אומה בשליחות (ד'): המהפכה הרוחנית שהחלה מחנות פסלים אחת

האלילות היתה המדע הקדום. היא פותחה על ידי דורות של אנשי מקצוע שעקבו אחרי הטבע. הם הבינו שלכל מקום יש אופי אחר, משום שכוחות מסוימים שולטים בו. מדוע בנגב אין גשמים, ואילו בשפלה יש הצפות? מדוע בשרון יש ביצות? מדוע במצרים זורם נהר הנילוס, ואילו בין כנען לבין עבר הירדן ישנו בקע עצום עם מעיינות חמים? ברור שכל הדברים האלו אינם סתם. בכל מקום ישנם כוחות מיוחדים שאחראים על המקום ומנהלים אותו. אכן, התנהלותם לא הגיונית, אבל אין מקשים קושיות על הטבע. כאשר החכמים עוקבים אחרי התנהלות המקום, הם יודעים אלו התנהגויות הן טובות, מביאות את הגשמים ומסלקות מחלות וחיות טורפות. עובדה היא שארצות שנהגו לפי הכללים האלו הצליחו ועשו פרי.

בני האדם הרגישו שיש דבר אחד שמבדיל אותם מבעלי החיים: הם מצווים ועושים, הם יכולים לחלוק כבוד לאותם כוחות ששולטים בחלקים של העולם. גם לבעלי חיים יש חכמה מסוימת, אבל היא תמיד פרקטית. הם בונים את בתיהם, הם צדים, אבל אינם מבינים דבר מופשט. גם הקשר שלהם עם אדוניהם, "ידע שור קונה וחמור אבוס בעליו", הוא פרקטי, ואפילו כאשר יש בו ממד רגשי, כמו שנראה אצל כלבים, הוא עדיין פרקטי. הוא לא ידיעה מופשטת. היכולת של האדם להבין דברים מופשטים, ולראות אותם כמציאות לא פחות מאשר מה שנראה לעין, הביאה אותו לפתח את "מדע" האלילות. הוא היה ההסבר הטוב ביותר לשיגעונות ולתהפוכות של העולם. המקור הוא שיגעונות ותהפוכות של האלים. האלים לא תוארו כטובים, כגומלי חסדים. להיפך: כל הסיפורים אודותיהם הם על מריבות, בגידות, רציחות, שיגעונות. את מהותם של האלים למדו כהניהם מתוך התנהגות הטבע באזורם.

אברהם אבינו נולד בחרן. כל השמות של בני משפחתו מוכרים לנו מכתובות עתיקות באזור. שרוג, פלג, נחור, מילכה, הרן וגם תרח, כולם שמות שמוזכרים בכתובות מארץ הנהרות הגדולים. חלק מהשמות האלו מוזכר בהקשר של עבודת הירח, שהיתה העבודה הראשית של העיר חרן. גם השם "תרח" דומה ל"ירח".

תרח היה ממשפחת אצולה, דור תשיעי לנח. למרות זאת הוא לא ישב והתבסס במקומו. הוא נדד מאור כשדים לחרן, במטרה להמשיך את הנדודים. כבר הוא היה עברי, כיאה לנינו של עבר. כל העולם היו בעבר אחד, והוא בעבר אחר, הוא נודד. הוא התחיל את מסעו של אברהם, "ללכת ארצה כנען", אבל הוא עדיין היה אלילי. תרח היה מוכר פסלים. אף על פי שזה עיסוק באלילות, זו גם אוניברסליות: בחנות ניתן להשיג את כל סוגי הפסלים, של כל סוגי האלוהויות. תרח לא היה משועבד לאלוהות אחת. הוא הרחיב את אופקיו, הוא נדד ממקום למקום, והכיר כנראה הרבה אלוהויות.

אברהם היה נסיך למשפחה חשובה ומיוחסת, גזע האצולה הקרוב לשם בן נח, בן לאבותיו מאריכי הימים. כפי שכותב הרמב"ם, רוב הצאצאים של עשרת הדורות שעליהם נאמר "ויולד בנים ובנות" לא האריכו ימים. רק עשרת הדורות עצמם היו אנשי סגולה שהאריכו ימים, וממילא היו גם הרבה יותר חכמים וחזקים מהאחרים.

אברהם לא קיבל את רעיון הפיצול, אותו רעיון שהתאמת אצל כל באי עולם בזמנו, שכל המלכים והכהנים והזקנים וחכמי החרשים היו משועבדים לו, שבחרן, למשל, שולט הירח, ורק מי שיקריב לו קרבנות יזכה לברכה, ואילו בארץ אחרת שולט כוח אחר.

אברהם הבין שמאחורי כל היקום עומד כוח אחד. שכל היקום כן מתוכנן עבור האדם, ומטרתו היא להביא ברכה. כל הקללה שאנו רואים היא תוצאה של החטא. בעיני רוחו ראה אברהם הקטן את העולם כגן עדן: הנהרות שופעים מים, ואדם עובד ושומר את הגן. הקרקע מצמיחה אינסוף עצי פרי וירק, יש שפע לכולם, אפילו בעלי החיים לא טורפים, כי יש להם שפע מפרי הארץ. כל זה אפשרי, היה ואירע. הפיצול שאנו רואים, לכאורה, הוא מדע מזויף, הוא תוצאה של החטא. היתכן שאבא יקריב את בנו בשביל הירח? מה יוצא לירח מזה? זו לא ההגנה, זו הקללה. המלחמות הרבות בשם האלילויות השונות, הן עצמן הקללה. יש לעזוב את כל הטכניקות של הבאת הברכה והסגולות המדומות, ולפנות ישירות אל הכוח האחד העומד מאחורי כל העולם, שרצונו להיטיב לנו!

רעיון זה נתפס ככפירה מסוכנת, גם בעיני תרח. אמנם תרח לא היה משועבד דווקא לאמונה ששררה בחרן, או דווקא לעבודת הירח. להיפך, בחנותו ניתן היה לקנות מכל טוב של אלוהויות שונות ומשונות. אבל להכחיש את הכל? לטעון "אך שקר נחלו אבותינו"? מאיפה החוצפה והעוז? ואם אותו אל אחד אינו משתגע ומציף את הים על היבשה, מה כן הוא עושה? ומה הוא רוצה מאיתנו?