חוק לישראל - פרשת מקץ, יום רביעי

תורה

(טז) וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה: וַאֲתֵיב יוֹסֵף יָת פַּרְעֹה לְמֵימַר בַּר מִן חָכְמְתִי אֶלָּהֵן מִן קֳדָם יְיָ יִתֹּתַב יָת שְׁלָמָא דְפַרְעֹה:
(יז) וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר: וּמַלֵּיל פַּרְעֹה עִם יוֹסֵף בְּחֶלְמִי הָא אֲנָא קָאֵם עַל כֵּיף נַהֲרָא:
(יח) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: וְהָא מִן נַהֲרָא סָלְקָן שְׁבַע תּוֹרָן פַּטִּימָן בְּשַׂר וְשַׁפִּירָן לְמֶחֱזֵי וְרַעְיָן בְּאַחֲוָה:
(יט) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ: וְהָא שְׁבַע תּוֹרָן אָחֳרָנְיָן סָלְקָן בַּתְרֵיהוֹן חֲסִיכָן וּבִישָׁן לְמֶחֱזֵי לַחֲדָא וַחֲסִירָן בְּשָׂר לָא חֲזֵתִי כְוָתְהֵן בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִם לְבִישׁוּ:
(כ) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת: וַאֲכָלָן תּוֹרְתָּא חֲסִיכָתָא וּבִישָׁתָא יָת שְׁבַע תּוֹרְתָּא קַדְמָיָתָּא פַּטִּימָתָא:
(כא) וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ: וַעֲלָא לִמְעֵיהֶן וְלָא אִתְיְדַע אֲרֵי עַלּוּ לִמְעֵיהֶן וּמֶחֱזֵיהֶן בִּישׁ כַּד בְּקַדְמֵיתָא וְאִתְּעָרִית:

נביאים מלכים א פרק ד

(ב) וְאֵלֶּה הַשָּׂרִים אֲשֶׁר לוֹ עֲזַרְיָהוּ בֶן צָדוֹק הַכֹּהֵן: וְאִלֵּין רַבְרְבַיָּא דִּי לֵיהּ עֲזַרְיָהוּ בַר צָדוֹק כַּהֲנָא:
(ג) אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא סֹפְרִים יְהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר: אֱלִיחוֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא סַפְרַיָּא יְהוֹשָׁפָט בַּר אֲחִילוּד מְמַנָּא עַל דָּכְרָנַיָּא:
(ד) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע עַל הַצָּבָא וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כֹּהֲנִים: וּבְנָיָהוּ בַּר יְהוֹיָדָע מְמַנָּא עַל חֵילָא וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כַּהֲנַיָּא:
(ה) וַעֲזַרְיָהוּ בֶן נָתָן עַל הַנִּצָּבִים וְזָבוּד בֶּן נָתָן כֹּהֵן רֵעֶה הַמֶּלֶךְ: וַעֲזַרְיָהוּ בַר נָתָן מְמַנָּא עַל אִסְטַרְטֵיגַיָּא וְזָבוּד בַר נָתָן רַבָּא שׁוֹשְׁבִינָא דְּמַלְכָּא:
(ו) וַאֲחִישָׁר עַל הַבָּיִת וַאֲדֹנִירָם בֶּן עַבְדָּא עַל הַמַּס: וַאֲחִישָׁר מְמַנָּא עַל בֵּיתָא וַאֲדֹנִירָם בַּר עַבְדָּא מְמַנָּא עַל מַסְּקֵי מִסִּין:
(ז) וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל (אחד) הָאֶחָד לְכַלְכֵּל: וְלִשְׁלֹמֹה תְּרֵי עֲשָּׂר אִסְטַרְטֵיגַיָּא מְמַנָּן עַל כָּל יִשְּׂרָאֵל וּמְסוֹבְרִין יַת מַלְכָּא וְיַּת אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ יַרְחָא בְּשַׁתָּא מָטֵי לְחוֹד לְסוֹבָרָא :

כתובים משלי פרק ט

(יב) אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא: אִין חַכֵּימְתָּא לְנַפְשָׁךְ חַכֵּימְתָּא וְאִם תֶּהֱוֵי מֵמִיק בִּלְחוֹדָיךְ תִּטְעָן:
(יג) אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה: אִתְּתָא סַכְלְתָא וּפָרִידְתָּא שִׁבְרָתָה וְלָא יְדַעָא טָבְתָא:
(יד) וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת: וְיָתְבָה עַל תְּרַע בֵּיתָהּ עַל כּוּרְסְיָא רָמָא וְעַשִּׁינָא:
(טו) לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם: וְקָרְיָא לְעָבְרֵי אָרְחָא דִתְרִיצֵי אוֹרְחָתְהוֹן:
(טז) מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ: מְטוּל מַן דִּשְׁבַר נֵאתֵא לְוָתַהּ וַחֲסִיר רַעְיָנָא וַאֲמַרָה לֵיהּ:
(יז) מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם: מַיָא גְנוּבַיָא חַלְיָן וְלַחְמָא דְטִימוּרָא בַּסִימָא:

משנה בבא קמא פרק י

א. הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם, פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. אֵין פוֹרְטִין לֹא מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִין, וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין, וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה. אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק:

ברטנורה  (א) הגוזל ומאכיל. והניח לפניהם. או שהניח לפניהם הגזילה קיימת: פטורים מלשלם. אם אכלוה אחר מיתת אביהם וליתא בעינה, פטורים מלשלם, דהא אינהו לא גזול מידי, ומטלטלי לא משעבדי לבעל חוב. ואם לא אכלוה והיא בעינה, חייבים להחזיר: אם היה דבר שיש בו אחריות. כלומר ואם הניח להם אביהם דבר שיש בו אחריות שהם קרקעות, חייבים לשלם אף על פי שאכלוה כבר. הכי מתרצה מתניתין בגמרא. ולענין פסק הלכה, הגוזל ומאכיל את בניו, בין שאכלו לפני יאוש בין שאכלו לאחר יאוש, חייבים לשלם מממון שהניח להם אביהם, בין מנכסים שיש להם אחריות בין מנכסים שאין להם אחריות, דהאידנא מטלטלי משעבדי לבעל חוב. ואם לא הניח הגזלן כלום, אם אכלו הבנים הגזילה לפני יאוש, חייבים לשלם משלהם. ואם לאחר יאוש אכלו, אין חייבים לשלם משלהם אא''כ הניח להם אביהם: אין פורטין. אין מחליפים סלעים בפרוטות: מתיבת המוכסין. ליטול פרוטות מתיבתן שנותנים בה מעות המכס: ולא מכיס של גבאים. גבאי המלך שגובה כסף גולגולת וארנונא. לפי שהן של גזל. ודוקא במוכס נכרי או מוכס ישראל שאין לו קצבה, שלוקח כמו שהוא רוצה. אבל מוכס ישראל שהעמידו אפילו מלך נכרי ולוקח דבר קצוב בחוק המלכות, אינו בחזקת גזלן ופורטין מתיבתו. ולא עוד אלא שאסור להבריח מן המכס שלו, דדינא דמלכותא דינא: מתוך ביתו. של מוכס שהוא בחזקת גזלן: או מן השוק. אם יש לו מעות בביתו או בשוק שאינם בתיבת המכס. ואם חייב אדם פרוטות למוכס מן המכס בחצי דינר ואין לו פרוטות. נותן לו דינר כסף ומקבל ממנו פרוטות בשוה חציו ואע''פ שנותן לו מתיבת המכס, מפני שהוא כמציל מידו:

ב. נָטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר, גָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ כְסוּת אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן. הַמַּצִיל מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַגַּיִס אוֹ מִן הַלִּסְטִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר, מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה. וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ לְהַצִיל אֶת נְחִילוֹ. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת שׂוֹכוֹ, עַל מְנָת לִתֵּן אֶת הַדָּמִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן אֶת הַדָּמִים:

ברטנורה  (ב) הרי אלו שלו. דמסתמא נתיאשו הבעלים מיד, וקננהו היאך ביאוש ושינוי רשות: אם נתיאשו הבעלים. דשמעינהו דאייאש, דאמרי ווי לחסרון כיס. אבל סתמא לא. ורישא דנטלו לסטים את כסותו דמשמע דמסתמא מתייאשו, מיירי בלסטים ישראל, דכיון דדייני ישראל אמרי הבא עדים הבא ראיה, מכי נטלו לו לסטים מייאש. וסיפא בלסטים נכרים, שדייני נכרים דנין בגאוה ובזרוע ובאומדן דעת בלא עדים ולא ראיה, והנגזל מהם לא מייאש. ומשום הכי אי שמעינהו דאייאוש אין, אבל סתמא לא: נחיל של דבורים. קיבוץ שנקבצים עם המלך שלהם: לא יקוץ את השוכה. נתישבו דבורים [שלו] על שוכת חבירו, וירא ליטלן אחד אחד שלא יברחו, לא יקוץ את השוכה כולה ואפילו על מנת ליתן את הדמים: רבי ישמעאל כו'. ואין הלכה כר' ישמעאל:

ג. הַמַּכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אַחֵר, וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר, יִשָּׁבַע לוֹ לוֹקֵחַ כַּמָּה נָתַן, וְיִטֹּל. וְאִם לָאו, לֹא כָל הֵימֶנּוּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מְכָרָן לְאַחֵר וּלְקָחָן זֶה הֵימֶנּוּ:

ברטנורה  (ג) המכיר כליו וספריו וכו'. מתניתין באדם שאינו עשוי למכור כליו, דכיון דיצא לו שם גניבה בעיר. ואיכא סהדי שאלו הכלים והספרים שלו היו, לא חיישינן דלמא איהו זבנינהו: ישבע לוקח כמה נתן ויטול. ויחזיר לו כליו. ולפני יאוש קמיירי:

ד. זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָּא בְּכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ, נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ, וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר, אַצִיל אֶת שֶׁלָּךְ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי, חַיָּב לִתֵּן לוֹ. שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵרוֹ, שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מָאתַיִם, הִנִּיחַ זֶה אֶת שֶׁלּוֹ, וְהִצִיל אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר לוֹ, אֲנִי אַצִיל אֶת שֶׁלָּךְ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אֶת שֶׁלִּי, חַיָּב לִתֵּן לוֹ:

ברטנורה  (ד) אין לו אלא שכרו. שכר כלי ושכר פעולה: שטף נהר חמורו. צריכא למיתני תרי בבי דמתניתין. דאי תנא רישא הוה אמינא התם הוא דכי פריש יהיב ליה דמי כולה משום דבידים קא פסיד, ששפך את יינו בידים בשבילו, אבל סיפא דממילא, אימא אין לו אלא שכרו, ואי אשמועינן סיפא, הכא הוא דבסתמא אין לו אלא שכרו משום דממילא, אבל התם דבידים, אימא אפילו בסתמא יהיב ליה דמי כולה. צריכא:

ה. הַגּוֹזֵל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וּנְטָלוּהָ מְסִיקִין, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ, וְאִם מֵחֲמַת הַגַּזְלָן, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה אַחֶרֶת. שְׁטָפָהּ נָהָר, אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ:

ברטנורה  (ה) נטלוה מסיקין. אנסים גזלוה מן הגזלן. תרגום צלצל, סקאה. שהארבה גזלן הוא, שאוכל בשדות אחרים: אם מכת מדינה היא. שאנסו קרקע של אחרים עם זו:

ו. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ, אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ בַיִּשּׁוּב, לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר. עַל מְנָת לָצֵאת בַּמִּדְבָּר, יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר:

ברטנורה  (ו) על מנת לצאת במדבר. לא שיאמר לו בפירוש על מנת שתצא במדבר ותפרעני, דהא מלתא דפשיטא היא. אלא כגון שאמר לו חבירו להוי האי פקדון גבך. דאנא למדבר נפיקנא. ואמר ליה אידך ואנא נמי למדבר בעינא למיפק, והשתא אי בעי לאהדורינהו במדבר מהדר להו:

ז. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, גְּזַלְתִּיךָ, הִלְוִיתַנִי, הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הֶחֱזַרְתִּי לָךְ אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי לָךְ, חַיָּב לְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּזַלְתִּיךָ, אִם הִלְוִיתַנִי, אִם הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:

ברטנורה  (ז) האומר לחבירו גזלתיך וכו'. וכגון שחבירו טוענו ברי גזלתני, והוא אומר אמת, גזלתיך אבל איני יודע אם החזרתי לך, חייב לשלם. אבל אם חבירו טוען שמא גזלתני או הלויתיך, והוא אומר אמת גזלתיך או הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך, פטור מדיני אדם. ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם לו: איני יודע אם גזלתיך וכו' פטור מלשלם. ומיהו ישבע שאינו יודע שחייב לו, דלא עדיף שמא מברי, דהא אי נמי הוה טעין ליה אין לך בידי כלום, הוה משבעינן ליה שבועת היסת:

ח. הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְהֶחֱזִירוֹ, וָמֵת אוֹ נִגְנַב, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. לֹא יָדְעוּ בְעָלִים לֹא בִגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַחֲזִירָתוֹ, וּמָנוּ אֶת הַצֹאן וּשְׁלֵמָה הִיא, פָּטוּר:

ברטנורה  (ח) חייב באחריותו. דמכי גנבה קם ליה ברשותיה, והשבה דעבד לאו השבה היא: ואם לא ידעו בו וכו'. מתניתין הכי מתרצא, חייב באחריותו בין מנו בין לא מנו. אימתי בזמן שלא ידעו בו הבעלים בגניבתו ובחזרתו. אבל ידעו הבעלים בגנבתו ומנו את הצאן והיא שלימה, פטור מלשלם. והכי פירושה, מת או נגנב הטלה לאחר שהחזירו הגנב, חייב באחריותו, בין שמנו הבעלים הצאן והיא שלימה בין שלא מנו הצאן. אימתי בזמן שלא ידעו הבעלים בגניבת הטלה, שכל צאן שהיא רגילה לצאת חוץ, צריך ליזהר בה ביותר, וזו הואיל ולא ידעו הבעלים בגניבתה ושהיתה למודה לצאת ולא נזהרו בה, חייב הגנב לשלם, שבגרמתו נאבדה הצאן. אבל אם ידעו הבעלים בגניבת הטלה, ואח''כ מנו הצאן ונמצאת שלימה שהוחזר הטלה הגנוב, א''כ כבר ידעו שיש צאן אחת שלמודה לצאת חוץ, והיה להם להזהר בה, ואם לא נזהרו אינהו דאפסוד, ופטור הגנב מלשלם:

ט. אֵין לוֹקְחִין מִן הָרוֹעִים צֶמֶר וְחָלָב וּגְדָיִים, וְלֹא מִשּׁוֹמְרֵי פֵרוֹת עֵצִים וּפֵרוֹת. אֲבָל לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים כְּלֵי (צֶמֶר בִּיהוּדָה, וּכְלֵי) פִשְׁתָּן בַּגָּלִיל, וַעֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ לְהַטְמִין, אָסוּר. וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים מִכָּל מָקוֹם:

ברטנורה  (ט) אין לוקחין מן הרועים. דאיכא למימר שמא גנבו מצאנו של בעל הבית המסור להם: צמר ביהודה ופשתן בגליל. מלאכת הנשים היא, והם עצמן עושות ומוכרות. ולדעת בעליהן הוא: ועגלים הרועים בשרון. שם מקום שמגדלין בו עגלים. ושלהן הן:

י. מוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְשֶׁהַסוֹרֵק מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין וְהֵן שֶׁלּוֹ. יָתֵר מִכֵּן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם הָיָה הַשָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי הַלָּבָן, נוֹטֵל אֶת הַכֹּל וְהֵן שֶׁלּוֹ. הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפּוֹר בּוֹ, וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַמַּעֲצָד, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, וּבַכַּשִּׁיל, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אַף הַנְּסֹרֶת שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת:

ברטנורה  (י) מוכין שהכובס מוציא. מלבן הצמר מוציא מן הצמר דבר מועט ע''י שטיפה: הרי אלו שלו. שאין הבעל [בית] מקפיד. ואם הקפיד לא הוי קפידא: ושהסורק מוציא. הסורק את הצמר והמנפצו, מה שמוציא הוי דבר חשוב ורגילים להקפיד: הכובס נוטל שלשה חוטים. דרך בגדי צמר להניח בסוף אריגתן ג' חוטין ממין אחר. והכובס נוטלן ומשוה הבגד ומיפהו. ואם חוטין שחורין הם ארוגים בבגד לבן, רשאי הכובס ליטול הכל, לפי שהשחור בלבן מגנה אותו ביותר: החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו. שהוא כמלוא אורך המחט: ומטלית שהיא שלש על שלש. גרסינן. חייט שהשוה את תפירתו וקוצע ממנה מטלית קטנה שלש אצבעות על שלש אצבעות, חייב להחזיר לבעל הבגד: מעצד. כלי שמחליק בו הנגר את פני הלוח. ושפאין שהוא מוציא דקין הן: כשיל. קרדום. ומפיל שפאין גסין: אצל בעל הבית. כשכיר יום: אף הנסורת. דק דק היוצא מתחת המקדח שהם דקים מאד. של בעל הבית:

גמרא בבא קמא דף קי''ט ע''א

רַב חַסְדָּא הֲוָה לֵיהּ הַהוּא אָרִיסָא דַהֲוָה תָּקִיל וְיָהִיב תָּקִיל וְשָׁקִיל סַלְקֵיהּ קָרָא אֲנַפְשֵׁיהּ (משלי י''ג) צָפוּן לַצַדִּיק חֵיל חוֹטֵא. (איוב כ''ז) כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ רַב הוּנָא וְרַב חַסְדָּא חַד אָמַר נַפְשׁוֹ דְנִגְזָל וְחַד אָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן. מָאן דְּאָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל נִגְזָל דִּכְתִיב (משלי א') כֵּן אָרְחוֹת כָּל בּוֹצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. מָאן דְּאָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן דִּכְתִיב (שם כ''ב) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. וְאִידָךְ נָמֵי הָכְּתִיב נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח מָאי בְּעָלָיו בְּעָלָיו דְּהַשְׁתָּא. וְאִידָךְ נָמֵי הָכְּתִיב וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ מַה טַעַם קָאָמַר. מַה טַעַם וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם מִשּׁוּם דְּקָבְעֵי נָפֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה כְּאִלּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנוּ שֶׁנֶּאֱמַר כֵּן אָרְחוֹת כָּל בּוֹצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. וְאוֹמֵר (ירמי' ה') וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ וְאוֹמֵר (יואל ד') מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דַם נָקִי בְּאַרְצָם. וְאוֹמֵר (ש''ב כ''א) אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים מָאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵימָא נֶפֶשׁ דִּידֵיהּ אֲבָל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו לֹא. תָּא שְׁמַע בְּשַׂר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילֵי הֵיכָא דְלָא יָהִיב דָמֵי אֲבָל הֵיכָא דְיָהִיב דָּמֵי לָא, תָּא שְׁמַע מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דַם נָקִי בְּאַרְצָם. וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילִי הֵיכָא דְקָא עָבִיד בְּיָדַיִם אֲבָל גְרָמָא לָא, תָּא שְׁמַע אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהָרַג שָׁאוּל אֶת הַגִּבְעוֹנִים אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֲרָגָן:

רש''י  תקיל ויהיב. לרב חסדא: תקיל ושקיל. לנפשיה מדקדק בחלוק' ואינו מוותר מחלקו כלום. לשון אחר מחצה הי' נוטל ודרך שאר האריסין ליטול שליש: קרא אנפשיה. רב חסדא צדיק והאריס חוטא ונצפן חילו לרב חסדא דסלקי' ונטל חלקו: כי ישל אלוה נפשו. משליך הקב''ה נשמתו ומאבד ממנו נשמה אחת: אל תגזול דל כי דל הוא. אע''פ שדל הוא ואין לו מה לגוזלו: אל תדכא עני בשער. מעשר עני ולקט שכחה ופאה המתחלקין בשעריך אל תדכאהו שם: וקבע את קובעיהם נפש. גוזל נפש גוזליהם: בעלים דהשתא. גזלן שנעשה עכשיו בעלים לאותו ממון: ואכל קצירך ולחמך. ודומה לך כאוכל בניך ובנותיך לפי שאין לך שוב במה לפרנסם: מחמם בני יהודה. מגזל שעשו מעלה אני עליהם כאלו שפכו דם נקי: המית הגבעונים. כדמפרש לקמיה שהמית כהני נוב שהיו מספיקין מים ומזון לגבעונים שהגבעונים היו משמשין למזבח חוטבי עצים ושואבי מים ומעלה עליו כאלו המית הגבעונים: אבל נפש בניו ובנותיו לא. הא מאת נפש בעליו יקח לא נפקא לן אלא נפש הגוזל אבל בניו ובנותיו לא נענש גזלן אנפש בני הנגזל: דלא יהיב דמי. חמסן יהיב דמי אלא שזה לא היה רוצה למכור:

זוהר מקץ דף קצ''ט ע''א

וַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וְגוֹ', רַבִּי חִיָּא פָּתַח וְאָמַר (שָׁם כ''ד) בִּנְפוֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמַח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, תָּא חֲזֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד לֵיהּ לְבַר נַשׁ דְּיִזְכֵּי לְיִּקְרָא דִּילֵיהּ וּלְשַׁמָּשָׁא קַמֵּיהּ תְּדִירָא וּלְאִשְׁתַּדְלָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי בְּגִין דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בָּה בְּאוֹרַיְיתָא תָּדִיר, וְכֵיוָן דְּבָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם יָהַב קַמֵּיהּ אוֹרַיְיתָא וְאוֹלִיף לֵיהּ בָּהּ לְמִּנְדַע אָרְחָהֳא, מְנָלָן דִּכְתִיב (אִיּוֹב כ''ח) אָז רָאָה וַיִּסְפְּרָה הֵכִינָה וְגַם חֲקָרָה וּלְבָתַר וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יְיָ' הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה, כֵּיוָן דְּאִסְתַּכֵּל בָּהּ וְלָא נָטִיר לָהּ עָבַר עַל פִּקוּדָא דְּמָארֵיהּ וְאִתְפַּס בְּחוֹבֵיהּ וְכָל אִינוּן דְּעָבְרוּ עַל מִלָּה חֲדָא דְּאוֹרַיְיתָא אִתְפְּסוּ בָּהּ, שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּאִתְחֲכַּם עַל כָּל בְּנֵי עַלְמָא עָבַר עַל מִלָּה חָדָא דְּאוֹרַיְיתָא וְגָּרִים לֵיהּ לְאִתְעֲבְּרָא מַלְכוּתֵיהּ מִנֵּיהּ וּלְאִתְפַּלְגָא מַלְכוּתָא מִן בְּנוֹי מָאן דְּאַעְבַר עַל אוֹרָיְיתָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְיוֹסֵף דַהֲוָה יָדַע אוֹרָיְיתָא וְאַחוֹי נָפְלוּ בִּידֵיהּ אֲמָּאי גִּלְגֵּל עָלַיְהוּ כָּל גִּלְגּוּלָא דָּא וְהָא אִיהוּ יָדַע אוֹרָיְיתָא דְּאוֹלִיף לֵיהּ אֲבוֹי, אֶלָּא חַס וְשָׁלוֹם דְּיוֹסֵף גִּלְגֵּל עָלַיְהוּ גִּלְגּוּלִין לְנָּקְמָא מִנַּיְהוּ אֶלָּא כָּל דָּא לָא עָבַד אֶלָּא לְאַיְיתָאָה לְאַחוּהָ בִּנְיָמִין לְגַבֵּיהּ דְּתִיאוּבְתֵּיהּ הֲוָה לְגַבֵּיהּ וְאִיהוּ לָא שָׁבַק לְאַחוֹי לְמִּנְפַּל דְּהָא כְּתִיב וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וְגוֹ' וְכָל דָּא בְּגִין דְּלָא יִּנְפְּלוּן. תּוּ פָּתַח וְאָמַר קְרָא אַבַּתְרֵיהּ (משלי כ''ח) אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת דָּא הוּא בַּר נַשׁ דִּמְהֵימְנוּתָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּיהּ כְּגוֹן רַבִּי יֵיסָא סָבָא דְּאַף עַל גַּב דַהֲוָה לֵיהּ מֵיכַלָא דְּהַהוּא יוֹמָא לְמֵיכָל לָא הֲוָה מַתְקִין לֵיהּ עַד דְּשָׁאִיל מְזוֹנֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְבָתַר דְּצָלֵי צְלוֹתֵהּ וְשָׁאִיל מְזוֹנֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא כְּדֵין הֲוֵי מַתְקִין וַהֲוָה אָמַר תָּדִיר לָא נַתְקִּין עַד דְיִּתְּנוּן מִבֵּי מַלְכָּא:

תרגום הזוהר
וַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת וְגוֹ': רַבִּי חִיָּא פָּתַח וְאָמַר, (משלי כ''ד) בִּנְפוֹל אוֹיִבְךְ אַל תִּשְׂמָח וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אֶת הָאָדָם, שֶׁיִּזְכֶּה לִכְבוֹדוֹ, וּלְשָׁרֵת לְפָנָיו תָּמִיד, וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יוֹם וָלַיְלָה, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ תָּמִיד בַּתּוֹרָה. וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם נָתַן לְפָנָיו הַתּוֹרָה, וְלִמֵּד אוֹתוֹ לָדַעַת דְּרָכֶיהָ. מֵאַיִן לָנוּ זֶה, כִּי כָּתוּב, (איוב כ''ח) אָז רָאָה וַיְּסַפְּרֶהָ וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בָּהּ וְלֹא שָׁמְרָה, וְעָבַר עַל מִצְוֹת רִבּוֹנוֹ, נִתְפָּס בַּעֲוֹנוֹ. וְכָל אֵלּוּ שֶׁעוֹבְרִים עַל דָּבָר אֶחָד שֶׁבַּתּוֹרָה נִתְפָּסִים בָּהּ. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּתְחַכֵּם עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, עָבַר עַל דָּבָר אֶחָד שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהִרְבָּה לוֹ נָשִׁים, וְגָרַם לְעַצְמוֹ שֶׁעָבְרָה מִמֶּנּוּ מַלְכוּתוֹ, וְשֶׁתִּתְחַלֵּק הַמַּלְכוּת מִבָּנָיו. מִי שֶׁעוֹבֵר עַל דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁבַּתּוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְיוֹסֵף שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ הַתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ, לֹא תִקּוֹם וְלֹא תִטּוֹר, וְאֶחָיו נָפְלוּ בְּיָדָיו, לָמָּה גִּלְגֵל עֲלֵיהֶם כָּל גִּלְגוּל הַזֶּה. וַהֲרֵי הוּא יָדַע הַתּוֹרָה שֶׁלִּמְדָהוּ אָבִיו, אֶלָּא חַס וְשָׁלוֹם, לַחֲשׁוֹב, שֶׁיּוֹסֵף גִּלְגֵּל עֲלֵיהֶם גִּלְגוּלִים לִנְקֹם מֵהֶם. אֶלָּא לֹא עָשָׂה כָּל זֶה, רַק לְהָבִיא בִּנְיָמִין אָחִיו אֵלָיו, שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ הָיְתָה אֵלָיו, וְהוּא לֹא עָזַב אֶת אֶחָיו לִנְפּוֹל. שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְּאוּ וְגוֹ'. עוֹד פָּתַח וְאָמַר, הַמִּקְרָא שֶׁלְּאַחַרָיו (משלי כ''ח) אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת, זֶהוּ אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֱמוּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּגוֹן רַבִּי יֵיסָא הַזָּקֵן, שֶׁאַף עַל פִּי, שֶׁהָיָה לוֹ סְעוּדַת אוֹתוֹ הַיּוֹם לֶאֱכוֹל, לֹא הָיָה עוֹרֵךְ הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁבִּקֵּשׁ עַל מְזוֹנוֹתָיו לִפְנֵי מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, וּבִקֵּשׁ עַל מְזוֹנוֹתָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָז הָיָה עוֹרֵךְ הַשֻּׁלְחָן. וְהָיָה אוֹמֵר תָּמִיד, לֹא נַעֲרֹךְ הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁיִּנָתְנוּ הַמְּזוֹנוֹת מִבֵּית הַמֶּלֶךְ.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' ע''ז פי''ב

א. דֶּרֶךְ כֹּהֲנֵי עַכּוּ''ם הָיָה לְהַשְׁחִית זְקָנָם לְפִיכָךְ אָסְרָה תּוֹרָה לְהַשְׁחִית הַזָּקָן. וְחָמֵשׁ פֵּיאוֹת יֶשׁ בּוֹ לֶחִי הָעֶלְיוֹן וְלֶחִי הַתַּחְתּוֹן מִימִין וְכֵן מִשְּׂמֹאל וְשִׁבּוֹלֶת הַזָּקָן וְלוֹקֶה עַל כָּל פֵּאָה וּפֶאָה וְאִם נְטָלָן כֻּלָּן כְּאַחַת לוֹקֶה חָמֵשׁ וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְגַלְּחֶנּוּ בְתַעַר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י''ט) וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ גִּילוּחַ שֶׁיֶּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה לְפִיכָךְ אִם גִּלַּח זְקָנוֹ בְּמִסְפָּרַיִם פָּטוּר. וְאֵין הַמִּתְגַּלֵּחַ לוֹקֶה עַד שֶׁיְּסַיֵּיעַ וְאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לְהַשְׁחִית זְקָנָהּ אִם יֶשׁ לָהּ שֵׂעָר בְּזָקָן וְאִם הִשְׁחִיתָה זְקַן הָאִישׁ פְּטוּרָה: ב. הַשָּׂפָה מֻתָּר לְגַלְּחוֹ בְּתַעַר וְהוּא הַשֵּׂעָר שֶׁעַל גַּב הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה וְכֵן הַשֵּׂעָר הַמְּדוּלְדָל מִן הַשָּׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר לֹא נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁחִיתוֹ אֶלּא יְגַלֵּחַ קְצָתוֹ עַד שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה: ג. הַעֲבָרַת הַשֵּׂעָר מִשְּׁאָר הַגּוּף כְּגוֹן בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהַמַּעֲבִירוֹ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ אֶלָּא נָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְתַקֵּן עַצְמוֹ תִּיקוּן נָשִׁים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּעֲבִירִין הַשֵּׁעָר הַנָּשִׁים וַאֲנָשִׁים אִם הֶעֱבִיר אֵין מַכִּין אוֹתוֹ. וּמֻתָּר לְהַעֲבִיר שֵׂעָר שֶׁל שְׁאָר אֵבָרִים בְּמִסְפָּרַיִים בְּכָל מָקוֹם:

מוסר
מספר חרדים דף ס''ה ע''א

כְּתִיב (תהלים ט''ז) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד יַעַן הֱיוֹת לְעוֹלָם חִיּוּת וְקִיּוּם מֵהַשְׁקָפַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁאִם רֶגַע אֶחָד יַפְסִיק יֹאבֵדוּ וְהָיוּ כְלֹא הָיוּ הֲיִתָּכֵן לִמְקַבֵּל הַחִיּוּת שֶׁיִּתְעַלֵּם מִלְּהַשְׁקִיף מִלִּדְרוֹשׁ אֶת ה' וְזֶהוּ (שם י''ד) ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל וְהַלְּבָנָה כְּשֶׁהִיא נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ תְּקַבֵּל הָאוֹר כֵּן רָאוּי לְאָדָם וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ט''ז) בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁרֶגַע לֹא יָסִיר עֵינֵי שִׂכְלוֹ מִלְּפָנָיו אָז יָאֵר לוֹ פָּנִים דִּכְתִיב (במדבר ו') יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ. אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ מָלֵא עוֹלָם הוּא הַמְּחַיֶּה אֶת כֻּלָּם כָּל רֶגַע וְרֶגַע וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה בּוֹשׁ מִפָּנָיו וּשְׁתוֹק בְּשַׁחוּת עֵינַיִם וְכוֹבֶד רֹאשׁ וְדַע כִּי בְּאַהֲבָךְ ה' הַנִּכְבָּד וְעַמּוֹ כַּאֲשֶׁר יֶאֱהַב אִישׁ אֶת בְּנוֹ תִּהְיֶה מֵרְכָּבָה לְחֶסֶד הַנִּקְרֵאת אַהֲבַת חֶסֶד נֶגֶד היו''ד. וּכְשֶׁתִּהְיֶה תָמִיד דָּן לְכַף זְכוּת תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לה''א נֶגֶד הַגְּבוּרָה שֶׁנַּרְתֵּק שֶׁלָּהּ הוּא הֵיכָל הַזְּכוּת וּכְשֶׁתְּדַבֵּר לָשׁוֹן טוֹב הֶפֶךָ לָשׁוֹן הָרָע וְתִהְיֶה עָנָיו כְּהִלֵּל הַזָּקֵן תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לְמִדַּת הת''ת דְּמִקְרֵי לָשׁוֹן הַטּוֹב וּכְתִיב (שם י''ב) וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָיו מְאֹד נֶגֶד הוי''ו וּכְשֶׁתִּהְיֶה בְכוֹבֶד רֹאשׁ יָרֵא וְזוֹחֵל תָּמִיד מֵאוֹר נוֹצֵץ מָלֵא עוֹלָם וּתְדַבֵּר תָּמִיד לַבְּרִיּוֹת בְּנַחַת וּפִיּוּס תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לְמִדַּת הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת יִרְאַת ה' ה''א אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּשֵּׁם וְנִקְרֵאת עֵת רָצוֹן דְּנָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן וַהֲרֵי זָכִיתָ לִידָבֵק בְּיוֹצְרָךְ בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹתָיו וְתִקָּרֵא קָדוֹשׁ לְקַיֵּים הַכָּתוּב (ויקרא י''ט) קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ: