חוק לישראל - פרשת וישב, יום שני

תורה

(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: וְהָא אֲנַחְנָא מְאַסְרִין אֱסָרָן בְּגוֹ חַקְלָא וְהָא קָמַת אֱסַרְתִּי וְאַף אִזְדְקָפַת וְהָא מִסְתַּחֲרָן אֱסָרָתְכוֹן וְסָגְדָן לֶאֱסַרְתִּי:
(ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: וַאֲמָרוּ לֵהּ אֲחוֹהִי הֲמַלְכוּ אַתְּ מְדַמֵּי לְמִמְלַךְ עָלָנָא אוֹ שׁוּלְטָּן אַתְּ סְבִיר לְמִשְׁלַט בָּנָא וְאוֹסִיפוּ עוֹד סְנוֹ יָתֵהּ עַל חֶלְמוֹהִי וְעַל פִּתְגָמוֹהִי:
(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: וַחֲלַם עוֹד חֶלְמָא אָחֲרָנָא וְאִשְׁתָּעֵי יָתֵהּ לַאֲחוֹהִי וַאֲמַר הָא חֲלֵמִית חֶלְמָא עוֹד וְהָא שִׁמְשָׁא וְסִהֲרָא וְחַד עֲשַׂר כּוֹכְבַיָּא סָגְדָן לִי:
(י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: וְאִשְׁתָּעֵי לַאֲבוּהִי וְלַאֲחוֹהִי וּנְזַף בֵּהּ אֲבוּהִי וַאֲמַר לֵהּ מָה חֶלְמָא הָדֵין דִּי חֲלֵמְתָּא הֲמֵיתָא נֵיתֵי אֲנָא וְאִמָּךְ וְאַחָיךְ לְמִסְגֻד לָךְ עַל אַרְעָא:

נביאים עמוס פרק ב

(יב) וַתַּשְׁקוּ אֶת הַנְּזִרִים יָיִן וְעַל הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר לֹא תִּנָּבְאוּ: וְאַטְעִיתוּן יָת מַלְּפֵיכוֹן בְּחַמְרָא וְעַל נְבִיַּיָּא פַּקֵּידְתּוּן לְמֵימָר לָא תִתְנַבּוּן נְבוּאָה:
(יג) הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר: הָא אֲנָא מַיְתֵי עֲלֵיכוֹן עָקָא וּמֵעִיק לְכוֹן בְּאַתְרֵיכוֹן כְּמָא דְּעַיְיקָא עֶגְלָתָא דִּטְעִינָא עַמִירָא:
(יד) וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל וְחָזָק לֹא יְאַמֵּץ כֹּחוֹ וְגִבּוֹר לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ: וְיֵיבַד בֵּית עִירוּקֵי מִדְּקַלִּיל וִּדְתַּקִּיף לָא יַחְסִּין חֵילֵיהּ וְגִבַּר לָא יְשֵׁיזֵיב נַפְשֵׁיהּ:
(טו) וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט וְרֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ: וְאַחִיד קַשְׁתָּא לָא יְקוּם וּדְקַלִּיל בְּרַגְלֵיהּ לָא יִשְׁתֵּיזֵיב וּרְכִיב סוּסַיָא לָא יְשֵׁיזֵיב נַפְשֵׁיהּ:

כתובים משלי פרק ח

(יג) יִרְאַת יְהוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי: דְּחַלְתָּא דַייָ סָנְיָא בִישְׁתָּא גֵאוּתָא וְרָמוּתָא וְאָרְחָא בִישְׁתָּא וּפוּמָא הֲפִיכָא סָנְיָא אֲנָא:
(יד) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה: דִּי לִי הִיא תַרְעֵיתָא וּמִלְכָּנָא וּבְיוּנָא וְגִבָּרוּתָא:
(טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק: מְטוּל אֲנָא מַלְכֵי מַלְכִין וְשַׁלִּיטֵי אֲנָא מָשְׁחָא בְצִדְקוּתָא:
(טז) בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ וּנְדִיבִים כָּל שֹׁפְטֵי צֶדֶק: מְטוּל אֲנָא רַבְרְבָנֵי מִתְרַבְרְבִין וְסָרְכֵי כֻּלְהוֹן דַּיָנֵי דִתְרִיצוּתָא :

משנה שבת פרק ט

א. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא כַּנִּדָּה. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל) תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ. מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:

ברטנורה  (א) אמר רבי עקיבא מנין לעבודה זרה שמטמאה במשא. איידי דאיירי לעיל באסמכתא גבי חרס נקט נמי להני קראי דאסמכתא, וקרא דתזרם כמו דוה הוא סמוך לקרא דלא ישאר במכיתתו חרס דאייתי לעיל. אי נמי משום דבעי למתני מנין שמרחיצין את המילה וכו' תנא להנך מנין דדמו לה: מטמאה במשא. הנושא אותה יכבס בגדיו ואפילו לא נגע בה, כגון שהיתה בקופה וכיוצא בה. ואפליגו רבנן עליה דרבי עקיבא ואמרי אינו מטמא אלא במגע כשרץ. והלכה כחכמים: תזרם כמו (אשה) דוה. כלומר יהו בעיניך כזרים כמו דוה, כאשה נדה, כדכתיב (ויקרא טו) והדוה בנדתה. ובעבודה זרה משתעי קרא:

ב. מִנַּיִן לַסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם. מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא) כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ, זַרְעָהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא זֵרוּעֶיהָ:

ברטנורה  (ב) שהיא טהורה. שאינה מקבלת טומאה: בלב ים. ופשיטא דאניה בלב ים היא, אלא לאשמועינן דספינה הרי היא כים, מה ים טהור אף ספינה טהורה. ואפילו היא של חרס, ואפילו טענוה ביבשה והורידוה לים: שזורעים בה חמשה זרעונים. ויש בה כדי להפריש ביניהן הפרש הראוי ולא הוי ערבוב: ארבעה בארבע רוחות הערוגה. ממלא את כל הרוח עד סמוך לקרן ובאמצע אינו זורע אלא גרעין אחד, כדי שיהיה הגרעין שבאמצע רחוק שלשה טפחים מן הזרוע שבכל רוח, דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה. ואף על פי שאצל הקרנות שברוחות הזרעים קרובים זה לזה ואין ביניהם הרחקה שלשה טפחים ויונקים זה מזה, אין כאן בית מיחוש, דאכלאים בלבד קפיד קרא דלא להוי ערבוב, וליניקה לא חיישינן, כדתנן (ב''ב פ''ב מי''ב) היה גדר בינתיים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ואע''ג דינקי מתתאי, וכאן יש היכר גדול שרוח זו זרועה צפון ודרום ורוח זו זרועה מזרח ומערב. אבל בין זרע האמצעי לזרעוני הרוחות אין היכר, ואי מקרבי הוי ערבוב, הלכך צריך הרחק כדי יניקה: שנאמר כי כארץ תוציא צמחה. תוציא חד, צמחה חד, זרועיה תרי, תצמיח חד, הרי חמשה. וששה טפחים ליכא למילף מקרא, אלא קים להו לרבנן דחמשה זרעונים בששה טפחים לא ינקי הרוחות מן האמצעי ולא האמצעי מן הרוחות, דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה, הילכך כי רמיז לקרא חמשה זרעונים, בערוגה בת ששה טפחים קאמר. ובמס' כלאים פירשתי הלכות ערוגה ופרטותיה ודקדוקיה וכאן קיצרתי:

ג. מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זְרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט) הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים. מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. מִנַּיִן שֶׁקּוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:

ברטנורה  (ג) שהיא טמאה. דיום השלישי אכתי לא מסרחא שכבת זרע וראויה לקלוט ולהיות ולד נוצר ממנה, וקרינן ביה שכבת זרע הראוי להזריע: לשלשת ימים. דהקפיד הכתוב על טמאי קרי במתן תורה לכך הפרישן שלשה ימים, ולא חש אם יפליטו אחר כך ביום רביעי להפרשה, דמסריח ואינו ראוי להזריע. ופסק ההלכה, שהפולטת ביום השלישי טהורה, ומתני' משבשתא היא, ותני מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה שנאמר היו נכונים לשלשת ימים, ושלשת ימים דאמר קרא היינו ליום השלישי, דביום שלישי להפרשה ניתנה תורה. אי נמי לא משבשתא היא אלא [רבנן דר'] אלעזר בן עזריה היא, דסבירא [להו] הפולטת ביום השלישי טמאה, ולית הלכתא [כוותייהו]: מנין שמרחיצין וכו'. אפילו בחמין שהוחמו בשבת, דאף ביום השלישי מסוכן הוא, וכל שכן ראשון ושני. והמים חמין מחזיקין לגוף התינוק ומבריאין אותו: לשון של זהורית. כמין לשון של צמר אדום היו קושרין חציו בראש שעיר המשתלח לעזאזל וחציו בצוק, וכשהיה דוחה השעיר למטה היה הלשון ההוא מלבין ויודעין שנתכפרו עוונותיהם:

ד. מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט) וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:

ברטנורה  (ד) מנין לסיכה שהיא כשתיה. לא כשתיה ממש לחיובי עלה כרת אלא שהיא אסורה:

ה. הַמּוֹצִיא עֵצִים, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. תַּבְלִין, כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. קְלִפֵּי אֱגוֹזִים, קְלִפֵּי רִמּוֹנִים, אִסְטִיס וּפוּאָה, כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בִּסְבָכָה. מֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבוֹרִית, קְמוֹנְיָא וְאַשְׁלָג, כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בִּסְבָכָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכֶּתֶם:

ברטנורה  (ה) ביצה קלה. ביצת תרנגולת שהיא קלה לבשל יותר מכל שאר ביצים. ולא כדי לבשל כולה אלא כגרוגרת ממנה טרופה ונתונה באלפס: ומצטרפין. כל מיני תבלין זה עם זה: אסטיס. ני''ל בלשון ערבי, וצבעו דומה לתכלת: ופואה. שורש עשב שצובעין בהם אדום, ובערבי אלפו''ה: בסבכה. בראש הסבכה שעשויה כקליעה נותנים מעט בגד: נתר. מין אדמה הוא ומזהיר, וקורים לו אלו''ם בלע''ז: בורית. מין צמח שמנקה ומטהר: קמוניא. עשב שמנקים בעפרו את הידים להעביר את הזוהמא, ובלשון תלמוד קרוי שלוף דוץ, ובערבי קורין לו אלק''לי: ואשלג. לא אתפרש לי מה הוא: על הכתם. הנמצא בבגד ואין ידוע אם דם נדה הוא אם לאו, מעבירין עליו שבעה דברים לבדוק אותו בהם, ומכללם ארבעה סמנין הללו. ואין הלכה כרבי יהודה:

ו. פִלְפֶלֶת, כָּל שֶׁהִיא. וְעִטְרָן, כָּל שֶׁהוּא. מִינֵי בְשָׂמִים וּמִינֵי מַתָּכוֹת, כָּל שֶׁהֵן. מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ, מֶקֶק סְפָרִים וּמֶקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם, כָּל שֶׁהֵן, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגָנְזָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה, כָּל שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם:

ברטנורה  (ו) פלפלת כל שהיא. דחזיא לריח הפה. ואין זה פלפל המצוי בינינו: עטרן כל שהוא. שמרפאים בו מי שיש לו כאב חצי הראש: מיני בשמים כל שהן. לריח טוב: מיני מתכות כל שהן. שראוי לעשות מהן דרבן, קטן: מקק. רקב הנופל מספרים או ממטפחות שבלו, לשון המק בשרו (זכריה יד): שמצניעים אותן לגנזן. שכל דבר קודש טעון גניזה: מאומה. אלמא אחשביה קרא לאיסוריה. ותקון גדול הוא עושה כשמוציא עבודה זרה מביתו. ואין הלכה כרבי יהודה:

ז. הַמּוֹצִיא קֵפַּת הָרוֹכְלִין, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. זֵרְעוֹנֵי גִנָּה, פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה (בֵּן בְּתֵירָא) אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה. זְרַע קִשּׁוּאִין, שְׁנַיִם. זְרַע דְּלוּעִין, שְׁנַיִם. זְרַע פּוֹל הַמִּצְרִי, שְׁנַיִם. חָגָב חַי טָהוֹר, כָּל שֶׁהוּא. מֵת, כַּגְּרוֹגֶרֶת. צִפֹּרֶת כְּרָמִים, בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה, כָּל שֶׁהִיא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא, כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לַקָּטָן לִשְׂחֹק בּוֹ:

ברטנורה  (ז) הרוכלין. מוכרי בשמים לקשוטי נשים. ויש להם קופות קטנות לצרורות הבשמים: אינו חייב אלא חטאת אחת. דכולן חדא הוצאה היא: פחות מכגרוגרת. אף על גב דכל האוכלין שיעורן כגרוגרת, הני כיון דלזריעה קיימי אפילו בפחות מכגרוגרת נמי מחייב. ואין הלכה כר' יהודה בן בתירא שאומר חמשה: זרע קשואין. חשוב משאר זרעוני גינה, וכן זרע דלועין וזרע פול המצרי, והוא שקורין לו פאסל''י בלע''ז: חגב חי כל שהוא. שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו: מת כגרוגרת. כדין שאר אוכלין: ציפורת כרמים. עוף שמצוי בין הדקלין הבחורים: בין חיה בין מתה כל שהוא. שעושין ממנו רפואה לפקח ולהחכים: חגב חי טמא כל שהוא. ותנא קמא סבר, טמא אין מצניעין אותו לתינוק, דילמא מיית ואכיל ליה. ואין הלכה כרבי יהודה:

גמרא שבת דף פ''ט ע''ב

כַּשָׁנִים (ישעי' א') כַּשָּׁנִי מִבָּעֵי לֵיהּ אָמַר רִבִּי יִצְחָק אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אִם יִהְיוּ חַטָּאֵיכֶם כַּשָּׁנִים הַלָּלוּ שֶׁסְדוּרוֹת וּבָאוֹת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְעַד עַכְשָׁיו כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. דָּרַשׁ רָבָא מָאי דִּכְתִיב (שם) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' לְכוּ נָא בּוֹאוּ נָא מִבָּעֵי לֵיהּ. יֹאמַר ה' אָמַר ה' מִבָּעֵי לֵיהּ. לֶעָתִיד לָבֹא יֹאמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְכוּ נָא אֵצֶל אֲבוֹתֵיכֶם וְיוֹכִיחוּ אֶתְכֶם וְיֹאמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵצֶל מִי נֵלֵךְ אֵצֶל אַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ יָדוֹעַ תֵּדַע וְלֹא בִקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ. אֵצֶל יִצְחָק שֶׁבֵּירַךְ אֶת עֵשָׂו וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ. אֵצֶל יַעֲקֹב שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְגוֹ' וְלֹא בִקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ. אֵצֶל מִי נֵלֵךְ עַכְשָׁיו יֹאמַר ה' אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וּתְלִיתֶם עַצְמְכֶם בִּי אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן מָאי דִּכְתִיב (ישעי' ס''ג) כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה ה' אָבִינוּ גּוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ לֶעָתִיד לָבֹא אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אוֹמֵר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִמָּחוּ עַל קְדוּשַׁת שְׁמֶךָ. אוֹמֵר אִימָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב דַּהֲוָה לֵיהּ צַעַר גִּידוּל בָּנִים אֶפְשַׁר דְּבָעֵי רַחְמֵי עֲלַיְיהוּ אוֹמֵר לוֹ בָּנֶיךָ חָטְאוּ אוֹמֵר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִמָּחוּ עַל קְדוּשַׁת שְׁמֶךָ. אָמַר לֹא בְסָבֵי טַעְמָא וְלֹא בְּדַרְדְּקֵי עֵצָה אוֹמֵר לוֹ לְיִצְחָק בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי אוֹמֵר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בָּנַי וְלֹא בָּנֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ לְפָנֶיךָ נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמַע קָרָאתָ לָהֶם בְּנִי בְּכוֹרִי עַכְשָּׁיו בָּנַי וְלֹא בָּנֶיךָ. וְעוֹד כַּמָּה חָטְאוּ כַּמָּה שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם שִׁבְעִים שָׁנָה. דַּל עֶשְׂרִים דְּלָא עַנְשֶׁת עֲלַיְיהוּ פָּשׁוּ לְהוּ חַמְשִׁין דַּל חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִין דְּלֵילְוָותָא פָּשׁוּ לְהוּ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִין דַּל תַּרְתֵּי סָרֵי וּפַלְגָּא דִּצְלוּיֵי וּמֵיכַל וּדְבֵית הַכִּסֵּא. פָּשׁוּ לְהוּ תַּרְתֵּי סָרֵי וּפַלְגָּא אִם אַתָּה סוֹבֵל אֶת כֻּלָּם מוּטָב וְאִם לָאוּ פַּלְגָּא עָלַי וּפַלְגָּא עֲלָךְ. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר כּוּלָם עָלַי הָא קְרִיבִית נַפְשִׁי קַמָּךְ פָּתְחוּ וְאָמְרוּ כִּי אַתָּה אָבִינוּ. אוֹמֵר לָהֶם יִצְחָק עַד שֶׁאַתֶּם מְקַלְּסִין לִי קַלְּסוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַחֲוִי לְהוּ יִצְחָק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעֵינַיְיהוּ. מִיָּד נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶם לַמָּרוֹם וְאוֹמְרִים אַתָּה ה' אָבִינוּ גּוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ:

רש''י  כשני מבעי ליה. דומיא דכשלג דלא כתיב כשלגים: ארד עמך. אעלך גם עלה כאן רמז ארבע גליות גם רבוי הוא: יאמר ה'. אתה אומר התוכחה ובך אנו תולין: ימחו. הואיל שחטאו ויתקדש שמך בעולם כשתעשה דין בעוברין על דבריך: קראת להם בני בכורי ישראל. שהיה גלוי לפניך שהם עתידים לומר לפניך בסיני נעשה ונשמע לקבל עולך מאהבה כבנים: דל עשרים דלא ענשת להו. שכן מצינו בדור המדבר שלא ענש הקב''ה אלא מכ' שנה ומעלה דכתיב במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' עשרים שנה ומעלה אשר הלינותם עלי: כי אתה אבינו. כנגד יצחק אמרו והוא אומר להם ראו כנגד הקב''ה שהוא אביהם:

זוהר וישב דף קפ''ד ע''ב

וַיִּקָחֻהוּ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ הַבּוֹרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם, רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר (תהלים י''ט) תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ (מַאן דְּבָטִיל מִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא כְּאִלּוּ חָרִיב עָלְמָא שְׁלִים), כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נְשָׁא לְאִשְׁתַּדָּלָא בְּאוֹרַיְתָא דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתַא לֶהֱוֵי לֵיהּ חַיִּים בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וְזָכֵי בִּתְרֵין עָלְמִין וַאֲפִלּוּ מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא וְלָא יִשְׁתַּדַּל בָּהּ לִשְׁמָהּ כִּדְקָא יָאוּת זָכֵי לַאֲגַר טָב בְּעָלְמָא דֵּין וְלָא דַּיְּנִין לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, וְתָא חֲזֵי כְּתִיב (משלי ג') אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָה עֹשֶׁר וְכָבוֹד, אֹרֶךְ יָמִים בְּהַהוּא דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לִשְׁמָהּ דְּאִית לֵיהּ אֹרֶךְ יָמִים בְּהַהוּא עָלְמָא דְּבֵיהּ אוֹרְכָא דְּיוֹמִין וְאִנּוּן יוֹמִין אִנּוּן יוֹמִין וַדַּאי, תַּמָּן אִיהוּ רוּחַצְנוּ דִּקְדֻשָּׁה דִּלְעֵילָא דְּאִתְרָחִיץ בַּר נַשׁ בְּהַאי עָלְמָא לְאִשְׁתַּדָּלָא בְּאוֹרַיְתָא לְאִתְתַּקָּפָא בְּהַהוּא עָלְמָא בִּשְׂמֹאלָה עוֹשֶׁר וְכָבוֹד אֲגַר טָב וְשַׁלְוָה אִית לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא וְכָל מַאן דְּיִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לִשְׁמָהּ כַּד נָפִיק מֵהַאי עָלְמָא אוֹרַיְתָא אָזְלָא קַמֵּיהּ וְאַכְרָזַת קַמֵּיהּ וְאַגִּינָת עֲלֵיהּ דְּלָא יִקְרְבוּן בַּהֲדֵיהּ מָארֵיהוֹן דְּדִינָא, כַּד שָׁכִיב גּוּפָא בְּקִבְרָא הִיא נָטְרָת לֵיהּ, כַּד נִשְׁמָתָא אָזְלָא לְאִסְתַּלָּקָא לְמֵיתָב לְאַתְרָהּ אִיהִי אָזְלָא קַמָהּ דְּהַהִיא נִשְׁמָתָא וְכַמָּה תַּרְעִין אִתְבָּרוּ מִקַּמָּהּ דְּאוֹרַיְתָא עַד דְּעָאלַת לְדוּכְתָּהּ וְקַיְּמָא עֲלֵיהּ דְּבַר נַשׁ עַד דְּיִתְעָר בְּזִמְנָא דִּיקוּמוּן מֵתַיָּא דְּעָלְמָא וְאִיהִי מַלְפָא סָנֵגוֹרָא עֲלֵיהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ו') בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתְךָ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתְךָ כְּמָה דְּאִתְמָר, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ בְּשַׁעְתָּא דְּשָׁכִיב גּוּפָא בְּקִבְרָא דְּהָא כְּדֵין בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְדָן גּוּפָא בְּקִבְרָא וּכְדֵין אוֹרַיְתָא אַגִּינָת עֲלֵיהּ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ כְּמָה דְּאִתְמָר בְּזִמְנָא דְּיִתְעֲרוּן מֵתֵי עָלְמָא מִן עֲפָרָא, הִיא תְּשִׂיחֶךָ לְמֶהֱוֵי סָנֵגוֹרְיָא עֲלָךְ:

תרגום הזוהר
וַיִּקָּחֻהוּ וְגוֹ' רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי אָדָם, לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, כִּי כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יִהְיֶה לוֹ חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא זוֹכֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל בָּהּ כָּרָאוּי, הוּא זוֹכֶה לְשָׂכָר טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין דָּנִים אוֹתוֹ בְּעוֹלָם הָאֱמֶת. וּבֹא וּרְאֵה כָּתוּב (משלי ג') אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ וְגוֹ'. אֹרֶךְ יָמִים הוּא לְאוֹתוֹ הַמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ. שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֹרֶךְ יָמִים בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם שֶׁבּוֹ אֲרִיכַת יָמִים, דְּהַיְנוּ בָּעוֹלָם הַנִּצְחִי. וְאֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁבּוֹ הֵמָּה יָמִים בְּוַדַּאי. שָׁם הוּא בִּטָּחוֹן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהָאָדָם בּוֹטֵחַ בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה כְּדֵי לִהְיוֹת מְאוּשָׁר בָּעוֹלָם הַהוּא הַנִּצְחִי. בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד: שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂכָר טוֹב וְשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, בָּעֵת שֶׁנִּפְטָר מֵעוֹלָם הַזֶּה, הַתּוֹרָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו, וּמַכְרֶזֶת לְפָנָיו, וּמַגֶּנֶת עָלָיו שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ אֵלָיו בַּעֲלֵי הַדִּין. כְּשֶׁהַגּוּף שׁוֹכֵב בַּקֶּבֶר הִיא מְשַׁמַּרְתּוֹ. כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה הוֹלֶכֶת לְהִסְתַּלֵּק וְלָשׁוּב לִמְקוֹמָהּ, הִיא הוֹלֶכֶת לִפְנֵי הַנְּשָׁמָה, וְהַרְבֵּה שְׁעָרִים סְתוּמִים, נִשְׁבָּרִים מִלִּפְנֵי הַתּוֹרָה. עַד שֶׁמֵּבִיאָהּ אֶת הַנְּשָׁמָה לִמְקוֹמָהּ. וְהַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת עַל הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִתְחִיַּת הַמֵּתִים בַּזְּמָן שֶׁיָּקוּמוּ הַמֵּתִים שֶׁל הָעוֹלָם, וְהִיא מְלַמֶּדֶת זְכוּת עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ו') בְּהִתְהַלֶּכְךְ תַּנְחֶה אוֹתְךְ, הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְעֵיל, שֶׁהַתּוֹרָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו בְּעֵת הַפְּטִירָה, בְּשָׁכְבְּךְ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךְ, הוּא בְּשָׁעָה שֶׁהַגּוּף שׁוֹכֵב בַּקֶּבֶר, כִּי אָז בַּזְּמָן הַהוּא נִדּוֹן הַגּוּף בַּקֶּבֶר, וְהַתּוֹרָה מַגֶּנֶת עָלָיו. וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךְ, הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְעֵיל, שֶׁהוּא בַּזְּמָן שֶׁיָּקִיצוּ מֵתֵי הָעוֹלָם לִתְחִיָּה מִן הֶעָפָר. הִיא תְּשִׂיחֶךְ, לְלַמֵּד זְכוּת עָלֶיךְ.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' ת''ת פ''ה

א. כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁדֵּעוֹתָיו מְכֻוָּנוֹת אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶנּוּ בְחָכְמָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹא לָמַד מִמֶּנוּ כְּלוּם: ב. הָרַב הַמּוּבְהָק שֶׁרָצָה לִמְחוֹל עַל כְּבוֹדוֹ בְּכָל הַדְבָרִים הָאֵלוּ אוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן לְכָל תַּלְמִידָיו אוֹ לְאֶחָד מֵהֶן הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁמָחַל חַיָּיב הַתַּלְמִיד לְהַדְּרוֹ וַאֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶׁמָחַל: ג. כְּשֵׁם שֶׁהַתַלְמִידִים חַיָּיבִין בִכְבוֹד הָרַב כָּךְ הָרַב צָרִיךְ לְכַבֵּד אֶת תַּלְמִידָיו וּלְקָרְבָן כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים יְהִי כְבוֹד תַלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָךְ וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָהֵר בְּתַלְמִידָיו וּלְאוֹהֲבָם שֶׁהֵם הַבָּנִים הַמְּהַנִים לָעוֹלָם הַזֶה וּלָעוֹלָם הַבָּא:

מוסר
מספר חרדים דף ס''ז ע''ב

הַמְּאַכְסֵן הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ כַּמָּה מְכַבֵּד הַבַּיִת וּמַרְבִּיצוֹ וְהוֹאִיל וְלִבּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בֵּיתוֹ יִתְבָּרַךְ רָאוּי לְכַבְּדָן מִכָּל אָבָק וְעָפָר הִרְהוּרֵי עֲבֵירוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת בְּטֵילוֹת וּלְהַרְבִּיץ בְּמַיִם טְהוֹרִים מֵי שׁוֹשַׁנִּים הֵם דִמְעוֹת עֵינַיִם גַם לְרָחְצָן כְּדֶרֶךְ שֶׁרוֹחֲצִין הָרִצְפָּה לִפְנֵי הַמְּלָכִים וְיִמְנַע רֶגֶל זָר עָרֵל מְטוּנָף הוּא יֵצֶר הָרָע. כִּדְאִיתָא בְּזוֹהַר דְהַיְינוּ דִּכְתִיב (משלי כ''ה) הוֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ. שֶׁרַגְלְךָ הוּא הַיֵּצֶר הָרָע הַמְּרַגֵל הָאָרֶץ הַלֵזוּ רְצוֹנוֹ לוֹמַר הָאָדָם שֶׁהוּא מֵהָאֲדָמָה לְלוֹכְדָם רֵעֶךָ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְדִכְתִיב (משלי כ''ז) רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזוֹב לָשׁוֹן חֶבְרָה שֶׁאֵינוֹ בּוֹדֵל מִמְּךָ כְּרֵעַ וְחָבֵר תָּמִיד לָךְ גַם בָּעֲנָוָה מִתְנַהֵג עִמָּךְ דְכָל מָקוֹם שֶׁמָּצִינוּ גְּדוּלָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצִינוּ עַנְוְתָנוּתוֹ וּבְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם מֵאֵין כָּמוֹךָ אֲבָל בְּחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מַגְדִּילִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ כִּדְאִיתָא בַּזּוֹהַר וְעוֹד רֵעֲךָ לָשׁוֹן רָצוֹן וְרַעֲוָא שֶׁאוֹהַבְךָ בְּחִבָּה רַבָּה וְלָכֵן גַם אַתָּה אַל תַּעַזְבֵהוּ וְהוֹקַר וּמְנַע רֶגֶל שׂוֹנְאֲךָ הַמְּרַגֵּל בָּךְ וּמְבַקֵשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וּבֵית רֵעֲךָ הַיְינוּ לִבְּךָ וְנִשְׁמָתְךָ: