הקימה את בית החולים 'ביקור חולים': מי היתה יהודית מונטיפיורי?

סביר שרבים מאיתנו חלפו בזמן האחרון תחת "גשר יהודית" החוצה את נתיבי איילון. אך מי יודע מי זו יהודית? ומדוע נקרא הגשר על שמה?

התשובה פשוטה מאד: הגשר מחבר בין רחוב "יהודית" לבין שכונת ביצרון. רחוב "יהודית" הוא הרחוב הראשי בשכונת מונטיפיורי בתל אביב, וקרוי על שמה של יהודית מונטיפיורי.

ישנו פתגם על כך שמאחורי כל אדם גדול עומדת אישה גדולה, אך יהודית מונטיפיורי, שהיתה אשתו של השר משה מונטיפיורי, היתה אישה גדולה בזכות עצמה, עשירה בזכות עצמה, ופעולותיה למען עם ישראל לא היו פחותות משל בעלה הגדול. משה ויהודית מונטיפיורי היו זוג אנשים גדולים שפעלו גדולות ונצורות למען עם ישראל.

פעולותיו של משה מונטיפיורי ידועות ומפורסמות, וגם מונצחות בשכונות שהקים. ב"ימין משה" נמצאת טחנת הרוח המפורסמת, וגם כרכרתו של מונטיפיורי, שביקר שבע פעמים בארץ ישראל כדי לעודד בניה והתיישבות. עוד ארבע שכונות בירושלים נקראות על שמו! יותר מדוד המלך...: קריית משה, מזכרת משה, זיכרון משה ואהל משה. כאן נספר מעט על פעולותיה של אשתו הצדקת.

יהודית ברנט-כהן נולדה באנגליה בשנת 1784, אביה היה אחד מהאנשים העשירים באי האנגלי. אחותה הגדולה נישאה לברון נתן רוטשילד. משפחתה היתה אחד מעמודי התווך של הקהילה האשכנזית באנגליה, יוצאי גרמניה במקורם.

משה מונטיפיורי השתייך לקהילה הספרדית באנגליה. משפחתו היתה ממוצא איטלקי. משפחתו היתה אמידה, אבל לא כמו משפחת כהן. משה נולד ב-1784, והיה בן גילה של יהודית. ההיכרות ביניהם הפתיעה מאד את שתי המשפחות, שכל אחת ראתה את עצמה מיוחסת מדי עבור חברתה... משפחת ברנט-כהן היתה משפחה אשכנזית, בעלת עושר ברמה בינלאומית, חרדית אדוקה. מוזר היה להם להתחבר עם משפחה ספרדית איטליינית, ובפרט שהנער משה לא היה מדקדק במצוות יותר מדי. משפחת מונטיפיורי היתה משפחה ספרדית מיוחסת, מחברה שראתה ביוצאי גרמניה אנשים מרובעים וגאוותנים...

אך השידוך הלך וקם, שכן גם משה וגם יהודית ראו זה בזו את ההתאמה לשאיפותיהם, שהיו גדולות מאד. בית הכנסת "שער השמים", שהוא בית הכנסת הוותיק והמפורסם של הקהילה הספרדית בלונדון, לא הכיר בחברות של אשכנזים, ולא הסכים לקבל לשורותיו זוגות מעורבים. את הבעיה הזו פתרו הזוג על ידי כסף, שפותח את כל הדלתות... הם הקימו קרן נדוניות לזוגות שיהיו מעורבים: אשכנזים – ספרדים.

משה מונטיפיורי היה ברוקר בבורסה, והקים חברת ביטוח ענקית. בדרך זו עשה הון רב, ועד גיל 40 נעשה עשיר הרבה יותר מחמיו, ומכל יהודי אחר שחי באותו זמן בעולם. במשך ששים השנים הבאות, עד לפטירתו בגיל 100, לא היה צריך עוד לעסוק בעסקים, ופעילותו הוקדשה לתמיכה ביהודים באשר הם.

יהודית היתה אמנית רב. תחומית. היא עסקה בספרות, מוזיקה ואמנות. בפרט היה לה כישרון לשפות, והיא קלטה את כל השפות שבהן דיברו סביבה במהלך נסיעותיה הרבות. היא דיברה עם בני המקום בשפתם, וזקני ירושלים עוד זוכרים את הערבית שלה, במבטא של ליידי אנגליה...

יחד עם כל זאת, היתה יהודית עקרת בית למופת, והיא פרסמה את ספר הבישול הראשון שהיה ספר בישול יהודי, עם מתכונים כשרים. ספר הבישול כולל גם עצות והנחיות לאישה בכלל, כפי שהיה מקובל אז. רוטב סויה, לפי דבריה של יהודית בספרה, הוא רוטב נחות. אין לבשל איתו, יש להניח צלוחית על השולחן, ובמידה והאורחים מעוניינים – הם יכולים לקחת בעצמם. אחד המתכונים הוא "מרק מפלשתינה", שתיעדה יהודית באחד מביקוריה בארץ ישראל.

בעקבות הנסיעות יחד עם יהודית, התחזק משה מונטיפיורי מאד, ונעשה מדקדק בקלה כבחמורה. יחד עמם היה נוסע גם שוחט שיספק בשר כשר, ופמליה של יהודים שומרי מצוות שיכינו אוכל מהודר. בכל ערב היו הזוג המכובד לומדים יחד קצת עברית, ויהודית היתה מקפידה לשמוע את בעלה מתאמן במבטא עברי מדויק... היא הקפידה לדבר עברית בין יהודים, גם באנגליה.

יהודית ניהלה יומן מסעות, ובשפה עשירה וציורית היא מתארת בו את כל פעולותיה ופעולות בעלה ברחבי העולם למען עם ישראל.

בביקורה בירושלים ראתה כי אין בית חולים יהודי, ויהודים, בצר להם, הולכים לבית החולים של המיסיון. לכן הקימה את בית החולים "ביקור חולים", בית החולים היהודי הראשון בירושלים. כיום יש יותר מעשרה בתי חולים בירושלים, וחבל שאף אחד מהם לא נקרא על שמה של אישה גדולה זו.

יהודית נפטרה בגיל 78, ובעלה הקים לה אחוזת קבר המזכירה את צורתו של קבר רחל, בחצר בית הכנסת מונטיפיורי באנגליה. שם נקבר גם הוא, כאשר נפטר.