הפספוס הגדול של חיינו? הרמח"ל מגלה את התכלית האמיתית של החיים שלנו כאן

הציטוט היומי

"כללו של דבר, שהאדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא התכליתי. נמצאנו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד (את השם) ולעמוד בניסיון. והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת, למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו".

מקור: הרמח"ל, מסילת ישרים.

משמעות הציטוט

ניתן לשים לב ל-4 נקודות מרכזיות בדברי הרמח"ל:

1. האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא.

הרמח"ל מסביר שהחיים בעולם הזה אינם התכלית הסופית של האדם. עיקר תפקידו של האדם הוא להכין את עצמו לקראת חייו בעולם הבא, שהוא מקום השכר הרוחני והנצחי.

החיים הגשמיים על פני האדמה הם זמניים, ובמהלכם האדם נבחן בעבודתו הרוחנית, בקיום מצוות ובהתנהגותו המוסרית. העולם הזה נועד לשמש כאמצעי לאדם כדי להגיע למצב הרוחני הנכון, באמצעות עמידה בניסיונות ובאתגרים, אך אינו המטרה בפני עצמה.

במילים אחרות, קיומו של האדם בעולם הזה הוא הכנה למצבו הנצחי בעולם הבא, שם יזכה לשכר על מעשיו.

2. מצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא התכלית.

ענייני העולם הזה אינם המטרה הסופית של האדם, אלא כלי שמכין אותו למצבו בעולם הבא, שהוא התכלית הרוחנית והנצחית.

העולם הזה נועד לשמש כזירה שבה האדם יכול לפעול, לעבוד את השם ולקיים מצוות, ובכך להכין את עצמו למצבו בעולם הבא. כל מה שהאדם חווה בעולם הזה, בין אם הנאות או קשיים, נחשב לאמצעי בלבד, אשר מטרתו לאפשר לאדם להתעלות רוחנית ולעמוד בניסיונות החיים.

הרמח"ל מלמד שהמטרה הסופית של האדם היא ההכנה לעולם הבא, שם יתקבל השכר הרוחני הנצחי על מעשיו בעולם הזה.

3. עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד (את השם) ולעמוד בניסיון.

הרמח"ל מסביר שהמטרה העיקרית של האדם בעולם הזה היא לעבוד את השם דרך קיום מצוות ולעמוד בניסיונות שמעמיד בפניו העולם הגשמי.

כלומר, המשמעות האמיתית של חיי האדם בעולם הזה אינה החומריות או ההנאות הגשמיות, אלא העבודה הרוחנית—קיום מצוות התורה, תיקון מידותיו, והתמודדות עם האתגרים שהוא נתקל בהם. הניסיונות שמזדמנים לאדם הם הזדמנויות רוחניות להתעלות ולצמוח מבחינה מוסרית ואמונית.

העבודה הזו היא המהות של קיום האדם, והיא זו שמכינה אותו לעולם הבא, שבו יזכה לשכר על מאמציו ועבודתו.

4. והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת, למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו.

הרמח"ל מסביר את תפקידן של הנאות העולם הגשמי בחיי האדם. הרמח"ל מלמד שההנאות הגשמיות אינן מטרה בפני עצמן, אלא הן קיימות כדי לסייע לאדם בעבודתו הרוחנית.

הנאות כמו אוכל, שתייה ושאר הנאות העולם צריכות לשמש ככלי שמאפשר לאדם לשמור על איזון נפשי וגופני, ולספק לו את השקט הנפשי ("נחת רוח וישוב דעת") כדי שיוכל להקדיש את עצמו לעבודת השם ולקיום מצוות. הנאות אלו אינן התכלית של החיים, אלא נועדו לעזור לאדם לשמור על כוחותיו, כך שיוכל להתמקד בתפקידו העיקרי בעולם הזה—קיום מצוות ועבודת השם.

הרמח"ל מדגיש שהאדם צריך להשתמש בהנאות בצורה מושכלת, רק במידה שהן תורמות לו בעבודתו הרוחנית ולא כדי לחפש עונג לשם עונג.

זהו ציטוט מהפכני ומשנה חיים, שמומלץ לשנן ולחזור עליו שוב ושוב.

כמה מילים על המחבר

הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) נפטר לפני 280 שנה. היה רב עצום וגדול בתורה, במחשבה, במוסר ובקבלה. פעל באיטליה, בסןף ימיו עלה לארץ ישראל ונטמן בטבריה. מרבית ספריו אבדו עם הזמן. בין הספרים שנותרו ונדפסו: מסילת ישרים, דרך ה', דעת תבונות ועוד, המשמשים עד ימינו ספרי יסוד במוסר ובמחשבה היהודית.