הסיפור של הרב שניר גואטה: "מי שהולך בדרך האלוקים, אין סיכוי שלא יהיה לו אור"

הרב שניר גואטה היה אחד הכישרונות הבולטים שצמחו במחלקת הנוער של מכבי נתניה בשנות ה-2000. הוא החל את דרכו במכבי חיפה, אבל הפך לכוכב עולה בנתניה. בדיוק כשהקריירה שלו הייתה בשיאה, והוא היה אמור לקבל הצעות מחו"ל ולהמשיך בקריירה מופלאה, גואטה עשה מהלך מפתיע: הוא החליט לעזוב את הכדורגל ולחזור בתשובה, דווקא כשהקבוצה החליטה לממן לו דירה ורכב ולהעניק לו שכר מפתה.

בראיון לערוץ 2000, הרב גואטה משתף את סיפורו המרתק – מהמאבק הפנימי שבין הצלחתו על המגרש לבין אמונתו הדתית, ועד להחלטה שהובילה אותו לעזוב את הקריירה הספורטיבית המבטיחה ולהפוך לרב. "כשהייתי במכבי נתניה, דווקא בשיא ההצלחה, הרגשתי שאני חייב להחזיר לבורא עולם", הוא מספר. "הייתי בא ממשפחה מסורתית, אבל עם הזמן התחלתי לחוש רגשות אשם על חילול השבת והקשר שלי עם אלוקים הפך לאחד הקונפליקטים המרכזיים בחיי".

ההחלטה לעזוב את הכדורגל לא הייתה קלה עבורו או עבור משפחתו, שהקריבה רבות למען הצלחתו. "אבא שלי לא הצליח להבין למה אני עוזב אחרי כל ההשקעה והמאמצים", הוא מוסיף. "אמרתי לעצמי: מי שקופץ לים של המצוות, אלוקים יפתח לו את הדרך", הוא מסביר.

"בגיל 22 זרקתי את זה בבית, ההורים שלי בכו לי מול הפנים, אבא שלי לא נרדם כל הלילה, ואמרתי אני לא יכול לעשות לו את זה, אז נתתי עוד שנה אחת", שחזר הרב את רגעי ההחלטה. "הייתה פה מלחמה - היצר הרע העלה לי את החששות 'מה אעשה מחר אחרי שאני אפרוש ואחזיר את כל הציוד, האוטו וכו', בקושי סיימתי 12 שנות לימוד. אמרתי אני אתן עוד שנה בכדורגל ועברתי להפועל אשקלון, שעלתה לליגת העל".

באשקלון, הרב גואטה הבין שקשה להתחמק מהאמת. "אמרתי לעצמי שלא משנה מה קורה בשנה הזאת, אני פורש בסיומה כי אני לא מסוגל לשחק בשבת", הוסיף. "לקחתי דירה על המגרש, הייתי הולך למגרש בלי לשים לב עם כיפה וציצית. לקראת סוף העונה התחלתי לכבוש. היה לי משחק עם אשקלון מול כל הכוכבים - נתתי נגדם גול, ובאו סוכנים מחו"ל לראות את ההגנה של הפועל, ששיחקה אז באירופה. אותם נציגים אמרו שלא מעניין אותם אף אחד, והם רוצים את מספר 9 מאשקלון. הם ננעלו עלי. סוכנים מישראל התקשרו אלי ורצו לסגור לי חוזה בחו"ל, אבל הם לא ידעו שהתחייבתי לעצמי שבסוף השנה הזאת אני פורש".

עם הזמן, גואטה לא רק התרחק מהכדורגל, אלא גם הפך לרב, המעניק שיעורים לקבוצות של כדורגלנים ברחבי הארץ. "לא ידעתי שאני אהפוך לרב, אבל הכדורגלנים הלחיצו אותי לטובה, דחפו אותי ללמוד עוד ועוד", הוא אומר. גם היום, הוא שומר על קשר חם עם עולם הכדורגל גם מהצד השני של המגרש. "מי שהולך בדרך האלוקים, אין סיכוי בעולם שלא יהיה לו אור", מסכם הרב.