הרמב"ן על פרשת כי תצא: החובה לזכור ולהזכיר את רשעותו של עמלק

בפרשת השבוע, פרשת "כי תצא", מובאת מצוות עשה: "זכור את אשר עשה לך עמלק".

מבאר הרמב"ן: "כבר הזכרתי המדרש שדרשו בו בספרא (בחקותי פרשה א ג): 'יכול בלבך? כשהוא אומר: 'לא תשכח', הרי שכחת הלב אמורה. הא מה אני מקיים 'זכור'? שתהא שונה בפיך, וכן בספרי (תצא קסו) 'זכור את אשר עשה לך עמלק' – בפה, 'לא תשכח' – בלב.

ממשיך הרמב"ן: "ולא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה. אם לאמר שנקרא פרשת עמלק בציבור ונמצינו למדין מן התורה בשניה זכור (מגילה כט), ויהיה סמך למקרא מגילה מן התורה.

עוד כותב הרמב"ן: "והנכון בעיניי שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם: 'כך עשה לנו הרשע ולכך נצטוינו למחות את שמו'.

הרמב"ן משווה זאת לחובה לזכור את מעשה מרים: "וכן במעשה מרים, נצטוינו להודיעו לבנינו ולספר בו לדורות, ואף על פי שהיה ראוי גם להסתירו שלא לדבר בגנותן של צדיקים - אבל ציווה הכתוב להודיעו ולגלותו כדי שתהא אזהרת לשון הרע שומה בפיהם, מפני שהוא חטא גדול וגורם רעות רבות ובני אדם נכשלים בו תמיד, כמו שאמרו (ב"ב קסה): 'והכל באבק לשון הרע'".

ביאור דברי הרמב"ן:

הפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק" מלמד אותנו חובה כפולה: הן לזכור את מעשיו של עמלק והן לוודא שלא נשכח את השנאה והעוול שנעשו לעם ישראל. המדרש שמוזכר כאן אומר שהביטוי "זכור" מתייחס לכך שעלינו לדבר על מעשה עמלק בפה, לא רק לזכור בלב, וזה מחייב את הקריאה הפומבית של פרשת עמלק, כפי שנעשה בציבור ביום פורים.

הרמב"ן, עם זאת, מעלה שאלה: מה מטרת הזכירה בפה? הוא מסביר שהתורה מצווה אותנו להזכיר בפה את מעשיו של עמלק ולהעביר את הזיכרון הזה לדורות הבאים. עלינו לספר לילדינו מה עשה עמלק, כדי שהזיכרון לא יישכח, עד שיימחה שמו של עמלק מהעולם. כך, כל דור יבין את החובה למחות את זכר עמלק, ובכך למעשה נמשכת מצוות זכירת עמלק.

הרמב"ן ממשיך ומקשר זאת לסיפור של מרים, שעל אף שמרים הייתה צדקת וראוי היה לכאורה להסתיר את עוונה, התורה מצווה לזכור את חטא מרים שדיברה לשון הרע, כדי להזהיר את הדורות הבאים מפני עוון זה.