חוק לישראל - פרשת ויצא, יום רביעי

תורה

(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ: וּמִתְכַּנְשִׁין לְתַמָּן כָּל עֲדָרַיָּא וּמְגַנְדְּרִין יָת אַבְנָא מֵעַל פּוּמָא דְבֵירָא וּמַשְׁקָן יָת עָנָא וּמְתִיבִין יָת אַבְנָא עַל פּוּמָא דְבֵירָא לְאַתְרַהּ:
(ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ: וַאֲמַר לְהוֹן יַעֲקֹב אַחַי מְנָן אַתּוּן וַאֲמָרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנָא:
(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ: וַאֲמַר לְהוֹן הַיְדַעְתּוּן יָת לָבָן בַּר נָחוֹר וַאֲמָרוּ יְדַעְנָן:
(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן: וַאֲמַר לְהוֹן הַשְׁלַם לֵהּ וַאֲמָרוּ שְׁלַם וְהָא רָחֵל בְּרַתֵּהּ אַתְיָא עִם עָנָא:
(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ: וַאֲמַר הָא עוֹד יוֹמָא סַגִי לָא עִדַן לְמִכְנַשׁ בְּעִיר אַשְׁקוּ עָנָא וְאִזִילוּ רְעוּ:
(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן: וַאֲמָרוּ לָא נִכּוּל עַד דִי יִתְכַּנְשִׁין כָּל עֲדָרַיָּא וִיגַנְדְרוּן יָת אַבְנָא מֵעַל פוּמָא דְבֵירָא וְנַשְׁקֵי עָנָא:

נביאים הושע פרק יב

(יא) וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה: וּמַלֵּילִית עִם נְבִיַּיּא וַאֲנָא נְבוּאָן אַסְגֵּיתִי וּבְיַד נְבִיַּיָּא שְׁלָחִית :
(יב) אִם גִּלְעָד אָוֶן אַךְ שָׁוְא הָיוּ בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי: אִם בְּגִלְעָד הֲווּ אֲנוּסִין בְּרַם בְּבֵית גַּלְגָּלָא תּוֹרִין לְטַעֲוָן דַּבָּחוּ אַף אִיגוּרֵיהוֹן אַסְגִּיאוּ כְּיַגְרִין עַל תְּחוּמֵי חַקְלָן :
(יג) וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר: נְבִיָּא אִימַר לְהוֹן הֲלָא יעֲקֹב אֲבוּכוֹן אֳזַל לְחַקְלֵי אֲרָם וּפְלַח יִשְּׂרָאֵל בְּאִתְּתָא וּבְאִתְּתָא נְטַר עָאנָא :
(יד) וּבְנָבִיא הֶעֱלָה יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וּבְנָבִיא נִשְׁמָר: וְאַף כַּד נַחֲתוּ אֲבָהָתְכוֹן לְמִצְרַיִם נְבִיָּא שְׁלַח יְיָ וְאַסִּיק יַת יִשְּׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וְעַל יְדֵי נְבִיָּא אִתְנְטָר :
(טו) הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו: מַרְגְּזִין דְבֵית אֶפְרַיִם מוֹסְפִין לְמֶחֱטֵי וְחוֹבַת דַּם זַכַּאי דְּאַשִׁיד עֲלוֹהִי יְתוּב וְחִיסוּדֵיהּ יְתוּב לֵיהּ רִבּוֹנֵיהּ :
יג (א) כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת: כַּד מְמַלֵל חָד מִבֵּית אֶפְרַיִם רְתִיתָא אָחִיד לְהוֹן לַעֲמְמַיָּא מִתְרַבְרְבִין הֲווּ בְּיִשְּׂרָאֵל וּכְדּוּ דְּחָבוּ עַל דִּפְלָחוּ לְטָעֲוָתָא מִתְקַטְלִין :

כתובים משלי פרק ו

(לב) נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה: מַן דְּגָיֵר בְּאִתְּתָא חָסִיר דְּרַעְיָנָא וּמַן דְּבָעֵי דִי יְחַבֵּל נַפְשֵׁיהּ הוּא עָבֵד לָהּ :
(לג) נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה: מַכְתָּשֵׁי וְצַעֲרֵי יֶאֱרַע וְחִסוּדֵיהּ לָא מִטְעֵי :
(לד) כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם: מְטוּל דִּטְנָנָא חֵמְתָא דְגַבְרָא וְלָא חָיֵס בְּיוֹמָא דְפוּרְעָנָא :
(לה) לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד: וְלָא נָסֵב בְּאַפֵּיהּ דְּכָל דְּיָהֵב לֵיהּ מוֹהֲבָא וְלָא מִתְּפֵס כַּד תַּסְגֵּא שׁוֹחֲדָא :
ז (א) בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: בְּרִי נְטַר מֵימְרִי וּפִקוּדַי תִּטְשֵׁי גַבָּךְ :
(ב) שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ: נְטַר פִּקוּדַי וֶחְיֵה וְנִימוּסִי הֵיךְ בַּבְתָא דְעַיְנָא :

משנה בבא קמא פרק ז

א. מְרֻבָּה מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מִמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שֶׁמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בֵּין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבֵין בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וּמִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וָשֶׂה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ וְגוֹמֵר. אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה:

ברטנורה  (א) מרובה. בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים. דכתיב (שמות כ''ב) על שה על שלמה על כל אבדה וגו' ישלם שנים: אין הגונב אחר הגנב וכו'. דכתיב (שם) וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב:

ב. גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם אוֹ עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים. מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וּמָכַר בְּשַׁבָּת. גָּנַב וּמָכַר לַעֲבוֹדָה זָרַה. גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו, גָּנַב וְטָבַח וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ, מְשַׁלֵם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח לִרְפוּאָה אוֹ לַכְּלָבִים. הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה. הַשּׁוֹחֵט חוֹלִין בַּעֲזָרָה. מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ:

ברטנורה  (ב) גנב על פי שנים. כלומר שנים מעידין אותו שגנב: גנב ומכר בשבת. אבל טבח שהוא ענוש סקילה. קם ליה בדרבא מיניה: וטבח ביום הכפורים. שאין זדונו אלא כרת. וכגון דלא אתרו ביה ולא לקי, דקיימא לן כל חייבי מלקיות שוגגים חייבים בתשלומין. אבל חייבי מיתות ב''ד, אפילו שוגגים פטורים מן התשלומין: וטבח ומכר ואחר כך מת אביו. אבל מת אביו ואח''כ טבח, תנא סיפא דפטור, דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר, שהרי ירש את אביו: בשני אלו. בטרפה ובחולין בעזרה. דקסבר ר''ש שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה. אבל לרפואה ולכלבים, שחיטה ראויה היא, דאי בעי מצי אכיל מינה:

ג. גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם. וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, מְשַׁלְּמִין הַכֹּל. גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין, הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלשָׁה. נִמְצְאוּ אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין, הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְהֵן מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלשָׁה. אֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם. בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה. אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם. בָּטְלָה כָּל הָעֵדוּת. שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה:

ברטנורה  (ג) האחרונים משלמים שלשה. לשור. וכגון שהוזמו אחרונים תחלה. דאי עידי גניבה הוזמו תחלה, בטלה לה עדות טביחה, דדילמא בעלים מכרוהו לו, וכי מתזמי אמאי משלמי: בטלה עדות שניה. והוא משלם כפל משום עדות ראשונים. והן פטורין, דאין עדים משלמין ממון עד שיזומו שניהם: בטלה כל העדות. והוא פטור והם פטורים. ואפילו חזרו והוזמו אחרונים אח''כ, אין משלמין, שהרי בטלה עדותן כבר והוכחשו, כיון דלא גנב לא טבח, ואהכי לא מחייבו אלא אעמנו הייתם שהוסרה גופה של עדות. וכל שכן אם הוזמו שנים הראשונים תחלה, שעדות שניה בטלה. אלא שבזמן שלא הוזמו אלא אחד, בטלו שניהם. אבל כשהוזמו שניהם, לא בטלה עדות ראשונה אלא משלמין כפל:

ד. גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח בְּשַׁבָּת גָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרַה. גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וּמֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, גָּנַב וְהִקְדִּישׁ, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קֳדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שֶׁאֵין חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם פָּטוּר:

ברטנורה  (ד) על פי עד אחד. אע''ג דמלתא דפשיטא היא דאין משלם ארבעה וחמשה על פי עד אחד, הא קמשמע לן דעל פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד, מה עד אחד אי אתי עד אחד בתר הכי מצטרף בהדיה ומיחייב, על פי עצמו נמי אי אתו עדים בתר הודאתו מחייבי ליה, דמודה בקנס ואח''כ באו עדים חייב. והני מילי באומר לא גנבתי ובאו עדים שגנב, וחזר ואמר טבחתי ומכרתי, ובאו עדים אח''כ שטבח ומכר, חייב, שהרי כשאומר טבחתי ומכרתי אינו מחייב עצמו בכלום, שיודע הוא שמודה בקנס פטור, ואין כאן הודאה של כלום. אבל באומר גנבתי ובאו עדים שגנב, פטור. דחייב עצמו לשלם קרן מיהא בהודאתו, הלכך הודאה גמורה היא ופטור מכפל, אע''פ שאח''כ באו עדים: ומת אביו. והוא יורשו ולא הויא טביחה כולה באיסורא: גנב והקדיש. כי קא טבח דהקדש קא טבח ולא דבעלים: ר''ש אומר קדשים שחייב באחריותם וכו'. ר''ש לאו אמילתיה דת''ק קאי ולא פליג עליה בגנב והקדיש ואח''כ טבח ומכר. אלא שמעינהו ר''ש לרבנן בדוכתא אחריתי דאמרי הגונב הקדש מבית בעלים פטור, דכתיב (שמות כ''ב) וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. ועלה קאי ר''ש ואמר קדשים שחייב באחריותן חייב, דקרינן ביה וגונב מבית האיש, דכיון דהבעל חייב באחריותם כי קא טבח דמריה קא טבח. ובקדשים שחייב באחריותן נמי לא מחייב ר''ש תשלומי ארבעה וחמשה אלא כששחטן תמימים בפנים לשם בעלים אלא שנשפך הדם, או ששחטן בעלי מומין בחוץ. ואע''פ שלא נפדו, סבר כל העומד לפדות כפדוי דמי והויא שחיטה ראויה. אבל אם שחטן תמימים בחוץ, הויא שחיטה שאינה ראויה. ושמעינן ליה לר''ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ואינו חייב עליה תשלומי ארבעה וחמשה. ואין הלכה כר' שמעון:

ה. מְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ בוֹ שֻׁתָּפוּת, הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ. הַנּוֹחֵר, וְהַמְּעַקֵּר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם. אוֹ שֶׁגָּנַב חוּץ מֵרְשׁוּתָם. וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם. אוֹ שֶׁגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם. מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אֲבָל גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם פָּטוּר:

ברטנורה  (ה) מכרו חוץ מאחד ממאה שבו. גנב שמכר כל השור חוץ מדבר מועט שבו, מן הדברים הנתרים עמו בשחיטה, פטור, דכתיב (שמות כ''א) וטבחו או מכרו, עד שימכור כל הדברים הנתרים בטביחה. לאפוקי שאם השאיר גיזותיה או קרניה, דלא הוי שיור, ולא מפטר בהכי: הנוחר. קורעו מנחיריו עד לבו: והמעקר. עוקר סימנים, פטור. ואפילו לרבנן דאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, דהא לאו שחיטה היא כלל:

ו. הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים וָמֵת חַיָּב, נְתָנוֹ לִבְכוֹרוֹת בְּנוֹ אוֹ לְבָעָל חוֹבוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָם, וְלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וְלְשׂוֹכֵר, וְהָיָה מוֹשְׁכוֹ וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים וָמֵת, חַיָּיב:

ברטנורה  (ו) היה מושכו ויוצא. פטור מכפל: הגביהו. אפילו ברשות בעלים. שהרי הגבהה קונה בכל מקום: נתנו. גנב לכהן, בחמש סלעים של פדיון בנו: היה מושכו. הכהן או בעל חוב או השומר. ומת ברשות בעלים: פטור. הגנב מכלום:

ז. אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא, וּבְמִדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִים בִּירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים, וְלֹא כֹהֲנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הַטַּהֲרוֹת. אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם. לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. אֵין פּוֹרְסִין נִשָּׁבִין לַיּוֹנִים. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִן הַיִּשׁוּב שְׁלשִׁים רִיס:

ברטנורה  (ז) אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל. משום ישוב ארץ ישראל, שמפסידין את הזרעים: אבל מגדלין בסוריא. ארצות שכבש דוד. דלאו שמיה כיבוש, ולא חיישינן בה לישוב. ואם יפסידו שדות אחרים ישלמנה: אין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני קדשים. שאוכלין שם. ודרך תרנגולים לנקר באשפה, ושמא יביאו עצם [כשעורה] מן השרץ ויטמאו את הקדשים: ולא יגדלו כהנים תרנגולים בכל ארץ ישראל: מפני הטהרות. שהכהנים אוכלים תרומה וצריכים לשמרה בטהרה: חזירים. מפרש טעמא בגמרא, כשצרו מלכי חשמונאי זה על זה היו רגילים בכל יום שהיו אלו שבחוץ מעלים להם תמידים לאלו שבפנים. יום אחד העלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו ארור המגדל חזירים: את הכלב. מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו: נשבים. פחים. שלא ילכדו בהם יוני בני הישוב: שלשים ריס. ארבעה מילין:

גמרא בבא קמא דף פ' ע''א

תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה גּוֹנֵחַ מִלִּבּוֹ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים וְאָמְרוּ אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיִּינַק חָלָב רוֹתֵחַ מִשַּׁחֲרִית לְשַׁחֲרִית וְהֵבִיאוּ לוֹ עֵז וּקְשָׁרוּהָ לוֹ בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה וְהָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה מִשַּׁחֲרִית לְשַׁחֲרִית. לְיָמִים נִכְנְסוּ חֲבֵירָיו לְבַקְּרוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ הָעֵז קְשׁוּרָה בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה חָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְאָמְרוּ לִסְטִים מְזוּיָין בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה וְאָנוּ נִכְנָסִים אֶצְלוֹ יָשְׁבוּ וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ בוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁל אוֹתָהּ הָעֵז וְאַף הוּא בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין בִּי עָוֹן אֶלָּא עֲוֹן אוֹתָהּ הָעֵז שֶׁעָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵירַי: (פ''ג א') תָּנוּ רַבָּנָן לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב אֶלָּא אִם כֵּן קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת אֲבָל מְגַדֵּל הוּא בָּעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפַר וְקוֹשְׁרוֹ בַּיּוֹם וּמַתִּירוֹ בַּלַּיְלָה: תַּנְיָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר הַמְגַדֵּל כְּלָבִים כִּמְגַדֵּל חֲזִירִים לְמָאי נַפְקָא מִינָהּ לְמֵיקַם עֲלֵיהּ בְּאָרוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵף בַּר מִנְיוּמִי אָמַר רַב נַחְמָן בָּבֶל כְּעִיר הַסְּמוּכָה לִסְפַר דָּמֵי. תִּרְגְּמָא נְהַרְדָּעָא. דָּרַשׁ רִבִּי דוֹסְתָּאי דְמִן בִּירִי (במדבר י') וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל יִשְׂרָאֵל פָּחוּת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת. הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת חָסֵר אֶחָד. וְהָיְתָה אִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת בֵּינֵיהֶם וּרְאוּיָה לְהַשְׁלִים וְנָבַח בָּהּ כֶּלֶב וְהִפִּילָה נִמְצָא זֶה גּוֹרֵם לִשְׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל. הַהִיא אִתְּתָא דְעָאלַת לְמֵיפָא בְּהַהוּא בֵיתָא נָבַח בָּהּ כַּלְבָּא אָמַר לָהּ מָרֵיהּ לָא תִּסְתְּפִי מִינֵיהּ שְׁקִילֵי נִיבֵיהּ אָמְרָה לֵיהּ שְׁקִילִי טִיבוּתִיךְ וְשַׁדְיָא אַחִיזְרֵי כְּבָר נָד וָלָד:

רש''י  גונח. פלידר''א צועק מפני כאב הלב ולא היה יכול להשיב רוחו: ליסטים מזויין. רוע' בשדות אחרים וגוזל את הרבים: לספר. מרקא שבין ישראל לעכו''ם וצריכה שמור: בארור. כדתניא לעיל ארור אדם שיגדל חזירים: בבל. שם המדינה ועיר אחת שבה נקראת נהרדעא ואותה העיר סמוכה לספר ואשמעינן רב נחמן דהואיל ויש בבבל ישוב קבוע וישראל הרבה מותר לגדל כלבים בעיר הסמוכה לספר כאלו היא מא''י: ניבי. ינייבי''ן לשון אחר ארבע שיני הכלב הארוכות שבהן נושך כך שמעתי (בבכורות): שקילי טיבותיך. נטולה היא טובתך ומוטלת על הקוצים (שלא קשרת את הכלב) מה שאתה מנחמני הבל: כבר נד ולד. נעקר ממקומו:

זוהר ויצא דף קס''ג ע''א

וַיַּצֵג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים וְגוֹ', פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר (משלי ט') אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לְךָ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִּשָּׂא, אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לְךָ, תָּא חֲזֵי וַוי לְאִנוּן חַיָּבֵי עָלְמָא דְּלָא יַדְּעִין וְלָא מַשְׁגִּיחִין בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא, וְכַד אִנּוּן מַשְׁגִּיחִין בָּהּ בְּגִין דְּלֵית לוֹן סֻכְלְתָנוּ, מִלִּין דְּאוֹרַיְתָא דַּמְיָן בְּעֵינַיְהוּ כְּאִלּוּ כֻּלְּהוּ מִלֵּי רֵיקָנַיָּא וְלֵית בְּהוּ תּוֹעַלְתָּא, וְכֹלָּא בְּגִין דְּאִנּוּן רֵקָנִין מִדַּעְתָּא וּסְכָלֻתָנוּ דְּהָא כָּל מִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא כֻּלְּהוּ מִלִּין עִלָּאִין וְיַקִּירִין וְכָל מִלָּה וּמִלָּה כְּתִיב בָּהּ (שם ג') יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים (שם ח') וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָּהּ (בְּאוֹרַיְתָא) וְכָל אִנוּן טִפְּשִׁין אֲטִימִין דְּלִבָּא כַּד חֲמָאָן מִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא לָא דַּי לוֹן דְּלָא יַדְּעֵי אֶלָּא דְּאִנּוּן אָמְרֵי דְּאִינְהוּ מִלִּין פְּגִימִין מִלֵּי דְּלֵית בְּהוּ תּוֹעַלְתָּא, וַוי לוֹן כַּד יִתְבַּע לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֶלְבּוֹנָא דְּאוֹרַיְתָא וְיִתְעַנְּשׁוּן עוֹנָשָׁא דְּמָרְדֵי בְּמָארֵיהוֹן, מַה כְּתִיב בְּאוֹרַיְתָא (דברים ל''ה) כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם וְאִי אִיהוּ רֵק מִכֶּם אִיהוּ דְּהָא אוֹרַיְתָא כֹּלָּא מַלְיָּא מִכָּל אֲבָנִין טָבִין וּמַרְגְּלָאָן יַקִּירָין מִכָּל טָבִין דְּעָלְמָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָּהּ, וְהֵיךְ יֵימְרוּן דְּאִיהִי רֵיקָנַיָּא וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אָמַר אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָךְ דְּכַד יִתְחַכַּם בַּר נַשׁ בְּאוֹרַיְתָא תּוֹעַלְתָּא דִּילֵיהּ אִיהוּ דְּהָא בְּאוֹרַיְתָא לָא יָכִיל לְאוֹסָפָא אֲפִלּוּ אָת אַחַת, וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִּשָּׂא דְּהָא אוֹרַיְתָא לָא יִגְרָע מִשִּׁבְחָהָא כְּלוּם וְלֵיצָנוּתָא דִּילֵיהּ אִיהוּ וְאִשְׁתָּאַר בֵּיהּ לְאוֹבָדָא לֵיהּ מֵהַאי עָלְמָא וּמֵעָלְמָא דְּאָתִי:

תרגום הזוהר
וַיַּצֵג אֶת הַמַּקְלוֹת וְגוֹ': פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, אִם חָכַּמְתָּ חָכַּמְתָּ לָךְ וְלַצְתָּ וְגוֹ'. אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָךְ, בֹּא וּרְאֵה, וַוי לְרִשְׁעֵי עוֹלָם, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וּכְשֶׁהֵם מִסְתַּכְּלִים בָּהּ, הִנֵּה מִשּׁוּם שֶׁאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה, דִּבְרֵי תּוֹרָה דּוֹמִים בְּעֵינֵיהֶם כְּאִלּוּ הַכֹּל הָיָה דְּבָרִים רֵיקָנִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת. וְהַכֹּל הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהֵם רֵיקָנִים מִדַּעַת וּתְבוּנָה, כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּתּוֹרָה כֻּלָּם הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וִיקָרִים. וּבְכָל מִלָּה וּמִלָּה כָּתוּב בָּהּ, יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים. וְכָל חֲפָצֶיךְ לֹא יִשְׁווּ בָהּ. וְכָל הַטִּפְּשִׁים אֲטוּמֵי הַלֵּב כְּשֶׁרוֹאִים דִּבְרֵי תּוֹרָה, לֹא דַּי לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים, אֶלָּא עוֹד שֶׁהֵם אוֹמְרִים, שֶׁהֵם דְּבָרִים נִשְׁחָתִים, דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת. וַוי לָהֶם כַּאֲשֶׁר יִדְרֹשׁ מֵהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּלִימָתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה, וְיֵעָנְשׁוּ בְּעֹנֶשׁ הָרָאוּי לַמּוֹרֵד בְּרִבּוֹנוֹ. מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה. כִּי לֹא דָּבָר רֵק וְגוֹ'. וְאִם הוּא רֵק, אַךְ מִכֶּם הוּא רֵק. כִּי הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מְלֵאָה אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת הַיְקָרוֹת. מִכָּל טוּב שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמּוֹ שֶׁכָּתוּב וְכָל חֲפָצֶךְ לֹא יִשְׁווּ בָּהּ. וְאֵיךְ יֹאמְרוּ, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא רֵיקָנָה, וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמַר אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לְךְ. כִּי כְּשֶׁיִּתְחַכֵּם הָאָדָם בַּתּוֹרָה, הַתּוֹעֶלֶת שֶׁלּוֹ הוּא, וְלֹא שֶׁל הַתּוֹרָה, כִּי בַּתּוֹרָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, וְלַצְתָּ לְבַדֶּךְ תִּשָּׂא, כִּי לֹא יִגְרַע כְּלוּם, מִשּׁוּם זֶה, מִשִּׁבְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְהַלֵּצָנוּת שֶׁלּוֹ לְבַדּוֹ הוּא, וְנִשְׁאָר בָּהּ, לְהַאֲבִידוֹ מֵעוֹלָם הַזֶּה וּמֵעוֹלָם הַבָּא.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תלמוד תורה פ''ג

א. הָיָה לְפָנָיו עֲשִׂיַּית מִצְוָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה אִם אֶפְשַׁר לַמִּצְוָה לְהֵעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים לֹא יַפְסִיק תַּלְמוּדוֹ וְאִם לָאו יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה וְיַחֲזוֹר לְתַלְמוּדוֹ: ב. כָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים ל') לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֹא בְּגַסֵּי הָרוּחַ הִיא מְצוּיָה וְלֹא בִּמְהַלְכֵי מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים לֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים וְצִוּוּ חֲכָמִים הֱוֵי מְמָעֵט בְּעֵסֶק וַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה: ג. כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה וְיִתְפַּרְנֵס מִן הַצְדָקָה הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה וְכִבָּה מָאוֹר הַדָּת וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ וְנָטַל חַיָיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא לְפִי שֶׁאָסוּר לֵיהָנוֹת בְּדִבְרֵי תוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם וְלֹא קַרְדּוֹם לַחְפּוֹר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה סוֹפָהּ בְּטֵילָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן וְסוֹף אָדָם זֶה שֶׁיְּהֵא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת:

מוסר
מספר הרוקח דף ב' ג'

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעוֹלָם יָמוֹד אָדָם אֶת עַצְמוֹ אִם יָכוֹל לְהִתְפַּלֵל יִתְפַּלֵּל וְאִם לָאו אַל יִתְפַּלֵּל וּכְתִיב (תהלים ט''ז) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד לָכֵן בְּשָׁלשׁ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת וּבְשָׁלשׁ בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת וּבְחִיתוּם כָּל בְּרָכָה בָּרוּךְ אַתָּה ה' צָרִיךְ כִּוּוּן הַלֵּב בְּדַעַת שְׁלֵימָה וּבְהַכְנָעַת הַלֵּב וְרוּחַ. וַאֲלַמְּדָךְ הַכְנָעָה וְהַשְׁפָּלָה אֵיךְ הִיא חֲשׁוּבָה לִפְנֵי אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְתִתְחָרֵט מִמַּעֲשֶׂיךָ וְתִהְיֶה בּוֹשׁ מִמַּעֲשֶׂיךָ אֵיךְ תָּשִׁיב לוֹ הַנֶּפֶשׁ כַּאֲשֶׁר נְתָנָהּ לָךְ וְיִבְכֶּה בְּדֶמַע לְבָבוֹ וּבְדֶמַע עֵינָיו עַל חַטָּאָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל דָּוִד (ש''ב כ''ג) הוּקַם עָל שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וְאָמַר אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ וְיִתְחָרֵט וְיִקְרַע סְגוֹר לִבּוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יואל ב') וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ. וְיִתְוַדֶה עַל מְנַת לַעֲזוֹב שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ''ח) וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם וְיַעֲזוֹב דַּרְכּוֹ וְהִרְהוּרָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נ''ד) יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְגוֹ' וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו כָּאָמוּר (איכה נ') נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקוֹרָה וְנָשׁוּבָה וְיִדְאַג וְיִתְאַנַּח וְאַנְחָתוֹ לְפָנָיו תָּבֹא וְיִכָּנַע לִבּוֹ עַל דֶּרֶךְ (מ''א כ''א) הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב וִישַׁנֶּה מַלְבּוּשָׁיו וְיִתְאַבֵּל וְיִתְאוֹנֵן עַל חַטָּאָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ל''ג) וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו: