֶׁהָאֱמוּנָה אֵינָהּ שׁוֹרָה עָלָיו, וְהֻסָּר מִמֶּנּוּ יִרְאַת רִבּוֹנוֹ, וּתְפִלָּתוֹ אֵינָהּ תְּפִלָּה כָּרָאוּי, וּמִשּׁוּם זֶה, הָיוּ מִתְחַזְּקִים הָאָבוֹת בֶּאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁבּוֹר הָעֶלְיוֹן, סוֹד אֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה שׁוֹרֶה בָּהּ.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' יסודי התורה

א. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּאַבְרָהָם. קדֶשׁ אַף זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן הֲרֵי הוּא קדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּלוֹט חוֹל חוּץ מִזֶּה (שם יט) אַל נָא אֲדֹנָי הִנֵה נָא מָצָא עַבְדְךָ חֵן. כָּל הַשֵׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין קדֶשׁ. כָּל הַשֵׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְמִיכָה חוֹל. כָּל הַשֵׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְנָבוֹת קדֶשׁ. כָּל שְׁלֹמֹה הָאָמוּר בְשִׁיר הַשִׁירִים קדֶשׁ וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאַר הַכִּינוּיִים חוּץ מִזֶה הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה. כָּל מַלְכַיָּא הָאָמוּר בְדָנִיאֵל חוֹל חוּץ מִזֶה אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאַר הַכִּנוּיִים:

מוסר
מספר צידה לדרך דף רי''ב

דַּע כִּי בְּזִכְרוֹן מַאֲמָרֵי הַחֲסִידִים וּמַעֲשֵׂיהֶם תַּשְׂכִּיל וְתָשׁוּב לְיוֹצְרָךְ אָמַר אֶחָד מֵהֶם מִי יַצִילֵנִי מֵעוֹנְשָׁךְ וּבְאֵיזֶה חֶבֶל אֶתְמוֹךְ אִם תִּפְסוֹק רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי. וְהַיּוֹם אֲשֶׁר תֹּאמַר לְזַכָּאִים בּוֹאוּ וְלַחַטָאִים סוּרוּ מֶנִי. לֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיזֶה כַּת אֶהְיֶה. אוֹי לִי כִּי לְפִי מַה שֶׁהוֹסַפְתִּי שָׁנִים הוֹסַפְתִּי חַטָאוֹת וּלְפִי מַה שֶׁהֶאֱרִיכוּ חַיַי הֶאֱרִיכוּ פְּשָׁעַי. עַל אֵי זֶה מֵהֶם אֶתְוַדֶּה וְעַל אֵי זֶה מֵהֶם אֲבַקֵּשׁ וְדַע כִּי אֵין תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה אֲכִילַת לֶחֶם שְׂעוֹרִים וּשְׁתִיַּית הַחוֹמֶץ וְלִלְבוֹשׁ הַצֶמֶר וְהַשֵּׂעָר אֲבָל הַתַכְלִית הוּא לִהְיוֹת מְרוּצֶה כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה ה'. וְאַתָּה תַּמְלִיךְ עָלֶיךָ הַשֵּׂכֶל כִּי הוּא הַמַּדְרִיכְךָ בְדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ. וְהוּא יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. וְהַיֵּצֶר וְכֹחוֹתָיו עֲבָדִים לוֹ לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת הַיּוֹצֵר הַמֵּטִיב לַכֹּל בָּרוּךְ הוּא. וְתִהְיֶה מִן הַמּוֹשְׁלִים בְרוּחָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (משלי יט) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלּוֹכֵד עִיר. וְתָמִיד תִּזָהֵר מִכַּת הַחֲנֵפִים אֲשֶׁר לַחֲטוֹא כָּל הַיּוֹם יוֹסְפִים. כְּאִלּוּ נִרְפִּים הֶם נִרְפִּים. וַיָּנוּעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים. וְתוֹחֶלֶת מְצַפִּים. וְהֵם נְחָשִׁים שְׂרָפִים. וְדִבְרֵיהֶם מְתוּקִים מִדְבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. וְלַחְמָם לוֹחֲמָם וְעוּגַת רְצָפִים. וְזַרְעָם זֶרַע מְנָאֲפִים. מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ קוֹטְפִים חַרְטוּמִים אַשְׁפִים. וְהַיָּרֵא אֶת דְבַר ה' יִשְׁקוֹט עַל דְלָתַיִם. עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. וּשְׂאוּ אֵלָיו כַּפַּיִם. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם: