כשהמשכן התמלא בעולים לרגל, בזכות אדם אחד

לפני כ-3,000 שנה בארץ ישראל.

בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.

עם ישראל הדיר את רגליו ממשכן השם שבשילה, שם שימש בכהונה גדולה עלי הכהן, ששני בניו, חפני ופנחס, גרמו בהתנהגותם לעם ישראל להתרחק מבית השם. עם ישראל לא קיים את מצוות העלייה לרגל, לא שלוש פעמים בשנה ואף לא פעם אחת.

המשכן, ששכן בשילה שבנחלת שבט אפרים, עמד ריק ושומם. מעט אנשים היו מגיעים פה ושם, אך מרבית העם נשאר בבית.

אבל היה איש אחד, אלקנה שמו, שלא היה מוכן להשלים עם המצב. השממה במשכן כאבה לו, והוא החליט לעשות מעשה ולשנות את המציאות מקצה ועד קצה. הוא עולה לרגל, גם אם כולם חושבים אחרת.

אלקנה לא הסתפק בעליה לרגל. הייתה לו מטרה, שכולם ידעו שהוא עולה לרגל. האמת היא שיתכן שגם לו היו תירוצים, טענות ומענות, סיבות טובות מאד שלא לקיים את המצווה. גם הוא ידע ושמע על התנהגותם של בני עלי, הוא ידע שהם לא נוהגים כראוי, אבל הוא ידע גם שעם כל התירוצים והסיבות המוצדקות יותר והמוצדקות פחות, יש מצווה בתורה, וצריך לקיים אותה. הוא, את ציווי התורה לעלות שלוש פעמים בשנה - לא ממרה, והוא מגדיל לעשות, ומלבד העלייה לרגל במועדים, הוא נהג לעלות ארבע פעמים בשנה.

בפעמים הראשונות הוא היה שם כמעט לבד. המשכן היה כמעט שומם, אפשר היה לשמוע את צעדיהם של הכוהנים פוסעים יחפים על רצפת המשכן, ובעוד שמרבית העולם למשכן היו עושים זאת בהיחבא, הוא עשה את ההיפך הגמור.

שתי נשים היו לאלקנה, ועשרה ילדים, והם היו עולים אתו לרגל בשיירה קטנה. הוא לא הסתפק במשפחתו הגרעינית: הוא צירף גם את אחיו ואחיותיו, וכשכל השיירה הייתה מוכנה ,הוא לא עלה ישירות למשכן שילה, אלא האריך את הדרך, והיה עובר בכל הכפרים בתהלוכה ברחובה של עיר. ולכל מי ששאל לאן פניהם מועדות, היה עונה.

לאלקנה הייתה מטרה בסיבוב הראווה בכפרים ובעיירות, וכשהיה נשאל לאן פניו מועדות – לא הסתפק בתשובה "לבית ה’ שבשילה, שמשם יצאו תורה ומצוות", אלא לכל מי ששאל הוא ענה בשאלה: "ואתם, למה לא תבואו עמנו ונלך יחד?".

וכשהיו שומעים את התשובה והשאלה שלו, היו עיניהם מתמלאות דמעות מגעגועים למשכן. וכשראה את ההתרגשות בלבם היהודי, היה מציע להם להצטרף אליו, וחלקם היו ניאותים ומצטרפים לשיירה העולה לבית השם שבשילה.

זה קרה לאט-לאט. טיפין-טיפין. בתחילה הצטרפו חמש משפחות, בשנה שלאחריה עשר ועשרים. עוד ועוד משפחות שהצטרפו לשיירתו של אלקנה למשכן, עד שבסופו של דבר, כולם היו עולים לרגל.

עוד ועוד אנשים הגיעו למשכן בעקבותיו, עוד ועוד קרבנות נזבחו, עוד אלפי תפילות ורבבות של מצוות התקיימו בזכותו.

הסיפור הזה מובא במדרש שמעוני בספר שמואל א' פסוק ו'.

האיש הזה, אלקנה, היה אביו של שמואל הנביא. את סיפורו של שמואל הנביא, חנה ופנינה, כולנו מכירים. אנחנו קוראים אותו בראש השנה בהפטרה.

אבל לחנה, שזכתה לבן בזכות התפילות שמסופרות בהפטרה המוכרת, יכול היה להיוולד ילד רגיל, שלא היינו שומעים עליו לעולם. ואיך זכה אלקנה שממנו יצא שמואל הנבי,א ששקול היה למשה ואהרן?

ממשיך המדרש ואומר: "אמר לו הקב”ה: אלקנה, אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכתם במצות וזכו רבים על ידך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות. הא למדת, שבשכר אלקנה, שמואל".

הסיפור הזה מצמרר. אדם עושה פעולה אחת של זיכוי הרבים, וזוכה להאיר את העולם מקצה לקצה.

לא בכדי אנחנו קוראים את ההפטרה של סיפור לידתו של שמואל בראש השנה. יום הדין, היום שבו כל באי עולם עומדים למשפט בבית דין של מעלה ועוברים לפני מלך מלכי המלכים כבני מרון. היום שבו עם ישראל נידון לשנה טובה, או חלילה טובה פחות. לחיים או למוות, לשובע או לרזון, לפרנסה או חלילה לקלקלה.

ובמשפט, כמו במשפט, כדי לזכות צריך סנגור טוב. ובבית דין של מעלה, הסנגורים הם המעשים הטובים, המצוות שכל אחד מקיים, לימוד התורה והזכויות.

לכל אחד יש זכויות. כל מצווה שאדם עושה בעולם הזה, ערכה בשמים גדול לאין שיעור. כל דקה של לימוד תורה, כל מעשה חסד, כל מצווה, בוראת מספרים בלתי נתפסים של מליצי יושר.

אבל כדי לזכות בדין, צריך משהו חזק. ואין לך מעלה גדולה יותר ממעלת מזכי הרבים.

סבו של החיד"א, רבי אברהם אזולאי, כתב בפירושו למסכת אבות (חסד לאברהם ג', י'):“מי שאומר שלום עליך נפשי ואני וביתי נעבוד את ה’ למה לי להדריך ולזכות אחרים ומעולם לא זיכה לשום בריה מתורתו, כביכול לא נתן נחת רוח למקום שאין חפץ ה’ כי אם במי שמזכה הבריות".

וכמו שכתב רבנו בחיי בחובות הלבבות: "וראוי לך אחי לדעת, כי זכויות המאמין, אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתיקון נפשו לאלוקים יתברך, ואפילו היה קרוב למלאכים... אינם כזכויות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה... שזכויותיו נכפלות בעבור זכויותיהם, בכל הימים ובכל הזמנים".

כל זיכוי הרבים או תמיכה של אדם בפעולה של זיכוי הרבים, ולאו דווקא בפעולה ישירה, כמו שותפות בזכויות (שותפות הלכתית מלאה) עם ארגון כמו הידברות שעוסק בזיכוי הרבים, בהפצת תורה ומצוות, במעשי צדקה וחסד, שבאמצעות התמיכה נפעלים עוד ועוד מצוות – מכניסה לסל הזכויות שלכם את כל הזכויות של אלו שהתחזקו, למדו, התקרבו, כתוצאה מפעילות הארגון בשנה הקרובה. כל זכות שיעשו בגלל אותה פעולה שלך, גם היא תהיה שלך.

הידברות נותנת הזדמנות של פעם בשנה, לחתום על שותפות בכל זכויות הידברות והגאון הרב זמיר כהן לשנת תשפ"ה בזיכוי הרבים הגדול בעולם. לחצו כאן