חדשות בארץ
פרחאן אל-קאדי על שהותו בשבי: "התייחסו אליי כאל בוגד"
בריאיון נרחב ראשון מאז חולץ מעזה, פרחאן אל קאדי חושף כי כיצד נחטף, היכן שהה לצד חטוף נוסף שמת חולה בשבי. "הייתי פצוע ברגל, הלכתי על ארבע מהכאבים, והם צחקו עליי והמחבלים אמרו שאני הכלב שלהם"
- שלומי דיאז
- א' אלול התשפ"ד
אל-קאדי מובל לבית החולים סורוקה לאחר חילוצו (צילום: דובר צה"ל)"בעזה, בבית חולים בחאן יונס, עברתי ניתוח ברגל בלי הרדמה. מרוב כאבים לא יכולתי ללכת והלכתי על ארבע. אז המחבלים צחקו עליי ואמרו הנה הכלב שלנו" – כך חושף היום (רביעי) פרחאן אל-קאדי, בריאיון לחדשות 12, הראשון המורחב מאז חולץ משבי החמאס בעזה.
אל-קאדי, בן 52 ואב ל-11, נחטף מקיבוץ מגן שם עבד כשומר בבית האריזה. "היו אזעקות, נכנסתי לממ"ד וקיבלתי שיחת טלפון מאחי שאמר לי שיש חדירה. יצאתי החוצה ואני רואה 100 מטר ממני שלושה חמאסניקים יורים לכיוון שלי, ובאים לעברי בריצה. זרקתי את הטלפון והרמתי ידיים. אחד מהם נתן לי מכה עם הנשק, השני מכה עם הרגל, הפילו אותי על הרצפה וקשרו לי את הידיים. עבר שם עובד זר והם ירו בו ממש לידי".
לדבריו, אחרי שאמר למחבלים שהוא מסולמי ודיבר איתם בערבית, המחבלים בחנו אותו על פרקים מהקוראן ועל מספר התפילות ביום. אחר כך העבירו אותו לעזה דרך פרצה בגדר והעלו אותו על רכב.
אל-קאדי סיפר כי הבחין בחטופים אחרים המובלים למנהרה, והוא עצמו נלקח לבית חולים "נאסר" בחאן יונס, בגלל הפציעה ברגלו, ושם שהה כחודש וחצי. בבית החולים הוא פגש את החטוף אריה זלמנוביץ', חבר קיבוץ ניר עוז שנחטף גם הוא. "הוא היה פצוע בראש וביד", אל-קאדי נזכר. "בן 85, עם סכרת. הוא שכב במיטה ואני לידו על כיסא והוא סיפר לי סיפורים. דיבר על הנכדה שהוא מאוד מאוד אהב ושני בנים שגרים בצפון".
לדבריו בהמשך הועבר לבדו לבית בו היו שבעה חטופים תאילנדים ואחר כך לבית אחר, ואז פגש שוב בזלמנוביץ, שסיפר לוש היה ביחד עם משפחה "יהודית", שכנים שלו, הורים ושתי בנות בגילאי 3 ו-5. כמה שבועות לאחר ממן זלמנוביץ נפטר.
אל-קאדי הוסיף כי לאחר שבועיים נוספים לקחו אותו לחדר בו הייתה גופת החטוף והורו לו להגיד למצלמה ש"זלמן היה חולה, ניסו לעזור לו במה שאפשר והיו פיצוצים ברקע מסביב למקום שהיינו בו והיום הוא נפטר".
בנוסף חשף כי לאחר זמן הוא הלך ברגל עם מחבלים ברחובות חאן יונס, תוך ניצול העובדה שתושבי השכונה בחאן יונס החל להתפנות בהוראת צה"ל. הוא שהה כשבוע באוהל, לצד פליטים, תחת אבטחה, ואז הועבר למנהרה, בה שהה כשמונה חודשים.
"מידי פעם נתנו לי לקרוא בקוראן ולהתפלל, או ללכת לשירותים, ואסרו עלי להסתכל על הפנים שלהם, ביקשתי להיות עם חטופים אחרים אבל אמרו שלא. שאני בוגד. אמרו לי 'אם היית אומר איפה יש יהודים בקיבוץ לא הייתה מקבל כדור ברגל והיית נשאר במשפחה שלך".