סיון רהב מאיר: על ט"ו באב, על אהבה ועל מלחמה

1. מה קרה ב"חג האהבה היהודי"? המון דברים: קודם כל, אחרי חטא המרגלים, בני ישראל נענשו. הם נדדו במדבר כארבעים שנה ומתו שם. בתאריך הזה, ט"ו באב, לפני הכניסה לארץ, הם הפסיקו למות. זה היה יום של שמחה שציין את סוף גזירת הנדודים, וההכנה לכניסה לארץ. חג האהבה - הוא גם חג האהבה לארץ.

2. ואחרי הכניסה לארץ וההתיישבות בה, בט"ו באב התחילו כל השבטים להתחתן זה עם זה. כך בוטלה תופעה שגרמה למתח ובידול בין שבטי ישראל.

3. המלכות בישראל פוצלה לשניים, והמלך ירבעם בן נבט לא נתן לתושבי ממלכת ישראל לעלות לרגל לירושלים, שהייתה בממלכת יהודה. אבל שוב, ביום המיוחד הזה, ט״ו באב, בוטל החוק הזה. מעכשיו יכלו בני הממלכה שפוצלה לחגוג שוב יחד בירושלים.

4. ביום זה היו בנות ירושלים יוצאות לכרמים כדי למצוא את בן זוגן. חז"ל כותבים משפט מדהים: "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים".

5. בספרי הקבלה מצוין ט"ו באב כיום תחילת ימי התשובה, חצי חודש לפני אלול. יש הנוהגים להתחיל לאחל כבר מעכשיו "כתיבה וחתימה טובה". וכמה שאנחנו זקוקים השנה לאיחול הזה.

אז מה המכנה המשותף? לאורך אלפי שנים זהו יום של חיבור, פיוס ואהבה.

10 תובנות לט"ו באב

בעקבות ט"ו באב, הנה עשר תובנות על זוגיות מתוך כתבי הרבי מלובביץ'. הקראנו בתוכנית בגלי צה"ל, ורבים ביקשו שוב. העריכה היא של הוצאת "מעיינותיך", הנה:

1. יגעת ומצאת תאמין – על אף שיש מקום רב לאמונה, סבלנות וגם לתפילות, אין תחליף לחיפוש עצמו. לעשייה. לצאת שוב ושוב ולא להתייאש. וכפי שכתב הרבי במכתבו לבחורה שחשה ייאוש מתהליך הפגישות המייגע: "עלייך לנסות פעם אחר פעם. בסוף, בטוח שיימצא זיווג הגון, ואין לחשוש מכך שהדבר דורש מאמץ ויגיעה".

2. לצאת מהסרט – צעירים רבים מדמיינים את הזוגיות שלהם כדבר שלא בהכרח קיים במציאות. אהבה והתאהבות הן דבר נבנה, וצריך לחפש קודם כל פרטנר לחיים. ואלה מילותיו של הרבי מלובביץ' במכתב לצעירה שפנתה אליו: "את קוראת יותר מידי ספרים. במציאות, גם כשפוגשים בבן זוג מתאים, לא תמיד מתלווה לכך מכת ברק מסנוורת או פרפרים בבטן. כאשר שני אנשים נפגשים, יכול להיווצר ביניהם קשר דק, כמו להבה קטנה. הלהבה היא רגש המתגבר ומתחזק במשך החיים עד לכדי אש בוערת, שחומר הדלק שלה הוא שיתוף, אכפתיות, כבוד הדדי, התמודדות משותפת עם מכשולי החיים ויצירת תא משפחתי חם – בית. בסופו של דבר מגיעים לנקודה שבה השניים, שהתחילו את דרכם כזרים כמעט, אינם יכולים עוד לדמיין את חייהם ללא החצי השני שלהם".

3. להתרכז בעיקר – להחליט מה העיקר ומה הטפל כשמחפשים את החצי השני, ולא להתבלבל. "אי אפשר למצוא דבר שלם בתכלית עם כל המעלות", כותב הרבי. "ואי אפשר להביא בחשבון את כל התוצאות עד תכליתן. ואם הדברים העיקריים הם בסדר, הנה לפעמים תכופות, נכון לוותר על עניינים טפלים שנראים או נדמים שאינם מתאימים. ובפרט ייתכן שמדובר בדמיון בלבד".

4. להתפייס עם העבר - כשנשאל לא אחת, השיב הרבי מלובביץ' כי ייתכן שעיכוב ארוך במציאת בן הזוג המיועד ייתכן שמקורו במערכת יחסים קודמת שנגמרה בצורה מכוערת. הרבי התעקש והקפיד על כך שכל קשר שבא לסיומו ייגמר בצורה מכובדת ונעימה בלי להותיר כעסים, משקעים או הקפדה על האדם השני. אם חלילה זה לא כך, כדאי להתנצל וליישר את ההדורים.

5. להקשיב גם להורים - על אף האינדיבידואליזם הרווח בדור, יש לתת חשיבות גם לשיקול דעתם וליכולת השיפוט של ההורים שגידלו את ילדיהם עד לגיל הבגרות ויודעים מה טוב עבורם. "אביה ואמה וודאי ובוודאי שהם דורשים בטובתה ורוצים לסייע לה. וכיוון שלפעמים קשה להחליט בעניין שנוגע בחיים, כדאי שתתייעץ עם אנשים המכירים את פרטי הדברים", כתב.

6. לא להתחתן עם מישהו על מנת לשנות אותו – על אף הרצון הכן והטוב "לעזור" לצד השני להתקדם בחיים, הרבי מלובביץ' התנגד לחתונה כאשר היא מבוססת על ה"פוטנציאל" הגלום באדם. יש לראות את בן הזוג הקיים כפי שהוא עכשיו ולחשוב האם הוא טוב עבורנו, על כל מעלותיו וחסרונותיו. ובמילותיו: "מובן ששידוך, אין עניינו לחנך מישהו ולשנותו מן הקצה אל הקצה, כי אם בעיקר לבנות בית בישראל על יסודות מסורת ישראל, עם אדם שהשקפת עולמו קרובה להשקפת עולמה".

7. לא להאריך קשרים – לא טוב להיות במערכת יחסים במשך תקופה ארוכה ללא תכלית. שני הצדדים צריכים לחשוב יחד אם הם בשלים להקים בית.

8. הפסקה יכולה להועיל – איך יודעים שמשיכת הלב היא אמיתית, שקיימת אהבה, שמדובר בבן או בת הזוג המיועדים? הרבי מלובביץ' נתן בכמה הזדמנויות עצה פשוטה: להיפרד ולנתק קשר לפרק זמן מסוים, ולבדוק. "נישואין הם לאורך ימים ושנים טובות. כדאי שלפרק זמן לא ייפגשו זו עם זה וההפסק הזה יבליט את הרגש הפנימי, אם בחיוב או בשלילה".

9. לשלב שכל ורגש – לא רק הלב מחליט, ולא רק המוח. "ההחלטה צריכה להגיע הן מהשכל והן מהרגש, אולם לעיתים מה שנדמה כשכל הוא למעשה רגש... ועליה להתבונן בעניין".

10. לחשוב על האחר – "דאגי לחברותייך תחילה, ומתוך כך תמצאי חתן בעצמך", הציע הרבי לבחורה שהגיעה להתייעץ איתו.

הדברים כמובן אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי, אלא עקרונות כלליים שכדאי לשים אליהם לב. בשמחות.

5 דברים על פרשת השבוע

1. פרשת השבוע שקראנו השבת היא פרשת עקב, הפרשה השלישית בספר דברים. בפרשה משה רבנו ממשיך את נאום הפרידה שלו מעם ישראל ומספר איזו זכות זו להיכנס לארץ ישראל. הוא עצמו לא זכה לכך. נקודה למחשבה לכל המטיילים כעת בחופש.

2. בין הנושאים הרבים והחשובים בפרשה: ברכת המזון ("וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹקֶיךָ", נכתב בתורה, ומכאן לומדים את המצווה לברך על האוכל) וגם הפירוט של שבעת המינים בארץ ישראל (חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית, תמר).

3. וגם: חלק מקריאת "שמע ישראל" מופיע בפרשה. זוהי הפרשייה השנייה מבין שלוש שקוראים בקריאת שמע, שבה עקרונות יהודיים בסיסיים - פרשיית "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ".

4. ההפטרה שקוראים אחרי הקריאה בתורה היא חלק משבע הפטרות הנחמה שקוראים בתקופה הזו. היא מסתיימת בפסוק נפלא של נחמה: "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן, נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה'. שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה".

5. בשבוע שעבר ציינו את ט"ו באב. הרבה מאוד חתונות מתקיימות מעתה ברחבי העולם היהודי. מזל טוב לכולם. יש מי שנוהג לברך כבר מט"ו באב והלאה: "כתיבה וחתימה טובה".

שנזכה להעריך את ארץ ישראל ושנהיה ראויים לה, שנזכה לנחמה ושנזכה לכתיבה וחתימה טובה.

זה הזמן לאהוב

אנו בעיצומם של ימים מורכבים מאוד, ועבור אינספור משפחות - זה שיא החופש הגדול.

אחת המילים שמופיעות בפרשת השבוע שוב ושוב, היא אהבה. 8 פעמים אנחנו מתבקשים לאהוב, או מתבשרים שאנחנו עצמנו אהובים.

רש"י מסביר שיש כאן כלל יסודי, שקשור ליחסים שלנו עם אלוקים, וגם ליחסים שלנו עם בני אדם: "אל תאמר 'אעשה כדי לקבל שכר', אלא כל מה שתעשו – עשו מאהבה, וסוף הכבוד לבוא".

אחד האויבים הכי גדולים של האהבה הוא הכבוד. הציפייה לקבל מחיאות כפיים, תודות או קרדיט. והנה, הפרשה מכריזה על הבסיס של התקופה הזו: אהבה, אהבה, אהבה.

זה הזמן להרעיף, לא להתחשבן, פשוט לתת. רגע לפני שכל אחד חוזר לבית הספר, לעבודה, דווקא עכשיו באמצע כל הניג'וסים והתורים, כל השמש והצפיפות והבלגן בבית ובחוץ בסוף אוגוסט: "כל מה שתעשו – עשו מאהבה".

שנזכה להוסיף אהבה לימים האלה. בהצלחה.

לפני 95 שנה

בשנים קודמות אולי לא שמנו לב לתאריך הזה, אבל השנה הוא חשוב במיוחד: ביום חמישי התקיימה האזכרה הרשמית לנרצחים של פרעות תרפ"ט. 95 שנים מלאו לרצח האכזרי בשנת 1929 של 133 יהודים.

מה שקרה בתשפ"ד קשור למה שקרה בתרפ"ט. המתקפה – הפתיעה מאוד. היא הייתה בניגוד לקונספציה, בניגוד להנחת היסוד של היהודים, שוחרי שלום שבאו רק לפתח את הארץ. התגובה הבינלאומית – הייתה חלשה וצבועה. והאכזריות – הייתה בלתי נתפסת.

ביישוב היהודי בחברון ובערים נוספות נרצחו ילדים, נשים, גברים, משפחות, על ידי מוסלמים צמאי דם, שחלקם היו שכנים שלווים עד אותו יום.

שימו לב לתגובות של ההנהגה אז. יצחק בן צבי אמר אחרי הטבח דברים שחשובים גם היום: "הרוצח לא הפלה בין זקן לנער, בין גבר לאישה, בין רב לבעל מלאכה. אחרי חורבן קהילת יהודי עזה (!), עברו התושבים לחברון והביאו איתם את דלת בית הכנסת משם. וכעת – הפרעות פרצו באופן סמלי במקום שאותו אברהם אבינו קנה, בכסף מלא".

מנחם אוסישקין אמר אז: "בטבח חברון אשמים הערבים, המסיתים והמוסתים. אשמים גם אנו היהודים על כך שהתרשלנו בבניין הארץ".

והרב קוק, הרב הראשי, שמע תחילה על מספר ההרוגים והפצועים, והתעלף. הרב אריה לוין סיפר: "הוא בכה וכאב על כל קורבן, כאילו זהו בנו או אחיו. זו הייתה הדרגה של אהבת ישראל שלו".

אבל אחרי שהתאושש, החל לפעול בתקיפות: "הוא לא פנה לשלטון הבריטי כמו מי שמבקש ומתחנן, אלא כתובע משפט. הוא לא חשש להרגיז את השלטון הזר אלא דיבר איתם בזעם של נביא אמת, בשם אלוקי האמת, ודרש צדק".

כל הלקחים האלה עוד רלוונטיים. לזכרם של אחינו מתרפ"ט. לא נשכח גם אותם.