ציון צפורה: הקיסרית היהודייה שהפכה למרגלת בארמון

בשנת 1445, ה' ר"ו, עבר הקיסר האתיופי המפורסם, זרע יעקב, בסיור ברחבי ממלכתו, זרע יעקב היה הקיסר הגדול והמפורסם מכל קיסרי אתיופיה לדורותיהם. כל השבטים והעמים השכנים היו כפופים לו, ולא העזו להתנגד. והנה, בעוברו בממלכת הגדעונים, שהיתה ממלכה יהודית, ראה את נסיכת הממלכה, ציון צפורה, והחליט שעליה להינשא לו. לא היתה שום ברירה ואפשרות להתנגד, וצפורה נלקחה לארמונו. היא היתה בת 18. המלך אילץ אותה להתנצר, וקרא את שמה "וולטה קדיסן".  למלך היו נשים רבות, אך צפורה היתה החשובה והחזקה מכולם, היא השפיעה על המלך, ולכן נקראה "הקיסרית". צפורה ילדה לקיסר שלשה בנים.

אך כל זאת כלפי חוץ. בסתר שמרה צפורה את המצוות, לא האמינה בדת הבזויה שנכפתה עליה, והעיקר: שימשה כמרגלת סמויה של ממלכת הגדעונים, והעבירה להם בדרכי סתר ידיעות על תכניותיו הצבאיות של הקיסר. למעשה היתה תוכניתם של היהודים להשתמש במידע זה כדי להדיח את הקיסר הגדול ממשרתו ולהשתלט על הממלכה. הם רצו להמליך תחתיו את אסקל, בנם המשותף של הקיסר ושל צפורה, ולגדל אותו לפי כללי הדת היהודית.

הקיסר האתיופי תכנן מלחמה בדרום ארצו, מול סולטנות אדאל המוסלמית, וצפורה העבירה את התוכניות לאחיה בממלכת הגדעונים. כך, כאשר היה הקיסר עם כל צבאו בדרום, החלו היהודים לשטוף את הממלכה עם צבאם. הקיסר, שרצים מיוחדים הביאו לאזניו את השמועה, נחלץ חזרה מיד לעיר הבירה, שכן ידע כי העם אוהב את בנו אסקל, ולא יתנגד להמלכתו. חזרתו המוקדמת של המלך טרפה את הקלפים, והצבא היהודי הובס. גם צפורה לא זכתה לסוף טוב כמו אסתר המלכה, היא הוצאה להורג בעוון בגידה.

שרידי הצבא היהודי נמלטו להרי אסמיין, מקום משכנה של ממלכת הגדעונים. והמלך העביר את בנו אסקל מתפקיד יורש העצר. כדי למנוע מרידות, הוא נתן לו מינוי צבאי הרחק מעיר הבירה. הקיסר הוסיף לשמו את הכינוי "משמיד היהודים".

בין היהודים שנלקחו בשבי בעת המרד, שכונה "מרד צפורה", היה גם הנזיר אבא צברה, שהיה מנהיג ופוסק הלכות ליהדות אתיופיה. בבית הכלא המרוחק פגש את אסקל בן הקיסר, שהיה ממונה על המקום, ולאט לאט שכנע אותו שהוא יהודי ושעליו להתאחד עם היהודים. בסופו של דבר אסקל שחרר את אבא צברה, ושניהם ברחו דרך היערות. מסעם היה מסע של גילוי רוחני, ובכל עיירה שבה עצרו הם הקימו בית כנסת, כך לפי המסורת האתיופית. כשהגיעו לממלכת הגדעונים קבע אבא צברה כמה תקנות חשובות, התקין נוסח תפילה אחיד לכל העדה האתיופית, תיקן תקנה האוסרת נגיעה בנוצרי, כדי שלא יתערבבו ביניהם אלא יברחו מהם כמו מאש, והיה גם הראשון שכתב פסקי הלכה בעדה האתיופית, ששמרו עד אז על האיסור לכתוב דברי תורה שבעל פה על הכתב. הוא כתב גם הרבה שירים ופיוטים, ועולי אתיופיה קראו בית כנסת על שמו בעיר באר שבע: "בית כנסת אבונה אבא צברה".

אסקל חזר יחד עמו לממלכת הגדעונים, ושמו נקרא "צגא אמלק" – בן המלך. גם הוא נעשה גדול בתורה ומנהיג של קהילת יהודי אתיופיה. כך לפחות זכתה אמו לבן ששב ליהדות בראש גלוי ומורם.

בנה השני של ציון צפורה היה באדה מריאם. הוא קבר את אמו בחשאי, כדי שאביו הזועם לא יתעלל בזכרה. במשך שנים היה מסוכסך עם אביו, אך לבסוף השלימו, והוא ירש את מקומו כקיסר אתיופיה. הנוצרים ברחבי הממלכה הוציאו "דיבתו רעה" כי הוא יהודי, ואכן על פי ההלכה הוא נחשב יהודי גמור. אבל הוא לא הלך בדרך אמו ואחיו הגדול, ולא עשה חסד ליהודים. אולי חשש מבני עמו. שר הצבא שלו היה נוצרי אדוק בשם מרקוס, שעשה רעות גדולות ליהודי אתיופיה, מהן ניצלו רק כאשר המוסלמים בדרום הרימו את ראשם, והקיסרות האתיופית היתה עסוקה במלחמה מולם.