אושר ושמחה אמיתיים: לדעת לתת את המיטב ולדרוש את המינימום

בפרקים הקודמים דיברנו על הגשמות של ההנאה האמיתית שהקב"ה נותן לנו. נמשיך להגשמה האחרונה.

אין דבר שמחפשים בעולם יותר מאושר. בני אדם משקיעים מיליונים במחקרים, כדי לנסות לגלות מה עושה אנשים למאושרים. זו המטרה הסופית של כלכלנים, פילוסופים, סוציולוגים, הוגי דעות ומדענים רבים.

אין אפילו אדם אחד שאינו מחפש את התשובה הזאת – הרי כולם נולדים עם הרצון הזה. תיאורטיקנים רבים השתדלו לפתח גרפים, טבלות ואין-סוף הנחות שיתרגמו את הצרכים של בני אדם, בתקווה שיועילו, כדי שצרכים אלה יסופקו בעתיד והאדם יהיה מאושר יותר.

למעשה, מעטים הם המחפשים במקום הנכון. אם האדם מתחיל את החיפושים, ובו-זמנית מתמקד באינטרסים שלו, הוא לעולם לא ימצא את האושר, כי אין גבול למה שהוא עשוי לרצות – תמיד הוא יאמין שחסר לו משהו.

האמת היא, שהזכות להיות שמח כל הזמן אינה אופציה או בונוס מיוחד השמור למעטים. זוהי חובתם של בני האדם. התורה מצווה אותנו להיות שמחים.

איך ייתכן שמישהו יכריח אותנו להיות שמחים? הלוא אם מישהו שקוע בחובות ואינו רואה מוצא מהסבך וגם חבריו ומשפחתו נטשו אותו, כיצד הוא יוכל להיות מאושר?

התשובה היא שהאושר אינו תלוי במה שקורה לנו אלא בדרך שבה אנו תופסים את העובדות.

"וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד" (בראשית ב', ל"א). כאשר התורה מספרת לנו על בריאת העולם, היא חוזרת ושונה שככל שהתקדם האלוקים בבריאת יסודות היקום, הוא הסתכל על התוצאות ואישר אותן: "וירא אלקים כי טוב".

למעשה, אלוקים ידע היטב מה הוא עושה. לא היה לו צורך לבדוק לאחר שסיים את עבודתו אם הדבר שעשה הוא טוב או לא. ובכל זאת הוא חזר ואמר "כי טוב", כדי להזכיר כלל יסודי למי שרוצה להבין את היקום: העולם הוא טוב בהגדרה – לא משנה מה יקרה, הוא ימשיך להיות טוב, כי זו הגדרתו של מי שיצר אותו. כאשר אנו רואים את האמת, אנו יכולים לראות את העולם רק בפרספקטיבה חיובית. לעומת זאת, כאשר אנחנו פסימיים, אנו, בוודאי, מסתכלים על המציאות במבט מעוות. זה הרמז הראשון המיועד למי שרוצה למצוא את האושר. זה לא מבט נאיבי: גם ביודענו שלפי הראייה שלנו יש בעולם דברים רעים רבים, עלינו להאמין שזה פשוט אמצעי שאלוקים משתמש בו כדי להגיע לטובה גדולה יותר.

רצוי שנתרגל להסתכל על הדברים מזווית חיובית, כי זו מהות העולם, ותפקידנו לגלות אותה.

כיצד עושים זאת?

ראשית, עלינו להסתכל על מה שיש לנו ולא על מה שחסר לנו. רק בדרך זו נוכל לתת ערך אמיתי למה שהעולם מציע לנו ולהבין שזה טוב באמת. פתגם ערבי אומר: "חשבתי שעלי ללכת בנעליים יפות יותר, עד שראיתי אדם שאין לו רגליים". אכן, לעיתים אנו זקוקים לתזכורת מבחוץ כדי להיזכר ששום דבר ממה שיש לנו אינו מובן מאליו. זה סוד גדול לאושר – להעריך את מה שיש. כשאין לך הנעל היפה ביותר, תסתפק במה שיש לך. גם אם אין לך נעליים בכלל, ואתה נאלץ ללכת יחף, הסתכל על הרגל שלך והודה לאלוקים, שברוב טובו נתן לך רגליים. ומה הן רגליים לעומת כל הגוף? ומהו הגוף בהשוואה לחיים, לנשמה ולפוטנציאל שלה!

לכן אנו מוצאים בפרקי אבות, מסכת האתיקה היהודית, משנה שמלמדת אותנו: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". האמונה בזה פותחת לנו דלתות לראות את כל הטוב שמתואר בבריאה.

עלינו לדעת גם, שהאושר קשור למידת האמונה וליכולת השכנוע העצמי שכל מה שקורה לנו הוא לטובתנו ופרי רצונו של אלוקים. זה יספק לנו את האמונה שחיינו טובים במהותם. גם אם איננו מבינים מה טוב באירועים מסוימים, עצם הידיעה שהם לטובה, שביום מן הימים הם עתידים להתבהר, עשויה לגרום לנו אושר. העצב אינו אלא חוסר הבנת האירוע. אנו מתעצבים כי איננו מבינים את הסיבה שמאחוריו, וטבעי שנשאל שאלות על התרחשות שהיא שלילית לכאורה או קשה. טבעי גם שלא נבין. אך אם אנחנו יודעים שגם הדבר הזה נובע מרצונו של האלוקים – אנחנו עשויים להתנחם, ודי בכך לעשותנו מאושרים.

אם איבדת פריט בעל ערך רב, ארוסך החליט לבטל את האירוסין, מישהו מיקיריך נפטר, או שנפלת טרף לחוסר צדק, דע לך שזה קרה לטובתך, וודאי שלו היה קורה אחרת, זה לא היה טוב בשבילך.

אנחנו חייבים לדעת לתת את המיטב ולדרוש את המינימום. ברגע שאנחנו מחליטים להיות מן הנותנים, ערכנו מתגלה ואנחנו מאושרים. אם אני נותן ואינני מקבל, סימן שאני שלם כל כך עד שאיני חסר דבר.

תפיסה זו על עצמנו מביאה אותנו לגלות את הערך האמיתי שלנו.

עוד עלינו לדעת, שבניגוד לתפיסה הרווחת, אושר אינו קשור בהנאה כלל. הרב טוורסקי מביא לכך דוגמה מיולדת. האם היא חשה הנאה? להפך! האם היא מאושרת? מאוד!!! מנין אפוא מגיע האושר הזה? מהביטחון בעובדה שהיא מפתחת את הפוטנציאל שלה. באמצעות המאמץ והכאב שלה נולד תינוק חמוד בעל חיים ייחודיים, ואלוקים סומך עליה שתגדל ותחנך אותו. לאחר שמבינים זאת יודעים, שגם עמוק בתוך הכאב אפשר לחוש אושר.

זהו אפוא סודו הגדול של האושר – להתאמץ במטרה לפתח את הפוטנציאל העצמי.

ואולם, אין משיגים את האושר בן לילה. זהו מאבק, ועד כמה שהוא עשוי להיות קשה, חייבים להתמודד בו ולנצח. כמו כל דבר בחיים שכדאי להילחם למענו, האושר הוא הישג.

לשיא האושר אנחנו מגיעים בהבחנת הקשר שלנו עם האלוקים. לא משנה מי אתה ומה אתה עושה, אלוקים אוהב אותך אהבה מושלמת, ולכן הוא ברא אותך ובכל רגע יוצר אותך מחדש. הוא רק מצפה שאהבה אין-סופית זו תהיה הדדית, וגם אם לא – הוא, מצידו, ימשיך לאהוב אותך. מערכת היחסים שלנו איתו חייבת להיות, מצד אחד – מערכת של יראה וכבוד, מכיוון שהוא שליט היקום, ומצד שני – מערכת של קרבה, כי במשך כל חיינו הוא כל הזמן לידינו, בלי קשר לזמן או למקום. אם, ברגע זה, תיעצר, תהרהר ותרגיש בנוכחותו, אני מבטיח לך שהתחושה שלך תהיה נפלאה. עתה תאר לעצמך שהתחושה הזאת תלווה אותך כל ימיך!

המאבק למען האושר חייב להתחיל מוקדם ככל האפשר. רבי נחמן מברסלב מלמד שהמאבק מתחיל בחיוך. גם אם החיוך שלך אינו אמיתי לגמרי – תחייך. כי גם חיוך שהוא רק כלפי חוץ עשוי לעורר את החיוך הפנימי והאמיתי שלנו, שלעיתים רדום. חייך לכל מי שבא לקראתך, ברך אותו בשמחה ובחמימות – ותעביר את האנרגיה הזאת לזולת ולעצמך.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן