גילויים עתיקים ממעמקי אפגניסטן: האם נמצאו עשרת השבטים האבודים?

דורות של נוסעים וחוקרים התחקו על עקבותיהם של עשרת השבטים האבודים, שהוגלו על ידי סנחריב מלך אשור ל"לחלח וחבור וגוזן" לפני כ-2600 שנים, מעבר להרי החושך, מעבר לנהר סמבטיון.

בגמרא מוזכר אזור שבו חוששים לקדושיהן של הגויים, שמא מעורבבים בו אנשי עשרת השבטים שלפי המסורת היו באותו איזור, איזור זה נמצא כיום בתחומי אפגניסטן. גם הנוסע בנימין מטודלה בימי הביניים הצביע על מיקומם של עשרת השבטים שם, כמו גם יוסף בן מתתיהו.

המסורת העממית האפגנית תועדה לפני ארבע מאות שנים (בשנת 1620) בספר בשם "מחזני אפגני". ב-1829 תורגם הספר לאנגלית ע"י פרופ' דורן. האפגנים ייחסו עצמם לבית שאול. הם סיפרו על יעקב, עשיו, משה ויציאת מצרים, מלחמות ישראל בעמלקים וכיבוש הארץ, ארון הברית. הם מייחסים עצמם לשני בנים של שאול: ברקיה (כנראה הכוונה ברכיה) וירמיה. מקדשם היה בבית א-ל, לפי סיפורם, ונבוכדנצאר החריבו. הם כינו את עצמם בני אפגנה.

בני שבט הפתאנים באפגניסטן מייחסים את עצמם לפיתון, המוזכר בדברי הימים א' ח', ל"ה כאחד מניני שאול המלך. בעת שהועלו הדברים על הכתב, האפגנים היו כבר כגויים גמורים, בלי שום מנהג יהודי, שכן עם התפשטות האיסלאם הם אולצו להתאסלם.

אחד ממנהיגיהם האחרונים לפני ההתאסלמות נקרא קיש (שמו של אבי שאול). על המראה היהודי שלהם כבר העירו רבים (כך למשל באנציקלופדיה בריטניקה, ערך "אפגניסטן", נכתב שהמראה שלהם בעל אפיונים יהודיים). ד"ר אביגדור שחן, בספרו "זה סיני", מתאר שמות רבים של מקומות וקבוצות הקשורים במוצא ישראלי, כמו "זבוליסטן", שבט "יוספזאי" וכו'. ייתכן שיש קשר אמיתי בחלק מהם. שבט ה"ראבני" היה כנראה מוצאו של דוד הראובני.

ע"פ בן ציון יהושע (החוקר את תולדות אפגניסטן), האפגנים דנים דין עין תחת עין ונפש תחת נפש כפי פשט התורה, בלי דרשת חכמים. כל הכרוניקות האפגניות מדברות על מוצא ישראלי. הם מלים את ילדיהם ביום השמיני; מקפידים על ייבום; נמנעים מאכילת סוס וגמל ומאכילת בשר בחלב; מורחים דם על המשקוף והמזוזות בזמן מגיפה; בונים מקדשים בראשי ההרים ועולים אליהם לרגל; מקריבים קרבנות; מחלקים את הנחלות בגורל; ארבע מטליות תפורות על בגדיהם, שתיים מלפנים ושתיים מאחור, ושני חוטים לבנים מושחלים בכל אחת; הם אינם גוזזים את הפאות; נשבעים בשם משה (אביגדור שחן מביא עדויות על קמיעות שלהם, שכתובות בהם המילים "שמע ישראל" בכתב מרובע).

ישנן ידיעות שונות על מלחמות בין שבטים אלו לבין מלכי פרס. ההיסטוריון פרוקופיוס מקיסריה (המאה ה-5), היה יועצו של המצביא בליסריוס במסעו הצבאי לפרס, ונסע יחד עמו. הוא מתאר את ה"נפתליתים": "אינם שחורים כמוהם, הם אנשי ריבות ודומים ליהודים. חזותם לבנה וקומתם גבוהה.. ובעלי נימוסים טובים. ושלא כשכניהם, המשליכים גופות יקיריהם בשדה, בני נפתלי מתייחסים בכבוד רב למתיהם" (מצוטט אצל שחן, עמ' 48).

מפות עתיקות מפורסמות מראשית ימי הביניים, מציינות את ארץ נפתלי-הורדה באזור, והקרטוגרף המפורסם אברהם אורטליוס מעתיקן. המלחמה של המלך הפרסי מול נפתלי מתוארת בפירוט גם בספרו של ההיסטוריון אגטיוס (יליד 536), שנחשב לאחד המקורות האמינים על ימי יוסטיאנוס.