חוק לישראל - פרשת ויגש, יום שני

תורה

(כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי: וַהֲוָה כַּד סְלֵיקְנָא לְעַבְדָּךְ אַבָּא וְחַוֵּינָא לֵהּ יָת פִּתְגָּמֵי רִבּוֹנִי:
(כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל: וַאֲמַר אָבוּנָא תּוּבוּ זְבוּנוּ לָנָא זְעֵיר עִיבוּרָא:
(כו) וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ: וַאֲמַרְנָא לָא נִכּוּל לְמֵיחָת אִם אִית אָחוּנָא זְעֵירָא עִמָּנָא וְנֵחוֹת אֲרֵי לָא נִכּוּל לְמֶחֱזֵי אַפֵּי גַּבְרָא וְאָחוּנָא זְעֵירָא לֵיתוֹהִי עִמָּנָא:
(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי: וַאֲמַר עַבְדָּךְ אַבָּא לָנָא אַתּוּן יְדַעְתּוּן אֲרֵי תְרֵין יְלִידַת לִי אִתְּתִי:

נביאים יחזקאל פרק לז

(כא) וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם: וְאִתְנַבֵּי לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא מְקָרֵיב יַת בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל מִבֵּינֵי עַמְמַיָּא דְּאִתְגְּלִיאוּ לְתַמָּן וְאֱכְנוֹשׁ יַתְהוֹן מִסְּחוֹר סְחוֹר וְאָעֵיל יַתְהוֹן לְאַרְעֲהוֹן:
(כב) וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא (יהיה) יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד: וְאֶעֱבֵּיד יַתְהוֹן לְעַמָּא חָד בְּאַרְעָא בְּטוּר קוּדְשָׁא דְּיִשְּׂרָאֵל וּמַלְכָּא חָד יְהֵי לְכֻלְּהוֹן לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא וְלָא יְהוֹן עוֹד לִתְרֵין עַמְמִין וְלָא יִתְפַּלְגּוּן עוֹד לְתַרְתֵּין מַלְכְּוָון עוֹד:
(כג) וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים: וְלָא יִסְתַּאֲבוּן עוֹד בְּטַעֲוַתְהוֹן וּבְשִׁקּוּצֵיהוֹן וּבְכֹל מֵרְדֵּיהוֹן וְאֶפְרוֹק יַתְהוֹן מִכֹּל מוֹתְבָנֵיהוֹן דְּחָבוּ קֳדָמַי בְּהוֹן וְאֶדַכֵּי יַתְהוֹן וִיהוֹן קֳדָמַי לְעַם וַאֲנָא אֶהְוֵי לְהוֹן לֵאלָהָא:
(כד) וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם: וְעַבְדִּי דָוִד מַלְכָּא עֲלֵיהוֹן וּפַרְנֵס חָד יְהֵי לְכֻלְּהוֹן וּכְדִינַי יְהָכוּן וּקְיָמַי יִטְּרוּן וְיַעְבְדוּן יַתְהוֹן :

כתובים משלי פרק י

(יא) מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: מַבּוּעָא דְחַיֵּי פּוּמָא דְצַדִיקֵי וּפוּמְהוֹן דְּרַשִּׁיעֵי נְכַסָא חֲטוֹפָא:
(יב) שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה: סְנִיאֲתָא תְגָרֵג תִּגְרֵי וְעַל כֻּלְהוֹן סוּרְחָנֵי מְכַסָּא רַחֲמוּתָא:
(יג) בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב: בְּשִּׂפְוָתֵי דְסוּכְלְתָנָא תִשְׁכַּח חָכְמְתָא וְשִׁבְטָא לְפַגְרָא דַחֲסַר רַעְיָנָא:
(יד) חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה: חַכִּימֵי נִטְשׁוּן יְדִיעֲתָא וּפוּמֵיהּ דְּשַׁטְיָא שֵׁצְיָא קָרִיב:

משנה שבת פרק יא

א. הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, חַיָּב. מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:

ברטנורה  (א) הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים. רשות היחיד הוא מקום שהוקף ארבע מחיצות גבוהות עשרה טפחים וביניהן ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יותר על כן אפילו יש בו כמה מילין אם הוקף לדירה כגון מדינה שמוקפת חומה ודלתותיה נעולות בלילה, ומבואות שיש להן שלשה כתלים ולחי ברוח רביעית, וכן תל גבוה עשרה ורחב ארבעה, או חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה, ואפילו כלים כגון ספינה ומגדל של עץ וכיוצא בהם אם יש בהם ארבעה על ארבעה בגובה עשרה כל אלו רשות היחיד הן. ואויר רשות היחיד כרשות היחיד עד לרקיע. ועובי הכתלים של רשות היחיד נדון כרשות היחיד. ורשות הרבים הוא כגון השווקים הרחובות המדברות והדרכים המפולשים להם, והוא שיהיה רוחב הדרך שש עשרה אמה ולא יהיה עליו תקרה, ואיכא למאן דאמר שצריך נמי שיהיו בוקעים בהם ששים רבוא בכל יום כדגלי מדבר. ואויר רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא עד עשרה טפחים, ולמעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור הוא. ומקום שאין בו ארבעה על ארבעה וגבוה משלשה טפחים ולמעלה הוא מקום פטור, אפילו קוצים וברקנין וגללין ברשות הרבים גבוהים משלשה ולמעלה ואין בהם ארבעה על ארבעה הרי הן מקום פטור. וכן מקום המוקף מחיצות ואין בו ארבעה על ארבעה, או חריץ שאין בו ארבעה ועמקו משלשה ועד התהום, הרי זה מקום פטור. ומקום שהוקף ארבע מחיצות גבהן משלשה ועד עשרה ויש בו ארבעה על ארבעה או יותר, או תל יש בו ארבעה על ארבעה או יותר גבוה משלשה ועד עשרה, או חריץ שיש בו ארבעה על ארבעה עמוק משלשה ועד עשרה, ומבוי סתום משלש רוחותיו שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית, והים והבקעה, כל אלו כרמלית הן. ופירוש כרמלית, כארמלית, כלומר כמו אלמנה שאינה בתולה ולא נשואה לבעל, כך רשות זו אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. ואויר כרמלית ככרמלית עד עשרה, ומעשרה ולמעלה בכרמלית הוי מקום פטור. והמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או המכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב חטאת. מרשות הרבים לכרמלית, או מרשות היחיד לכרמלית, ומכרמלית לשתיהן, פטור אבל אסור. מרשות היחיד או מרשות הרבים למקום פטור, או ממקום פטור לשניהן, מותר לכתחלה. ואינו צריך לומר מכרמלית למקום פטור או ממקום פטור לכרמלית שהוא מותר. והמעביר מתחילת ארבע אמות לסוף ארבע אמות ברשות הרבים חייב חטאת, בכרמלית פטור אבל אסור, ברשות היחיד ובמקום פטור מותר לכתחילה לטלטל ולהעביר בכל הרשות כולו ואפילו הוא כמה מילין: רבי עקיבא מחייב. דסבירא ליה מכי עבר החפץ באויר רשות הרבים בתוך עשרה הרי הוא כאילו נח. ורבנן סברי קלוטה בתוך עשרה באויר רשות הרבים לאו כמי שהונחה דמיא. אבל למעלה מעשרה שהוא מקום פטור כולי עלמא לא פליגי דפטור. והלכה כחכמים:

ב. כֵּיצַד. שְׁתֵּי גְזֵזֶטְרָאוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ, פָּטוּר. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בִּדְיוּטָא אַחַת, הַמּוֹשִׁיט חַיָּב, וְהַזּוֹרֵק פָּטוּר, שֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם, שְׁתֵּי עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מוֹשִׁיטִין הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ, אֲבָל לֹא זוֹרְקִין. חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶלַע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְרָחְבָּן אַרְבָּעָה, הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן, חַיָּב, פָּחוֹת מִכֵּן, פָּטוּר:

ברטנורה  (ב) כיצד. רבנן קאמרי ליה: שתי גזוזטראות. והן נסרים יוצאים מכותל העליה ולחוץ על רשות הרבים, והגזוזטראות עצמן הן רשות היחיד. וכשהן זו כנגד זו בשני צדי רשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור, שלא מצינו זריקה והושטה במלאכת המשכן מרשות היחיד לרשות היחיד ורוחב רשות הרבים מפסיק ביניהן: היו שתיהן בדיוטא אחת. כלומר בעליה אחת באורך רשות הרבים ויש הפסק רשות הרבים ביניהן: הזורק פטור. הואיל ולמעלה מעשרה הוא, ולא מצינו זריקה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים במשכן: והמושיט חייב. ואף על פי שמושיט למעלה מעשרה, שמצינו הושטה כיוצא בה במשכן מרשות היחיד לרשות היחיד ואורך רשות הרבים מפסיק ביניהן: שכן היתה עבודת הלוים. מושיטים מזה לזה למעלה מעשרה ואורך רשות הרבים באמצע. כיצדִ [שתי] עגלות זו אחר זו ברשות הרבים ופורקי המשכן היו מושיטין לאותם שעל העגלות שאצלן הן סמוכות וקרובות, והן מושיטין לאלו שלפניהם, וכל אחת מהעגלות רשות היחיד הן: אבל לא זורקים. שאין הקרשים נזרקין מפני כָבדן: חולית הבור. עפר שמוציאין מחפירת הבור רגילין ליתן סביבות פי הבור כמין חומה להקיף, ואשמעינן דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה. ותנא בור לעמקו ותנא סלע לגבהו: הנוטל מהן. ומניח ברשות הרבים או הנוטל מרשות הרבים ונותן על גבן חייב:

ג. הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכֹּתֶל, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר, לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ. הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב. זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר, חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב:

ברטנורה  (ג) הזורק ארבע אמות בכותל. מתחלת ארבע לסוף ארבע ונח בכותל הסמוך לרשות הרבים למעלה מעשרה טפחים, כגון שהיתה דבילה שמנה ונדבקה בכותל למעלה מעשרה באויר רשות הרבים, פטור, דכל למעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור הוא: למטה מעשרה כזורק בארץ. מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים וחייב, אף על פי שאין ממקום עקירת החפץ לכותל אלא ארבע אמות מצומצמות, לא אמרינן דעובי הדבילה ממעט בארבע אמות ואין כאן מתחילת ארבע לסוף ארבע, דכיון שאינו מבטל את הדבילה בכותל אין עביה ממעט כלום: ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור. שהרי לא נתכוין לזריקה של חיוב: ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב. והוא דנח משהו חוץ לארבע אמות קודם שנתגלגל לפנים:

ד. הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר. אִם הָיָה רְקַק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב. וְכַמָּה הוּא רְקַק מַיִם. פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. רְקַק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב:

ברטנורה  (ד) הזורק בים. מתחלת ארבע לסוף ארבע: פטור. דכרמלית הוא: רקק מים. שאינם גבוהים מן הארץ ויש בהם רפש וטיט נקראים רקק: ורשות הרבים מהלכת בו. שרבים מהלכים בו: וכמה הוא רקק. כמה הוא עמקו דנימא אכתי רשות הרבים הוא ולא נעשה כרמלית: רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו. האי דכפליה תנא למלתיה, לאשמועינן דאפילו רקק רחב ארבעה הואיל והוא פחות מעשרה נדון כרשות הרבים. וכפל נמי ורשות הרבים מהלכת בו, לאשמועינן דאף על גב דאין מהלכים בו רבים אלא על ידי הדחק, הלוך על ידי הדחק שמיה הלוך:

ה. הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם, וּמִן הַיָּם לַסְפִינָה וּמִן הַסְפִינָה לַיָּם, וּמִן הַסְפִינָה לַחֲבֶרְתָּהּ, פָּטוּר. סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָזוֹ, מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ. אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּקָּפוֹת, אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ:

ברטנורה  (ה) מן הים ליבשה. מכרמלית לרשות הרבים: מן הים לספינה. מכרמלית לרשות היחיד: מטלטלין מזו לזו. אם הן של שני בני אדם מטלטלים על ידי עירוב דהוו להו כשתי חצרות: מוקפות. סמוכות זו לזו, כמו אין מקיפין בבועי (חולין מו:): אין מטלטלין מזו לזו. דכי מפרשי מהדדי כרמלית מפסקת ביניהן ובטל העירוב:

ו. הַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁיָּצְתָה מִיָּדוֹ, קְלָטָהּ אַחֵר, קְלָטָהּ כֶּלֶב, אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה, פָּטוּר. זָרַק לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה, בֵּין בָּאָדָם בֵּין בַּבְּהֵמָה, וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית חַבּוּרָה, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה. תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן, תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה, פְּטוּרִין, עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה:

ברטנורה  (ו) הזורק. בשבת בשוגג, ונזכר שהוא שבת לאחר שיצאת האבן מתחת ידו קודם שתנוח, אפילו לא קלטה אחר אלא שנחה כדרכה פטור, דהכי תנן לקמן עד שתהא תחלתן וסופן בשגגה, והאי תחלתו בשגגה וסופו מזיד הואיל ונזכר שהוא שבת קודם שתנוח. ומתניתין הכי מפרשא, הזורק ונזכר לאחר שיצאה מתחת ידו, אי נמי לא נזכר אלא שקלטה אחר וכו' פטור, דהוה ליה שנים שעשאוה פטורים. הא נחה, חייב חטאת. במה דברים אמורים, כשחזר ושכח; אבל לא חזר ושכח פטור שכל חייבי וכו': זה הכלל. לאתויי נמי מעביר חפץ ממקום למקום שאם עקר בשגגה ונזכר שהוא שבת קודם שיניח פטור:

גמרא שבת דף קי''ג ע''ב

אָמַר רִבִּי אַחָא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מְנַיִן לְשִׁנּוּי בְּגָדִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו') וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְתָנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לִמְּדָךְ תּוֹרָה דֶרֶךְ אֶרֶץ בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶם קְדֵרָה לְרַבּוֹ אַל יִמְזוֹג בָּהֶם כּוֹס לְרַבּוֹ. אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן גְּנַאי הוּא לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁיֵּצֵא בְּמַנְעָלִין הַמְטֻלָּאִין לַשּׁוּק. וְהָא רִבִּי אַחָא בַר חֲנִינָא נָפִיק. אָמַר רִבִּי אַחָא בּרֵיהּ דְרַב נַחְמָן בִּטְלָאי עַל גַּבֵּי טְלָאי. וְאָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבַב עַל בִּגְדּוֹ חַיָּיב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח') כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת אַל תִּקְרֵי מְשַׂנְאַי אֶלָּא מַשְׂנִיאַי. רְבִינָא אָמַר רְבַד אִתְמָר וְלָא פְלִיגֵי הָא בִּגְלִימָא הָא בִלְבוּשָׁא. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמְּמַנִּין אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִבּוּר זֶה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דְבַר הֲלָכָה בְּכָל מָקוֹם וְאוֹמֵר וַאֲפִילוּ בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵיזֶהוּ תַלְמִיד חָכָם שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּים לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ זֶה שֶׁמַּנִּיחַ חֲפָצָיו וְעוֹסֵק בְּחֶפְצֵי שָׁמַיִם. וְהַנֵּי מִילֵי לְמִטְרַח בְּרִפְתֵּיהּ. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ הֲלָכָה בְּכָל מָקוֹם וְאוֹמְרָהּ לְמָאי נַפְקָא מִינָהּ לִמַנּוּיֵיהּ פַּרְנָס עַל הַצִיבּוּר אִי בְּחָדָא מַסֶּכְתָּא בְּאַתְרֵיהּ וְאִי בְּכֻלֵּיהּ תַנּוּיָא בְּרֵישׁ מְתִיבְתָּא:

רש''י  מנין לשנוי בגדים. שהוא דרך כבוד לפני המקום: ולבש בגדים אחרים. והוציא את הדשן הזקיקו הכתוב ללבוש בגדים פחותים בשעת הוצאת הדשן שאינה עבודה חשובה כדי שלא ימאסו בגדיו החשובים שעובד בהן עבודת אכילה ושתיה כגון קיטור וניסוך: ותנא דבי רבי ישמעאל. בדרשא דהאי קרא: בגדים שבישל בהם קדרה לרבו. דומיא דהוצאת הדשן: אל ימזוג בהן כוס לרבו. לפיכך הוזקק ללבוש בגדים פחותים: רבב. שומן וחלב: חייב מיתה. שצריך להיות חשוב והגון לכבוד תורתו: משניאי. שממאסין עצמן בעיני הבריות והבריות אומרים אוי להם לומדי התורה שהם מאוסים ומגונים נמצא זה משניא את התורה: רבד אתמר. שכבת זרע ל' מרבדים רבדתי ערשי רפדתיו וקשטתיו בבשמים מינים המכניסים תאוה ותזקק לי: בגלימא. שהוא עליון אפילו רבב: בלבושא. שהוא תחתון רבד אין רבב לא: בכל מקום. בכל הש''ס אפי' במסכת כלה דלא רגילי בה אינשי וזה נתן לבו וגרסה. מסכת כלה ברייתא היא כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה: תלמיד חכם. שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו. כדאמר בפרק ז' דיומא וכו': למטרח ברפתיה. דבר שאינו יכול לטרוח בו וחייו תלויין בו: ואי בחדא. אם יודע להשיב במסכת שהוא עוסק בה ממנין אותו פרנס באתריה: ואם בכוליה תנויא. דקאי בהא מסכת ומהדר במס' אחריתי:

זוהר ויגש דף ר''ז ע''ב

פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר (שם פ''ח) יְיָ אֱלֹקֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדְּךָ תָּא חֲזֵי דָּוִד מַלְכָּא הַוָּה קָם בְּפַלְגוּת לֵילְיָא וְאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא בְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן לְחֶדְוָה דְּמַלְכָּא וּמַטְרוּנִיתָא וְדָא הַוָּה חֶדְוָה דִּמְהֵימָנוּתָא בְּאַרְעָא בְּגִין דְּהַאי אִיהוּ שִׁבְחָא דִּמְהֵימָנוּתָא דְּאִתְחֲזֵי בְּאַרְעָא דְּהָא לְעֵילָא פָּתְחֵי בְּחֶדְוָה שִׁירָתָא כַּמָּה מַלְאָכין עִלָּאִין בְּכַמָּה זִינִין דְּקָא מְשַׁבְּחָן בְּלֵילְיָא בְּכָל סִטְרִין כְּהַאי גַּוְנָא לְתַתָּא בְּאַרְעָא מַאן דִּמְשַׁבַּח לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא בְּלֵילְיָא רָעֵי בֵּיהּ (בָּעֵי) קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל אִנּוּן מַלְאָכִין קַדִּישִׁין דְּקָא מְשַׁבְּחָן לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻּלְּהוּ צַיְּתִין לְהַהוּא דְּקָא מְשַׁבַּח לֵיהּ בְּלֵילְיָא בְּאַרְעָא דְּהַאי תּוּשְׁבַּחְתָּא אִיהוּ בִּשְׁלִימוּ לְסַלָּקָא יְקָרֵי דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתַּתָּא וּלְזַמְּרָא בְּחֶדְוָה דְּיִחוּדָא, תָּא חֲזֵי דָּוִד מַלְכָּא כָּתַב יְיָ אֱלוֹקֵי יְשׁוּעָתִי וְגוֹ' יְיָ אֱלֹקֵי יְשׁוּעָתִי אֵימָתַי אִיהוּ יְשׁוּעָתִי בְּהַהוּא יוֹמָא דְּאַקְדָּמִית תּוּשְׁבַּחְתָּא בְּלֵילְיָא לְגַבָּךְ כְּדֵין אִיהוּ יְשׁוּעָתִי בִּימָמָא, וְתָא חֲזֵי דְּהָא בְּלֵילְיָא מַאן דִּמְשַׁבַּח לְמָארֵיהּ בְּתוּשְׁבַּחְתָּא דְּאוֹרַיְתָא כְּדֵין אִתַּקַּף בְּתַקִּיפוּ בִּימָמָא בְּסִטְרָא דִּימִינָא דְּהָא חוּטָא חַד נַפְקָא מִסִטְרָא דִּימִינָא וּכְדֵין אִתְמַשַּׁךְ עֲלֵיהּ וְאִתְתַּקַּף בֵּיהּ וְעַל דָּא אָמַר יְיָ אֱלֹקֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם צָעַקְתִּי וְגוֹ' וּבְגִין כָּךְ אָמַר (שם קט''ו) לֹא הַמֵּתִים יְהַלְּלוּ יָהּ, לֹא הַמֵּתִים בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ לְשַׁבְּחָא חַי לְחַי, וּמֵת לְחַי לָאו הָכִי דִּכְתִיב לֹא הַמֵּתִים יְהַלְּלוּ יָהּ וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ דְּהָא אַנָּן חַיִּין וְלֵית לָן חוּלָקָא בְּסִטְרָא דְּמוֹתָא כְּלָל, חִזְקִיָּהוּ אָמַר (ישעיה ל''ח) חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי בְּגִין דְּחַי אִתְקְּרָב לְחַי, דָּוִד מַלְכָּא אִיהוּ חַי וְקוּרְבָא דִּילֵיהּ לְחַי הָעוֹלָמִים, וּמַאן דְּאִתְקָרִיב לְגַבֵּיהּ אִיהוּ חַי דִּכְתִיב (דברים ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם וּכְתִיב (שמואל ב כ''ג) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי רַב פָּעֳלִים מְקַבְּצִאֵל:

תרגום הזוהר
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (תהלים פ''ח) ה' אֱלֹקֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְעָסַק בַּתּוֹרָה בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְשִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה. וְזֶה הוּא שִׂמְחַת הָאֱמוּנָה בָּאָרֶץ, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה הוּא שִׁבְחָהּ שֶׁל הָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, הַנִּרְאֵית בָּאָרֶץ. כִּי לְמַעְלָה פּוֹתְחִים בְּשִׂמְחָה, שִׁירָה, כַּמָּה מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים בְּכַמָּה אוֹפַנִּים, שֶׁהֵם מְשַׁבְּחִים בַּלַּיְלָה בְּכָל הַצְדָדִים, כְּעֵין זֶה לְמַטָּה בָּאָרֶץ, מִי שֶׁמְּשַׁבֵּחַ בָּאָרֶץ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּלַּיְלָה, חָפֵץ בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָל הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים הַמְּשַׁבְּחִים אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֻּלָּם מַקְשִׁיבִים לְאוֹתוֹ הַמְּשַׁבֵּחַ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּלַּיְלָה בָּאָרֶץ. כִּי שִׁירָה זוֹ הִיא בִּשְׁלֵמוּת, לְהַגְדִּיל כָּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְּמַטָּה, וּלְזַמֵּר בְּשִׂמְחַת הַיִּחוּד. בֹּא וּרְאֵה דָוִד הַמֶּלֶךְ כָּתַב, ה' אֱלֹקֵי יְשׁוּעָתִי, הוּא יְשׁוּעָתִי בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁהִקְדַּמְתִּי שִׁירָה בַּלַּיְלָה אֵלֶיךְ, כִּי אָז הוּא יְשׁוּעָתִי בַּיּוֹם. וּבֹא וּרְאֵה, כִּי בַּלַּיְלָה מִי שֶׁמְּשַׁבֵּחַ לְרִבּוֹנוֹ בְּרִנָּה שֶׁל תּוֹרָה, מִתְחַזֵּק אָז בַּגְּבוּרָה בַּיּוֹם בְּצַד יָמִין, כִּי חוּט אֶחָד שֶׁל חֶסֶד, יוֹצֵא מִצַד יָמִין, וְאָז הוּא נִמְשָׁךְ עָלָיו, וּמִתְחַזֵּק בּוֹ. וְעַל כֵּן אָמַר דָוִד, ה' אֱלֹקֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם צָעַקְתִּי וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר, (תהלים קט''ו) לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ. לֹא הַמֵּתִים, הוּא מִשּׁוּם שֶׁחַי לְחַי צָרִיךְ לְשַׁבֵּחַ. וּמֵת לְחַי אֵינוֹ כֵּן, שֶׁכָּתוּב, לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, כִּי אֲנַחְנוּ חַיִּים, וְאֵין לָנוּ חֵלֶק בְּצַד הַמָּוֶת כְּלוּם. חִזְקִיָּה אָמַר, (ישעיה ל''ח) חַי חַי הוּא יוֹדוּךְ כָּמוֹנִי, מִשּׁוּם שֶׁחַי נִקְרָב לְחָי. וְכֵן דָוִד הַמֶּלֶךְ הוּא חַי, וְנִקְרָב לְחַי הָעוֹלָמִים, וּמִי שֶׁנִּקְרָב אֵלָיו, לְחַי הָעוֹלָמִים, הוּא חַי, שֶׁכָּתוּב, (דברים ד') וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. וְכָתוּב, (שמואל ב' כ''ג) וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חָי רַב פָּעֳלִים מְקַבְּצִאֵל.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תשובה פרק א'

א. שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לְפִי שֶׁהוּא כַפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְוַדֶּה עָלָיו עַל לָשׁוֹן כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ב. שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל כָּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת בֵּין שֶׁעָבַר בְּזָדוֹן בֵּין שֶׁעָבַר בִּשְׁגָגָה בֵּין שֶׁהוֹדַע לוֹ בֵּין שֶׁלֹּא הוֹדַע לוֹ הַכֹּל מִתְכַּפֵּר בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְהוּא שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה תְשׁוּבָה אֵין הַשָּׂעִיר מְכַפֵּר לוֹ אֶלָּא עַל הַקַּלּוֹת. וּמַה הֵן הַקַּלּוֹת וּמַה הֵן הַחֲמוּרוֹת. הַחֲמוּרוֹת הֵן שֶׁחַיָּיבִין עֲלֵיהֶם מִיתַת בֵּית דִּין אוֹ כָרֵת ושְׁבוּעַת שָׁוְא וְשֶׁקֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם כָּרֵת הֲרֵי הֵן מִן הַחֲמוּרוֹת. וּשְׁאָר מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהֶם כָּרֵת הֵם הַקַּלּוֹת: ג. בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים וְאֵין לָנוּ מִזְבֵּחַ כַּפָּרָה אֵין שָׁם אֶלָּא תְשׁוּבָה. הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל כָּל הָעֲבֵירוֹת אֲפִילוּ רָשָׁע כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְשׁוּבָה בָּאַחֲרוֹנָה אֵין מַזְכִּירִין לוֹ שׁוּם דָּבָר מֵרִשְׁעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל''ג) וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ עֲצוּמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לַשָּׁבִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט''ז) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:

מוסר
מספר חרדים דף ס''ט ע''ב

בֶּן אָדָם הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי ה' מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה הֲטוֹב בְּעֵינֶיךָ כְּשֶׁתִּקְרָאֵהוּ בְּצָרָתְךָ שֶׁיִּפְנֶה לִבּוֹ מִמָּךְ כַּבְיָכוֹל גַּם אַתָּה כְּשֶׁתִּתְפַּלֵּל תְּפַנֶּה לִבָּךְ מֶעִסְקֶיךָ וְהַיְינוּ קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶאֱמֶת עַל דֶּרֶךְ (שופטים י''א) וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם אוֹקִיר לְאַסְיָא עַד לֹא תִּצְטְרִיךְ לֵיהּ. בֶּן אָדָם בְּרַח מֵהָעוֹלָם כִּי יָדַעְתָּ כִּי פִּתְאוֹם אָדָם יִשָּׁבֵר וְאִשָּׁה לֹא תִשְׁמוֹר אַהֲבַת אַלּוּף נְעוּרִים לָכֵן רְאֵה הָעוֹלָם הַקַּיָּים וְהָבֵן לוֹ בֶּן אָדָם כַּמָּה בְנֵי אָדָם רוֹדְפֵי כָבוֹד גַּם אַתָּה תִּרְדּוֹף כָּבוֹד כִּי מָחָר יוֹשִׁיבוּךָ בֵּין קְטַנֵי אֶרֶץ זֶה תָּשִׁיב לְיִצְרָךְ בְּרוֹדְפוֹ הַכָּבוֹד וְכֵן בְרוֹדְפוֹ הָעוֹשֶׂר תֹּאמַר לוֹ כִּי הַצְדָקָה הַלְוָאָה בְּרִבִּית לַבּוֹרֵא כִּי הוּא נָתַן רְשׁוּת שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט) מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וְגוֹ' וּלְפִי הָאֶמֶת הַכֹּל לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרָךְ יִתְבָּרַךְ. הֵעִירוּנִי (שם כז) מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ כְּלוֹמַר לְפִי כַוָּונָתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ דְהַיְינוּ מַהֲלָלוֹ שֶׁאִם בָּאִים לוֹ מַחֲשָׁבוֹת מֵהָעוֹלָם נִרְאֶה כִּי הוּא כֶסֶף מָלֵא סִיגִים לֹא יִטְהַר לְבָבוֹ וְרָחוֹק הוּא לָכֵן יִשְׁתַּדֵּל בְּאוֹמֶץ לְהִתְרַחֵק מֵהַקְלִיפּוֹת וּלְהִטָּהֵר וּלְהִדָּבֵק בְּיוֹצְרוֹ יִתְבָּרַךְ: