אומה בשליחות (י"ג): התוכנית האלוקית מאחורי נדודי אברהם בארץ הקודש

הקב"ה אומר לאברהם: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי לך אתננה!".

מדוע היה צריך אברהם, בגיל מאה שנים, להתהלך בארץ ולנדוד? האמנם לא נדד דיו?

התשובה לשאלה זו מתחלקת לשני חלקים: סיבה טבעית, וסיבה רוחנית. לכל דבר בעולם ישנה סיבה טבעית, ובמקביל ישנה גם סיבה רוחנית. הרבה פעמים אנחנו לא יודעים את הסיבה של מה שקורה, אבל אברהם אבינו חשוב מספיק כדי שנתאמץ להבין מדברי התורה וחז"ל את הסיבה הרוחנית, וגם להבין את הסיבה הטבעית.

עם עלייתו לארץ עובר אברהם "עד מקום שכם", ומיד כאשר ה' מבטיח לו את הארץ – הוא נוטה אהלו בין בית א-ל לעי, "בית אל מים והעי מקדם". לאחר מכן היה רעב, ואברהם ירד למצרים. הוא עולה ממצרים: "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלוֹ בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי". בכל מקום אברהם קורא בשם ה'.

המסלול הזה הוא מסלולם של בני ישראל בכיבוש הארץ. המרגלים, לראשונה "עלו זה בנגב", ובני ישראל נכנסו לארץ ממזרח לבית א-ל. העיר השנייה שכבשו היתה העי, כפי שמתואר בספר יהושע באותן המלים: "וישבו בין בית אל ובין העי מים לעי", ומשם המשיכו לשכם. שם, במקדש שכם, כרת יהושע לבני ישראל ברית, שכן שכם היתה של בני ישראל. הם כבשו אותה מיד שכם בן חמור, ויעקב נתן אותה ליוסף. יוסף, בתור מלך מצרים, החזיק בה.

חז"ל אמרו: "אלמלא הקדים אברהם תפילה לצרה בין בית אל ובין העי, לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט". כדי שלבני  ישראל תהיה זכות לנצח ולהשמיד את הכנענים, היה צורך בכך שאברהם ילך במקומות האלו ויקרא בשם ה', ובזכות ברית אברהם זכו הבנים, גם אם לא היו צדיקים כמוהו, ללכת באותו מסלול ולכבוש את הארץ.

גם קודם לכן, מסלולם של ארבעת המלכים שאותם ניצח אברהם, הוא מסלול בני ישראל ומשה בעבר הירדן. ארבעת המלכים כבשו את הרפאים בעשתרות קרניים, ואברהם ניצח אותם, ובכך כביכול קנה את הזכות לבניו לנצח שוב את הרפאים בעשתרות קרניים, אחרי שעוג מלך הבשן מיתר הרפאים שיקם את ממלכתו. ואכן, משה רבנו הכניע אותו בנס מופלא.

יתירה מכך, אברהם ירד למצרים מפני הרעב, וגם זה סימן לבניו, שירדו ממצרים, וגם יעלו משם. כאשר בני ישראל עולים – הם שבים אל המקום אשר היה אהלם מתחילה, אל בית א-ל. בימי השופטים, ארון ברית ה' היה בבית א-ל במשך תקופה, כפי שהבטיח יעקב, ששם יבנה בית לה', כי שם שער השמים.

אך אין הכוונה בכך שאברהם הסתובב בארץ רק כדי לעשות סימן לבניו. גם בדרך הטבע, זו היתה צורת החיים של אברהם: הוא היה רועה. הרועים חייבים לנדוד, שכן היה לו מקנה כבד מאד. העשב נגמר בשלב מסוים, וצריכים להתקדם למקום חדש. לכן אברהם תמיד נמצא באזור, לא בעיר, הוא חנה מחוץ לערים. מלבד זאת, הוא לא רצה להתערבב עם הכנעני ולגור יחד איתם, כדי שלא ילמדו בני ביתו מתרבותם הרעה.

המחקר הארכיאולוגי גילה שתיאור נדודי אברהם בתוך הארץ, משקף בדיוק את המצב בימי אברהם, תיאור הדרכים בין בית א-ל לשכם, אזור הנגב שהיה פורח אז, האזור שבו קמה לאחר מכן באר שבע, ובאותו הזמן לא היתה עדיין קיימת. למעשה, כל המציאות הזו שבה קבוצות של רועים חופשיות לנדוד, לרעות ולסחור בארץ, היתה תופעה חד פעמית רק באזור תקופתו של אברהם אבינו. בתקופות מאוחרות יותר הרשויות לא הסכימו למציאות כזו. אף סופר בזמן מאוחר לא יכל לדעת את המציאות הזו, רק דברי התורה מפי הגבורה יכולים לתאר את הדברים בדיוק כהווייתם.

המציאות הטבעית הזו תוכננה היא גם על ידי ה' כמעשי אבות סימן לבנים. אברהם טורח ונודד בארץ, מיישב אותה, נוטע אשל, מקים מצבה, קורא בשם ה', חופר בארות – ובזכות זה יכלו בניו להמשיך באותה פעולה ולקדש את ארץ הקודש, להסיר ממנה כל  טומאה.