פרשת שופטים: פעם היו לנו רבנים גדולים. ומה היום?

בפרשת שופטים מופיעים הפסוקים הבאים: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר השם אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר השם וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל".

"פסוקים אלו דנים בחשיבותו של בית הדין הגדול היושב במקום המרכז של מקדש התורה, והם מעניקים לבית דין זה את הסמכות העליונה והיחידה. בידיו הופקדה הקבלה והפרשנות המוסמכת של התורה, וכל תקנה למען קיום התורה כהלכה נמסרה להכרעתו הסופית. לפיכך העם בכללו וכן חכמי התורה שבקרבו חייבים לקבל את דעתו לצורך ההלכה המעשית" (רבי שמשון רפאל הירש). בית הדין הזה מכונה "הסנהדרין".

"הסנהדרין" מכהנת במלוא סמכויותיה רק בהיותה על אדמת המקדש, בלשכתה שבצד המזבח, ורק כל עוד היא יושבת שם יש רשות לדון דיני נפשות (עיין עבודה זרה ח ע"ב).

בפסוקים אלו ישנן מילים שלכאורה נראות מיותרות: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם". התוספת "אשר יהיה בימים ההם" לכאורה מיותרת, שהרי ברור הדבר שילכו לכהנים ולשופטים שיהיו בימים ההם, וכי אפשר ללכת לכהן או לשופט שכבר נפטר?

רש"י מתייחס לשאלה הזו והוא אומר בשם מדרש ספרי: "ואל השופט אשר יהיה בימים ההם - ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו. אין לך אלא שופט שבימיך". בכל דור יש לקבל את סמכות גדולי הדור הראויים ללמד תורה על פי חכמתם ויראתם, ויש לשמוע בקולם אפילו הם נופלים מגדולי העבר במעלתם הרוחנית והמוסרית.

התלמוד (ראש השנה כה ע"ב) מנסח זאת בצורה שונה מעט: "וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר 'אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה'" (קהלת ז', י').

נעיין בזה יותר.

ישנם אנשים שמזלזלים במנהיגות הרוחנית של ימינו, והם אומרים – פעם היו רבנים, פעם היו מורי הוראה, היום אנחנו דור יתום ואין לנו כלום. אין למי לשמוע ואין ממי לקבל. בא הפסוק ואומר – "אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה" (קהלת ז', י'). המדרש (מדרש רבה, קהלת א', ד') כותב: "רבי אבא בר כהנא, ואית דאמרין לה (ויש שאומרים) בשם רבי אדא בר הונא, כתיב: 'דור הולך ודור בא' (קהלת א ד). לעולם יהא בעיניך דור שבא כדור שהלך, שלא תאמר: אילו היה רבי עקיבא קיים הייתי קורא לפניו. אילו היה רבי זעירא קיים הייתי שונה לפניו. וכן הוא אומר: 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה' – אין לך אלא שופט שבדור".

"אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ" (קהלת ג', י"א). כל אדם נולד בעיתוי הכי מדויק עבורו ולכל דור יש את הצדיקים שלו. נכון שיש מושג שנקרא ירידת הדורות, אולם עדיין - "אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה".

באופן כללי, ישנה תופעה שאנשים חיים יותר מידי את העבר, ומשתמשים במושג של "ירידת הדורות" בתור תירוץ לחולשה הרוחנית שלהם, באמרם – אין לנו מה לעשות, אנחנו דור חלש. אם הייתי נולד פעם – הייתי טוב יותר. אם היו מסביבי את הצדיקים של פעם – הייתי הולך בדרכם. זו עצת היצר הרע. מי שחושב כך - לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה.