ממצאים מרעישים בהר עיבל: האם נמצא המזבח המקראי?

הר עיבל הוא אחד ההרים הכי גבוהים בשומרון. הוא מתנשא לגובה של 940 מטר. ההר גבוה מאוד ומרשים, והוא משקיף על העיר שכם ועל הר גריזים. אולם הר עיבל אינו רק הר גבוה ומרשים; בהר עיבל התרחש אחד האירועים החשובים ביותר בתולדות עם ישראל. לאחר שחצו בני ישראל את הירדן, התכנסו בין הר גריזים להר עיבל, שם כתבו את התורה על אבנים גדולות, בנו מזבח והקריבו עליו עולות. שם קראו הלווים לאוזני העם את הברכות והקללות. שישה שבטים עמדו על הר עיבל, וששת הנותרים, על הר גריזים. לאחר כל ברכה וכל קללה ענו העם אמן.

משמעות המעמד בהר גריזים והר עיבל, היא חידוש או המשך לברית בערבות מואב, טרם התיישבות בני ישראל בארץ, כדי שתחילת התיישבות בני ישראל בארץ תהיה עם חיבור עמוק לתפקידו הרוחני של עם ישראל.

אחת הטענות הנפוצות של מכחישי מקרא למיניהם, היא טענת היעדר הראיות. אם תשאל אותם אם יתכן שבני ישראל נכנסו לארץ במאה השלוש עשרה לפני הספירה, הם יענו מיד שדבר זה לא ייתכן. כניסה של עם חדש לארץ חדשה הייתה חייבת להיות מלווה בסימנים חומריים לתרבות חדשה לגמרי, סימני כיבוש של התרבות המקומית, אתרי פולחן וכיוצא בזה. אבל לצערנו, הם יאמרו, אין מספיק ראיות כדי לתמוך בסיפור הזה.

הבעיה היא לא שאין ממצאים, ממצאים יש ויש. הבעיה היא שכשמגיעים הממצאים הם זוכים להתעלמות מוחלטת ולקול דממה דקה. כזה הוא סיפורו של המזבח בהר עיבל.

במסגרת סקר ארכאולוגי נרחב בשומרון שביצע הארכאולוג אדם זרטל ז"ל, הוא איתר על הכתף המזרחי של הר עיבל מבנה מרובע. באמצעות כלי חרס וקרמיקה שנמצאו באתר, תיארך אדם זרטל את המבנה לאזור אלף ושלוש מאות לפני הספירה, בערך זמן כניסת בני ישראל לארץ.

המבנה היה בנוי מאבני גזית לא מסותתות, כלומר אבנים שלא סיתתו אותן לצורת לבנים, אלא כמו שהן, חסרות צורה מהשדה. כמו שכתוב בפסוק שבו מצווים בני ישראל לבנות מזבח בהר עיבל: "ובנית שם מזבח לה' אלוקיך מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל: אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלוקיך והעלית עליו עולות לה' אלוקיך".

למבנה המרובע היה מחובר כבש, ולא מדרגות, מה שמתאים לפסוק: "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו". ליד הכבש הגדול ישנו כבש קטן, שהוא מצידו מתחבר למעין סוללה המאפשרת מעבר סביב למזבח, מה שמתאים ל"סובב" המוזכר במשנה.

באתר נמצאו עצמות רבות, כולן של חיות כשרות. חלק גדול מהן של זכרים בני שנה, שראויים להקרבה.

האתר כולו היו גנוז באדמה, מה שמתאים למה שאנחנו יודעים, שבימי חזקיהו ויאשיהו גנזו מזבחות ישראליים מחוץ לירושלים. באתר לא נמצאו צלמים כלל, דבר שמבדיל אותו מאתרי פולחן כנענים רגילים.

לפי כל הממצאים הללו הסיק אדם זרטל ז"ל, שהמבנה הוא מזבחו של יהושע בהר עיבל. מה אמרו מכחישי המקרא, בעיקר בשקט? רובם פשוט התעלמו. כמה מהם ניסו לומר שהאתר הוא מגדל שמירה קדום, רק שלא ברור על מה הוא שומר, וזה פשוט לא מתאים לממצאים. לא נראה שאלה שמנסים להכחיש את המסקנות של אדם זרטל מתאמצים להסביר את הממצאים בפירוט, הם בעיקר מתעלמים.

את ההתעלמות והפחד של הארכאולוגים מהממצאים בהר עיבל, אפשר לראות בציטוט של פרופסור לארי סטייגר מאוניברסיטת הרווארד: "אם עמד מזבח עולה בהר עיבל, ההשפעה על מחקרינו היא מהפכנית. על כולנו לשוב אל גן הילדים".

הממצאים בהר עיבל מוכיחים שלא חסרים ממצאים שמוכיחים את קיומם של בני ישראל בארץ. כל מה שהארכאולוגים זקוקים לו הוא טיפה אומץ ויושר מקצועי, וכל הממצאים יהיו פרושים לפניהם.