חוק לישראל - פרשת מקץ, יום ראשון

תורה

מא (א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: וַהֲוָה מִסּוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַרְעֹה חָלֵם וְהָא קָאֵם עַל נַהֲרָא:
(ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: וְהָא מִן נַהֲרָא סָלְקָן שְׁבַע תּוֹרָן שַׁפִּירָן לְמֶחֱזֵי וּפַטִּימָן בְּשָׂר וְרָעְיָן בְּאַחְוָה:
(ג) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר: וְהָא שְׁבַע תּוֹרָן אָחֳרָנְיָן סָלְקָן בַּתְרֵיהוֹן מִן נַהֲרָא בִּישָׁן לְמֶחֱזֵי וַחֲסִירַן בְּשָׂר וְקָמָן לְקִבְלֵיהוֹן דְּתוֹרָן עַל כֵּיף נַהֲרָא:
(ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: וַאֲכָלַן תּוֹרְתָּא בִּישָׁן לְמֶחֱזֵי וַחֲסִירַן בְּשַׂר יָת שְׁבַע תּוֹרְתָּא שַׁפִּירָן לְמֶחֱזֵי וּפַטִּימָתָא וְאִתְּעַר פַּרְעֹה:
(ה) וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת: וּדְמוּךְ וַחֲלַם תִּנְיָנוּת וְהָא שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא סָלְקָן בְּקַנְיָא חַד פַּטִּימָן וְטָבָן:
(ו) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן: וְהָא שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא לָקְיָן וּשְׁקִיפָן קִדּוּם צָמְחָן בַּ:תרֵיהוֹן:

נביאים מלכים א פרק ג

(טו) וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו: וְאִתְעַר שְׁלֹמֹה וְהָא חֶלְמָא וַאֲתָא לִירוּשְׁלֵם וְקָם קֳדָם אֲרוֹנָא דַּיְיָ וְאַסֵּיק עֲלָוָון וּנְכִיס נִכְסַת קוּדְשִׁין וַעֲבַד מִשְׁתְּיָא לְכָל עַבְדּוֹהִי:
(טז) אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו: בְּכֵן אֲתַאָה תַּרְתֵּין נְשִׁין פּוּנְדְּקַן לְמִידַן קֳדָם מַלְכָּא וְקָמָא קֳדָמוֹהִי:
(יז) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת: וַאֲמָרַת אִתְּתָא חֲדָא בְּבָעוּ רִבּוֹנִי אֲנָא וְאִתְּתָא הֲדָא יַתְבָן בְּבֵיתָא חֲדָא וִילֵידִית עִמָּהּ בְּבֵיתָא:
(יח) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת: וַהֲוָה בְיוֹמָא תְלִיתָאָה לְמֵילְדִי וִילֵידַת אַף אִתְּתָא הָדָא וַאֲנַחְנָא כַּחֲדָּא זַכָּאִין לֵית נוּכְרָא עִמָּנָא בְּבֵיתָא אֱלָהֵין תַּרְתֵּין אֲנַחְנָא בְּבֵיתָא:
(יט) וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו: וּמִית בַּר אִתְּתָא הָדָא בְּלֵילְיָא דִּשְׁכִיבַת עֲלוֹהִי:
(כ) וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי: וְקָמַת בְּגוֹ לֵיְלָיא וּנְסִיבַת יַת בְּרִי מִלְּוָתִי וְאַמְתָךְ דְּמָכָא וְאַשְׁכִּיבְתֵּיה לְוָתָהּ וְיַת בְּרָהּ מִיתָא אַשְׁכֵּיבַת לְוָתִי :

כתובים משלי פרק ח

(לג) שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ וְאַל תִּפְרָעוּ: שְׁמַעוּ מַרְדּוּתָא וְאִתְחַכְּמוּ וְלָא תָרְשׁוּן:
(לד) אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי: טוּבוֹי לְבַר נָשָׁא דְשָׁמֵעַ לִי וְנִשְׁקוֹד עַל אִסְקוּפָתִי בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא לְמִנְטַר סִפֵּי דְתַרְעָא:
(לה) כִּי מֹצְאִי (מצאי) מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה: מְטוּל מַן דְּמַשְׁכַּח לִי מַשְׁכַּח חַיֵּי וְתֶהֱוֵי לֵיהּ רְעוּתָא מִן קֳדָם אֱלָהָא:
(לו) וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת: וּמַן דְּחָטֵי עֲלַי מְחַבֵּל נַפְשֵׁיהּ וְכוּלְהוֹן שָּׂנְאַי רָחֲמֵי לְמוֹתָא:
ט (א) חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה: חָכְמְתָא בְּנָת בֵּיתָהּ וְעַתְּדַת בֵּיהּ שַׁבְעָא עַמּוּדִין:
(ב) טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ: וּנְכַסַת נִכְסָתָא וּמְזַגַת חַמְרָהּ וְסַדְּרַת פָּתוֹרְתָהּ:

משנה פאה פרק א

א. אֵלוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

ברטנורה  (א) אלו דברים שאין להם שיעור. מדאורייתא, אבל מדרבנן יש להם שיעור, דהא תנן בסיפא אין פוחתין לפאה מששים: הפאה. שאדם חייב להניח בסוף שדהו לעניים כדכתיב (ויקרא כג) לא תכלה פאת שדך בקצרך: והבכורים. דכתיב (שמות כג) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, ולא נתנה תורה בהם שעור: והראיון. שחייב אדם להיראות בעזרה בשלש רגלים, דכתיב (שם) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. וזאת הראיה אין לה שיעור, דכל אימת דבעי, עייל ומתחזי ונפיק. פירוש אחר, עולות ראיה ושלמי חגיגה שחייב להביא כדכתיב (שם) ולא יראו פני ריקם, אין לה שיעור מדאורייתא, דכתיב (דברים טז) איש כמתנת ידו, אלא שחכמים נתנו בה שיעור העולה מעה כסף, וחגיגה שתי כסף: וגמילות חסדים. דבגופו, כגון בקור חולים, ולקבור מתים וכיוצא בהן. אבל גמילות חסדים דבממונו, כגון פדיון שבויים, ולהלביש ערומים, ולהאכיל את הרעבים וכיוצא בהן, יש להן שיעור, שיתן בכל פעם שתבא מצוה כזו לידו, חמישית מן הריוח שבנכסיו ותו לא מחייב, דהכי אמרינן, המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, הלכך מבעי ליה לאינש לאפרושי חמישית הריוח בכל עת, כדי שיהא מצוי כל זמן שיבא גמילות חסד לידו שיקיימו, ובהכי נפיק ידי חובתו: ותלמוד תורה. אין לה שיעור, דכתיב (יהושע א) והגית בו יומם ולילה: ותלמוד תורה כנגד כולם. שקול כנגד כולם:

ב. אֵין פּוֹחֲתִין לַפֵּאָה מִשִּׁשִּׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין לַפֵּאָה שִׁעוּר. הַכֹּל לְפִי גֹדֶל הַשָּׂדֶה, וּלְפִי רֹב הָעֲנִיִּים, וּלְפִי רֹב הָעֲנָוָה:

ברטנורה  (ב) אין פוחתין לפאה מששים. מדרבנן: אף על פי שאמרו אין לפאה שיעור. מדאורייתא כדאמרן: הכל לפי גודל השדה. אם שדהו גדולה ועניים מועטים, נותן ומוסיף על ששים לפי גודל שדהו. ואם שדהו קטנה ועניים מרובים, מוסיף על ששים לפי רוב העניים: ולפי הענוה. אית דגרסי ענוה בוי''ו, כלומר לפי רוב ענותו ירבה לעניים, לשון וענותך תרבני (תהלים יח). ורמב''ם פירש לשון עניה, כלומר מה שתענה הארץ. ואית דגרסי ענבה בבי''ת, ופירושו גודל הגרגרים וקטנן, שאם היו השבלים של שדה במקום אחד מלאות וטובות, ובמקום אחר צנומות דקות, לא יניח הפאה כולה מן הרעות, אלא ישער ששים לרע וליפה:

ג. נוֹתְנִין פֵּאָה מִתְּחִלַּת הַשָּׂדֶה וּמֵאֶמְצָעָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן בַּסוֹף כַּשִּׁעוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם שִׁיֵּר קֶלַח אֶחָד, סוֹמֵךְ לוֹ מִשּׁוּם פֵּאָה וְאִם לָאו, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא מִשּׁוּם הֶפְקֵר:

ברטנורה  (ג) מתחלת השדה ומאמצעה. ואין צריך להניח פאה בסוף שדה, דכתיב (ויקרא יט) לא תכלה פאת שדך לקצור, אמרה תורה תן פאה, ואף על פי שיש לך עדיין קמה לקצור: ובלבד שיתן בסוף כשיעור. אף על גב דרבי קרא בתחלה ובאמצע שיש תורת פאה למה שנתן, מכל מקום לא מפטר אלא אם כן נותן בסוף השדה תשלום שיעור אחד מששים עם מה שנתן באמצע ובתחלה, כן מוכח בירושלמי. ורמב''ם פירש, ובלבד שיתן בסוף כשיעור פאה הצריכה לכל השדה, שצריך שיניח בסוף השדה אחד מששים חוץ ממה שהניח בתחלה ובאמצע: אם שייר קלח אחד. בסוף השדה והניח אותו לפאה, סומך עליו. וכל מה שהניח באמצע ובתחלה, תורת פאה עליה: ואם לאו. שלא הניח אפילו קלח אחד בסוף השדה לפאה, הרי מה שהניח באמצע ובתחלה, אינה חשובה פאה אלא דין הפקר יש לה ופליג אדרבי שמעון דאמר דמכל מקום היא חשובה פאה אלא דלא מפטר בעל השדה בהכי. והלכה כרבי שמעון:

ד. כְּלָל אָמְרוּ בַּפֵּאָה. כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, וּלְקִיטָתוֹ כְאַחַת, וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, חַיָּב בַּפֵּאָה. וְהַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת בַּכְּלָל הַזֶּה:

ברטנורה  (ד) כל דבר שהוא אוכל. למעוטי ספיחי סטיס, שאף על פי שהן אוכל על ידי הדחק, לאו אוכל מקרי ואין חייבין בפאה, דכתיב (ויקרא יט) ובקצרכם, ואין קצירה אלא בדבר הראוי לאכילה: ונשמר. למעוטי הפקר שאין לו שומרים שאינו חייב בפאה, דכתיב (שם) לעני ולגר תעזוב אותם, פרט להפקר, שכבר נעזב: וגידוליו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות שאין להם שורש בארץ וגידוליהם מן האויר שאין חייבין בפאה, דכתיב (שם) קציר ארצכם: ולקיטתו כאחד. למעוטי תאנה וכיוצא בה מן האילנות שנלקטים הפירות שמתבשלים בהם ראשון ראשון, דכתיב (שם) קציר, משמע דבר הנקצר הרבה ביחד: ומכניסו לקיום. למעוטי ירק, שאינו מתקיים אלא מתעפש מיד, דכתיב (שם כג) פאת שדך בקצרך, ואין הירק נקצר: והתבואה והקטניות. תבואה מחמשת המינים חטה ושעורה וכוסמת שבולת שועל ושיפון. קטניות פולין ואפונין ועדשים ודומיהן: בכלל הזה. להתחייב בפאה כשיושלמו בהם כל התנאים הללו:

ה. וּבָאִילָן, הָאוֹג וְהֶחָרוּבִין וְאֶגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים וְהַגְּפָנִים וְהָרִמּוֹנִים וְהַזֵּיתִים וְהַתְּמָרִים, חַיָּבִין בַּפֵּאָה:

ברטנורה  (ה) האוג. אילן שהפרי שלו אדום וקורין לו בלע''ז קורנ''י אולי''ם. ורמב''ם פירש שהוא צמח שמעבדים בו העורות וקורין לו בערבי סימא''ק, והאשכולות שלו ראויים לאכילה. ולאו דוקא אלו שמנה התנא חייבים בפאה ולא מיני אילנות אחרים, אלא אלו ודומיהן קאמר:

ו. לְעוֹלָם הוּא נוֹתֵן מִשּׁוּם פֵּאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וְנוֹתֵן מִשּׁוּם הֶפְקֵר וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וּמַאֲכִיל לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וְנוֹטֵל מִן הַגֹּרֶן וְזוֹרֵעַ וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁלָּקְחוּ אֶת הַגֹּרֶן, הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. הַמַּקְדִּישׁ וּפוֹדֶה, חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרַח הַגִּזְבָּר:

ברטנורה  (ו) לעולם הוא נותן משום פאה. מי שלא הניח פאה בשדה במחובר, חייב להפריש מן התלוש. והפאה שמפריש מן התלוש ונותן לעניים, פטורה מן המעשרות: עד שימרח. שיעשה כרי וצבור של תבואה. אבל אם בא להפריש פאה אחר המרוח, צריך שיפריש התרומה והמעשרות תחלה, ואחר כך יטול הפאה, שאין פטור מן המעשרות אלא הפאה הנטלת קודם המרוח: ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות. (משום הפקר). המפקיר תבואתו ובא אחד וזכה בה, אין הזוכה בה חייב במעשרות, דכתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, יצא הפקר שידך וידו שוין. אבל המפקיר תבואתו לאחר המרוח, אין ההפקר ההוא פוטר מן המעשר: ומאכיל לבהמה וכו'. ואפילו הוא עצמו מותר לאכול אכילת עראי קודם מרוח. אבל הבהמה אוכלת אפילו אכילת קבע: ונוטל מן הגורן וזורע וכו'. דמן התורה הזורע פטור מן המעשר אפילו לאחר מרוח, דכתיב (שם) עשר תעשר ואכלת, וזורע לא קרינן ביה ואכלת, מיהו מדרבנן חייב, סבירא ליה לרבי עקיבא דקודם מרוח פטור מן המעשר אפילו מדרבנן. ואין הלכה כרבי עקיבא: שלקחו את הגורן. שקנו תבואה מן הגורן. וקנסו חכמים שיהיו חייבים להפריש תרומות ומעשרות ולתת אותם לכהנים ולוים אחרים, כדי שלא יהיו קופצים לקנות תבואה או יין לגתות ולגרנות, ואם קנו קודם מרוח שעדיין לא הוקבעה תבואה זו למעשר, המעשרות שלהם: המקדיש ופודה. המקדיש גרנו ופדאו מיד הגזבר והוא גדיש או קמה שלא הוקבע למעשר כשהיה ביד ההקדש, חייב הפודה להוציא ממנו המעשרות. אבל אם נתמרח הגורן ביד הגזבר, הואיל ובשעה שהיה ראוי שיוקבע למעשר דהיינו בזמן המרוח היתה ביד הקדש, אין הפודה חייב להוציא ממנו מעשרות, שההקדש פטור מן המעשרות:

גמרא ברכות דף ה' ע''א

אָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ כְּאִלוּ אוֹחֵז חֶרֶב שֶׁל שְׁתֵּי פֵיוֹת בְּיָדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמ''ט) רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם. מָאי מַשְׁמַע אָמַר מַר זוּטְרָא וְאִי תֵימָא רַב אָשִׁי מֵרֵישָׁא דְעִנְיָנָא דִּכְתִיב (שם) יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם. וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ מַזִּיקִין בְּדִילִין הֵימֶנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ה') וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף וְאֵין עוּף אֶלָּא תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ''ג) הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ. וְאֵין רֶשֶׁף אֶלָּא מַזִּיקִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל''ב) מְזֵי רָעָב וּלְחוּמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יְסוּרִין בְּדִילִין הֵימֶנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף וְאֵין עוּף אֶלָּא תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ. וְאֵין רֶשֶׁף אֶלָּא יִסּוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר מְזֵי רָעָב וּלְחוּמֵי רֶשֶׁף. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן הָא אֲפִילוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט''ו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רוֹפְאֶךָ. אֶלָּא כָּל שֶׁאֶפְשַׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִין מְכוּעָרִין וְעוֹכְרִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ל''ט) נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד') כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזוֹבוּ. אָמַר רִבִּי זֵירָא וְאִי תֵימָא רִבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם אָדָם מוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵירוֹ מוֹכֵר עָצֵב וְלוֹקֵחַ שָׂמֵחַ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן נָתַן לָהֶם תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וְשָׂמֵחַ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזוֹבוּ:

רש''י  כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו. להרוג את המזיקין: מאי משמע. דבק''ש: ובני רשף יגביהו עוף. העוף מסתלקת ממך: התעיף עיניך בו. אם תכשל וסגרת עיניך בתורה היא משתכחת ממך: ולחומי רשף. כתיב בין רעב למזיקין נדרש לפניו ולאחריו יסורין ומזיקין: קטב מרירי. זה שד הצהרים במסכת פסחים: אפילו תינוקות של בית רבן יודעין. שתורה מגינה שלמדין מספר החומש אם שמוע תשמע כל המחלה אשר שמתי וגו' ואפי' הקטנים שלא הגיעו עדיין לספר איוב כבר למדו: החשיתי מטוב. מן התורה: וכאבי נעכר. מכה עכורה: המוכר עצב. שפירש הימנו דבר חשוב כזה ומתוך דחקו מכרו: ושמח. שהרי הקב''ה מזהירה מלעזוב אותה ומשבח' לפניהם בלקח טוב אחר שנתנה להם:

זוהר מקץ דף קצ''ד ע''ב

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְּרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וְגוֹ' רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר (תהלים קמ''ז) רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, כַּמָּה קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָּא בְּגִין דְּצַדִּיקַיָּא אִנּוּן עָבְדִין (שְׁלָמָא וְעָבְדֵי) שְׁלָמָא לְעֵילָא וְעָבְדֵי שְׁלָמָא לְתַתָּא וְאָעֲלִין כַּלָּה בְּבַעֲלָהּ, וּבְגִין כָּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעִי בְּהוּ בְּאִנוּן דְּדָחֲלִין לֵיהּ וְעָבְדִין רְעוּתֵיהּ, לַמְּיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ מַאן אִנּוּן מְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ הֲוֵי אֵימָא אִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא בְּלֵילְיָא וְאִשְׁתַּתָּפוּ בַּהֲדֵי שְׁכִינְתָּא, וְכַד אָתֵי צַפְרָא אִנּוּן מְחַכָּאָן לְחַסְדּוֹ וְהָא אוֹקְמוּהָ, בְּזִמְנָא דְּבַר נַשׁ אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא בְּלֵילְיָא חוּטָא דְּחֶסֶד אִתְמַשִּׁיךְ עֲלֵיהּ בִּימָמָא כְּדִכְתִיב (שם מ''ב) יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי, מַאי טַעֲמָא יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ מִשּׁוּם דְּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי וּבְגִין כָּךְ רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו כְּתִיב וְלֹא בִּירֵאָיו כְּמַאן דְּרָעֵי בִּרְעוּתֵיהּ לְאָחֳרָא וְאִתְרַעֵי לֵיהּ לְאִתְפַּיָּסָא בַּהֲדֵיהּ וּבְגִין כָּךְ רוֹצֶה יְיָ את יְרֵאָיו וְלֹא בִּירֵאָיו, כְּגַוְנָא דָּא יוֹסֵף הַוָּה עָצִיב בַּעֲצִיבוּ דְּרוּחָא בַּעֲצִיבוּ דְּלִבָּא דַּהֲוָה אָסִיר תַּמָּן כֵּיוָן דְּשָׁדַר פַּרְעֹה בְּגִנֵּיהּ מַה כְּתִיב וַיְּרִיצוּהוּ אִתְפַּיְּסוּ לֵיהּ וְאַהֲדְרוּ לֵיהּ מִלִּין דְּחֶדְוָה מִלִּין לְמֶחֱדֵי לִבָּא בְּגִין דַּהֲוָה עָצִיב מִן בִּירָא, תָּא חֲזֵי בְּקַדְּמִיתָא נָפַל בְּבִירָא אִסְתַּלַּק לְבָתַר, רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר עַד לָא אֵירַע לְיוֹסֵף הַהוּא עוֹבָדָא לָא אִקְּרֵי צַדִּיק כֵּיוָן דְּנָטַר הַהוּא בְּרִית קַיָּמָא אִקְּרֵי צַדִּיק וְהַהוּא דַּרְגָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא אִתְעַטַּר בַּהֲדֵיהּ וּמַאי דַּהֲוָה (עָבִיד) בַּבּוֹר בְּקַדְּמִיתָא אִסְתַּלַּק בַּהֲדֵיהּ וּכְתִיב וַיְּרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר אִסְתַּלַּק מִן דָּא וְאִתְעַטַּר בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים, וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף לִקְרֹא לְיוֹסֵף מִבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּכְתִיב (שם ק''ה) עַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ אִמְרַת יְיָ צְרָפָתְהוּ, עַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף כְּתִיב הָכָא וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וּכְתִיב הָתָם וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה:

תרגום הזוהר
וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וְגוֹ': רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קמ''ז) רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו וְגוֹ'. כַּמָּה חָפֵץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּצַדִּיקִים, מִשּׁוּם שֶׁהַצַדִּיקִים עוֹשִׂים שָׁלוֹם לְמַעְלָה, וְעוֹשִׂים שָׁלוֹם לְמַטָּה, וּמֵבִיאִים אֶת הַכַּלָּה לְבַעֲלָהּ, וּמִשּׁוּם זֶה, חָפֵץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֵלּוּ הַמִּתְיָרְאִים אוֹתוֹ, וְעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ. לַמְּיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, מִי הֵם הַמְּיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. הֱוֵי אוֹמֵר, אֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה וּמִשְׁתַּתְּפִים עִם הַשְּׁכִינָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר הֵם מְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. הֲרֵי בֵּאֲרוּהָ, שֶׁבִּזְמָן שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, חוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשָׁךְ עָלָיו בַּיּוֹם, שֶׁכָּתוּב, (שם מ''ב) יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. מַה הַטַּעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. וְעַל כֵּן, רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו כָּתוּב, וְלֹא כָּתוּב בִּירֵאָיו, לֹא לְבָד שֶׁחָפֵץ בָּהֶם עַצְמָם, אֶלָּא, כְּמִי שֶׁפּוֹנֶה אֶת רְצוֹנוֹ לְאַחֵר, וְחָפֵץ לְהִתְפַּיֵּס עִמּוֹ. וְעַל כֵּן, אוֹמֵר הַכָּתוּב, רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, כְּלוֹמָר שֶׁמְּרַצֶה וּמְפַיֵּס אוֹתָם, וְלֹא כָּתוּב בִּירֵאָיו. כְּעֵין זֶה, יוֹסֵף, הָיָה עָצֵב בַּעֲצָבַת רוּחַ וּבַעֲצָבַת לֵב, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אָסוּר שָׁמָּה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח פַּרְעֹה אַחֲרָיו, מַה כָּתוּב, וַיְּרִיצוּהוּ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁפִּיֵּס אוֹתוֹ, וְהֵשִׁיבוֹ לוֹ דִּבְרֵי שִׂמְחָה, דְּבָרִים הַמְּשַׂמְחִים אֶת הַלֵּב, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה עָצֵב מִן יְשִׁיבָתוֹ בַּבּוֹר. בֹּא וּרְאֵה, בַּתְּחִלָּה נָפַל בַּבּוֹר, וּמִן הַבּוֹר עָלָה אַחַר כָּךְ לִגְדֻלָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מִטֶּרֶם שֶׁקָּרָה לְיוֹסֵף אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לֹא נִקְרָא צַדִּיק, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַר בְּרִית קֹדֶשׁ, שֶׁלֹּא נִכְשָׁל בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, נִקְרָא צַדִּיק, וְאוֹתָהּ מַדְרֵגָה דִּבְרִית קֹדֶשׁ, נִתְעַטֵּר עִמּוֹ, וּמַה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה נָתוּן בַּבּוֹר, נִתְעַלֶּה עִמּוֹ, וְכָתוּב, וַיְּרִיצוּהוּ מִן הַבּוֹר, שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִזּוֹ, מִן הַקְּלִפָּה, וְנִתְעַטֵּר בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף. הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר לִקְרֹא לְיוֹסֵף וְלֹא וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, אֶלָּא וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף זֶהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁקְּרָאוֹ לְהוֹצִיאוֹ מִן הַבּוֹר, שֶׁכָּתוּב, (שם ק''ה) עַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ אִמְרַת יְיָ צְרָפָתְהוּ. עַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ. כָּתוּב כָּאן וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וְכָתוּב שָׁם וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. מַה שָּׁם קְרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף כָּאן קְרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תלמוד תורה פ''ז

א. עָוֹן גָּדוֹל הוּא לְבַזּוֹת אֶת הַחֲכָמִים אוֹ לִשְׂנֹאתָן לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל שֶׁבִּזּוּ בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (דה''ב ל''ב) וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמְתַעְתְּעִים בִּנְבִיאָיו כְּלוֹמַר בּוֹזִים מְלַמְּדֵי דְבָרָיו וְכֵן זֶה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה אִם בְּחוּקוֹתַי תִּמְאָסוּ מְלַמְּדֵי חוּקוֹתַי תִּמְאָסוּ וְכָל הַמְּבַזֶה הַתַּלְמִיד חָכָם אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל כִּי דְבַר ה' בָּזָה: ב. אַף עַל פִּי שֶׁהַמְּבַזֶּה אֶת הַחֲכָמִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁבִּזָּהוּ אֲפִילוּ בִּדְבָרִים חַיָּיב נִדּוּי וּמְנַדִּין אוֹתוֹ בֵּית דִּין בָּרַבִּים וְקוֹנְסִין אוֹתוֹ לִיטְרָא זָהָב בְּכָל מָקוֹם וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לְחָכָם וְהַמְּבַזֶּה אֶת הֶחָכָם בִּדְבָרִים אֲפִילוּ לְאַחַר מִיתָה מְנַדִּין אוֹתוֹ בֵּית דִּין וְהֵם מַתִּירִין אוֹתוֹ כְּשֶׁיַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה אֲבָל אִם הָיָה הֶחָכָם חַי אֵין מַתִּירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּרַצֶה זֶה שֶׁנִּדּוּהוּ בִשְׁבִילוֹ וְכֵן הֶחָכָם עַצְמוֹ מְנַדֶּה לִכְבוֹדוֹ לְעַם הָאָרֶץ שֶׁהִפְקִיר בּוֹ וְאֵין צָרִיךְ לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה וְאֵין מַתִּירִין לוֹ עַד שֶׁיְּרַצֶה אֶת הֶחָכָם וְאִם מֵת הֶחָכָם בָּאִין שְׁלשָׁה וּמַתִּירִין לוֹ וְאִם רָצָה הֶחָכָם לִמְחוֹל וְלֹא נִדָּהוּ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ: ג. הָרַב שֶׁנִּדָּה לִכְבוֹדוֹ כָּל תַּלְמִידָיו חַיָּיבִין לִנְהוֹג נִדּוּי בַּמְנוּדֶה אֲבָל תַּלְמִיד שֶׁנִּדָּה לִכְבוֹד עַצְמוֹ אֵין הָרַב חַיָּב לִנְהוֹג בּוֹ נִדּוּי אֲבָל כָּל הָעָם חַיָּיבִין לִנְהוֹג בּוֹ נִדּוּי. וְכֵן מְנוּדֶה לְנָשִׂיא מְנוּדֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל. מְנוּדֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְנוּדֶה לְנָשִׂיא. מְנוּדֶה לְעִירוֹ מְנוּדֶה לְעִיר אַחֶרֶת. מְנוּדֶה לְעִיר אַחֶרֶת אֵינוֹ מְנוּדֶה לְעִירוֹ: ד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְמִי שֶׁנִּדּוּהוּ עַל שֶׁבִּזָּה תַּלְמִיד חָכָם אֲבָל מִי שֶׁנִּדּוּהוּ עַל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן נִדּוּי אֲפִלּוּ נִדָּהוּ קָטָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל חַיָּיב הַנָּשִׂיא וְכָל יִשְׂרָאֵל לִנְהוֹג בּוֹ נִדּוּי עַד שֶׁיַּחֲזוֹר בִּתְשׁובָה מִדָּבָר שֶׁנִּדּוּהוּ בִּשְׁבִילוֹ וְיַתִּירוּ לוֹ:

מוסר
מספר חרדים דף ס''ח ע''א

אוֹר ה' מֵאִיר פָּנֶיךָ וְאַתָּה חַי וּבְהִסָּתְרוֹ מִיַּד אָדָם גָּוַע וְאֵיךְ תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מֵהַבִּיט אֵלָיו תָּדִיר בְּעוֹד הוּא מַבִּיט בְּךָ וּמְחַיֶּיךָ אֵין עַז פָּנִים גָּדוֹל מִזֶּה לָכֵן הִתְבַּיֵּישׁ מִפָּנָיו וְהִכָּנֵעַ. יֵשׁ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא הַתְּפִלָּה בְּאַרְבַּע כְּלֵי זָהָב הַלָּשׁוֹן וְהַלֵּב וְהָאֹזֶן וְהָעַיִן דְהָא צָרִיךְ אָדָם לִסְתּוֹם עֵינָיו בִּתְפִלַּת לַחַשׁ וּלְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ אֲפִילוּ בִתְפִלָּה דִבְלַחַשׁ לָכֵן יִזָהֵר שֱׁלֹּא יְחַסֵּר וְלֹא יִפְגּוֹם אֶחָד מֵהֶן כְּלָל בְּשׁוּם זְמַן וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה. אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם עָצֵב מִצַד עֲוֹנוֹתָיו צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה דִּכְתִיב (דברים כ''ח) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב וְזֶה בִּכְלַל כָּל עֲבוֹדַת ה' קַל וָחוֹמֶר בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁנִקְרֵאת עֲבוֹדָה שֶׁבְּלֵב. כַּמָּה רָאוּי לְאָדָם לִהְיוֹת קָדוֹשׁ בִּרְמַ''ח אֵבָרָיו וְלִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ אַחֲרֵי שֶׁהוּא הֵיכָל לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ כְּדִכְתִיב (הושע י''א) בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ כְּתִיב (ירמיה ז') הֵיכַל ה' הֵמָּה וּכְתִיב (ויקרא י''ט) קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי וְגוֹ' כְּלוֹמַר וַאֲנִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכְכֶם דִּכְתִיב (שם כ''ו) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם. אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ דְּהָא כְתִיב בָּהּ טוֹטָפוֹת מִכָּאן אָנוּ לְמֵידִין כַּיּוֹצֵא בָזֶה כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלִי כַוָּנָה מֵעִיד שֶׁקֶר דְּהָא כְתִיב בָּהּ בְּכָל לְבָבְךָ וְהוּא הַדִּין לִתְפִלָּה וְאִם מְהַרְהֵר בְּקִנְיָינֵי הָעוֹלָם הוּא מְשַׁקֵּר. וּבְכָל מְאֹדֶךָ שֶׁמַּחֲשִׁיב מָמוֹנוֹ מֵעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֵין תּוֹעֶלֶת בְּאוֹתוֹ הִרְהוּר דַּעֲלֵיהּ אִתְמַר (ירמיה ב') אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים: