חוק לישראל - פרשת ויגש, יום רביעי

תורה

(לג) וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו: וּכְעַן יֵתֶב כְּעַן עַבְדָּךְ תְּחוֹת עוּלֵימָא עַבְדָּא לְרִבּוֹנִי וְעוּלֵימָא יִסַּק עִם אֲחוֹהִי:
(לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי: אֲרֵי אֶכְדֵּין אֶסַּק לְוַת אַבָּא וְעוּלֵימָא לֵיתוֹהִי עִמִּי דִּלְמָא אֶחֱזֵי בְּבִישׁוּ דִּי יִשְׁכַּח יָת אַבָּא:
מה (א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: וְלָא יְכִיל יוֹסֵף לְאִתְחַסָּנָא לְכֹל דְּקָיְמִין עִלָּוֹהִי וּקְרָא אַפִּיקוּ כָל אֱנַשׁ מֵעִלָּוָי וְלָא קָם אֱנַשׁ עִמֵּהּ כַּד אִתְיְדַע יוֹסֵף לְוַת אֲחוֹהִי:
(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: וִיהַב יָת קָלֵהּ בִּבְכִיתָא וּשְׁמָעוּ מִצְרַיִם וּשְׁמַע אֱנַשׁ בֵּית פַּרְעֹה:
(ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: וַאֲמַר יוֹסֵף לַאֲחוֹהִי אֲנָא יוֹסֵף הַעַד כְּעַן אַבָּא קַיָּם וְלָא יָכִילוּ אֲחוֹהִי לַאֲתָבָא יָתֵהּ פִּתְגָּם ארֵי אִתְבְּהִילוּ מִן קֳדָמוֹהִי:
(ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: וַאֲמַר יוֹסֵף לַאֲחוֹהִי קְרִיבוּ כְעַן לְוָתִי וּקְרִיבוּ וַאֲמַר אֲנָא יוֹסֵף אֲחוּכוֹן דִּי זַבִּנְתּוּן יָתִי לְמִצְרָיִם:

נביאים יחזקאל פרק לח

(ב) בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו: בַּר אָדָם קַבֵּיל נְבוּאָה עַל גּוֹג אַרְעָא מָגוֹג רַב רֵישׁ מֶשֶׁךְ וְתוּבָל וְאִתְנַבֵּי עֲלוֹהִי:
(ג) וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל: וְתֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא שָׁלַח רוּגְזִי עֲלָךְ גּוֹג רַב רֵישׁ מֶשֶׁךְ וְתוּבָל:
(ד) וְשׁוֹבַבְתִּיךָ וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת כָּל חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם: וַאֲשַׁדְלִינָךְ וְאֶתֵּן שֵׁירִין עַל לִיסָתָךְ וְאַפֵּיק יָתָךְ וְיַת כָּל מַשִׁרְיָתָךְ סּוּסְוָן וּפָרָשִׁין לְבוּשֵׁי גְּמִיר כּוּלְהוֹן מַשִּׁרְיָן סַגִּיאִין דִּי מְזַיְנִין בַּעֲגִילִין וּתְרֵיסִין אֲחֲדֵי סַיְפִין כּוּלְהוֹן:
(ה) פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע: פַּרְסָאֵי כּוּשָׁאֵי וּפוּטָאֵי עִמְּהוֹן כּוּלְהוֹן מְזַיְנִין בַּעֲגִילִין וְקוּלְסִין:
(ו) גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ בֵּית תּוֹגַרְמָה יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ: גּוֹמֶר וְכָל מַשְׁרִיָּיתָהָא מְדִינַת גַּרְמַמְיָא סִפֵּי צִפּוּנָא וְיַת כָּל מַשִּׁרְיָתְהוֹן עַמְמִין סַגִּיאִין דִּי עִמָּךְ:
(ז) הִכֹּן וְהָכֵן לְךָ אַתָּה וְכָל קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְמִשְׁמָר: אִזְדַּרַז וְאַתְקֵין לָךְ אַתְּ וְכָל מַשִׁרְיָתָךְ דְּאִתְכְּנִישׁוּ עֲלָךְ וּתְהֵא לְהוֹן לְמַטָּרָא:

כתובים משלי פרק י

(כ) כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט: סָאמָא גַבְיָא לִשְׁנֵיהּ דְּצַדִיקָא וְלִבָּא דְרַשִּׁיעֵי מַחֲתָא:
(כא) שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ: שִּׂפְוָתָא דְצַדִיקֵי רָעְיָן סַגִיאִי וְשַׁטְיֵי בַּחֲסִירוּת רַעְיָנָא יְמוּתוּן:
(כב) בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ: בִּרְכְּתָא דֶאֱלָהָא הִיא מְעַתְּרָא וְלָא נוֹסֵף כֵּיבָא עִמָהּ :
(כג) כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה: כַּד גָּחַךְ סַכְלָא עָבַד עֲבִידְתָא וְחָכְמְתָא לְגַבְרָא דְמִתְבַּיֵן:
(כד) מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן: חֲרִיצוּתָא דְרַשִּׁיעָא הִיא אָתְיָא לֵיהּ וְרִגְגְתָא דְצַדִיקַיָא תִתְיְהֵב לְהוֹן:
(כה) כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם: הֵיךְ דְּיֶעְבַּר עַלְעוּלָא הֵיכְנָא נֶעְבַּר רַשִּׁיעָא וְצַדִיקָא שִׁתְאֲסָיָא בְּעָלְמָא:

משנה בבא מציעא פרק א

א. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, הָאוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה חֲלָקִים, וְהָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. זֶה נוֹטֵל שְׁלשָׁה חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ:

ברטנורה  (א) שנים אוחזין בטלית. בגמרא מוקי למתניתין כגון שאחד מהם תופס בחוטין שבשפת הבגד מצד זה, והאחד תופס בחוטין שבשפת הבגד מצד זה. אבל אם הם אדוקים בבגד עצמו, זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת, והשאר חולקים בשוה, ובשבועה: זה אומר כולה שלי. אני קניתיה ולי מכרה המוכר ולא לך. והמוכר מכר לאחד מהם ולקח המעות משניהם, מאחד מדעתו ומאחד בעל כרחו, ואינו יודע מהי מדעתו ומהי בעל כרחיה. דאילו ידע והיה אומר לזה מכרתי, היה כאן עד אחד, והיה שכנגדו חייב שבועה דאורייתא להכחיש העד. עכשיו שאינו יודע, שניהם נשבעים שבועה זו האמורה במתניתין. ובדין הוא שיהיו חולקים בלא שבועה, אלא שתקנו חכמים שלא יטול שום אחד מהם אלא בשבועה, כדי שלא יהא כל אחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי היא. ואיצטריך תנא לאשמועינן בזה אומר אני מצאתיה דהיינו במציאה, ובזה אומר כולה שלי דהיינו מקח וממכר. אי תנא מציאה, הוה אמינא מציאה הוא דרמו רבנן שבועה עליה משום דמורה התירא לאחוז בה שלא כדין, דאמר חבראי לאו מידי חסר בה איזיל ואתפוס ואפלוג בהדיה, אבל מקח וממכר דאי לא הוה צריך לה לא הוה מהדר אבתרה למזבנה, וזה שבא לחלוק עמו וליתן חצי דמיה שלא כדין מחסרו וליכא למימר דמורי התירא, אימא לא רמו רבנן שבועה עליה. ואי אשמועינן במקח וממכר, הוה אמינא מקח וממכר הוא דרמו רבנן שבועה עליה משום דמורי התירא ואמר חבראי דמי קא יהיב ואנא דמי קא יהיבנא, השתא דצריכה לדידי אשקליה אנא, וחבראי לטרח וליזיל ולזבין אחריתי, אבל מציאה דליכא למימר הכי, אימא לא. צריכא: ישבע שאין לו בה פחות מחציה. ואינו נשבע שכולה שלו כדקא טעין מעיקרא, דהא לא יהבי ליה כולה. ואי משתבע שחציה שלו כדקא יהבי ליה, הוה מרע ליה לדבוריה קמא דאמר כולה שלי. הלכך ישבע שאין לו בה פחות מחציה, דמשמע הכי, כולה שלי כדקא אמינא מעיקרא, ולדבריכם שאין אתם מאמינים לי בכולה, שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה:

ב. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוּת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. בִּזְמַן שֶׁהֵם מוֹדִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים, חוֹלְקִים בְּלֹא שְׁבוּעָה:

ברטנורה  (ב) היו שנים רוכבים על גבי בהמה. הא קמשמע לן דרוכב קני, ואע''פ שאינו מנהיג שלא זזה הבהמה ממקומה: או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג. בזמן שרוכב מנענע ברגליו כי היכי דתיזיל הבהמה מחמתיה, הוא דשוים רוכב ומנהיג. ואם לא היה אלא רוכב בלבד, מנהיג קנה, רוכב לא קנה. ואם הודו או באו עדים אפילו לאחר שנפסק הדין עליהם שיחלוקו בשבועה, חולקים שלא בשבועה:

ג. הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וְרָאָה אֶת הַמְּצִיאָה, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ תְּנָה לִי, נְטָלָהּ וְאָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ, זָכָה בָהּ. אִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ אָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ תְּחִלָּה, לֹא אָמַר כְּלוּם:

ברטנורה  (ג) אמר לחבירו תנה לי וכו'. אבל אמר זכה לי בה, קנה הרוכב, ואין המגביה יכול לומר אני זכיתי בה: לא אמר כלום. שקנאה זה שמשכה מיד חברו, וכל זמן שהיתה ביד המגביה הפקר היתה:

ד. רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל עָלֶיהָ, וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ, זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. רָאָה אוֹתָן רָצִין אַחַר מְצִיאָה, אַחַר צְבִי שָׁבוּר, אַחַר גּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פָרְחוּ, וְאָמַר זָכְתָה לִי שָׂדִי, זָכְתָה לוֹ. הָיָה צְבִי רָץ כְּדַרְכּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ גוֹזָלוֹת מַפְרִיחִין, וְאָמַר זָכְתָה לִי שָׂדִי, לֹא אָמַר כְּלוּם:

ברטנורה  (ד) זה שהחזיק בה זכה בה. ודוקא שהיתה המציאה ברשות הרבים, שאין ארבע אמות של אדם קונות לו ברה''ר לפיכך המחזיק בה זכה. אבל בסימטא שהיא שביל של יחיד, או בצדי רשות הרבים שאין רבים דוחקים שם, ארבע אמות של אדם קונות לו כל מציאה וכל הפקר שסמוך לו בארבע אמות, ואין אחר רשאי לתפסו. ותקינו ליה רבנן כי היכי דלא ליתו לאינצויי: אחר צבי שבור. שאינו יכול לרוץ ומשתמר בתוך השדה אם לא יטלוהו אחרים, והוי כמציאה: זכתה לו. שדהו. והוא שעומד בצד שדהו, וכגון שיכול לרוץ אחריהן ומגיען קודם שיצאו משדהו:

ה. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן כְּתֻבָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן:

ברטנורה  (ה) הקטנים. כל שסמוך על שלחן אביו אפילו הוא גדול קרי ליה קטן ומציאתו לאביו משום איבה. והבת בין קטנה בין נערה מציאתה לאביה, דהתורה זיכתה כל שבח נעוריה לאביה: עבדו ושפחתו הכנענים. שהרי גופן קנוי לו. כדכתיב (ויקרא כ''ה) והתנחלתם אותם: מציאת אשתו. רבנן תקינו ליה משום איבה:

ו. מָצָא שְׁטָרֵי חוֹב, אִם יֵשׁ בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים, לֹא יַחֲזִיר, שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן, אֵין בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים, יַחֲזִיר, שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן:

ברטנורה  (ו) אחריות נכסים. שעבוד קרקעות שיגבה מהם: לא יחזיר. דחיישינן לפרעון ולקנוניא. שמא שטר פרוע הוא ומן הלוה נפל, והא דקא מודה לא פרעתי, עצה של רמאות היא ביניהם לטרוף את הלקוחות שלקחו ממנו קרקע שלא באחריות, ויחלקוה ביניהם: בין כך ובין כך לא יחזיר. דשטר שאין בו אחריות ממשעבדי נמי גבי, דאחריות טעות סופר הוא, וחיישינן לפרעון ולקנוניא. והלכה כחכמים. ודוקא בשטר שאין נזכר בו אחריות אמרו חכמים דטעות סופר הוא וגבי ממשעבדי כאילו היה האחריות כתוב בו. אבל אם פירש בשטר שאינו רוצה לקבל עליו אחריות, מודים חכמים דיחזיר, דהשתא ליכא למיחש לקנוניא:

ז. מָצָא גִטֵּי נָשִׁים, וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, דִּיָּתִיקִי, מַתָּנָה וְשׁוֹבָרִים, הֲרֵי זֶה לֹא יַחֲזִיר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כְּתוּבִים הָיוּ וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לִתְּנָם:

ברטנורה  (ז) דייתיקי. צוואת שכיב מרע. דא תהא למיקם ולהיות: ושוברים. שעושה מלוה ללוה שנפרע ממנו שטר חובו:

ח. מָצָא אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין, וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. מָצָא בַחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא, תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת, אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וְכַמָּה אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת. שְׁלשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֶחָד הַלּוֶֹה מִשְּׁלשָׁה, יַחֲזִיר לַלּוֶֹה, שְׁלשָׁה הַלּוִֹין מֵאֶחָד, יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה. מָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טִּיבוֹ, יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבַּסִמְפּוֹנוֹת:

ברטנורה  (ח) אגרות שום. ששמו בית דין נכסי לוה למלוה בחובו: ואגרות מזון. שקבל עליו לזון את בת אשתו. פירוש אחר, שימכרו מקרקע הבעל למזון האשה והבנות: ומיאונין. שכותבים בשטר בפנינו מיאנה פלונית בפלוני בעלה. ובקטנה שהשיאוה אמה ואחיה שאינה צריכה גט: שטרי בירורין. זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד שידונו להם: מצא. שטרות: בחפיסה. חמת של עור קטנה: ודלוסקמא. כלי עור שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישם שלא יצטרכו לחפש אחריהם: ותכריך של שטרות. שלשה שטרות או יותר כרוכין זה בזה: ואגודה. מושכבים זה על זה, ארכו של זה על ארכו של זה: הרי זה יחזיר. דדבר שיש בו סימן הוא, שהכלי סימן כשיאמרו הבעלים בכלי פלוני מצאת אותם. וכן תכריך ואגודה סימן הוא: אחד הלוה משלשה. אם שלשה שטרות של לוה אחד הן שלוה משלשה בני אדם. יחזירם המוצא ללוה, דודאי מידו נפלו, שאם מידם נפלו מי קבצם למקום אחד. ודוקא שהשטרות מקוימים בבית דין. אבל אם אינם מקוימים חיישינן דלמא לקיימינהו הוליכום שלשה המלוים אצל סופר הדיינים ונפלו מיד הסופר. ואין לחוש שמא לאחר שקיימו אותם נפלו מיד הסופר, דלא משהי איניש קיומיה בידא דספרא. ואם שלשה לוים הם, שלוו מאדם אחד. יחזירם המוצא למלוה שהדבר ידוע שממנו נפלו. ואם היו שלשתן כתיבת סופר אחד, חיישינן שמא מיד הסופר נפלו ולא לוו מעולם, ולפיכך לא יחזיר: מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו. אצלו. אם הלוה הפקידו אצלו או המלוה, או שמא מקצתו פרוע ומסרוהו לו להיות שליש ביניהם: יהא מונח. בידו, ולא יחזיר לא לזה ולא לזה: ואם יש עמהן סמפון. המוצא בין שטרותיו שובר שנכתב על אחד משטרותיו: יעשה מה שבסמפון. והשטר בחזקת פרוע. ואע''פ שהיה ראוי לשובר הזה להיות מונח ביד הלוה לא ביד המלוה, אמרינן האמינו הלוה למלוה. ואמר למחר תנהו לי ושכח. והוא שמצא המלוה השטר הזה שנכתב עליו השובר, בין השטרות קרועים, אע''פ שלא נקרע:

גמרא בבא מציעא דף כ''ט ע''ב

תָּנוּ רַבָּנָן הַשּׁוֹאֵל סֵפֶר תּוֹרָה מֵחֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ לְאַחֵר פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְמוֹד בּוֹ בַּתְּחִלָּה וְלֹא יִקְרא אַחֵר עִמּוֹ. וְכֵן הַמַּפְקִיד סֵפֶר אֵצֶל חֲבֵרוֹ גּוֹלְלוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ אִם בִּשְׁבִילוֹ פְּתָחוֹ אָסוּר. סוּמְכוֹס אוֹמֵר בֶּחָדָשׁ שְׁלשִׁים יוֹם בְּיָשָׁן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר מָר הַשּׁוֹאֵל סֵפֶר תּוֹרָה מֵחֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ לְאַחֵר מָאי אִרְיָא סֵפֶר תּוֹרָה אֲפִילוּ כָּל מִילֵי נָמֵי דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּאן שָׁנָה רִבִּי אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשָּׁאי לְהַשְׁאִיל וְאֵין הַשּׂוֹכֵר רַשָּׁאי לְהַשְׂכִּיר. סֵפֶר תּוֹרָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ מַהוּ דְתֵימָא נִיחָא לֵיהּ לְאִינִישׁ דְתַעֲבִיד מִצְוָה בְּמָמוֹנֵיהּ קָא מַשְׁמַע לָן. פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ פְּשִׁיטָא וְאֶלָּא לְמָאי שַׁיְילוּהָ מִינֵיהּ סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְמוֹד בּוֹ בַתְּחִלָּה. וְכֵן הַמַּפְקִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֵצֶל חֲבֵירוֹ גוֹלְלוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ מָאי עֲבִידְתֵּיהּ גַבָּהּ. וְתוּ אִם בִּשְׁבִילוֹ פּוֹתְחוֹ אָסוּר הָא אֲמַרְתְּ פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ. הָכִי קָאָמַר אִם כְּשֶׁהוּא גוֹלְלוֹ פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ מוּתָּר וְאִם בִּשְׁבִילוֹ פְּתָחוֹ אָסוּר. סוּמְכוֹס אוֹמֵר בֶּחָדָשׁ שְׁלשִׁים יוֹם בְּיָשָׁן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אֶלָּא אֵימָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שְׁלשִׁים יוֹם אֲבָל לֹא יִלְמוֹד בּוֹ בַּתְּחִלָּה וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ וּרְמִינְהִי לֹא יִקְרָא פָּרָשָׁה וְיִשְׁנֶה וְלֹא יִקְרָא בוֹ פָּרָשָׁה וִיתַרְגֵּם וְלֹא יִפְתַּח בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלשָׁה דַפִּין וְלֹא יִקְרְאוּ בוֹ שְׁלשָׁה בְנֵי אָדָם בְּכֶרֶךְ אֶחָד הָא שְׁנַיִם קוֹרִין אָמַר אַבַּיֵי לֹא קַשְׁיָא כַּאן בְּעִנְיָן אֶחָד כַּאן בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים:

רש''י  גוללו. בכל שנים עשר חדש פעם אחת: אם בשבילו פתחו. כולם מפרש לקמיה: מאי אריא ספר. שהוא נוח להתקלקל בטשטוש וקריע': כאן שנה רבי. במס' גיטין תנן השולח גט בארץ ישראל הרי זה משלחו ביד אחר ואם אמר לו טול חפץ פלוני הימנה לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ואמר ר''ל עלה כאן שנה רבי במשנה זו למדנו רבי שסתם המשניות אין השואל רשאי וכו' דבכולהו שייך למימר אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר: מאי עבידתיה גבה. קס''ד לצורכו קאמר ולא לצורך ספר תורה דהא לצורך ס''ת תנא ליה גוללו כל שנים עשר חדש להכי פרכינן מאי עבידתי' דהאי גבי ספר תורה לקרות בו לצורך עצמו: אם כשהוא גוללו. להנאת ספר תורה פתחו וקרא בו מותר: בחדש שלשים יום. החדש ממהר להתעפש מן הישן: אימא אחד זה ואחד זה שלשים יום. מתניתין נמי דקתני קורא בהן אחת לשלשים יום ולא מפליג בין ישן לחדש רבי אליעזר בן יעקב היא: בענין אחד. בפרשה אחת אין קורין: בשני ענינים. זה בדף זה וזה בדף זה קורין דלא אתי לשמוטי מהדדי:

זוהר ויגש דף ר''ח ע''ב

תָּא חֲזֵי אֵלִיָּהוּ אָמַר הַגַּם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגוֹרֵר עִמָּהּ בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לֵיהּ לְאֵלִיָּהוּ הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ וְכָל מַאן דְּזָן וּמְפַרְנֵס לְמַאן דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹמָא דְּכַפְנָא הָא אִתְאֲחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי וְגָרִים לֵיהּ חַיִּים וְלִבְנוֹי וְהָא אוֹקִימְנָא, וְהַשְׁתָּא אֵלִיָּהוּ אָמַר כָּל מַאן דְּקַיִּם נַפְשָׁא בְּעָלְמָא זָכֵי לֵיהּ חַיִּים וְזָכֵי לְאִתְאֲחָדָא בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי וְהַשְׁתָּא שָׁלְטָא אִילָנָא דְּמוֹתָא סִטְרָא דְּרָע עַל הָאַלְמָנָה דְּאַנְתְּ פָּקַדְתָּ לְמֵזָן לִי בְּגִין כָּךְ הֲרֵעוֹתָ (נ''א לָמָּה הֲרֵעוֹתָ), וְאִי תֵּימָא דְּרָע לָא אִתְעֲבִיד לְבַר נַשׁ מֵעִם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, תָּא חֲזֵי בְּזִמְנָא דְּבַר נַשׁ אָזִיל לִימִינָא נְטִירוּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּדִיר לְגַבֵּיהּ וְלָא יָכִיל סִטְרָא אָחֳרָא לְשַׁלְּטָאָה עֲלֵיהּ וְהַאי רָע אִתְכַּפְיָא קַמֵּיהּ וְלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה, וְכֵיוָן דִּנְטִירָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַבְּרָא מִנֵּיהּ בְּגִין דְּאִיהוּ אִתְדַבַּק בְּרָע כְּדֵין הַהוּא רָע כֵּיוָן דְּחָמֵי דְּלָאו עִמֵּיהּ נְטִירוּ, כְּדֵין שַׁלִּיט עֲלֵיהּ וְאָתֵי לְשֵׁיצָאָה לֵיהּ וּכְדֵין אִתְיָהִיב לֵיהּ רְשׁוּ וְנָטִיל נִשְׁמָתֵיהּ, מֹשֶׁה אָמַר לָמָּה הֲרֵעוֹתָ דְּאִתְיָהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְסִטְרָא דְּרָע לְמַשְׁלְטָא עֲלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל לְמֶהֱוֵי בְּשִׁעְבּוּדָא דִּילֵיהּ, דָּבָר אַחֵר לָמָּה הֲרֵעוֹתָ דְּחָמָא כַּמָּה מִנְּהוֹן דַּהֲווּ מֵתִין וְאִתְמַסָרוּ בְּסִטְרָא דְּרָע, תָּא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְּטוֹב אִתְעָר דְּאִיהוּ יְמִינָא כָּל חִידוּ וְכָל בִּרְכָאָן מִשְׁתַּכְּחָן וְכֹלָּא בַּחֲשָׁאי אִיהוּ כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ דְּאָמְרֵי בּשׁכמל''ו בַּחֲשָׁאי וְרָזָא דָּא בְּגִין דְּאִיהוּ כְּדֵין יִחוּדָא כִּדְקָא חָזֵי:

תרגום הזוהר
בֹּא וּרְאֵה, אֵלִיָּהוּ אָמַר, הַגַּם עַל הָאַלְמָנָה וְגוֹ': מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְאֵלִיָּהוּ, הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךְ. וְכָל מִי שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס, לְמִי שֶׁנִּצְרָךְ לוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן בִּימֵי רָעָב, הוּא מִתְאֲחֵד וְנֶאֱחָז בְּעֵץ הַחַיִּים, וְגוֹרֵם חַיִּים לְעַצְמוֹ וּלְבָנָיו. וּבֵאֲרוּהוּ, וְעַתָּה, אָמַר אֵלִיָּהוּ, כָּל מִי שֶׁמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ בָּעוֹלָם זוֹכֶה חַיִּים לְעַצְמוֹ, וְזוֹכֶה לְהִתְאָחֵד בְּעֵץ הַחַיִּים, וְעַתָּה שׁוֹלֵט עֵץ הַמָּוֶת, צַד הָרַע, עַל הָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָהּ לְכַלְכְּלֵנִי. מִשּׁוּם זֶה אָמַר הֲרֵעוֹתָ. וְאִם תֹּאמַר, שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה רָע לָאָדָם מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בֹּא וּרְאֵה, בִּזְמָן שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לַיָּמִין, שְׁמִירָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצֵאת לוֹ תָּמִיד, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלוֹט עָלָיו, וְרַע הַזֶה נִכְנָע לְפָנָיו וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלוֹט. וּמִתּוֹךְ שֶׁשְּׁמִירָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֻסָּר מִמֶּנּוּ אִם הוּא מִתְדַבֵּק בָּרָע, אָז רַע הַהוּא, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין עִמּוֹ שְׁמִירָה, שׁוֹלֵט עָלָיו אָז וּבָא לְהַשְּׁמִידוֹ, וְאָז נִתָּן לוֹ רְשׁוּת וְנוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ. מֹשֶה אָמַר לָמָּה הֲרֵעוֹתָ: מִשּׁוּם שֶׁנִּתָּן רְשׁוּת לְצַד הָרַע לִשְׁלוֹט עַל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת תַּחַת הַשִּׁעְבּוּד שֶׁלּוֹ. פֵּרוּשׁ אַחֵר, עַל כֵּן אָמַר, לָמָּה הֲרֵעוֹתָ, כִּי רָאָה כַּמָּה מֵהֶם מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מֵתִים, וְנִמְסְרוּ בְּצַד הָרַע. בֹּא וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁהַטּוֹב נִתְעוֹרֵר, שֶׁהוּא יָמִין, כָּל שִׂמְחָה וְכָל טוֹב וְכָל הַבְּרָכוֹת נִמְצָאוֹת, וְהַכֹּל הוּא בַּחֲשָׁאי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ, שֶׁאָמְרוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, בַּחֲשָׁאי. וְסוֹד זֶה הוּא מִשּׁוּם, שֶׁאָז הוּא יִחוּד כָּרָאוּי.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תשובה פ''ב

א. אֵיזוֹ הִיא תְשׁוּבָה גְמוּרָה זֶה שֶׁבָּא בְיָדוֹ דָבָר שֶׁעָבַר בּוֹ וְאֶפְשַׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ וּפֵירַשׁ וְלֹא עָשָׂה מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה לֹא מִיִּרְאָה וְלֹא מִכִּשְׁלוֹן כֹּחַ כֵּיצַד הֲרֵי שֶׁבָּא עַל אִשָּׁה בַּעֲבֵירָה וּלְאַחַר זְמַן נִתְיַיחֵד עִמָּהּ וְהוּא עוֹמֵד בְּאַהֲבָתוֹ בָּהּ וּבְכֹחַ גּוּפוֹ וּבַמְּדִינָה שֶׁעָבַר בָּהּ וּפֵירַשׁ וְלֹא עָבַר זֶה בַּעַל תְּשׁוּבָה גְמוּרָה הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר (קהלת י''ב) וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ: ב. וְאִם לֹא שָׁב אֶלָּא בִּימֵי זִקְנוּתוֹ וּבָעֵת שֶׁאִי אֶפְשַׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָה תְשׁוּבָה מְעוּלָה מוֹעֶלֶת הִיא לוֹ וּבַעַל תְּשׁוּבָה הוּא. אֲפִילוּ עָבַר כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְשׁוּבָה בְּיוֹם מִיתָתוֹ וּמֵת בִּתְשׁוּבָתוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו נִמְחָלִים שֶׁנֶּאֱמַר (שם) עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחֱשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה מִכְּלַל שֶׁאִם זָכַר בּוֹרְאוֹ וְשָׁב קוֹדֶם שֶׁיָּמוּת נִסְלַח לוֹ: ג. וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה הוּא שֶׁיַּעֲזוֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ וְיַסִּירֶנוּ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְיִגְמוֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ה) יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְגוֹ' וְכֵן יִתְנַחֵם עַל שֶׁעָבַר שֶׁנֶּאֱמַר (ירמי' ל''א) כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְּתִּי וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י''ד) וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ וְגוֹ' וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו וְלוֹמַר עִנְיָינִים אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ:

מוסר
מספר חרדים דף ע''א ע''א

בְּגַאֲוָה כְּתִיב (משלי ט''ז) תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשַׁמְתָּא מָאן דְּאִית בֵּיהּ גַּסּוּת הָרוּחַ הֲרֵי הוּא מְנוּדֶה מִן הַשָּׁמַיִם וּמִפִּי הָאֲמוֹרָאִים בְּכַעַס כְּתִיב (שמות ל''ד) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָךְ דְּהַכּוֹעֵס כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִים בּוֹ וְאָסוּר לְהִתְחַבֵּר עִם הַכַּעֲסָן וְנִטְמְאוּ כָּל רמ''ח אֵיבְרָיו וּפָרְחָה נַפְשׁוֹ וְנִכְנְסָה טוּמְאָה בִּמְקוֹמָהּ כִּדְאִיתָא בְּזוֹהַר רֵישׁ פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה (ויקרא י''ט) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ וְהִיא שׁוֹרֶשׁ כָּל הָרָעוֹת. רְאֵה מַה שֶׁגָּרְמָה שִׂנְאַת יוֹסֵף לְאֶחָיו וְעַל שִׂנְאַת חִנָּם אָנוּ בְּגָלוּת הֶאָרוּךְ הַזֶּה מִכָּל הַגָּלִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְּסִבַּת עֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים בְּבַיִת רִאשׁוֹן וּכְשֵׁם שֶׁוְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ כּוֹלֵל קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה כַּךְ הַשִׂנְאָה לְהֶפֶךְ לַעֲבוֹר עַל כָּל הַתּוֹרָה. (משלי ח) לֵב חוֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן שָׂנְאוּי מֵה' כְּדִכְתִיב (שם) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְגוֹ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִרְהוּרֵי עֲבֵירָה קָשִׁים מֵעֲבֵירָה וְכָתַב רִבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא דִמְטַמֵּא הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה וְהִיא הֲכָנָה אֶל הָעֲבֵירָה כַּחֲרִישָׁה אֶל הַזְּרִיעָה וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַחֲשׁוֹב לַעֲשׂוֹת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִרְהוּר שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל צִיּוּר וְהִרְהוּר וּמְצִיאוּת עֲבֵירָה פּוֹגֵם וּמַרְחִיק הָאָדָם מִבּוֹרְאוֹ וְעַל זֶה הִזְהִיר (במדבר ט''ז) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וַהֲרֵי הַמְהַרְהֵר דוֹמֶה לְמִי שֶׁנִּכְנַס בְּמָקוֹם מְטוּנָף וּמְטַנֵּף כָּל בְּגָדָיו הֲלֹא יֵבוֹשׁ לִיכָּנֵס לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעי' א') רַחֲצוּ הִזַכּוּ ה' יְטַהֲרֵנוּ וִיזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ: