הסוד הגדול של 'ונתנה תוקף': הסיפור המצמרר מאחורי הפיוט המרגש של הימים הנוראים

פיוט "ונתנה תוקף" הוא אחד מהפיוטים המרגשים והמרתקים ביותר בסידור התפילה של הימים הנוראים. פיוט זה נאמר במהלך חזרת הש"ץ של תפילותראש השנה ויום הכיפורים, ומביא לידי ביטוי את חרדת הדין, העמידה בפני הקב"ה והבקשה לחיים טובים. הפיוט מבטא את תמצית ההכרה באפסותו של האדם מול ריבונו של עולם ומעלה דימויים חזקים של יום הדין, שבו נקבע גורלו של כל יצור חי.

זהות המחבר ומועד חיבור הפיוט

זהותו של מחבר הפיוט "ונתנה תוקף" אינה ידועה בוודאות, אך המסורת היהודית מייחסת את כתיבתו לרבי אמנון ממגנצא, חכם ודיין שחי במגנצא (מיינץ) שבגרמניה במאה ה-11. על פי המובא בספר "אור זרוע", הסיפור המפורסם שמלווה את חיבור הפיוט מתאר כיצד דרש ההגמון של מגנצא מרבי אמנון, שהיה גדול הדור, להמיר את דתו. כדי שיפסיקו להטרידו ובשביל לדחותם, אמר רבי אמנון שהוא צריך שלושה ימים כדי לשקול בדבר. אחר כך התחרט על שלא דחה את ההגמון לאלתר, ובכך רמז לו כביכול שהמרת הדת בכלל לא באה בחשבון מבחינתו. ביום השלישי, משלא הגיע לארמון, הביאוהו אל ההגמון בכוח. רבי אמנון הציע להגמון לכרות את לשונו, שכשלה כאשר לא דחתה את ההצעה מיד, על מנת לקדש את שם ה' ולהראות שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן להתנצר. אך ההגמון חפץ להעניש דווקא את רגליו, שלא הביאו אותו לארמון. הוא עונה בייסורים איומים, ואנשי ההגמון כרתו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו אחת אחת והמליחו את הפצעים במלח. היה זה בסמוך לראש השנה, ומשהחזירוהו לביתו והגיע החג, ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם, לפני אמירת קדושה, פתח את פיו ואמר את פיוט "ונתנה תוקף"; משסיים אותו נפטר. ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון בחלום לרבנו קלונימוס בן משולם (בן למשפחה איטלקית שהיגרה לאשכנז), השלים את הפיוט וציווה אותו להפיצו בכל הקהילות, וכך נעשה.

מקומו בסידור התפילה

פיוט "ונתנה תוקף" משולב בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים כחלק מהתפילה המרכזית – תפילת מוסף. הוא נאמר לאחר קדושת "כתר" ולפני חזרת הש"ץ של תפילת מוסף. הפיוט מופיע בתפילות אשכנז, ספרד, וגם בקרב חלק מקהילות עדות המזרח. המילים החזקות והנוקבות של הפיוט, יחד עם מנגינותיו המיוחדות, הופכות אותו לאחד מרגעי השיא של תפילות הימים הנוראים.

תוכן הפיוט

הפיוט "ונתנה תוקף" מחולק למספר קטעים נפרדים, שכל אחד מהם עוסק בהיבט אחר של יום הדין:

תיאור יום הדין

הפיוט פותח בתיאור עוצמתי של יום הדין, שבו המלך יושב על כסא הדין, וספרי חיים וספרי מתים נפתחים לפניו. הפסוקים הבאים מדגישים את היבט הדין והמשפט, כאשר כל אחד ואחד עובר לפני הקב"ה כבני מרון: "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, כִּי הוּא נורָא וְאָיֹם, וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ, וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ, וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת".

רשימת הגזרות

בהמשך, הפיוט מפרט את הגזרות שנכתבות ונחתמות ביום זה: מי יחיה ומי ימות, מי במים ומי באש, מי ברעש ומי במגפה. כל פסוק מגביר את תחושת הדחיפות והפחד הנוכחים ביום הדין.

קריאה לחזרה בתשובה

הפיוט מסתיים בקריאה מרגשת לחזרה בתשובה, באמונה שהצום, התפילה וצדקה יוכלו לבטל את גזר הדין הקשה: "וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה, מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה".

מבנה הפיוט מבחינה אמנותית ספרותית

סימטריה ותבניות חוזרות

מבנהו של הפיוט מתאפיין בסימטריה ובתבניות חוזרות. כל חלק בפיוט פותח בתיאור כללי ולאחר מכן מפרט דוגמאות שונות למקרים המוזכרים. דוגמה לכך היא רשימת הגזרות שמופיעה בסדר אחיד ומדורג, מהקל אל הכבד.

שימוש במטפורות ובדימויים

פיוט "ונתנה תוקף" עשיר במטפורות ודימויים שמעצימים את המשמעות של יום הדין. הפיוט מתאר את האדם כצל עובר, כאבק פורח וכחלום יעוף – דימויים שממחישים את חולשתו של האדם מול גדלותו של הקב"ה.

חזרתיות למען הדגשה

הפיוט משתמש בחזרות כדי להדגיש רעיונות מרכזיים. לדוגמה, הביטוי "מי במים ומי באש" חוזר על עצמו כדי להבהיר את מגוון הגזרות ואת הבלתי נמנעות של יום הדין.

נוסח הפיוט

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם

כִּי הוּא נורָא וְאָיֹם

וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ

וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ

וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.

אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד

וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה.

וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת,

וְפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת.

וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא.

וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּו.

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע.

וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.

וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן.

וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן.

וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין.

לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין.

כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.

וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן.

כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ.

מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ.

כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי.

וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ.

וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם:

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן

וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן

כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן

מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.

מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ

מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ

מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה

מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא

מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה

מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה[3]

מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ

מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף

מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר

מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר

מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם

וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה

מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה

כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ

קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת

כִּי לא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת

כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה

וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ

אִם יָשׁוּב מִיַָד תְּקַבְּלוֹ.

אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם

וְאַתָּה יוֹדֵעַ יִצְרָם

כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.

אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר,

וְסוֹפוֹ לֶעָפָר

בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ

מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר

כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל

כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה

וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ

וְכַחֲלום יָעוּף.

וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם

אֵין קִצְבָה לִשְׁנוֹתֶיךָ

וְאֵין קֵץ לְאֹרֶךְ יָמֶיךָ

וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבותֹ כְּבוֹדֶךָ.

וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶךָ

שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ.

וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ.

עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ

בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ

כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ

הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ

דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה

קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּדֶשׁ.

לסיכום, פיוט "ונתנה תוקף" הינו תזכורת חזקה לחשיבותם של הימים הנוראים. במילותיו הנוקבות, הוא מזכיר לנו את החשיבות של חזרה בתשובה, תפילה וצדקה, ומזמין אותנו לעמוד בענווה מול הבורא ביום הדין.