האיש הקדוש שנפטר בגיל 95, שעד יומו האחרון כמעט עבד בניקיון ברחבת הכותל

יש הרבה אנשים שלא יצא לי להכיר באופן אישי, אבל רק מסיפור אחד עליהם, הם נכנסו לי ללב. אחד מהם הוא בנימין זאב ורצברגר ז"ל, שנקדיש את הטור לעילוי נשמתו.

כששאלתי את רחלי חדד, מנהלת ההדרכה בכותל המערבי אם ישנו סיפור אחד מיוחד, לא מהתקופה הזאת, אלא מהתקופה שבה החלה לעבוד בהדרכה באתרי הכותל הקדושים, שהיא זוכרת במיוחד, היא מיד, מבלי לחשוב יותר מידי, סיפרה לי עליו, על האיש הקדוש שנפטר בגיל 95, שעד יומו האחרון כמעט עבד בניקיון ברחבת הכותל.

ישנם כל כך הרבה אנשים מיוחדים מסביבנו, שאם אנחנו לא עוצרים ומדברים איתם, אנחנו עלולים לפספס אוצרות יקרים מפז, תובנות משמעותיות, מסרים אדירים שיכולים לתרום לנו המון במסע החיים שלנו.

רחלי ראתה אדם מבוגר מגיע מוקדם בכל בוקר ומנקה את רחבת הכותל, בכזו התפעלות שמחה ותשוקה, כאילו זאת הפעם הראשונה שלו בחיים שהוא מגיע לכותל.

והרי הוא שם כל יום... אבל הוא לא ראה את זה כעוד יום, אלא כיום חשוב ומיוחד שעומד בפני עצמו.

הלוואי שנשכיל גם אנחנו להסתכל ככה על הימים שלנו, על האנשים שמסביבנו ועל מה שאנחנו עושים – כאילו הוא מעשה חד פעמי, והאדם שלידי – רק הוא לידי כעת, ורק הוא עומד כאן, ושום דבר אחר לא מטריד אותי. פשוט לחיות כאדם פנימי – להיות בדבר שאני עושה עד הסוף, לחיות בכאן ועכשיו בלי לחכות לרגע הבא, או לסמן וי על המטלה.

זאב בנימין לא היה רק יהודי קדוש שחי והעניק משמעות לאותו רגע שבו הוא נמצא, אלא היה ניצול שואה. כשרחלי פגשה אותו ושאלה לסיפור שלו, הוא הראה לה את המספר שעל ידו. לרגע היא נרתעה מעוצמת המפגש עם יהודי קדוש שעבר את מה שעבר... אך כד שתרגיש בנוח, הוא מיד סיפר לה: "כשהייתי קטן, אני זוכר כיצד בכל בוקר הנאצים האכזריים האלה העירו אותנו ב-5:45 וצעקו: 'יהודים מסריחים! אתם רוצים לראות את ירושלים?! אתם חושבים שאתם תזכו לכך?! מה נראה לכם?! אתם לא יוצאים מכאן, ואם כן - זה רק למוות שלכם! שמעתם? אבל הדרך היחידה שתוכלו לראות את ירושלים, זה בדרך, כשתעלו לשמים, שהעשן שלכם מהמשרפות יעלה למעלה – אז תביטו בירושלים...', וצחקו את צחוקם המרושע.

"ככה יום אחרי יום במשך שנים, אותה השכמה, אותן מילים חלולות ממוטיבציה. ואני בכל בוקר, שומע את אותן מילים ומבטיח לעצמי: זאב בנימין! אתה תעלה לירושלים, ולא רק שתזכה לראות אותה פעם אחת, אלא תגור בירושלים! ותראה את הכותל כל יום ויום!".

וואו, צמרמורת. הוא אכן הצליח להגשים את שאיפת לבו – ואכן בכל בוקר הוא פתח את יומו בכותל המערבי. ואם הוא הצליח להגשים את חלומו - מה אנחנו נאמר?

הכותל מספר לא רק את הסיפור של זאב בנימין, אלא גם את הסיפורים של עוד יהודים אחרים במהלך ההיסטוריה, שעברו קשיים אדירים בדרכם להגיע למקום שאליו כולנו נושאים את עינינו, ומחכים כבר, לא לראות רק את הכותל, אלא את בניין בית המקדש תכף ומיד ממש.