רמב"ן על פרשת ראה: דבר תורה קצר ומרתק לשולחן השבת

בפרשת ראה מובאים הפסוקים הבאים:

"בנים אתם לה' אלוקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה".

אסור לאדם להתגודד (לשרוט את בשרו), או לעשות קרחה בין עיניו, מחמת אבלות על מת. מה טעם האיסור?

רש"י מבאר שזהו "לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויים להיות נאים ולא מגודדים ומקורחים".

אלא שהרמב"ן חולק על טעם זה, ואומר כי לפי ביאורו של רש"י היה ראוי לאסור כן גם שלא על מת?

לכן מבאר הרמב"ן את עניין האיסור באופן אחר: הטעם שאין ראוי להתגודד ולשים קרחה כביטוי לצער על מת הוא כי הצער המופלג לא שייך אלא באבדון גמור. להתאבל ולבכות על מות מותר, כי יש צער של פירוד. אפילו כאשר אוהבים צריכים להיפרד בעודם בחיים יש צער, קל וחומר בפירוד של מוות.

מאידך, ביטוי של צער באופן מופלג, כמו להתגודד או לעשות קרחה, לא מתאים אלא אם מדובר באבדון סופי וגמור, וזאת – אין לעם ישראל!

הטעם המבואר בכתוב לאיסור זה הוא, באותם תארי חיבה שנאמרו לנו לפני מתן תורה: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה".

הרב הדר יהודה מרגולין בספרו "למרגלות הרמב"ן" מבאר את דברי הרמב"ן: היותנו "סגולה" ו"עם קדוש" היינו שאנחנו בידיו של ה', וממילא: שלכן לא נהיה נאבדים גם אחרי המוות. הנשמה ממשיכה את הקיום שלה לעולם. זוהי "סגולה"!

זהו הטעם לכך שאינו ראוי לבכות יותר מדי באבלות. לבכות כן. לבכות 'יותר מדי' – לא. אבלות גמורה נאסרה כי היא המתאימה לאובדן עולמי, ובדיוק את זה בא איסור התגודדות לשלול.

כי כל יהודי – נשמתו תהיה קיימת לנצח! וזהו שאמר הכתוב את הטעם לאיסור, כי אנחנו "עם סגולה" ו"עם קדוש".

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", בני עולם הבא אנחנו, ונשמתנו – הנשמה של כל יהודי ויהודי – תהיה קיימת לנצח!

ואפילו אם מדובר במי שמת צעיר, ועדיין לא הספיק לממש את הפוטנציאל שלו, לא הספיק לעשות את הדברים שמצפה כל אדם לעשות בחייו. כלשון הרמב"ן: "ואילו ימות בנוער". כי כיוון שאנו סגולה, הרי שכל נשמה ונשמה היא בידו של ה'. על כל המשתמע, והוא יתברך ידאג לכך שלא ידח ממנו נדח.

כך כותב הרמב"ן:

"ולפי דעתי כי טעם 'עם קדוש' הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך. יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגולת ה' ולא ישא אלוקים נפש וחשב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהיקרח על נפש ואפילו ימות בנוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים. ומכאן סמך לרבותינו באוסרם להתאבל על נפש יותר מדי".

דברי הרמב"ן האלו מרוממים ונפלאים, ובהם נכלל מעיין עצום של חיזוק לכל יהודי בדבר הישארות הנפש לנצח.

בשביל מה לחיות אם בסוף מתים? צבי יחזקאלי נפגש עם הרב דניאל כהן לשיחה אמיתית ונוקבת על התחלה וסוף, לידה ומוות:

 מוות - סופו של האדם? תשובות והוכחות לשאלות מרתקות על חידת המוות