חוק לישראל - פרשת ויצא, יום חמישי

תורה

(ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא: עַד דְהוּא מְמַלֵל עִמְהוֹן וְרָחֵל אָתַת עִם עָנָא דִי לַאֲבוּהָ אֲרֵי רָעִיתָא הִיא:
(י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ: וַהֲוָה כַּד חֲזָא יַעֲקֹב יָת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחוּהָא דְאִמֵהּ וְיָת עָנָא דְלָבָן אֲחוּהָא דְאִמֵהּ וּקְרֵב יַעֲקֹב וּגַנְדַר יָת אַבְנָא מֵעַל פּוּמָא דְבֵירָא וְאַשְׁקֵי יָת עָנָא דְלָבָן אֲחוּהָא דְאִמֵהּ:
(יא) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ: וּנְשַׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַאֲרֵם יָת קָלֵהּ וּבְכָא:
(יב) וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ: וְחַוִּי יַעֲקֹב לְרָחֵל אֲרֵי בַר אֲחַת אָבוּהָא הוּא וַאֲרֵי בַר רִבְקָה הוּא וּרְהָטַת וְחַוִּיאַת לְאָבוּהָא:
(יג) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וַהֲוָה כַּד שְׁמַע לָבָן יָת שֵׁמַע יַעֲקֹב בַּר אֲחָתֵהּ וּרְהַט לְקַדָמוּתֵהּ וְגַפֵּף לֵהּ וְנַשִׁיק לֵהּ וְאַעֲלֵהּ לְבֵיתֵהּ וְאִשְׁתָּעִי לְלָבָן יָת כָּל פִּתְגָמַיָּא הָאִלֵּין:

נביאים הושע פרק יג

(ב) וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעְשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן: וּכְעַן מוֹסִיפִין לְמֵיחֲטֵי וְעֲבְדוּ לְהוֹן מַתְּכָא מִכַּסְפְּהוֹן כִּדְמוּתְהוֹן צַלְמָנִין עוֹבַד אוּמָנִין כֻּלְּהוֹן לְהוֹן אִינּוּן מַטְעַן נְבִיֵּי שִׁקְרָא דַּבְּחִין לְעוֹבַד יְדֵי אֱנָשָׁא תּוֹרַיָּא לְעֶגֻּלַיָּא נַכְסִין:
(ג) לָכֵן יִהְיוּ כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה: בְּכֵן יְהוֹן כַּעֲנָנָא צַפְרָא וּכְטַלָּא דְּמוֹהִי פְסִיק כְּמוֹצָא דְּנַשְׁבָהּ רוּחַ מֵאִידְרָא וְכִתְנָנָא מִכַּוַּת נוּרָא:
(ד) וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי: וַאֲנָא יְיָ אֱלָהָךְ דְּאַסִּיקְתָּךְ מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם וֵאלָהָא בַּר מִיּנִי לָא תֵדַע וּפְרִיק לֵית אֶלָּא אֲנָא:
(ה) אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת: אֲנָא סוּפִיקִית צוֹרְכֵיהוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַרְעָא דַּהֲוֵיתוּן תַּאֲבִין בָּהּ לְכָל מִידָּעָם:
(ו) כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי: כַּד זַנְתִּנּוּן שָּׂבְעוּ מַשְּׂבַּע וְרָאִים לִבְּהוֹן עַל כֵּן שְׁבָקוּ לְהוֹן יַת פּוּלְחָנִי:

כתובים משלי פרק ז

(ג) קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ: קְטוֹר אִנוּן עַל אֶצְבְּעָתָךְ כְּתוֹב אִנוּן עַל לוּחַ דְּלִבָּךְ :
(ד) אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא: אֱמַר לְחָכְמְתָא אֲחָתִי אַנְתְּ וּמוֹדַעְתָּא קְרִי לִבְיוּנְתָא :
(ה) לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה: דְּנִנְטְרָךְ מִן אִתְּתָא חִילוֹנִיתָא וּמִן נוּכְרֵיתָא דִשְׁעִיעָן מִלָהָא :
(ו) כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי: מְטוּל דְּמִן כַּוָיָא זְעֵרָתָא דְבֵיתִי אַדְקֵת וּמִן חֲרַכִּין דְּדִירָא :
(ז) וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר לֵב: וַחֲזִית בְּשַׁבְרֵי וְאֶסְתַּכְּלֵית בִּטְלָאֵי וּתְמַהֵית בַּחֲסִיר רַעֲיוֹנָא :

משנה זבחים פרק ז

א. חַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, כְּשֵׁרָה. כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, כְּמַעֲשֵה עוֹלָה לְשֵם חַטָּאת, כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה, פְּסוּלָה. עֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה כֻלָּם, פְּסוּלָה:

ברטנורה  (א) חטאת העוף שעשאה למטה. מחוט הסקרא, כהלכתה שהיא נעשית למטה, כדאמרן בפרקין דלעיל: כמעשה חטאת. בהזאה ומיצוי: לשם חטאת. אע''פ ששינה בסדר מליקה כגון שמלק והבדיל, ובחטאת נאמר ולא יבדיל: כשרה. הואיל ונעשית למטה ובשאר עבודות כהלכתה: כמעשה חטאת לשם עולה כו' פסולה. דחטאת שלא לשמה פסולה: כמעשה כולם. כלומר כמעשה אחד מכולם האמורים כאן ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת, הואיל ועשאה למעלה פסולה:

ב. עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָאוּהָּ לְמַעְלָה, כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה, כְּשֵׁרָה, כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים. כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָאת, פְּסוּלָה. עֲשָׂאָה. לְמַטָה כְּמַעֲשֶׂה כֻלָּם, פְּסוּלָה:

ברטנורה  (ב) עולת העוף שעשאה למעלה. כהלכתה שהיא נעשית למעלה: כמעשה עולה לשם עולה. אע''פ ששינה במליקתה שלא הבדיל, ומן הדין היה לו להבדיל, אפילו הכי כשרה: כמעשה עולה לשם חטאת כשרה. דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת: עשאה למטה כמעשה כולם. כמעשה אחד מכולן ואפילו כמעשה עולה לשם עולה: פסולה. הואיל ועשאה למטה, פסולה:

ג. וְכֻלָּן אֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת:

ברטנורה  (ג) וכולן אינן מטמאות בבית הבליעה. אע''פ שנפסלו, מליקתן מטהרתן מידי נבילה, ואין מטמאין בבית הבליעה כדין נבלת עוף טהור שהאוכלה אע''פ שלא נגע בה כגון שתחבה לו חברו בבית הבליעה, נטמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו, אבל אלו אע''פ שאין מליקתן מתירתן באכילה מפני הפסול שאירע בהן, מכל מקום מטהרתן ומוציאתן מידי נבילה: ומועלין בהן. הנהנה מהן בשוה פרוטה, מביא קרבן מעילה כדין כל נהנה מן ההקדש. ואפילו חטאת, הואיל ונפסלה ולא היה בה שעת היתר לכהנים, לא יצאה מידי מעילה: חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת. דכשרה היא ויש בה שעת היתר לכהנים, ושוב אין בה מעילה אפילו לזר:

ד. עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוֹעֲלִין בָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם חַטָּאת שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּה לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, מוֹעֲלִין בָּהּ. עוֹלָה שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְחַטָּאת שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם עוֹלָה שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מְעִילָה, תֹּאמַר בָּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים יוֹכִיחוּ, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הָעוֹלָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִים, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אִסוּר וְהֶתֵּר, תֹּאמַר בָּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ בְּדָבָר שֶׁכֻּלּוֹ הֶתֵּר:

ברטנורה  (ד) ר' אליעזר אומר מועלים בה. דהא עולה היא ומי הוציאה ממעילתה, והלא שעת היתר לכהנים לא היה לה: רבי יהושע אומר אין מועלין בה. דכיון דשינה שמה ומעשיה ומקומה לשם חטאת, נעשית חטאת: ומה חטאת העוף שאין מועלין בה. כששחטה לשמה, שהרי נאכלת לכהנים: שינה את שמה. נפסלה ולא באה לכלל היתר: מועלים בה. דהא ר' יהושע גופיה לא פליג עליה: לדבר שיש בו מעילה. לשם עולה: שחטן בדרום. לשם שלמים. יוכיחו: ששינה שמן ומעשיהן לדבר שאין בו מעילה. שקדשים קלים אין מעילה אלא באימוריהן: ומועלים בהן. מפני שנפסלו בשינוי מקומן ולא הוציאתן זריקתן מידי מעילה: איסור והיתר. קדשים קלים יש באימוריהם משום מעילה ואין בבשר משום מעילה: בדבר שכולו היתר. בחטאת העוף שאין בה צד מעילה. והלכה כרבי יהושע:

ה. מָלַק בַּשְּׂמֹאל אוֹ בַלַּיְלָה, שָׁחַט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, אֵינָן מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה. מָלַק בְּסַכִּין, מָלַק חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן, וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן, שֶׁיָּבַשׁ גַּפָּה, וְשֶׁנִּסְמֵית עֵינָהּ, וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ, מְטַמָּא בְבֵית הַבְּלִיעָה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהָיָה פְסוּלָהּ בַּקּדֶשׁ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. לֹא הָיָה פְסוּלָהּ בַּקּדֶשׁ, מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה [וְכָל הַפְּסוּלִים שֶׁמָּלְקוּ, מְלִיקָתָן פְּסוּלָה, וְאֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה]:

ברטנורה  (ה) מלק בשמאל. דמליקתו פסולה. שכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא של ימין: או בלילה. דאין מליקה בלילה, דרחמנא אמר ביום צותו: אינן מטמאין. הואיל ופסולן בקודש ואהני מליקה דידהו שאם עלו לא ירדו: שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אין מטמאין בבית הבליעה. ואף על פי שאסורים באכילה: מלק בסכין. לאו מליקה היא ולאו שחיטה היא, דהא מליקה בצפורן היא בעצמו של כהן: מלק חולין בפנים. דלא שייך מליקה בחולין, אלא בקדשים בפנים. והמולק חולין בכל מקום או קדשים בחוץ, הוי כאילו נוחר או מעקר, ואין אותה מליקה מוציאה מידי נבילה: תורין שלא הגיע זמנן. תורים, גדולים כשרים, קטנים פסולים. בני יונה, קטנים כשרים, גדולים פסולים: ושיבש גפה. דמחוסר אבר פסול אף בעופות. דהא דקיימא לן אין תמות וזכרות בעופות, הני מילי כגון דוקין שבעין שאין מומן ניכר. אבל מחוסר אבר, הקריבהו נא לפחתך: מטמא בבית הבליעה. דלא מהני מליקה דידהו למידי, שאפילו עלו ירדו: כל שאין פסולן בקודש. שנפסלו קודם שבאו לעזרה. וכל שאין פסולן בקודש אמרינן לקמן בפרק המזבח מקדש, דאם עלה ירד. אבל אותן שפסולן בקודש כגון הקדשים הראויין אלא שנפסלו בעבודותיהן, אין מטמאין, דהא אהני להו מליקה, דאם עלו לא ירדו: כל הפסולים. כגון זר ואונן וטבול יום ומחוסר כפורים וכל אותן השנויין בריש פרק ב': ואינן מטמאות בבית הבליעה. שאע''פ שאין מליקתן מתרת קדשים באכילה, מכל מקום מוציאתן מידי נבילה:

ו. מָלַק וְנִמְצָא טְרֵפָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מָה אִם נִבְלַת בְּהֵמָה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ. נִבְלַת הָעוֹף שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ. מַה מָּצִינוּ בִשְׁחִיטָתָהּ שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה, וּמְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ, אַף מְלִיקָתָהּ שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה, תְּטַהֵר אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיָּהּ כְּנִבְלַת בְּהֵמָה, שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ אֲבָל לֹא מְלִיקָתָהּ:

ברטנורה  (ו) אינה מטמאה בבית הבליעה. דמליקתה מטהרתה מידי נבילה: רבי יהודה אומר מטמאה בבית הבליעה. דסבירא ליה לרבי יהודה דלא אהנו שחיטה בעוף של חולין ולא מליקה בקדשים בטריפה (בעוף) להוציאה מידי נבילה: אינו דין שתהא שחיטתה כו'. וכיון דילפת ששחיטה מטהרת את הטריפה בעוף בחולין מקל וחומר, ילפינן מליקת קדשים מינה בבנין אב, מה מצינו בשחיטה כו', אף מליקה המכשרת באכילה תטהר טרפתה מטומאתה: ר' יוסי אומר דיה כו'. כיון דלא אשכחן בהדיא דשחיטה מוציאה מידי נבילה בעוף, אלא מקל וחומר מנבלת בהמה אתה בא ללמוד, דיה שתהא כנבלת בהמה ששחיטתה מטהרתה מידי נבילה ולא מליקתה, דדיו לבא מן הדין להיות כנדון. ושלש מחלוקות בדבר, ר' מאיר סבר, אחד שחיטה ואחד מליקה מוציאה בעוף מידי נבילה. ור' יהודה סבר, בין שחיטה בין מליקה לא מהני בטריפה בעוף להוציאה מידי נבילה. ורבי יוסי סבר, שחיטה מהניא, מליקה לא מהניא. והלכה כרבי יוסי:

גמרא זבחים דף ס''א ע''ב

תְּנַן הָתָם וּכְשֶׁעָלוּ בְנֵי הַגּוֹלָה הוֹסִיפוּ עָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב כְּמִן גַּמָּא. מָאי טַעֲמָא אָמַר רַב יוֹסֵף מִשּׁוּם דְּלָא סְפִיק. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי הָשַׁתָּא מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן דִּכְתִיב בֵּיהּ (מ''א ד') יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם סְפִיק מִקְדָּשׁ שֵׁנִי דִּכְתִיב בֵּיהּ (עזרא ב') כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא לָא סְפִיק. אָמַר לֵיהּ הָתָם אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיַּיעְתָּן הָכָא אֵין אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיַּיעְתָּן. כִּי אָתָא רָבִין אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא שִׁתִּין הוֹסִיפוּ. מֵעִיקָּרָא סָבַר מִזְבַּח אֲדָמָה שֶׁהוּא אָטוּם כַּאֲדָמָה וּלְבַסּוֹף סָבַר שֶׁתִיָּה כַּאֲכִילָה וּמָאי מִזְבַּח אֲדָמָה שֶׁהוּא מְחֻבָּר בַּאֲדָמָה שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ לֹא עַל גַבֵּי כִּיפִים וְלֹא עַל גַּבֵּי מְחִילוֹת. אָמַר רַב יוֹסֵף לָאו הַיְינוּ דְתַנְיָא (שם ג') וַיָכִינוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנוֹתָיו שֶׁהִגִּיעוּ לְסוֹף מִדּוֹתָיו. וְהָכְתִיב (דה''א כ''ח) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף קְרָא אַשְׁכַּח וְדָרַשׁ (שם כ''ב) וַיֹּאמֶר דָּוִד זֶהוּ בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה מִזְבֵּחַ לְעוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל. כִּי בַּיִת מַה בַּיִת שִׁשִּׁים אַמָּה אַף מִזְבֵּחַ שִׁשִּׁים אַמָּה בִּשְׁלָמָא בֵּית מִנְכְּרָא צוּרָתוֹ אֶלָּא מִזְבֵּחַ מִנָּא יַדְעֵי אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר רָאוּ מִזְבֵּחַ בָּנוּי וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו. וְרִבִּי יִצְחָק נַפְחָא אָמַר אֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק רָאוּ שֶׁמוּנָח בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר מִכָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ הֵרִיחוּ רֵיחַ קְטוֹרֶת. מִשָׁם הֵרִיחוּ רֵיחַ אֵיבָרִים. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן שְׁלשָׁה נְבִיאִים עָלוּ עִמָּהֶם מִן הַגּוֹלָה אֶחָד שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ. וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶם עַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ. וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם שֶׁמַקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּיִת. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר שְׁלשָׁה נְבִיאִים עָלוּ עִמָּהֶן מִן הַגּוֹלָה. אֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּיִת. וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַתּוֹרָה שֶׁתִּכָּתֵב אַשּׁוּרִית:

רש''י  תנן התם. במסכת מידות רבי יוסי אומר כו' וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו וכו' נמצא יסודו ל''ב על ל''ב ומקום מערכתו כ''ד על כ''ד: גמא. גימל יונית עשויה כמין כף פשוט' שלנו כדפרישית דרום ומערב: הכא. במקדש שני אין אש של שמים מסייעתן כדילפינן בפ''ק דיומא וארצה בו ואכבד מחוסר ה' אלו חמשה דברים שחסר במקדש שני ואש אחד מהן ואמרינן התם מיהוי הוה סיעוי לא מסיוע': שיתין הוסיפו. קרן מערבית דרומית הוסיפו למשכה לדרום ולמערב ששם היו מנסכין נסכין כדאמרינן (התם) במתניתין דלקמן. ובימי שלמה הי' כמין בור כרוי אצל המזבח באותה זוית לירד הנסכים בתוכן ויורדין מן המזבח לרצפה ושותתין שם והם קלטו אותו הבור לתוך המזבח ועשו נקבים כנגדן בראש המזבח לירד הנסכים שם: אטום כאדמה. שלא יהא חלול: שתיה כאכיל'. מה אכילה מתעכלת במזבח אף שתיה תבלע במזבח: רב יוסף אומר לאו היינו דתני' וכו'. רב יוסף חלה ונעקר למודו ופעמים שאמר דבר ונזכר ששנה הפך וחזר בו והכא הכי אמר היכי אמרינן לעיל משום אש של שמים מסייעתן לא הוצרכו ליותר: לאו היינו דתני'. שאנשי כנסת הגדולה הגיעו לסוף מדותיו שלהם נגלה המקום המקודש למזבח מה שלא נגלה לשלמה: והכתיב הכל בכתב. שכל מקומות הקדושות ומידותיהן נכתבו לדוד אלמא במקדש ראשון נמי והאי דלא עשאוהו גדול לאו משום דלא נגלה לשלמה המקום במידותיו: אלא אמר רב יוסף קרא אשכח ודרש. שנאמר לדוד ששים אמה במקום המזבח ושלמה לא הבין לדורשו והם דרשוהו והוסיפו עליו לפי הצורך להם ולששים אמה לא הצרכו דאמרינן לקמן מידת ארכו ורחבו וקומתו אין מעכבין: מה בית ששים אמה. כדכתיב ששים אמה ארכו אף מזבח עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו: בשלמא בית. ידעו אנשי כנסת הגדולה מה קדוש לעזרה ומה קדוש להיכל: שמנכר' צורתו. יסודות החומות: מנא ידעי. מקומו היכא: שלשה נביאים. חגי זכריה ומלאכי: אחד העיד להם על המזבח. שיש לו מקום להוסיף עד ששים אמה: על מקום המזבח. היכן היה: שמקריבין אעפ''י שאין בית. דקדוש' הבית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא: שתכתב אשורי'. שמתחילה ניתנה להם בכתב עברי כתב ליבונאה כדאמרינן בסנהדרין:

זוהר ויצא דף קס''ה ע''א

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר (בראשית ב' ה') זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וְגוֹ' כַּמָּה אִית לָן לְאִסְתַּכָּלָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא וַוי לוֹן לְאִנּוּן אֲטִימֵי לִבָּא וּסְתִימִין עַיְנִין הָא אוֹרַיְתָא קָארֵי קַמַּיְהוּ (משלי ט') לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיֵין מָסַכְתִּי, מִי פֶּתִי יָסוּר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לוֹ וְלֵית מָאן דְּיַשְׁגַּח, תָּא חֲזֵי הַאי קְרָא אִית בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין אִיהוּ לְגָו וְאִיהוּ לְבָר, זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם אִשְׁתַּמַּע לְהַאי גַּוְנָא וְאִשְׁתַּמַּע לְהַאי גַּוְנָא וְאִשְׁתַּמַּע דְּשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא בְּחִבּוּרָא חָדָא אִנּוּן דִּכְתִיב בְּרָאָם כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (חבקוק ג') שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבוּלָהּ וְאִשְׁתַּמַע דְּאָדָם וְחַוָה כַּחֲדָא אִתְבְּרִיאוּ בְּזִוּוּגָא חָד, וְכֵיוָן דְּאִשְׁתַּכָּחוּ בְּזִוּוּגָא חָד מִיָּד וַיְּבָרֶךְ אוֹתָם דְּלֵית בִּרְכָתָא שַׁרְיָא אֶלָּא בַּאֲתַר דְּאִשְׁתַּכָּחוּ דְּכָר וְנוּקְבָא, תָּא חֲזֵי כַּד נָפַק יַעֲקֹב לְמֵיהַךְ לְחָרָן בִּלְחוֹדוֹי הַוָּה דְּלָא אִינְסִיב מַה כְּתִיב וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם וְגוֹ' וְלָא אָתִיבוּ לֵיהּ אֶלָּא בְּחֶלְמָא הַשְׁתָּא דְּאִנְסִיב וַהֲוָה אָתֵי בְּכֻלְּהוּ שְׁבָטִין כִבְיָכוֹל מְשַׁרְיָן עִלָּאִין פָּגְעִין בֵּיהּ וְאִתְחַנְּנוּ לֵיהּ דִּכְתִיב וַיִּפְגְּעוּ בּוֹ אִנּוּן אַהֲדְרוּ לְמִפְגַּע בֵּיהּ, בְּקַדְּמִיתָא אִיהוּ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם הַשְׁתָּא אִנּוּן וַיִּפְגְּעוּ בוֹ, בְּגִין דִּבְגִנֵּיהּ דְּיַעֲקֹב וּבְאִנּוּן שִׁבְטִין וַיִּפְגְּעוּ בוֹ, בְּגִין דִּבְגִנֵּיהּ דְּיַעֲקֹב וּבְאִנּוּן שִׁבְטִין אִתְשַׁקְּיָן אִנּוּן מִמַּיָּא דְּיַמָּא רַבָּא וְלָא עוֹד אֶלָּא בְּקַדְּמִיתָא בַּלַּיְלָה בְּחֶלְמָא הַשְׁתָּא בְּחֵיזוּ דְּעֵינָא וּבִימָמָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹקִים זֶה וְגוֹ', בַּמֶּה אִשְׁתְּמוֹדָע לוֹן אֶלָּא חָמָא דְּאִנּוּן הֲווּ אִנּוּן דְּחָמָא בְּחֶלְמָא בְּגִנֵּי כָּךְ קָרָא לוֹן מַחֲנָיִם מְשַׁרְיָן דְּאִתְחֲזוּ לְעֵילָא וּמְשַׁרְיָן דְּאִתְחֲזוּ לְתַתָּא אַמַּאי אִתְגְּלִיאוּ לְמִפְגַּע לֵיהּ אֶלָּא שְׁכִינְתָּא אָזְלָא לְגַבֵּיהּ לְנַטָּלָא לְבֵיתֵיהּ וּמְחַכָּא לֵיהּ לְבִנְיָמִן לְנַטָּלָא בֵּיתָא עִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב כִּדְקָא יָאוּת וּכְדֵין כְּתִיב וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנָן וְאֵין מַחֲרִיד:

תרגום הזוהר
וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים וְגוֹ': רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וְגוֹ'. כַּמָּה יֵשׁ לָנוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. וַוי לָהֶם, לָאֵלּוּ עֲרֵלֵי לֵב וּסְתוּמֵי עֵינַיִם. הֲרֵי הַתּוֹרָה, קוֹרֵאת לִפְנֵיהֶם, לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיֵין מָסַכְתִּי, מִי פֶּתִי יָסוּר הֵנָּה, חֲסַר לֵב אָמְרָה לוֹ. וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בָּהּ. בֹּא וּרְאֵה מִקְרָא זֶה זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, יֵשׁ בּוֹ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים, הוּא נוֹהֵג בִּפְנִימִיּוּת, וְהוּא נוֹהֵג בְּחִיצוֹנִיּוּת. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם נִשְׁמָע לְצַד זֶה וְנִשְׁמָע לְצַד זֶה, וְנִשְׁמָע שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה, הֵם בְּחִבּוּר אֶחָד, שֶׁעֲלֵיהֶם כָּתוּב בְּרָאָם, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבוּלָהּ. וְנִשְׁמַע מֵהַמִּקְרָא, שֶׁאָדָם וְחַוָּה נִבְרְאוּ וְיָצְאוּ מִזִּוּוּג אֶחָד. כֵּיוָן שֶׁנִּמְצְאוּ בַּזִּוּוּג כְּאֶחָד, מִיָּד וַיְּבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹקִים. כִּי אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָאִים זָכָר וּנְקֵבָה. בֹּא וּרְאֵה, כַּאֲשֶׁר יָצָא יַעֲקֹב לָלֶכֶת לְחָרָן, הָיָה אָז בִּלְבַדּוֹ, שֶׁעוֹד לֹא נָשָׂא אִשָּׁה. מַה כָּתוּב, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וְגוֹ'. וְלֹא עָנוּ לוֹ אֶלָּא בַּחֲלוֹם. וְעַתָּה שֶׁכְּבָר נָשָׂא אִשָּׁה, וּבָא בְּכָל הַשְּׁבָטִים. כִּבְיָכוֹל, מַחֲנוֹת הָעֶלְיוֹנִים פָּגְעוּ בּוֹ, וְהִתְחַנְּנוּ אֵלָיו, שֶׁכָּתוּב, וַיִּפְגְּעוּ בוֹ, שֶׁחָזְרוּ הֵם לִפְגֹּעַ בּוֹ, דְּהַיְנוּ לְהִתְחַנֵּן אֵלָיו. מִתְּחִלָּה הִתְחַנֵּן הוּא, שֶׁכָּתוּב וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם. עַתָּה הִתְחַנְנוּ הֵם. שֶׁכָּתוּב וַיִּפְגְּעוּ בּוֹ. מִשּׁוּם שֶׁבִּשְׁבִיל יַעֲקֹב וְהַשְּׁבָטִים הֵם מוּשָׁקִים מִמֵּימֵי הַיָּם הַגָּדוֹל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא מִתְּחִלָּה, רָאָה אוֹתָם בַּלַּיְלָה וּבַחֲלוֹם שֶׁכָּתוּב וַיַּחֲלוֹם וְגוֹ' וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ, וְעַתָּה רָאָה אוֹתָם בִּרְאוֹת הָעַיִן וּבַיּוֹם, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֶה אֱלֹקִים זֶה וְגוֹ'. שׁוֹאֵל, בַּמֶּה הִכִּירָם שֶׁהֵם מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים, וּמֵשִׁיב אֶלָּא שֶׁרָאָה שֶׁהֵם הָיוּ אוֹתָם הַמַּלְאָכִים שֶׁרָאָם בַּחֲלוֹם. וּמִשּׁוּם זֶה קָרָא אוֹתָם מַחֲנָיִם, דְּהַיְנוּ עַל שֵׁם הַכָּתוּב, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ, שֶׁרָאָם בַּחֲלוֹמוֹ, שֶׁנִּרְאוּ לְמַעְלָה וְנִרְאוּ לְמַטָּה, שֶׁהֵם שְׁנֵי מַחֲנוֹת. שׁוֹאֵל, לָמָּה נִגְלוּ עַתָּה הַמַּלְאָכִים לִפְגֹּעַ בּוֹ. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הַשְּׁכִינָה הָלְכָה אֶל יַעֲקֹב, לָקַחַת אֶת בֵּיתוֹ, וְהַשְּׁכִינָה הָיְתָה מְחַכָּה לְבִנְיָמִין לָקַחַת אֶת הַבַּיִת עִם יַעֲקֹב כָּרָאוּי, דְּהַיְנוּ בְּכָל שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים. וּלְפִיכָךְ נִגְלוּ אֵלָיו הַמַּלְאָכִים, בְּסוֹד הַפִּיּוּס, לְהַשְׁלִימוֹ לְגַמְרֵי, וְאָז כָּתוּב וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנָן וְאֵין מַחֲרִיד.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תלמוד תורה פ''ה

א. מַעֲלָה גְדוֹלָה הִיא לְמִי שֶׁהוּא מִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו וּמִדַּת חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הִיא וּבָזֶה זוֹכֶה לְכָל כָּבוֹד וְטוֹבָה שֶׁבָעוֹלָם הַזֶה וּבָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכ''ח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב: ב. אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְימִין בְּמִי שֶׁמְרַפֶּה עַצְמוֹ עֲלֵּיהֶן וְלֹא בָּאֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִין מִתּוֹךְ עִידוּן וּמִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָה אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן וּמְצַעֵר גוּפוֹ תָּמִיד וְלֹא יִתֵּן שֵׁינָה לְעֵינָיו וּלְעַפְעַפָּיו תְּנוּמָה אָמְרוּ חֲכָמִים דֶרֶךְ רֶמֶז (במדבר י''ט) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּימֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ בְאָהֳלֵי חֲכָמִים וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (משלי כ''ד) הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צָר כֹּחֶכָה וְעוֹד אָמַר (קהלת ב') אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי חָכְמָה שֶׁלָּמַדְתִּי בְּאַף הִיא עָמְדָה לִי אָמְרוּ חֲכָמִים בְּרִית כְּרוּתָה שֶׁכָּל הַיָּגֵעַ בְּתוֹרָתוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לֹא בִמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ. וְכָל הַיָּגֵעַ בְּתַלְמוּדוֹ בְּצִנְעָא מַחְכִּים שֶׁנֶאֱמַר (משלי י''א) וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה וְכָל הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּשְׁעַת תַּלְמוּדוֹ תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ אֲבָל הַקּוֹרֵא בְּלַחַשׁ בִּמְהֵרָה הוּא שׁוֹכֵחַ: ג. אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָה לִלְמוֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה אֵין אָדָם לוֹמֵד רוֹב חָכְמָתוֹ אֶלָּא בַּלַּיְלָה לְפִיכָךְ מִי שֶׁרָצָה לִזְכוֹת בְּכֶתֶר הַתּוֹרָה יִזָּהֵר לִלְמוֹד בְּכָל לֵילוֹתָיו וְלֹא יְאַבֵּד אֲפִילוּ אַחַת מֵהֶן בְּשֵׁינָה וַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשִׂיחָה וְכַיּוֹצֵא בְּהֵן אֶלָּא בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְדִבְרֵי חָכְמָה אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין רִנָּה שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב') קוּמִי רֹנִּי בַּלַּיְלָה וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה חוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשַׁךְ עָלָיו בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מ''ב) יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי וְכָל בַּיִת שֶׁאֵין נִשְׁמָעִין בּוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה בַּלַּיְלָה אֵשׁ אוֹכְלָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כ') כָּל חשֶׁךְ טָמוּן לִצְפוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח (במדבר ט''ו) כִּי דְבַר ה' בָּזָה זֶה שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחַ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה כָּל עִיקָר וְכֵן כָּל שֶׁאֶפְשַׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק אוֹ שֶׁקָּרָא וְשָׁנָה וּפִירֵשׁ לְהַבְלֵי הָעוֹלָם וְהִנִּיחַ תַּלְמוּדוֹ וּזְנָחוֹ הֲרֵי זֶה בִּכְלַל בּוֹזֶה דְבַר ה'. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעוֹשֶׁר סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעוֹנִי וְכָל הַמְקַיֵּים אֶת הַתּוֹרָה מֵעוֹנִי סוֹפוֹ לְקַיְּימָהּ מֵעוֹשֶׁר וְעִנְיַן זֶה מְפוֹרָשׁ בַּתּוֹרָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (דברים כ''ח) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ וְאוֹמֵר (שם מ') לְמַעַן עַנּוֹתְךָ וְגוֹ' לְהֵיטִיבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:

מוסר
מספר סדר היום דף פ''ט ע''ב

יִבְכֶּה וְיִתְאַבֵל וְיֵּשֵׁב לֶעָפָר וְיִשְׁתּוֹמֵם עַל כָּכָה אֵיךְ בָּאוּ עַל יָדוֹ מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עַד לְהַכְעִיס בָּהֶם לְבוֹרֵא עוֹלָם יוֹצֵר נִשְׁמָתוֹ וְעָשָׂה הָרַע בְּעֵינָיו בַּמֶּה יְקַדֵּם פָּנָיו וְאֵיךְ יְבַקֵּשׁ רְפוּאוֹת תְּעָלָה לְמָכָּתוֹ וּלְמַכְאוֹבָיו יִתּוּשׁ אָפֶל וְשָׁפֵל מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת הֶפֶךְ רְצוֹן מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִתְפַּלֵּל וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו כִּי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן הוּא וּמַרְבֶּה לְהֵטִיב וְיָדוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. וְאִם בִּהְיוֹתוֹ בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה וְדִמְעָה מְצוּיָה צָם וּמִתְעַנֶה יוֹם אַחַר יוֹם תְּשׁובָתוֹ וַדַאי תַּעֲשֶׂה פֵירוֹת וְיַעֲלֶה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִפְנֵי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת כְּדִכְתִיב (ירמי' ג') שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם כִּי הוּא חוּץ מִקַּו הַדִּין וְהַשׁוּרָה לַעֲלוֹת רְפוּאָה לְמִי שֶׁעוֹבֵר בְּמֵזִיד וּבְמֶרֶד וּבְמַעַל לְהַכְעִיס אֶל אֲדוֹנָיו וְהוּא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה עוֹבֵר עַל פֶשַׁע וְקוֹרֵא לוֹ לְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעי' נ''ו) שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב וְאַדְרַבָּה הוּא מְצַפֶּה וּמְקַוֶּה אֵימָתַי יָשׁוּב לְהֵטִיב עִמּוֹ כְּדִכְתִיב (שם ל') לָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְגוֹ':