חוק לישראל - פרשת וישב, יום רביעי

תורה

(טז) וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים: וַאֲמַר יָת אַחַי אֲנָא בָעֵי חַוִי כְעַן לִי הֵיכָא אִנּוּן רָעָן:
(יז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן: וַאֲמַר גַּבְרָא נְטָלוּ מִכָּא אֲרֵי שְׁמָעִית דְּאָמְרִין נֵיזֵל לְדֹתָן וַאֲזַל יוֹסֵף בָּתַר אֲחוֹהִי וְאַשְׁכְּחִנּוּן בְּדֹתָן:
(יח) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ: וַחֲזוֹ יָתֵהּ מֵרָחִיק וְעַד לָא קְרֵיב לְוָתְהוֹן וְחַשִּׁיבוּ עֲלוֹהִי לְמִקְטְלֵהּ:
(יט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וַאֲמָרוּ גְבַר לַאֲחוּהִי הָא מָרֵי חֶלְמַיָּא דֵיכִי אֲתָא:
(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו: וכְעַן אֱתוֹ וְנִקְטְלִנֵּהּ וְנִרְמִנֵּהּ בַּחֲדָא מִן גֻּבַּיָּא וְנֵימַר חַיְתָא בִישְׁתָא אֲכַלְתֵּהּ וְנֶחֱזֵי מָה יְהוֹן בְּסוֹף חֶלְמוֹהִי:
(כא) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: וּשְׁמַע רְאוּבֵן וְשֵׁזְבֵהּ מִידֵיהוֹן וַאֲמַר לָא נִקְטְלִנֵּהּ נְפָשׁ:

נביאים עמוס פרק ג

(ה) הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד: הֲתִיפּוֹל צִיפְרָא בְּקוּלָּא עַל אַרְעָא וְצַיִּד לֵית לָהּ הֲיִסַּק קוּלָּא מִן אַרְעָא וּמֵיחָד לָא אֲחַד :
(ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהוָה לֹא עָשָׂה: אִם יִתְקַע שׁוֹפָרָא בְּקַרְתָּא בְּלָא זִמְנֵיהּ וְעַמָּא דִּי בָהּ לָא יְזוּעוּן אִם תְּהֵי בִּשְׁתָּא בְּקַרְתָּא וּמִן קֳדָם יְיָ לָא אִתְעֲבְּדַת :
(ז) כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים: אֲרֵי לָא כַשְׁרִין פִּתְגָמִין דְּמִתְעַבְּדִין מִן קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים אֱלָהֵין גָּלָא רָזֵיהּ לְעַבְדּוֹהִי נְבִיַּיָּא :
(ח) אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא: אַרְיָא נָהִים מָן לָא יִדְחַל יְיָ אֱלֹהִים מַלֵּיל מָן לָא יְקַבֵּל נְבוּאֲתָא :
(ט) הַשְׁמִיעוּ עַל אַרְמְנוֹת בְּאַשְׁדּוֹד וְעַל אַרְמְנוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ עַל הָרֵי שֹׁמְרוֹן וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ: בַּסָרוּ עַל בִּרְנְיָת בְּאַשְׁדּוֹד וְעַל בִּרְנְיָת בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם וַאֲמָרוּ אִתְכַּנְּשׁו עַל טוּרֵי שֹׁמְרוֹן וַחֲזוּ שִׁיגוּשַׁיָּא סַגִּיאָן בְּגַוָּהּ וַאֲנוּסִין בְּגַוָּהּ :
(י) וְלֹא יָדְעוּ עֲשׂוֹת נְכֹחָה נְאֻם יְהוָה הָאוֹצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם: וְלָא יָדְעִין לְמֱעְבַּד אוֹרַיְתָא אָמַר יְיָ דִּי מְלָן אוֹצָרֵיהוֹן חֲטוּף וּבִיזָא בְּבִירְנְיָתְהוֹן :

כתובים משלי פרק ח

(כב) יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז: אֱלָהָא בַרְאֲנִי בְּרֵישׁ בִּרְיְתֵיהּ וּמִן קֳדָם עוֹבָדוֹי מִן רֵישׁ:
(כג) מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי אָרֶץ: וּמִן קֳדָם עָלְמָא אִתְתַּקְּנֵית מִן רֵישֵׁיהּ וּמִן קֳדָם דְּתֶהֱוֵי אַרְעָא:
(כד) בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי מָיִם: עַד לָא נֶהֱווֹן מַעְיָנֵי עִשּׁוּנֵי דְמַיָא :
(כה) בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי: קְדִים עַד לָא נִטְבְּעוּן טוּרֵי וָקֳדָם רָמָתָא אִתְבְּנֵית :
(כו) עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל: עַד לָא עֲבַד אַרְעָא וְנַחֲלֵי וְרֵישׁ עַפְרָא דְתֵבֵל :
(כז) בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם: כַּד אַתְקֵין שְׁמַיָא תַּמָּן הֲוֵית וְעַד חָג חוּגְתָא עַל אַפֵּי תְהוֹמָא :

משנה בבא קמא פרק ט

א. הַגּוֹזֵל עֵצִים, וַעֲשָׂאָן כֵּלִים, צֶמֶר, וַעֲשָׂאָן בְּגָדִים, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. גָּזַל פָּרָה מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה, רָחֵל טְעוּנָה, וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד, דְּמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לִגָּזֵז. גָּזַל פָּרָה, וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָלְדָה, רָחֵל, וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַגַּזְלָנִים מְשַׁלְּמִין כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה:

ברטנורה  (א) הגוזל. משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר. ואין חייב להחזיר לו כלים, דקני בשינוי: דמי רחל העומדת ליגזז. והעודף ששוה יותר הולד והגיזה, שלו הוא, דקננהו בשינוי: זה הכלל. לאתויי גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור, וטבחו או מכרו, שהוא פטור מתשלומי ארבעה וחמשה, שכיון שנעשה שינוי בידו, קנאו, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר:

ב. גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה, עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בָּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק, פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ, יַיִן וְהֶחֱמִיץ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל, תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת, חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, בְּהֵמָה וְנֶעֶבְדָה בָהּ עֲבֵרָה, אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִסָקֵל, אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ:

ברטנורה  (ב) בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. דכקרקע דמו וברשותא דמרייהו קיימי. והלכה כר''מ: מטבע ונסדק. שינוי הניכר הוא: פירות והרקיבו. בשהרקיבו מקצתן [אומר לו הרי שלך לפניך]. אבל הרקיבו כולם, משלם כשעת הגזילה: מטבע ונפסל. שאינו עובר באותה מדינה, אבל עובר הוא במדינה אחרת: ונעבדה בה עבירה. שנרבעה או נעבדה [לעבודה זרה] שהיא פסולה לקרבן: שנפסלה למזבח. במום שאינו ניכר כגון בדוקין שבעין:

ג. נָתַן לָאֻמָּנִין לְתַקֵּן, וְקִלְקְלוּ, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. נָתַן לֶחָרָשׁ שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל לְתַקֵּן, וְקִלְקֵל, חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְהַבַּנַּאי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל, וְשִׁבַּר אֶת הָאֲבָנִים אוֹ שֶׁהִזִּיק, חַיָּב לְשַׁלֵּם. הָיָה סוֹתֵר מִצַד זֶה וְנָפַל מִצַד אַחֵר, פָּטוּר. וְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, חַיָּב:

ברטנורה  (ג) נתן לאומנין לתקן. נתן להם עצים לעשות כלי. ולאחר שנעשה הכלי קלקלוהו, חייבים לשלם דמי הכלי ולא דמי עצים בלבד: נתן לחרש. השתא אשמעינן שאם נתן כלי עשוי לאומן כדי לתקנו, וקלקלו, חייב לשלם דמי הכלי. ותנא סיפא לגלויי רישא, דלא תימא רישא מיירי בכלי עשוי: שידה. עגלה של עץ העשויה למרכב נשים:

ד. הַנּוֹתֵן צֶמֶר לַצַבָּע, וְהִקְדִּיחַתּוּ יוֹרָה, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ. צְבָעוֹ כָאוּר, אִם הַשֶּׁבָח יוֹתֵר עַל הַיְצִיאָה, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצִיאָה, וְאִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבָח, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבָח. לִצְבֹּעַ לוֹ אָדֹם, וּצְבָעוֹ שָׁחֹר, שָׁחֹר, וּצְבָעוֹ אָדֹם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הַשֶּׁבָח יָתֵר עַל הַיְצִיאָה, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצִיאָה, וְאִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבָח, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבָח:

ברטנורה  (ד) והקדיחתו יורה. ששרפתו יורה. שהרתיחו יותר מדאי: נותן לו דמי צמרו. והכא ליכא שבחא כלל, שהרי נשרף לגמרי, וליכא למימר אם השבח יתר: צבעו כאור. כמו כעור. שצבעו בפסולת של צבע. ומזיק בכונה הוא, לפיכך ידו על התחתונה לדברי הכל: ואם השבח. שהשביח הצמר: יתר על היציאה. של צבע. נותן לו לצבע את היציאה ולא שכר שלם, ומקבל צמרו. ודמי צמרו לא אמרינן דניתיב ליה דנקני איהו שבחא דצמר, דהא בצבע שהתנה עמו צבע וליכא שינויא דנקני: לצבוע לו אדום וכו'. קנייה בשינוי. לרבי מאיר לא יהיב אלא דמי צמרו, או זה יתן שכרו משלם ויקח הצמר: רבי יהודה אומר וכו'. דקניס ליה להאי דשינה, להיות ידו על התחתונה ולא נתהני משבחא, ואגרא נמי לא נשקול אלא יציאה. ואם יציאה יתירה על השבח, יתן לו השבח שהשביח. ואם ירצה לתת את שכרו משלם, ששבח יותר על השכר, יתן שכרו. והלכה כרבי יהודה:

ה. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדַי. לֹא יִתֵּן לֹא לִבְנוֹ וְלֹא לִשְׁלוּחוֹ, אֲבָל נוֹתֵן לִשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. וְאִם מֵת, יַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו:

ברטנורה  (ה) נשבע לו. על שקר, והודה: יוליכנו אחריו אפילו למדי. דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו. דגבי נשבע על שקר כתיב (ויקרא ה') לאשר הוא לו יתננו: לא יתן לא לבנו. של נגזל. דלא הוי השבה עד דמטי לידיה: לשליח ב''ד. תקנה הוא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים, שלא נחייבנו לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך: ואם מת. הנגזל:

ו. נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ, מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִפָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַּקֶּרֶן, אֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו. נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן, מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן, מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן, צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו:

ברטנורה  (ו) חוץ מפחות משוה פרוטה וכו'. ולא חיישינן שמא יתיקר וישוב על שוה פרוטה, ואפילו הגזל בעין אינו צריך להוליכו אחריו:

ז. נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְנִשְׁבַּע לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ, עַד שֶׁיִּתְמָעֵט הַקֶּרֶן פָּחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. וְכֵן בַפִּקָּדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה) בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. הֵיכָן פִּקְדוֹנִי, אָמַר לוֹ אָבָד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם:

ברטנורה  (ז) ונשבע לו על החומש. שבועה שניה, שנתנו לו, והודה שלא נתנו: הרי זה משלם חומש על חומש. חומשו של חומש, דחומש ראשון נעשה קרן: עד שיתמעט וכו'. שאם חזר ונתן לו חומש ראשון ונשבע על השני והודה, משלם חומשו וחומשו של חומש שני, וכן לעולם. שנאמר (שם) וחמישיתיו יוסף עליו, התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחד: תשומת יד. הלואה: עשק את עמיתו. שכר שכיר: משלם קרן. דאין חומש ואשם אלא אם כן הודה. דכתיב בגזל הגר בפרשת נשא, והתודה:

ח. הֵיכָן פִּקְדוֹנִי, אָמַר לוֹ נִגְנָב. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם:

ברטנורה  (ח) תשלומי כפל. ואם הודה מעצמו אינו משלם כפל, דכתיב (שמות כב) אשר ירשיעון אלהים, פרט למרשיע את עצמו:

ט. הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו וְנִשְׁבַּע לוֹ, וָמֵת, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ, לוֶֹה וּבַעֲלֵי חוֹב בָּאִים וְנִפְרָעִים:

ברטנורה  (ט) הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו. אם אין לו בנים. ואע''ג דנפלה ירושה קמיה דהיאך, בעי למעבד השבה ואין מעכב אצלו אפילו כנגד חלקו. דכתיב (ויקרא ה) והשיב את הגזלה, אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו. ובלבד שתהא הגזילה בעין דלא קניה בשינוי: אין לו. נכסים כל כך שיכול לוותר על חלקו: או שאינו רוצה. להפסיד חלקו: לוה. מאחרים, ומחזיר את הגזל לאחיו לקיים מצות השבה: ובעלי החוב. שלוה זה הגזלן מהם: באים ונפרעים. מן הגזילה הזאת החלק שיש לגזלן בה. ואם אין יורש לאביו אלא הוא, נותן הוא עצמו הגזילה לבעל חובו בפרעון החוב, וצריך להודיעו ולומר לו זה גזל אבא. או נותן על דרך זה לכתובת אשתו או לקופת הצדקה. ובכולן צריך שיודיע שזה גזל אביו:

י. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, קוֹנָם אִי אַתָּה נֶהֱנֶה מִשֶּׁלִּי, אִם מֵת, יִירָשֶׁנּוּ. בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, אִם מֵת, לֹא יִירָשֶׁנּוּ, וְיַחֲזִיר לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו. וְאִם אֵין לוֹ, לוֶֹה, וּבַעֲלֵי חוֹב בָּאִין וְנִפְרָעִים:

ברטנורה  (י) ואם אין לו. מה יאכל. לוה ואוכל. ובעלי חוב באים ונפרעים מן הירושה את חלקו. ולא חשיבא הנאה מה שפורע חובו באותם מעות, דהא תנן בנדרים [דף ל''ג] המודר הנאה מחבירו פורע לו חובו:

יא. הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ, וָמֵת, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים וְאָשָׁם לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו, הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַייָ לַכֹּהֵן, מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו. הָיָה מַעֲלֶה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאָשָׁם, וָמֵת, הַכֶּסֶף יִנָּתֵן לְבָנָיו, וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה:

ברטנורה  (יא) שנאמר ואם אין לאיש גואל. ואין לך אדם בישראל שאין לו גואלים למעלה עד יעקב אבינו. אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין: ומת. הגזלן: הכסף ינתן לבניו. של גזלן. שכבר זכה בהן ממיתת הגר, אלא דהשבה בעי למעבד כי היכי דתהוי ליה כפרה אשבועתיה, והשתא תו ליכא כפרה כיון דמית ליה: והאשם ירעה. כדין אשם שמתו בעליו, דקיי''ל כל שבחטאת מתה באשם רועה: עד שיסתאב. עד שיפול בו מום: ויפלו דמיו לנדבה. לקיץ המזבח לקנות מהם עולות:

יב. נָתַן הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וָמֵת, אֵין הַיּוֹרְשִׁים יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה. נָתַן הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב וְאָשָׁם לִידַעְיָה, יָצָא, אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב וְכֶסֶף לִידַעְיָה, אִם קַיָּם הָאָשָׁם, יַקְרִיבוּהוּ בְנֵי יְדַעְיָה, וְאִם לָאו, יַחֲזֹר וְיָבִיא אָשָׁם אַחֵר. שֶׁהַמֵּבִיא גְזֵלוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ, יָצָא, הֵבִיא אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְזֵלוֹ, לֹא יָצָא. נָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ, אֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב:

ברטנורה  (יב) לאנשי משמר ומת. קודם שיביא קרבן. אין יורשי הגזלן יכולים להוציא מיד הכהנים מאחר שזכו בהן כבר: ליהויריב. היא משמרה ראשונה של עשרים וארבע משמרות כהונה שבמקדש. ושל ידעיה אחריה: נתן. הגזלן את הכסף ליהויריב במשמרתו. ואחר כך נתן האשם לידעיה במשמרתו, יצא. כדמפרש ואזיל, שהמביא גזלו עד שלא הביא קרבן אשמו, יצא. וזה המשמר זכה בשלו, וזה בשלו. אבל נתן אשם ליהויריב, שהביא אשמו תחלה, ואח''כ הביא גזלו ונתן למשמר שלאחריו, אם האשם קיים שלא הקריבוהו בני יהויריב, יקריבוהו בני ידעיה ויהא גזלו ואשמו לידעיה. ואם אין אשמו קיים, לא יצא באשם שנתן ליהויריב, כיון שלא נתן גזלו. ויחזור ויביא אשם אחר: נתן הקרן. לכהנים: אין החומש מעכב. מלהקריב את האשם. אם לא נתן עדיין ולבסוף נתן:

גמרא בבא קמא דף צ''ד ע''ב

תָּנוּ רַבָּנָן הַגַּזְלָנִים וּמַלְוֵי בְרִבִּית שֶׁהֶחֱזִירוּ אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם וְהַמְקַבֵּל מֵהֶן אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בִּימֵי רִבִּי נִשְׁנִית מִשְׁנָה זוּ דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ רֵיקָה אִם אַתָּה עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ אַבְנֵט אֵינוֹ שֶׁלָּךְ וְנִמְנַע וְלֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּאוֹתָה שָׁעָה אָמְרוּ הַגַּזְלָנִים וּמַלְוֵי בְּרִבִית שֶׁהֶחֱזִירוּ אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן וְהַמְקַבֵּל מֵהֶן אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ מְתִיבִי הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם מָעוֹת שֶׁל רִבִּית אַף עַל פִּי שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁהֵן רִבִּית אֵין חַיָיבִין לְהַחֲזִיר אִינְהוּ הוּא דְלֹא הָא אַבִיהֶם חַיָּיב לְהַחֲזִיר בַּדִּין הוּא דַאֲבִיהֶם נָמֵי אֵינוֹ חַיָּיב לְהַחֲזִיר וְהָא דְקָתָּנֵי בְּדִידְהוּ מִשּׁוּם דְקָבָעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם פָרָה וְטַלִּית וְכָל דָּבָר הַמְסוּיָים חַיָּבִין לְהַחֲזִיר מִפְנֵי כָבוֹד אֲבִיהֶם תָּנָא רֵישָׁא נָמֵי בְּדִידְהוּ. וּמִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶם חַיָּיבִין לְהַחֲזִיר אִקְרֵי כָּאן (שמות כ''ב) וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאוֹר בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמָּךְ. כִּדְאָמַר רַב פִינְחָס בְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה הָכָא נָמֵי בְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה אִי עָשָׂה תְּשׁוּבָה מָאי בָּעֵיָא גַּבֵּיהּ. אִבָּעֵי לֵיהּ לְאַהֲדוּרֵי. שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְהַחֲזִיר. (א''ה כצ''ל):

רש''י  אין רוח המקום נוחה הימנו. אין רוח חכמה וחסידות בקרבו: אין חייבין להחזיר. דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל והני לא גזיל מידי דקנינהו בשינוי רשות דקסבר רשות יורש כרשות לוקח דמי: המסוים. דבר הניכר לרבים זו היא שגזל פלוני והניח ליורשיו: בעושה מעשה עמך. וזה לא עשה מעשה עמו ואין חייבין בכבודו: רב פנחס. בחומר בקדש:

זוהר וישב דף קפ''ט ע''א

וַיְהִי יְיָ אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדוֹנָיו וְגוֹ', רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (תהלים ל''ז) כִּי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזוֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ, הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ בְּאַבְרָהָם אֶת חֲסִידָיו חֲסִידוֹ כְּתִיב וְהָא אִתְמָר, תָּא חֲזֵי בְּכָל אֲתַר דְּצַדִּיקַיָּא אָזְלֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לוֹן וְלָא שָׁבִיק לוֹן, דָּוִד אָמַר (שם כ''ג) גַּם כִּי אֵלֶךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ וְגוֹ' בְּכָל אֲתַר דְּצַדִּיקַיָּא אָזְלֵי שְׁכִינְתָּא אָזְלָא עִמְּהוֹן וְלָא שָׁבִיק לוֹן, יוֹסֵף אָזַל בְּגֵיא צַלְמָוֶת וְנָחֲתוּ לֵיהּ לְמִצְרַיִם שְׁכִינְתָּא הַוָּת עִמֵּיה הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיְהִי יְיָ אֶת יוֹסֵף וּבְגִין דַּהֲוָת עִמֵּיהּ שְׁכִינְתָּא בְּכָל מַה דַּהֲוָה עָבִיד הַוָּה מַצְלַח בְּיָדֵיהּ, דַּאֲפִלּוּ מַאי דַּהֲוָה בְּיָדֵיהּ וַהֲוָה תָּבַע לֵיהּ מָארֵיהּ בְּגַוְנָא אָחֲרָא הַוָּה מִתְהַפֵּךְ בְּיָדֵיהּ לְהַהוּא גַּוְנָא דִּרְעוּתָא דְּמָארֵיהּ הַוָּה רָעֵי בֵּיה כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וַיַּרְא אֲדוֹנָיו כִּי יְיָ אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ וַדַּאי כִּי יְיָ אִתּוֹ, תָּא חֲזֵי וַיֵּדַע אֲדֹנָיו כִּי יְיָ אִתּוֹ לָא כְּתִיב אֶלָּא וַיַּרְא אֲדֹנָיו דְּהָא בְּעֵנּוֹי הַוָּה חָמֵי עוֹבָדָא דְּנִסִין בְּכָל יוֹמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד בְּיָדֵיהּ וְעַל דָּא וַיְּבָרֶךְ יְיָ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלָל יוֹסֵף, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לוֹן לְצַדִּיקַיָּא וּבְגִנֵּיהוֹן נָטַר לוֹן לִרְשִׁיעַיָּא דְּהָא רְשִׁיעַיָּא מִתְבָּרְכִין בְּגִנְּהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, כְּגַוְנָא דָּא כְּתִיב (שמואל ב' ו') וַיְּבָרֶךְ יְיָ אֶת בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹקִים, צַדִּיקַיָּא אָחֳרָנִין מִתְבָּרְכִין בְּגִנַּיְהוּ וְאִנּוּן לָא יָכְלוּ לְאִתְזָנָא (נ''א לְאִשְׁתֵּזָבָא) בִּזְכוּתַיְהוּ וְהָא אוֹקְמוּהָ, יוֹסֵף אִתְבָּרֵךְ מָארֵיהּ בְּגִנֵּיהּ וְאִיהוּ לָא יָכִיל לְאִשְׁתֵּזָבָא בִּזְכוּתֵיהּ מִנֵּיהּ וּלְנַפְקָא לְחֵירוּ וּלְבָתַר אָעִיל לֵיהּ בְּבֵית הַסֹהַר כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (תהלים ק''ה) עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ עַד דִּלְבָתַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִיק לֵיהּ לְחֵירוּ וְשַׁלְּטֵיהּ עַל כָּל אַרְעָא דְּמִצְרָיִם וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וְלֹא יַעֲזוֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ חֲסִידוֹ כְּתִיב וְאִתְמָר, וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַגִּין עֲלַיְהוּ דְּצַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי דִּכְתִיב (תהלים ה') וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וַתָּסֶךְ עָלֵימוֹ וְיַעַלְצוּ בְךָ אוֹהֲבֵי שְׁמֶךָ:

תרגום הזוהר
וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וְגוֹ': רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (תהלים ל''ז) כִּי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזוֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ, מִקְרָא זֶה בֵּאֲרוּהוּ בְּאַבְרָהָם, וְעַל כֵּן, אֶת חֲסִידָיו, כָּתוּב חֲסִידוֹ, בְּלָשׁוֹן יָחִיד, וּכְבָר נִתְבָּאֵר. בֹּא וּרְאֵה בְּכָל מָקוֹם שֶׁצַדִּיקִים הוֹלְכִים, שׁוֹמֵר אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵינוֹ עוֹזֵב אוֹתָם. דָּוִד אָמַר, (תהלים כ''ג) גַּם כִּי אֵלֶךְ בְּגֵיא וְגוֹ'. כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁצַדִּיקִים הוֹלְכִים, הַשְּׁכִינָה הוֹלֶכֶת עִמָּהֶם וְאֵינָהּ עוֹזֶבֶת אוֹתָם, יוֹסֵף הָלַךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת וְהוֹרִידוּהוּ לְמִצְרַיִם, הַשְּׁכִינָה הָיְתָה עִמּוֹ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, וּמִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה, כָּל מַה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה הָיָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ, וְרִבּוֹנוֹ דָּרַשׁ מִמֶּנּוּ בְּאוֹפֶן אַחֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה, הָיָה הַדָּבָר מִתְהַפֵּךְ בְּיָדוֹ, לְאוֹתוֹ אוֹפֶן שֶׁרִבּוֹנוֹ הָיָה רוֹצֶה בּוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַיַּרְא אֲדֹנָיו וְגוֹ' ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ וַדַּאי, כִּי ה' אִתּוֹ. בֹּא וּרְאֵה, וַיֵּדַע אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ לֹא כָּתוּב, אֶלָּא וַיַּרְא אֲדֹנָיו, לְלַמֵּד, שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּעֵינָיו בְּכָל יוֹם, מַעֲשֶׂה נִסִּים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה בְּיָדוֹ. וְעַל כֵּן וַיְּבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלָל יוֹסֵף. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַצַדִּיקִים, וּבִשְׁבִילָם שׁוֹמֵר גַּם אֶת הָרְשָׁעִים, כִּי הָרְשָׁעִים מִתְבָּרְכִים בִּזְכוּתָם שֶׁל הַצַדִּיקִים. כְּעֵין זֶה כָּתוּב, וַיְבָרֵךְ ה' אֶת בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם וְגוֹ'. הַצַדִּיקִים, אֲחֵרִים מִתְבָּרְכִים בִּשְׁבִילָם, וְהֵם עַצְמָם אֵינָם יְכוֹלִים לְהִנָּצֵל בִּזְכוּתָם. וּבֵאֲרוּהָ. יוֹסֵף, נִתְבָּרֵךְ רִבּוֹנוֹ בִּשְׁבִילוֹ, וְהוּא עַצְמוֹ לֹא יָכוֹל לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ בִּזְכוּתוֹ, וְלָצֵאת לַחֵירוּת. וְאַחַר כָּךְ הִכְנִיסוֹ לְבֵית הַסֹּהַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (תהלים ק''ה) עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ, עַד שֶׁלְּאַחַר כָּךְ הוֹצִיאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַחֵירוּת וְהִשְׁלִיטוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְעַל כֵּן כָּתוּב, וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ. חֲסִידוֹ כָּתוּב, וְנִתְבָּאֵר. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵגִין עַל הַצַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכָּתוּב, (תהלים ה') וְיִשְׂמְחוּ כָּל חוֹסֵי בָךְ וְגוֹ'.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' ת''ת פ''ו

א. רוֹכֵב הֲרֵי הוּא כִמְהַלֵּךְ וּכְשֵׁם שֶׁעוֹמְדִין מִפְּנֵי הַמְּהַלֵּךְ כַּךְ עוֹמְדִין מִפְּנֵי הָרוֹכֵב: ב. שְׁלשָׁה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִין בַּדֶרֶךְ הָרַב בָּאֶמְצַע גָדוֹל מִימִינוֹ וָקָטָן מִשְּׂמֹאלוֹ: ג. הָרוֹאֶה חָכָם אֵינוֹ עוֹמֵד מִפָּנָיו עַד שֶׁיַּגִיעַ לוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת וְכֵיוָן שֶׁעָבַר יוֹשֵׁב. רָאָה אָב בֵּית דִין עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מִשֶׁיִּרְאֶנוּ מֵרָחוֹק מְלֹא עֵינָיו וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב (עַד שֶׁיַּעֲבוֹר מֵאַחֲרָיו ד' אַמּוֹת. רָאָה אֶת הַנָשִׂיא עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מְלֹא עֵינָיו וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב) עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ אוֹ עַד שֶׁיִתְכַּסֶה מֵעֵינָיו וְהַנָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל. כְּשֶׁהַנָשִׂיא נִכְנַס כָּל הָעָם עוֹמְדִין וְאֵינָם יוֹשְׁבִין עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם שְׁבוּ: ד. כְּשֶׁאַב בֵּית דִּין נִכְנַס עוֹשִׂין לוֹ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְעוֹמְדִים מִכָּאן וּמִכָּאן עַד שֶׁנִכְנַס וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. וּשְׁאָר הָעָם יוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן. חָכָם שֶׁנִּכְנָס כָּל שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת עוֹמֵד מִלְּפָנָיו אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַד שֶׁנִּכְנַס וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ: ה. בְּנֵי חֲכָמִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים בִּזְמַן שֶׁהָרַבִּים צְרִיכִין לָהֶם מְקַפְּצִין עַל רָאשֵׁי הָעָם וְנִכְנָסִין לִמְקוֹמָן וְאֵין שְׁבַח לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאַחֲרוֹנָה יָצָא לְצוֹרֶךְ חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ. בְּנֵי חֲכָמִים בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת לִשְׁמוֹעַ הוֹפְכִין פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי אֲבִיהֶן אֵין בָּהֶן דַּעַת לִשְׁמוֹעַ הוֹפְכִין פְּנֵיהֶן כְּלַפֵּי הָעָם:

מוסר
מספר חרדים דף ס''ז א'

אַף עַל פִּי שֶׁצָרִיךְ לְהִזְדַרֵז וּלְהוֹצִיא מֵחֲלָצָיו זֶרַע יַעֲבוֹד אֲדוֹנָיו. בְיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִזְדַרֵז לִהְיוֹת הוּא נֶטַע נַעֲמָן נֶאֱמָן נֶחְמָד לְמַרְאֶה בְעֵינֵי ה' בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים אָז יִיטַב בְּעֵינֵי אֲדוֹן הַגָן לְהוֹצִיא נְטִיעוֹת אֲחֵרוֹת כָּמוֹהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיוּ וְלָזֶה אָמְרוּ עִיקָר תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים דִכְתִיב (בראשית ו') אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק וְגוֹ' וְאַחַר כַּךְ וַיּוֹלֶד נֹחַ אִם תִּרְצֶה לִהְיוֹת צַדִּיק טוֹב מֶרְכָּבָה לִיְסוֹד שֶׁקִּלְקַלְתָּ צָרִיךְ לוֹמַר תָּמִיד גַּם זוּ לְטוֹבָה וְלָדוֹן לְכַף זְכוּת. וּלְדַבֵּר טוֹב וְלִשְׁתּוֹק מִדַּבֵּר רָע כְּלָל וְאִם חָס וְשָׁלוֹם שִׁחֵת זֶרַע בִּבְרִית הַמָּעוֹר לֹא תוֹסִיף לְהַשְׁחִית יִשְׂרָאֵל בִּבְרִית הַלָּשׁוֹן בִּקְלָלָה בַּר מִינָן אַדְרַבָּה בָּרֵךְ וְלַמֵּד סַנֵּיגוּרְיָא לְכַפֵּר וְלַמֵּד יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה וְירְאַת ה' בְרַחֲמִים הוֹאִיל וְנֶפֶשׁ כָּל יִשְׂרָאֵל עֶצֶם אֶחָד כִּדְאָמַר שִׁבְעִים נֶפֶשׁ בְּהַצְדִּיק אָדָם נַפְשׁוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל יַעֲשֶׂה רוֹשֶׁם וּבוֹ יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְּלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל. וְכֵן בְּהַחֲטִיא נַפְשׁוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה רוֹשֶׁם לָכֵן תְּעוֹרֵר נַפְשְׁךָ בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה לָשׁוּב בִתְשׁוּבָה וּלְכַוֵּין שֶׁעִמְּךָ יָשׁוּבוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וְהַיְנוּ (הושע י''ד) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל בְּלָשׁוֹן יָחִיד וְהָדַר כְּתִיב (שם) קְחוּ עִמָּכֶם דְבָרִים וְשׁוּבוּ בְּלָשׁוֹן רַבִּים וּלְכַךְ מְסַיֵּים כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ וּפִירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֲפִילוּ בְאֶחָד שֶׁיָּשׁוּב יָשׁוּב חֲרוֹן אַף ה' מִכֻּלָּם מִן הַטַּעַם הַנִּזְכָּר כִּי גוֹרֵם שֶׁכֻּלָּן יְהַרְהֲרוּ בִּתְשׁוּבָה וְאֶפְשַׁר דְּהַיְינוּ דִּכְתִיב (תהלים נ''א) אֲלַמְּדָה פּוֹשְׁעִים דְרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ נִמְצָא מְזַכֶּה אֲחֵרִים עִמּוֹ: