אנוסי גזרות קנ"א: הטרגדיה שהקדימה את גירוש יהודי ספרד

אנוסי ספרד מצטיירים אצלינו כתופעה שהתחילה עם גירוש ספרד. אך למעשה, מבחינה היסטורית, התופעה קדמה בהרבה לגירוש, למעלה ממאה שנים קודם לכן.

ליהודים בספרד היתה כמין אוטונומיה, עוד מזמן השליטה המוסלמית בארץ. הם גרו בשכונה משלהם, וזכויותיהם היו מוסדרות בחוק. עם התחזקות השלטון הקתולי בספרד, נשמעו יותר ויותר קולות לנשל את היהודים מזכויותיהם, לא להתיר להם לנהל  חיים דתיים או לכפות עליהם את "דת האמת", הנצרות.

בשלהי המאה ה-14 נוצר מתח בין המלוכה בספרד לבין האצילים הרבים, וכמו בהרבה מקרים דומים, היהודים שילמו את המחיר. כל צד האשים את היהודים בתמיכה בצד השני. הבישופים, שנהנו מפירות המתח הזה, הסיתו את ההמון נגד היהודים. בראש חודש תמוז שנת קנ"א, 1391, לאחר דרשתו של הבישוף פראנד מרטינז, פרצו פרעות נגד יהודי סיביליה. יהודים נרצחו, בתיהם הוצתו, בית הכנסת הוחרב, חלק מהיהודים נמכרו כעבדים בנמלי הים וחלקם התנצרו.

בהמשך חודש תמוז ובחודש אב התפשטו הפרעות לשאר עריה הגדולות של ספרד: אנדלוסיה, קסטיליה וולנסיה. בוולנסיה נרצחו מאתיים וחמשים יהודים ביום ז' באב. קהילת ברצלונה חרבה לחלוטין. בטולדו נרצח רבי יהודה, נכדו של הרא"ש, יחד עם משפחתו ותלמידיו.

עד לאותו זמן סמכו היהודים על הגנת המלך, אבל מלך קסטיליה חואן הראשון מת, והשאיר אחריו את בנו, ילד קטן. המדינה התנהלה בידי פקידים, שלא טרחו למנוע את המהומות. קרוב למחצית מיהודי ספרד נאלצו להתנצר. חלק גדול מהם נשארו אנוסים ונאמנים ליהדות בלבם, וחלקם הפנו לה עורף. אחד המומרים שבגדו ביהדות היה שלמה הלוי, רבה של העיר בורגוס. הוא נהפך לקתולי ומקורב לאפיפיור, והרבה לכתוב נגד היהודים. לעומת זאת, אשתו, חואנה, סירבה להתנצר יחד עמו, ונשארה בין אחיה היהודים.

רבי יצחק בן משה הלוי, חכם אחר מחכמי ספרד, נאלץ להתנצר למראית עין, אבל המשיך להיות יהודי נאמן, ואף כתב ספרים שזכו להערכה מגדולי הדורות הבאים. אחד מהם היה ספר האפודי, שהגר"א דיבר בשבחו.

מלך אראגון השכנה, שאחד מיועציו היה יהודי נכבד – רבי חסדאי קרשקש, רצה  לצאת לעזרת היהודים, אבל גם הוא התקשה לבלום את הפורעים, שזכו לגיבוי מכל שכבות האצולה והדת הנוצרית. הוא הביא לדין כמה מן הפורעים, והמיתם בתלייה. אך לכל המוני האנוסים לא ניתן היה להביא מזור, שכן לפי החוקים הנוקשים מאד של הדת הנוצרית, מי שהמיר את דתו – אינו יכול לחזור ולהיות יהודי, והם נאלצו להמשיך לחיות כנוצרים באופן רשמי עד סוף ימיהם.

באותם הימים עזבו את ספרד שני גדולי הדור: רבי יצחק בר ששת, ורבי שמעון בן צמח (הריב"ש והרשב"ץ). הם חצו את מיצר גיברלטר והתיישבו בצפון אפריקה, והשפעתם על יהודי מרוקו ותוניס היתה עצומה לדורות.

משפחה נוספת, מיוחסת ביותר, עזבה את ספרד מחמת הגזרות. בספרד היא כונתה משפחת הלוי, ועליה נמנה רבי זרחיה הלוי בעל המאור, שהיה מיוחס להימן הלוי, משורר בבית המקדש. בני משפחת הלוי התיישבו בעירה הורוביץ שעל יד פראג, ונחשבו לאחת המשפחות החשובות במזרח אירופה. מבניה יצאו תלמידי חכמים ואנשי מעשה רבים, החל מהשל"ה הקדוש ובעל ההפלאה, ועד הביולוג האמריקאי זוכה פרס נובל, רוברט הורוביץ.

גזרות אלו לא נזכרו כל כך בהיסטוריה, כי אחריהן באו גזרות וצרות נוספות, עד לגירוש ספרד, שהטביע את חותמו בהיסטוריה היהודית, ובו גורשו כל היהודים שלא הסכימו להתנצר.