חוק לישראל - פרשת ויצא, יום שלישי

תורה

(כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְקַיִּים יַעֲקֹב קְיָם לְמֵימָר אִם יְהֵא מֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדִי וְיִטְרִינַנִּי בְּאָרְחָא הָדֵין דִּי אֲנָא אָזֵל וְיִתֶּן לִי לַחֲמָא (נ''י לְחֵם) לְמֵיכַל וּכְסוּ לְמִלְבָּשׁ:
(כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים: וְאֵתוּב בִּשְׁלַם לְבֵית אַבָּא וִיהֵא מֵימְרָא דַיְיָ לִי לֵאלָהָא:
(כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: וְאַבְנָא הָדָא דִי שַׁוֵּיתִי קָמָא תְּהֵי דִי אֵהֵי פָלַח עֲלַהּ קֳדָם יְיָ וְכֹל דִּי תִתֶּן לִי חַד מִן עַשְׂרָא אַפְרְשִׁנֵּהּ קֳדָמָךְ:
 שני כט (א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם: וּנְטַל יַעֲקֹב רַגְלוֹהִי (נ''י רִיגְלוֹהִי) וַאֲזַל לַאֲרַע בְּנֵי מַדִינְחָא:
(ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר: וַחֲזָא וְהָא בֵירָא בְחַקְלָא וְהָא תַמָּן תְּלָתָא עֶדְרִין דְּעָן רְבֵעִין עֲלַהּ אֲרֵי מִן בֵּירָא הַהִיא מַשְׁקָן עֲדָרַיָּא וְאַבְנָא רַבְּתָא עַל פּוּמָא דְבֵירָא:

נביאים הושע פרק יב

(ו) וַיהוָה אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יְהוָה זִכְרוֹ: נְבִיָּא אֵימַר לְהוֹן הוּא יְיָ אֱלָהֵי צְבָאוֹת דְּאִתְגְלֵי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּכְמָא דַּאֲמִיר עַל יְדֵי מֹשֶׁה דָּכְרָנֵיהּ לְכָל דָּר וָדָר:
(ז) וְאַתָּה בֵּאלֹהֶיךָ תָשׁוּב חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר וְקַוֵּה אֶל אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד: וְאַתְּ בְּפוּלְחָנָא דֶּאֱלָהָךְ תִּתְקַּף חִסְדָּא וְדִינָא טַר וּסְבַר לְפוּרְקָנָא דֶּאֱלָהָךְ תְּדִירָא:
(ח) כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב: לָא תֶהֱוְיָן כְּתַגָּרִין דְּבִידֵיהוֹן מֹאזְנַוָן דְּיַנְכִיל לְמֶינַס רְחִימִין:
(ט) וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי כָּל יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ לִי עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא: וַאֲמָרוּ דְּבֵית אֶפְרַיִם בְּרַם עֲתַרְנָא אַשְׁכַּחְנָא אוֹנֵיס לָנָא נְבִיָּא אֵימַר לְהוֹן כָּל עוּתַרְכוֹן לָא יִתְקַיֵּיִם לְכוֹן בְּיוֹם תּוּשְׁלָמַת חוֹבִין:
(י) וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד: וַאֲנָא יְיָ אֱלָהָךְ דְּאַפַּקְתָּךְ מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם עוֹד אוֹתְבִינָךְ בְּמַשְׁכְּנִין כְּיוֹמֵי קֶדֶם:

כתובים משלי פרק ו

(כז) הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה: דִּלְמָא סָיֵם בַּר נָשָׁא נוּרָא בְעוּבֵיהּ וּלְבוּשֵׁיהּ לָא יָקִיד:
(כח) אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה: אֵי דִלְמָא מְהַלֵךְ גַּבְרָא עֲלַוֵי גּוּמְרֵי וְרִגְלוֹי לָא מִתְכְּוִין:
(כט) כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ: הֵיכְנָא מַה דְעָאֵל עַל אִתַּת חַבְרֵיהּ לְמֵגוּר עִמָהּ לָא נִזְכֵּי כָּל מַן דְּקָרֵיב בַּה:
(ל) לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב: לָא לְמִתְדַמָּרוּ לְגַנָבָא דְגָנֵב דְּתִשְּׂבַּע נַפְשֵׁיהּ מְטוּל דְּכָפֵן:
(לא) וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן: וּמַן דְּמִשְׁתְּכַח פָּרֵיעַ חַד בְּשִׁבְעָה וְכוּלֵּיהּ מַזָלָא דְּבֵיתֵיהּ יָהֵיב:

משנה יבמות פרק ז

א. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, הִכְנִיסָה לוֹ עַבְדֵי מְלוֹג וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, עַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה, עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יֹאכֵלוּ. וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי מְלוֹג, אִם מֵתוּ, מֵתוּ לָהּ, וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, אִם מֵתוּ, מֵתוּ לוֹ, וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לוֹ. הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בַתְרוּמָה:

ברטנורה  (א) אלמנה לכהן גדול: עבדי מלוג. מה שהאשה משיירת לעצמה ואינה כותבת בכתובתה, נקראים נכסי מלוג, שהבעל מולג אותם נכסים כמליגת התרנגולים, מפני שהוא אוכל פירות אותן נכסים, ואם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה. ונכסי צאן ברזל הם הנכסים שהכניסה לו ומה שהוסיף הוא לה וכתבו בכתובה סך הכל קיבל עליו פלוני כך וכך בכתובתה. ולכך נקראים צאן ברזל, שהקרן קיים כברזל, שאם מתו כולן, חייב הבעל לשלם. ולפי שהיו רגילים לשום הצאן בשומת כך וכך והיה הרועה חייב באחריותן כפי השומא אפילו אם מתו כל הצאן, לכך נקראו הנכסים שהבעל מקבל עליו אחריותן נכסי צאן ברזל: עבדי מלוג לא יאכלו. לפי שהן שלה והיא חללה:

ב. בַּת יִשְרָאֵל שֶׁנִּסֵת לַכֹּהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים, בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בַּתְּרוּמָה. וּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּסֵת לְיִשְׂרָאֵל, וְהִכְנִיסָה לוֹ, בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה:

ברטנורה  (ב) בת ישראל שנישאת לכהן. אפילו עבדי מלוג יאכלו, משום דהוי קנין כהן שקנה קנין, כלומר האשה שהיא קנינו של כהן קנתה אלו העבדים, וכתיב (ויקרא כ''ב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, שאין ת''ל קנין כספו אלא למדרש הכי, וכהן כי יקנה קנין כספו נפש, שעבדו של כהן קנה נפש, הוא יאכל בו:

ג. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵת לַכֹּהֵן, וָמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת, לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַּתְּרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר, שֶׁהָעֻבָּר פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. אָמְרוּ לוֹ, מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן, וָמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת, לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַּתְּרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר:

ברטנורה  (ג) והניחה מעוברת. אע''פ שיש לה בנים ממנו והיא אוכלת בתרומה, לא יאכלו עבדי צאן ברזל בתרומה, לפי שהן של יורשין ויש לעובר חלק בהן ואין לעובר כח להאכילם בתרומה, אי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא, אי משום דקסבר ילוד מאכיל, שאינו ילוד אינו מאכיל, דכתיב (ויקרא כ''ב) ויליד ביתו הם יאכלו וקרי ביה הם יאכילו: שהעובר פוסל. אם בת כהן לישראל היא והניחה מעוברת ואין לה בן אחר פוסלה מלשוב לבית אביה: ואינו מאכיל. שאם היתה בת ישראל לכהן והניחה מעוברת אין בעובר כח להאכילה, והוא הדין לעבדיו: אף בת כהן לכהן כו'. כיון דאמרת שאינו ילוד אינו מאכיל, אף בת כהן לכהן אין העבדים אוכלים בתרומה מפני חלקו של עובר, שהרי עבדיו הן ואינן אוכלין אלא בשבילו והוא אין בו כח להאכיל. ואין הלכה כר' יוסי:

ד. הָעֻבָּר, וְהַיָּבָם, וְהָאֵרוּסִין, וְהַחֵרֵשׁ, וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין. סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ, סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק לֹא הֵבִיא, נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵת רִאשׁוֹן, צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

ברטנורה  (ד) העובר והיבם וכו'. האי עובר אי בת כהן לישראל היא, פוסל, דכתיב בנעוריה, פרט למעוברת. אי בת ישראל לכהן היא, לא מאכיל, דשאינו ילוד אינו מאכיל: והיבם. אי בת כהן לישראל היא, פוסל לה, ושבה אל בית אביה כתיב (שם) פרט לשומרת יבם שאינה יכולה לשוב שהיא אגודה ביבמה. ואי בת ישראל לכהן, לא מאכיל לה, קנין כספו אמר רחמנא וזו קנין אחיו היא: והארוסין. אי בת כהן לישראל היא, פסיל לה, דקני לה בהויה, ומשעת הויה אפסילה לה, כדכתיב (שם) ובת כהן כי תהיה לאיש זר. אי בת ישראל לכהן, לא מאכיל לה, גזירה שמא ימזגו לה כוס יין של תרומה בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה: והחרש. אי בת כהן לישראל היא, פסל לה, דהא קנאה בתקנתא דרבנן. ואי בת ישראל לכהן היא, לא מאכיל לה, דקנין כספו אמר רחמנא וחרש מדאורייתא לא קני: ובן תשע שנים ויום אחד וכו'. אחד מן הפסולים לכהונה שהוא בן תשע שנים ויום אחד ובא על הכהנת או על הלויה או על בת ישראל, פסלה מלאכול בתרומה, שבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ונתחללה בבעילתו. ואי בת ישראל נישאת לכהן בן תשע שנים ויום אחד, אינו מאכילה בתרומה, שאין קנינו קנין גמור: וכן ספק בן תשע שנים וכו'. דינו כבן תשע ודאי ופוסל: ספק הביא שתי שערות ספק לא הביא. קטן שקידש את האשה, ספק הביא שתי שערות ספק לא הביא וקדושיה קדושי ספק, אשתו חולצת ולא מתיבמת: נפל הבית עליו ועל בת אחיו. שהיא אשתו. ספק הוא מת ראשון ונפלו שתיהן ליבום לפני אחיו ופטורה צרתה משום צרת הבת, ספק היא מתה ראשונה ובשעת נפילה ליבום לא הואי צרתה צרת ערוה כדתנן וכולן אם מתו או מיאנו וכו' צרותיהן מותרות. צרתה חולצת ולא מתיבמת. ואיידי דאיירי בספיקי לחומרא תני להא בהדייהו:

ה. הָאוֹנֵס, וְהַמְפַתֶּה, וְהַשּׁוֹטֶה, לֹא פוֹסְלִים וְלֹא מַאֲכִילִים. וְאִם אֵינָם רְאוּיִין לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, הֲרֵי אֵלּוּ פוֹסְלִין. כֵּיצַד, יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. עִבְּרָה לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. נֶחְתַּךְ הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ, תֹּאכַל. כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. עִבְּרָה, לֹא תֹאכַל. יָלְדָה, תֹּאכַל. נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב. הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה, וְאֵינוֹ פוֹסֵל מִשּׁוּם זְרַע. כֵּיצַד, בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, הֲרֵי זֶה עֶבֶד. הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל. כֵּיצַד, בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לָעֶבֶד, אוֹ לַגּוֹי, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, הֲרֵי זֶה מַמְזֵר הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה:

ברטנורה  (ה) והשוטה. אפילו ע''י חופה וקידושין לא פוסל ולא מאכיל, שאין קנינו קנין: נחתך העובר שבמעיה תאכל. מיד. והוא הדין אם ילדתו ומת: עיברה לא תאכל. שהעובר אינו מאכיל: גדול משל אב. שהבועל אינו מאכיל לפי שלא בא עליה לשם קדושין ולאו קנינו היא, ובנו מאכיל: העבד פוסל משום ביאה. אם בא על הכהנת פסלה מלאכול בתרומה: ואינו פוסל משום זרע. אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר: נכבש. נדחק ובא עליה: הרי זה עבד. שולד שפחה כמוה: היתה אם אביו בת כהן לישראל תאכל בתרומה. אם מת אביו, אף על גב דהולד קיים ובעלמא ולד פוסל, האי לא פסיל, דלאו בתר אבוה שדינן ליה דלאו זרע הוא:

ו. כֹּהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים שֶׁהוּא פֹסֵל. כֵּיצַד, בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִסֵת לַכֹּהֵן, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ וּפוֹסֵל אֶת אֵם אִמּוֹ, וְזֹאת אוֹמֶרֶת, לֹא כִבְנִי כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה:

ברטנורה  (ו) ופוסל את אם אמו. דאי לאו הוא, היתה אם אמו חוזרת לתרומה דבית אביה לאחר מיתת בתה. וכל זמן שזה קיים אינה חוזרת לתרומה דכתיב (ויקרא כ''ב) וזרע אין לה, עיין עליה, או בת בת הבת, או בן בן הבן, או בת בת הבן עד סוף כל הדורות: לא כבני כהן גדול. כלומר לא ירבו כמותו בישראל שהוא פוסלני מן התרומה:

גמרא יבמות דף ס''ג ע''ב

כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא אִשָּׁה טוֹבָה מַתָּנָה טוֹבָה לְבַעְלָהּ וּכְתִיב אִשָּׁה טוֹבָה בְּחֵיק יְרֵא אֱלֹהִים תִּנָּתֵן. אִשָּׁה רָעָה צָרַעַת לְבַעְלָהּ מָאי תַּקַּנְתֵּיהּ יְגָרְשֶׁנָּה וְיִתְרַפֵּא מִצָרַעְתּוֹ. אִשָּׁה יָפָה אַשְׁרֵי בַעְלָהּ מִסְפַּר יָמָיו כִּפְלַיִם הַעְלֵם עֵינֶיךָ מֵאֵשֶׁת חֵן פֶן תִּלָּכֵד בִּמְצוּדָתָהּ אַל תֵּט אֵצֶל בַּעְלָהּ לִמְסוֹךְ עִמּוֹ יַיִן וְשֵׁכָר כִּי בְתֹאַר אִשָּׁה יָפָה רַבִּים הוּשְׁחָתוּ וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ רַבִּים הָיוּ פִּצְעֵי רוֹכֵל הַמַּרְגִּילִים לִדְבַר עֶרְוָה כְּנִיצוֹץ מַבְעִיר גַּחֶלֶת כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה אַל תָּצַר צָרַת מָחָר כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם שֶׁמֶּא מָחָר בָּא וְאֵינֶנּוּ נִמְצָא מִצְטָעֵר עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ מְנַע רַבִּים מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְלֹא הַכֹּל תָּבִיא בֵיתֶךָ רַבִּים יִהְיוּ דוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֶךָ גַּלֵּה סוֹד לְאֶחָד מֵאָלֶף. אָמַר רַב אָסֵי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ''ח) כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי. תַּנְיָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל יְהוּדִי שֶׁאֵין עוֹסֵק בְּפִרְיָה וְרִבְיָה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט') שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (שם) וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ. רִבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר כְּאִלּוּ מְמָעֵט הַדְּמוּת שֶׁנֶּאֱמַר (שם) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ וְגוֹ'. בֶּן עַזָּאי אוֹמֵר כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמְמָעֵט הַדְּמוּת שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ. אָמְרוּ לוֹ לְבֶן עַזָּאי יֵשׁ נָאֶה דוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּים. נָאֶה מְקַיֵּים וְאֵין נָאֶה דוֹרֵשׁ וְאַתָּה נָאֶה דוֹרֵשׁ וְאֵין נָאֶה מְקַיֵּים. אָמַר לָהֶם בֶּן עַזָּאי וּמָה אֶעֱשֶׂה שֶׁנַּפְשִׁי חָשְׁקָה בַּתּוֹרָה אֶפְשַׁר לְעוֹלָם שֶׁיִתְקַיֵּים עַל יְדֵי אֲחֵרִים. תַּנְיָא אִידָךְ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּפִרְיָה וְרִבְיָה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר (שם) שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם. וְסָמִיךְ לֵיהּ וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר כְּאִלּוּ מְמָעֵט אֶת הַדְּמוּת בֶּן עַזָּאי אוֹמֵר וְכוּלִי. אָמְרוּ לוֹ לְבֶן עַזָּאי וְכוּלִי. תָּנוּ רַבָּנָן (במדבר י') וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל פָּחוּת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת חָסֵר אֶחָד וְזֶה לֹא עָסַק בְּפִרְיָה וְרִבְיָה לֹא נִמְצָא זֶה גוֹרֵם לִשְׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל. אַבָּא חָנָן אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר חַיָּיב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם ג') וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם הָא הָיוּ לָהֶם בָנִים לֹא מֵתוּ. אֲחֵרִים אוֹמְרִים גּוֹרֵם לִשְׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י''ז) לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. בִּזְמַן שֶׁזַּרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ שְׁכִינָה שׁוֹרָה אֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ עַל מִי שׁוֹרָה עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים:

רש''י  מספר ימיו כפלים. כלומר שמח בחלקו ודומה לו כאלו ימיו כפלים: מאשת חן. של אחרים: רוכל. המוכר בשמים לנשים להתקשט בהם ומצוי בו ניאוף ובא בעלה ופצעו: כניצוץ. אש המבעיר גחלת. כן יצרו מבעירו: ככלוב. קן עופות: מחר. מת ואיננו בעולם ולא יראה אותה דאגה שהוא מיצר ודואג עליה ונמצא שנצטער אתמול על עולם שאינו שלו: גוף. פרגוד שחוצץ בין שכינה למלאכי' ושם רוחות ונשמות נתונות שנבראו מששת ימי בראשית העתידות להנתן בגופים העתידות להבראות: שנ' כי רוח מלפני יעטוף. הגאולה ונשמות שאני עשיתי: יעטוף. לשון עכבה כדכתיב והיו העטופים ללבן. ורישא משתעי בגאולה כי לא לעולם אריב וגו': ואתם פרו ורבו. בתריה דתרווייהו כתיב הלכך כמו שעשה שתיהן הוא:

זוהר ויצא דף קנ''ו ע''א

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דּוּדָאִים בַּשָּׂדֶה רַבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר (תהלים ק''ד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ בְּכַמָּה אֲתַר, אֶלָּא מַאן יָכִיל לְמִמְנֵי עוֹבָדוֹי דְּקב''ה, דְּהָא כַּמָּה חֵילִין וּמְשַׁרְיָן מְשַׁנְיָן דָּא מִן דָּא דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא וְכֻלְּהוּ בְּזִמְנָא חָדָא כְּמַרְזֵפָא דְּאַפִּיק זִיקִין לְכָל סִטְרִין בְּזִמְנָא חָדָא כָּךְ קב''ה אַפִּיק כַּמָּה זֵינִין וּמְשַׁרְיָן מְשַׁנְיָן דָּא מִן דָּא דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא וְכֻלְּהוּ בְּזִמְנָא חָדָא, תָּא חֲזֵי בְּדִבּוּרָא וּבְרוּחָא כַּחֲדָא אִתְעֲבִיד עָלְמָא דִּכְתִיב (שם ל''ג) בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, בִּדְבַר יְיָ דָּא דִּבּוּרָא, וּבְרוּחַ פִּיו דָּא רוּחָא, דָּא בְּלָא דָּא לָא אָזִיל וְאִתְכַּלִּיל דָּא בְּדָא וְנָפִיק מִנַּיְהוּ כַּמָּה חֵילִין לְחֵילִין וּמְשַׁרְיָן לִמְשַׁרְיָן וְכֹלָּא בְּזִמְנָא חָדָא, תָּא חֲזֵי כַּד בָּעָא קב''ה לְמִבְרֵי עָלְמִין אַפִּיק חַד נְהוֹרָא סְתִימָאָה דְּמִן הַהוּא נְהוֹרָא נָפְקִין וְנָהֲרִין כָּל אִנּוּן נְהוֹרִין דְּאִתְגַלְיָן וּמֵהַהוּא נְהוֹרָא נָפְקִין וְאִתְפַּשָּׁטוּ וְאִתְעֲבִידוּ שְׁאָר נְהוֹרִין וְאִיהוּ עָלְמָא עִלָּאָה, תּוּ אִתְפַּשַּׁט הַאי נְהוֹרָא עִלָּאָה וְעָבַד אוּמָנָא נְהוֹרָא דְּלָא נָהִיר וְעָבִיד עָלְמָא תַּתָּאָה, וּבְגִין דְּאִיהוּ נְהוֹרָא דְּלָא נָהִיר בָּעֵי לְאִתְקַשָּׁרָא לְעֵילָא בָּעֵי לְאִתְקַשָּׁרָא לְתַתָּא וּבְקִשּׁוּרָא דִּלְתַתָּא אִתְקַשַּׁר לְאִתְנַהֲרָא בְּקִשּׁוּרָא דִּלְעֵילָא וְהַאי נְהוֹרָא דְּלָא נָהִיר בְּקִשּׁוּרָא דִּלְעֵילָא אַפִּיק כָּל חֵילִין וּמְשַׁרְיָן לְזֵינִין סַגִּיאִין הֲדָא הוּא דִּכְתִיב מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ וְגוֹ' וְכָל מַה דִּי בְּאַרְעָא הָכִי נַמֵּי לְעֵילָא וְלֵית לָךְ מִלָּה זְעִירָא בְּהַאי עָלְמָא דְּלָא תַּלְיָא בְּמִלָּה אָחֳרָא עִלָאָה דְּאִתְפַּקָּדָא עֲלֵיהּ לְעֵילָא בְּגִין דְּכַד אִתְעָר הַאי לְתַתָּא אִתְעָר הַהוּא דְּאִתְפַּקְּדָא עֲלֵיהּ לְעֵילָא דְּכֹלָּא אִתְאֲחַד דָּא בְּדָא:

תרגום הזוהר
וַיֵּלֱךְ רְאוּבֵן וְגוֹ' דּוּדָאִים בַּשָּׂדֶה. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קד) מָה רַבּוּ וְגוֹ' מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךְ. מִקְרָא זֶה בֵּאֲרוּהוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. אֶלָּא מִי יָכוֹל לְסַפֵּר מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כַּמָּה צְבָאוֹת וּמַחֲנוֹת שֶׁל מַדְרֵגוֹת וּמַלְאָכִים הַמְּשׁוּנִים זֶה מִזֶּה, שֶׁאֵין לָהֶם מִסְפָּר. וְאוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁמְּשׁוּנִים זֶה מִזֶּה, יָצְאוּ כֻּלָּם בִּזְמָן אֶחָד, בְּבַת אַחַת, כְּפַטִּישׁ הַמַּכֶּה עַל אֶבֶן, אוֹ עַל בַּרְזֶל מְלוּבָּן, שֶׁמוֹצִיא נִצוֹצוֹת לְכָל צַד בְּבַת אַחַת. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹצִיא כַּמָּה מִינִים וּמַחֲנוֹת מְשׁוּנִים זֶה מִזֶּה, שֶׁאֵין לָהֶם מִסְפָּר, וְכֻלָּם בְּבַת אַחַת. בֹּא וּרְאֵה, בְּדִבּוּר וְרוּחַ בְּיַחַד, נַעֲשֶׂה הָעוֹלָם. שֶׁכָּתוּב, בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. בִּדְבַר ה', זֶהוּ דִּבּוּר וּבְרוּחַ פִּיו, זֶהוּ רוּחַ. זֶה בְּלִי זֶה אֵינוֹ הוֹלֵךְ, וְנִכְלְלוּ זֶה מִזֶּה, וְיָצְאוּ מֵהֶם כַּמָּה צְבָאוֹת לִצְבָאוֹת, וּמַחֲנוֹת לְמַחֲנוֹת הַמְּשׁוּנִים זֶה מִזֶּה בְּהֶאָרָתָם וְכֻלָּם בִּזְמָן אֶחָד. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא הָעוֹלָמוֹת, הוֹצִיא אוֹר סָתוּם אֶחָד, שֶׁמִּן הָאוֹר הַהוּא יוֹצְאִים וּמְאִירִים כָּל הָאוֹרוֹת הַנִּגְלִים. וּמֵאוֹתוֹ הָאוֹר יָצְאוּ וְנִתְפַּשְּׁטוּ וְנַעֲשׂוּ שְׁאָר הָאוֹרוֹת, וְהוּא עוֹלָם הָעֶלְיוֹן. עוֹד נִתְפַּשֵּׁט אוֹר הָעֶלְיוֹן הַזֶּה, וְהָאוּמָן, עָשָׂה אוֹר שֶׁאֵינוֹ מֵאִיר. וְעָשָׂה אֶת עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא אוֹר שֶׁאֵינוֹ מֵאִיר, הוּא צָרִיךְ לְהִתְקַשֵּׁר לְמַעְלָה וְצָרִיךְ לְהִתְקַשֵּׁר לְמַטָּה, וְעַל יְדֵי קֶשֶׁר שֶׁל מַטָּה הוּא מִתְקַשֵּׁר לְהָאִיר בְּקֶשֶׁר שֶׁל מַעְלָה. וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּאָרֶץ יֵשׁ גַּם כֵּן לְמַעְלָה, וְאֵין לְךְ דָּבָר קָטָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאֵינוֹ תָּלוּי בְּדָבָר אַחֵר, עֶלְיוֹן, הַמְּמוּנֶה עָלָיו מִלְּמַעְלָה, וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר דָּבָר לְמַטָּה, נִתְעוֹרֵר מִקּוֹדֶם הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלּוֹ הַמְּמוּנֶה עָלָיו לְמַעְלָה, כִּי הַכֹּל מְיוּחָד זֶה בָּזֶה.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תלמוד תורה פ''ג

א. בִּשְׁלשָׁה כְּתָרִים נִכְתְּרוּ יִשְׂרָאֵל כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהוּנָה וְכֶתֶר מַלְכוּת כֶּתֶר כְּהוּנָּה זָכָה בָהּ אַהֲרֹן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ''ה) וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהוּנַת עוֹלָם. כֶּתֶר מַלְכוּת זָכָה בָּהּ דָּוִד שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ''ט) זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי. כֶּתֶר תּוֹרָה הֲרֵי מוּנַח וְעוֹמֵד וּמוּכָן לְכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל''ג) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב כָּל מִי שֶׁיִרְצֶה יָבֹא וְיִטּוֹל שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאוֹתָם הַכְּתָרִים גְּדוֹלִים מֵכֶּתֶר תּוֹרָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (משלי ח') בִּי מְלָכִים יִמְלוֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחוֹקְקוּ צֶדֶק בִּי שָׂרִים יָשׂוֹרוּ הָא לָמַדְתָּ שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה גָּדוֹל מִשְּׁנֵיהֶם: ב. אָמְרוּ חֲכָמִים מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֶם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג') יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים: ג. אֵין לָךְ מִצְוָה בְּכָל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה אֶלָּא תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה לְפִיכָךְ הַתַּלְמוּד קוֹדֶם לְמַעֲשֶׂה בְּכָל מָקוֹם:

מוסר
מספר הרוקח דף ב' ג'

אִם יִלְמוֹד אָדָם כָּל הַיּוֹם וִישַׁבֵּחַ בּוֹרְאוֹ וְיִגְבַּהּ לִבּוֹ בָּזֶה וּבְמִצְוֹתָיו יִכָּנַע וְיַחֲשׁוֹב שֶׁמֶּא חָטָאתִי וְיֹאמַר לִי כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם מַה לְּךָ לְסַפֵּר חוּקָי וְאִם נִתְחַיֵּיב כְּנֶגֶד חֲבֵירוֹ יוֹדֶה לוֹ כְּמוֹ צָדְקָה מִמֶּנִּי וְאִם סִפֵּר עָלָיו שֶׁקֶר לֹא יַכְלִימֶנּוּ וְלֹא יִכְעוֹס עָלָיו וְאִם הוּא עָשִׁיר וְנָאֶה וּמְכֻבָּד צָרִיךְ לְהַכְנִיעַ וּלְהַשְׁפִּיל רוּחוֹ וְאָז יְשַׁבְּחֶנּוּ הַבּוֹרֵא כְּמוֹ (בראשית י''ג) הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם לְפִי שֶׁאָמַר וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר וְכֵן משֶׁה (שמות ט''ז) וְנַחְנוּ מָה וְכֵן דָּוִד אָמַר (תהלים ל''ב) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ כִּי אֵין רָאוּי לְעֶבֶד לְהַגְבִּיהַּ רוּחוֹ כְּנֶגֶד אֲדוֹנוֹ כְּדִכְתִיב (מלאכי א') אִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי כִּי אֵין טוֹבָה כְּמוֹ הַכְנִיעָה לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ וְנֶאֱמַר (בראשית ט''ז) שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וּכְשָׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל הַכְנַע לִבְּךָ וְהַשְׁפֵּל רוּחֲךָ וַחֲשׁוֹב עֲוֹנוֹתֶיךָ וְכַוֵּין בִּתְפִלָּתָךְ בְּדֶמַע לִבָּךְ וְיִכּוֹנוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ עַל מַה שָׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ וְאַל תְּמַהֵר וְכַוֵּין דַּעְתָּךְ פֶּן תְּכַזֵּב בִּתְפִלָּתָךְ כְּשֶׁתְּהַרְהֵר מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת וְתֹאמַר לִבְסוֹף (תהלים י''ט) יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי: