אומה בשליחות (י'): אברהם מול ארבעת המלכים - הניסיון והניסים שהובילו לניצחון

אברהם יצא למלחמה נגד מלכי העולם, שזה עתה הביסו עמים של ענקים ורפאים, ומחצו חמש ערים עצומות בפאתי ארץ ישראל. הוא לא קיבל הבטחה אלוהית שיצליח, הוא יצא על דעת עצמו למלחמה. לפי פרקי דרבי אליעזר היה זה אחד מעשרה הניסיונות שבהם נתנסה אברהם. ה' לא דיבר איתו מטוב ועד רע. הניסיון היה האם אברהם, מיזמתו, יהיה נאמן לבן אחיו ויצא להצילו, ומכאן שזו היתה פעולה הגיונית.

לפי חכמים, ישעיהו הנביא, בדבריו: "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו", מדבר על אברהם אבינו. אבנים ועפר נהפכו לו לחרבות ולחיצים. אבל ודאי שאברהם לא סמך על הנס. אברהם היה הראשון לעמוד בשם הצדק מול מלכים גדולים ואדירים, מה שעשו בניו כמה וכמה פעמים בהמשך ההיסטוריה. אברהם הכיר היטב את הדרכים בין חרן לבין ארץ כנען. הוא עבר אותן כרועה צאן המכיר את טבע המקום, ידע היכן ניתן לטפס, היכן ניתן להתגנב. הוא גם עמד בקשרים עם נודדים אחרים, ואולי גם שליחים שהעבירו ידיעות מבני משפחתו שנותרו בחרן, משפחת נחור, שממנה הגיעו בהמשך רבקה, רחל ולאה.

אברהם לא השמיד את צבא ארבעת המלכים. הוא הצליח לגבור עליהם ולשחרר את לוט ושאר אנשי סדום השבויים, ואת רכושם. מלכי בבל ושנער היו רגילים למלחמות במישור. ארץ הנהרות היא מישורית ברובה, והקרבות נערכו על ידי צבאות עצומים שהתכנסו במישורים והתנגשו זה בזה. גם את ערי הכיכר ניצחו ארבעת המלכים בעמק. ההבדל בין מלכי הכיכר ובין אברהם היתה צורת החיים. מלכי הכיכר חיו בתוך נווה מדבר שדומה לגן עדן, הם לא טיפסו על הרים, לא הכירו את טבע הארץ מספיק, היו מפונקים ומנותקים, ולא היו בנויים להתמודד אפילו עם הבולענים שבאזור המגורים שלהם עצמם. אברהם היה נודד שחקר ובדק כל מקום ואתר, הניס שודדים ושבטים עוינים וידע לאן הוא הולך. הוא השיג את מחנה ארבעת המלכים על הדרך העולה לארם, כנראה היכן שהוא בצפון רמת הגולן של זמננו. הוא לא יצא למלחמה מול כל הצבא: הוא הסתער על המיקום המדויק שבו היו לוט והשבויים, ירד מן הנקיקים עם אנשיו בבת אחת, הכניע את השומרים וכל החיילים שהיו באותה נקודה, אסף את השבויים והשלל ונעלם כלעומת שבא. זו היתה הטקטיקה הצבאית של בני ישראל במקרים רבים בהמשך – גם במרד החשמונאים, וגם במרידות מול הרומאים. לכן היה הגיון למלחמה זו בדרך הטבע, וכיוון שאברהם עמד בניסיון ומסר את נפשו להציל את בן אחיו, הוא גם זכה לנסים מיוחדים שעזרו לו בפעולה הצבאית הזו.

חלק מן הניסיון היה גם עשיית הפעולה הזו לשם שמים, ולא לשם שלל, ולכן סירב אברהם לקחת מחוט ועד שרוך נעל מן השלל. ובפרט שמדובר ברכוש של אנשי סדום, שהיה קשור בהתנהגותם המפוקפקת, לא רצה אברהם שום קשר איתם, "ולא תאמר אני העשרתי את אברם". עם זאת, הוא לא היה צדיק על חשבון אחרים, והודיע למלך סדום שלכל מי שהלך עם אברהם למלחמה יש זכות לקחת את שכרו מן השלל. המפגש עם מלך סדום היה בעיר שלם, שהוא שמה הקדום של ירושלים. מלך שלם היה מבני שם (חז"ל אמרו שהיה שם, ויש מפרשים שהיה אחד מצאצאיו, שהלך בדרכו והכיר באחדות ה'. גם מלך ירושלים בימי יהושע בן נון נקרא אדוני צדק), ואברהם נתן לו מעשר מצאנו, כיוון שעבד את ה' והקריב לו קרבנות.