איך מחשבים הצלחה, ומה הופך הצלחה ל"אמיתית"?

בפרקים הקודמים דיברנו על הגשמות של ההנאה האמיתית שהקב"ה נותן לנו. נמשיך בהגשמה הבאה.

ההצלחה היא מטרה נוספת שמחפשים אנשים שחיים בלי משמעות. רבים מנסים, בייאוש רב, לברוח מהאנונימיות, ולשם כך מקריבים כל דבר. יש אנשים שמבזבזים את כל חייהם כדי להיות מוכרים וידועים.

בחברה בת זמננו, ההצלחה היא המניע החזק ביותר. לעיתים תכופות אנו שומעים משפטים כגון "רק כך תגיע רחוק", "עוד ישמעו עליך...". משפטים אלו קשורים ישירות עם מושג ה"הצלחה" של מי שמשמיע אותם, וסבור כי מי שאינו מצליח לפי הפרמטרים שלו, הוא כישלון. גרוע מזה, הוא "כלומניק", כאילו אין ערך לחייו. אבל מה האנשים האלה מבינים במושג "הצלחה"?

באופן כללי, הצלחה נתפסת כסיפוק הצורך להרגיש חשוב וידוע בחברה וכמשהו שבאמצעותו האדם בטוח שקיומו לא היה לשווא. העולם בן זמננו מאמין שההצלחה תלויה אך ורק בדרך שבה האדם נתפס בעיני אחרים. מי שמוצלח צריך שאחרים יסתכלו עליו כחיוני ונערץ ויקנאו בו. למרבה הצער, זווית ראייה זו היא הרת אסון.

ראשית, בהתאם לתפיסה זו לא ייתכן שכולם יהיו מוצלחים, כי נפש האדם אינה מסוגלת להכיל את המעשים ואת החשיבות של כולם אלא של מעטים בעלי זכויות יתר. מכאן עולה אפוא, שרוב האנשים אינם חשובים!

תפיסה זו גורמת לחברה להיות מושתתת על תחרות. כדי להגיע לפסגה ולהיתפס בעל ערך צריך להתחרות עם אנשים אחרים, בידיעה שאין מקום לכולם: רק אחד משניים יכול להיות "מישהו" – אני או אתה.

עם חלוף השנים, כתוצאה מהמצב הזה, התחילו לזהות את האנשים רק באופן השוואתי – כטובים יותר או כטובים פחות מאחרים, ולא באופן אבסולוטי, הנובע מהמאפיינים האישיים שלהם.

לפי קו חשיבה זה, אינך ראוי לשבח אם קיבלת תשעים אחוז במבחן כשיתר התלמידים קיבלו מאה אחוז. רק אם יש גם תלמידים שציונם פחות משלך תהיה ראוי למחמאה כלשהי. רבות הן התוצאות השליליות של התחרות, בהן קנאה וחוסר הערכה עצמית – של אלה שנותרו מאחור, ושחצנות ואנוכיות – של אלה שהצליחו לבלוט. התחרות גורמת לנו לחשוב רק על עצמנו, ולעיתים זה עלול להוביל אותנו לרצות בכישלונם של האחרים.

הצלחה כזו אינה אמיתית, מפני שהיא מביאה בחשבון רק את האופן שאחרים רואים אותנו. אכן, התפיסה האנושית מוגבלת ושטחית מאוד, ואינה רואה את המהות שלנו, את מה שאנחנו באמת.

למעשה, תפיסת חיים זו היא תוצאה ישירה של היעדר הערכה עצמית, שבה מתנסים היום בחברה העולמית. האנשים אינם מצליחים לתפוס את ערכם הטבעי, זה שאלוקים יצר בהם, וממילא הם צריכים לחפש את האישור בעיניהם של אחרים. ברוב רובם של המקרים הם אינם מצליחים לקבל את האישור הזה, והערכתם העצמית נפגעת.

לעומת ההצלחה היחסית הזאת, יש הצלחה מסוג אחר – זו שמביאה בחשבון את מהותנו האמיתית, והיא הערך המוסף של מי שחי על פי התורה: הצלחה זו אינה מושגת על ידי קבלת תפקיד חשוב, ניצחון בריצה אולימפית, קורות חיים מעוררי קנאה או הופעה בשער השבועון המוביל במדינה. להפך, הדרך להגיע אליה היא בפעולות שגרתיות.

הנוסחה שלה פשוטה: כולנו בעלי ערך, רק צריכים לגלות ולפתח אותו. אם אנחנו בטוחים שהערך הזה מגיע לנו, אנחנו אנשים מוצלחים. ההצלחה הזאת אינה תלויה בכלל במה שאחרים חושבים עלינו!

ההצלחה האמיתית שונה מזו המזויפת בשני פרמטרים מרכזיים: ראשית, אפשר למצוא אותה במעשים פשוטים ויום-יומיים. כך, ברגע אחד אפשר להיות אדם מצליח, וברגע אחר – לא. אם התעוררת הבוקר כשעל פניך חיוך, הכנת ארוחת בוקר להוריך או לבן זוגך, התפללת לאלוקים, חייכת לאדם נזקק בבית הכנסת או ברחוב ונתת לו כסף, למדת תורה, קיימת כמה מצוות וגם הצלחת לעזור לאנשים שסביבך, היית היום אדם מוצלח. המעשים המיוחדים האלה הם המראים את הערך האמיתי של האדם, ולא העובדה שמזהים אותך ברחוב או שבנית בניינים גדולים.

הפרמטר השני המבדיל בין הצלחה אמיתית להצלחה מדומה הוא העובדה שהצלחה אמיתית אינה תלויה בתוצאה הסופית של השקעתנו אלא בכוונה ובמאמץ שלנו. זוהי תפיסה צודקת מאוד, מכיוון שהיא מתגמלת את האדם שהתאמץ, ולאו דווקא את זה שמסיבה כלשהי קיבל את הזכות של אדם אחר.

אי לכך, אני מציע שתשאל את עצמך: באיזה מעשה בונה אני עוסק כרגע? אני יודע שאלוקים מסתכל עלי כל הזמן. האם הוא מרוצה ממעשיי? זו שאלה שחייבת להתעורר בכל שנייה. אם התשובה עליה חיובית – משמע שכרגע אתה אדם מוצלח!

עכשיו, התבונן היטב בעצמך. נתח את התנהגותך בחיי היום-יום: מה אתה חושב, ועד כמה אתה חשוב לאנשים הסובבים אותך? חשוב על ההשלכה השלילית שהיעדרותך עלולה לגרום. עכשיו, שים לב שאתה האדם היחידי שיש לו מכלול המאפיינים האלה בדיוק – ודי בזה לראות בך אדם חיוני ומצליח ביותר.

העובדה שמישהו אינו מפורסם ומוכר אינה ממעטת מערכו. הערך האמיתי שלו נובע מהמאפיינים הייחודיים שלו. האם כבר חשבת על העובדה, שאין אדם אחד הדומה לך? שהייעוד שלך ייחודי ובלעדיך העולם לא היה כפי שהוא? אם אלוקים ברא אותך, הרי זה מפני שאתה נחוץ לעולם ומפני שאלוקים אוהב אותך. בכל רגע בחייך עליך לדעת ולזכור שאלוקים אוהב ומעריך אותך מאוד.

לכן, כולם יכולים להיות מוצלחים. מי שקובע את מידת חשיבותו של כל אחד הוא אלוקים. רק הוא מסוגל לראות את החשיבות של כל אחד מאיתנו.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן