בתחבולות ובחרבות ברזל תעשה לך עסקה

הודנה ותהדיאה הם מונחים שהציבור בישראל נחשף אליהם במאבק נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים. הפסקת אש זמנית (הודנה) ורגיעה מבלי לוותר על המטרות (תהדיאה) הן חלק ממורשת האסלאם בחצי האי ערב, שנעשה בהן שימוש עדכני על ידי חמאס. הפסקות אש כאלה בעבר שירתו אותו.

אולי הגיע הזמן שממשלת ישראל תאמץ טקטיקה דומה, מבלי להצהיר באופן גלוי, לצורך החזרת החטופים. הודנה במתכונת ישראלית יכולה לספק את הסחורה. כל זאת כאשר ברור למקבלי ההחלטות שהלחימה למיגור כוחו הצבאי של חמאס תחודש.  

בהסכם אוסלו, שנחתם ב-13 בספטמבר 1993 בין ישראל ואש"ף, יאסר ערפאת הכיר בישראל והתחייב לנטוש את דרך הטרור. ממשלת ישראל הכירה לראשונה באש"ף ואפשרה את הקמת הרשות הפלסטינית. לעומת אש"ף, הזרם הלאומי-חילוני במחנה הפלסטיני שהיה שותף להסכם, הזרם הלאומי-דתי, המתנגד לזכות קיומה של ישראל, התנגד להסכם. ההתנגדות מצד חמאס והג'יהאד האסלאמי היא עקרונית ונשענת על מקור סמכות אלוהי. המחנה הדתי-אסלאמי בקרב הפלסטינים אינו מתיר ויתור על אדמה ודוחה פשרה טריטוריאלית.

כדי להכשיל את הסכמי אוסלו, חמאס והג'יהאד האסלאמי פתחו במתקפת טרור בלב ערי ישראל, כאשר במקביל חמאס המשיך בחטיפת חיילים. באוקטובר 1994 פשטו לוחמי סיירת מטכ"ל על וילה בביר נבאלא, בניסיון לחלץ את החייל החטוף נחשון וקסמן. במבצע צבאי זה נפל סרן ניר פורז, והחילוץ נכשל. וקסמן נרצח על ידי שוביו.

יצחק רבין, ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, סבר שאין להיכנע לטרור ולא הסכים לדרישות חמאס. הוא העדיף מבצע צבאי על פני כניעה לטרור, וסירב לשחרר את שיח' אחמד יאסין מייסד החמאס ומאות מחבלים.

למרות שרבין כשר הביטחון אפשר את עסקת ג'יבריל להשבת שבויי צה"ל בלבנון (1985), הוא עשה זאת מול ארגון השייך לזרם הלאומי-חילוני פלסטיני. בעסקה זו שוחררו למעלה מאלף פעילי ומחבלי אש"ף. בנימין נתניהו מתח ביקורת על העסקה בספרו "מקום תחת השמש" וראה בה כניעה לטרור. 

במהלך האינתיפאדה הראשונה, שפרצה ב-1987, רבין הוכיח מדיניות קשוחה בדיכוי המהומות. גם נתניהו ניהל מלחמת חורמה בטרור הפלסטיני במחצית השנייה של שנות ה- 90. מאז אירועי האינתיפאדה השנייה ועליית הטרור הפלסטיני, מדיניות הסיכולים הממוקדים וההתנתקות מעזה, חמאס לקח את המושכות בניהול הרצועה.

במקביל להשתלטות חמאס על הרצועה ב-2006, בוצעה על ידי אנשיו פעולה שבה נחטף גלעד שליט, כאשר כוח חמאס חדר לשטח העוטף והשתלט על טנק צה"לי. ב-2011 נחתמה עסקת שליט בין ישראל וחמאס בתיווך מצרי, ובמסגרתה שוחררו למעלה מ-1,000 מחבלים כולל כאלה עם דם על הידיים. אין כל משמעות לכך שמשוחררי חמאס התחייבו במעמד השחרור שלא לעסוק שוב בטרור, זאת מכיוון שמקור הסמכות אצלם נובע מציוויים הלכתיים.

מאז ועד לטבח ה-7 באוקטובר 2023, ממשלות ישראל אפשרו את שלטון חמאס ברצועה. שלטון חמאס המחויב אידיאולוגית להשמיד את "הישות הציונית". טעות הייתה להניח שמחבלי חמאס ששוחררו מהכלא יזנחו את הטרור. שגיאה חמורה הייתה הקונספציה שחמאס "יכיר טובה" לישראל על העברת כספים ומשכורות.  

רבים ממשוחררי עסקת שליט שבו לעסוק בטרור ולקחו חלק בטבח ביישובי הדרום. ביניהם מנהיג הלשכה המדינית של חמאס, יחיא סנוואר. קידומו של אדריכל הטבח הנורא לעמדת ההנהגה הבכירה ביותר בחמאס מהווה פרובוקציה נוספת, המשקפת את הערמומיות של האויב.

לעסקה לשחרור החטופים והשבויים הישראליים נודעת משמעות עליונה בהקשר לקדושת החיים, מוסריות ואחריות לאומית. מן ההכרח שעסקה כזו תהיה מהלך טקטי תוך שימוש בתחבולות. כלומר, במקביל לעסקה ולהפוגה, מן הראוי שהדרג המדיני-ביטחוני יקבע מועד לניתוץ (בחרבות ברזל) כוחו הצבאי של חמאס-עזה.

ד"ר ליעד פורת הוא מומחה לחקר האסלאם הרדיקלי