חוק לישראל - פרשת ויחי, יום שלישי

תורה

(ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם: וַאֲנָא בְּמֵיתִי מִפַּדָן מִיתַת עָלַי רָחֵל בְּאַרְעָא דִּכְנַעַן בְּאָרְחָא בְּעוֹד כְּרוּבָא דְאַרְעָא לְמֵיעַל לְאֶפְרָת וּקְבָרִתַּהּ תַּמָּן בְּאֹרַח אֶפְרָת הִיא בֵּית לָחֶם:
(ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה: וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת בְּנֵי יוֹסֵף וַאֲמַר מַן אִלֵּין:
(ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם: וַאֲמַר יוֹסֵף לַאֲבוּהִי בְּנַי אִנּוּן דִּי יְהַב לִי יְיָ הָכָא וַאֲמַר קָרֵבִנּוּן כְּעַן לְוָתִי וְאֵבָרֵכִנּוּן:
שני (י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם: וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל יְקָרָן מִסֵּיבוּ לָא יִכּוּל לְמֶחֱזֵי וְקָרִיב יָתְהוֹן לְוָתֵהּ וְנַשִּׁיק לְהוֹן וְגַפִּיף לְהוֹן:
(יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ: וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל לְיוֹסֵף לְמֶחֱזֵי אַפָיךְ לָא סְבָרִית וְהָא אַחֲזִי יָתִי יְיָ אַף יָת בְּנָיךְ:

נביאים מלכים א פרק ב

(יא) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים: וְיוֹמַיָּא דִּי מְלַךְ דָּוִד עַל יִשְּׂרָאֵל אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּחֶבְרוֹן מְלַךְ שְׁבַע שְׁנִין וּבִירוּשְׁלֵם מְלַךְ תְּלָתִין וּתְלַת שְׁנִין:
(יב) וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד: וּשְׁלֹמֹה יָתֵיב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתָא דְּדָוִד אָבוּהִי וְאַתְקִּינַת מַלְכוּתֵיהּ לַחֲדָא:
(יג) וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגֵּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם: וַאֲתָא אֲדוֹנִיָהוּ בַר חַגִּית לְוַת בַּת שֶׁבַע אִמֵהּ דִּשְׁלֹמֹה וַאֲמָרַת הַשְׁלָם מַיְתָךְ וַאֲמַר שְׁלָם:
(יד) וַיֹּאמֶר דָּבָר לִי אֵלָיִךְ וַתֹּאמֶר דַּבֵּר: וַאֲמַר פִּתְגָם אִית לִי לְמַלָּלָא עִמָּךְ וַאֲמָרַת מַלֵּיל:
(טו) וַיֹּאמֶר אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי כִּי מֵיְהוָה הָיְתָה לּוֹ: וַאֲמַר אַתְּ יְדַעְתְּ אֲרֵי דִילִי הֲוַת מַלְּכוּתָא וְעָלַי שַׁוִּיאוּ כָּל יִשְּׂרָאֵל אַפֵּיהוֹן לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא וְאִסְתְּחָרַת מַלְּכוּתָא וַהֲוַת לְאָחִי אֲרֵי מִן קֳדָם יְיָ הֲוָת לֵיהּ:

כתובים משלי פרק יא

(ט) בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ: נִכְלָא בְּפוּמֵיהּ מְחַבֵּל חַבְרֵיהּ וְצַדִּיקֵי בִּידִיעַתְהוֹן מִשְׁתֵּיזְבִין:
(י) בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה: בְּטָבַתְהוֹן דְּצַדִּיקֵי תְּדוּץ קִרְיַתְהוֹן וּבְּיוּבְדָנָא דְרַשִּׁיעֵי חֶדְוָתָא:
(יא) בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת וּבְפִי רְשָׁעִים תֵּהָרֵס: בְּבִרְכַּתְהוֹן דְּצַדִּיקֵי תִּתְרוֹרַם מְדִנְתָּא וּבְפוּמְהוֹן דְּרַשִּׁיעֵי תִּתְעַקַּר :
(יב) בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ: דְּשָׁט לְחַבְרֵיהּ חֲסִיר רַעְיָנָא הוּא וְגַבְרָא דְמִתְבַּיֵן שָׁתִיק:
(יג) הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר: אָכֵל קֻרְצָא גָלֵי רָזָא וְדִמְהֵימָן בְּרוּחֵיהּ מְכַסֵּי מִלְּתָא :

משנה יבמות פרק יב

א. מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלשָׁה דַיָּנִין, וַאֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת. חָלְצָה בְמִנְעָל, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. בְּאַנְפִּילִין, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. בְּסַנְדָּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ עָקֵב כָּשֵׁר. וְשֶׁאֵין לוֹ עָקֵב, פָּסוּל. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:

ברטנורה  (א) מצות חליצה. ואפילו שלשתן הדיוטות. והא דקרי להו דיינים, שצריך שיהיו יודעים להקרות הפסוקים כעין דיינים. ואע''ג דתנן מצות חליצה בשלשה, צריכין לצרף עמהן שנים אחרים, שתהיה חליצה בחמשה לפרסומי מילתא. והשנים הללו שמוסיפים על השלשה אפילו אין יודעים להקרות: מנעל. של עור רך חליצתו כשרה, אבל לכתחלה לא, גזירה שמא יחלוץ במנעל קרוע מלמעלה, דאפילו כי קרוע מייתב אכרעיה הואיל והוא רך, ואנן מידי דמגין בעינן והא ליכא. אבל סנדל שהוא של עור קשה וכי קרוע לא מייתב אכרעיה, ליכא למגזר שמא יחלוץ בסנדל קרוע, הלכך עיקר חליצה בסנדל היא: באנפליאות. כמין בתי רגלים של בגד: חליצתה פסולה. דמידי דמגין בעינן, כתיב הכא (דברים כ''ה) נעלו וכתיב התם (יחזקאל י''ז) ואנעלך תחש, והוא עור: מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה. שהיו רצועות המנעל קשורות למעלה מן הארכובה:

ב. חָלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אוֹ בְסַנְדָּל שֶׁל עֵץ, אוֹ בְשֶׁל שְׂמֹאל בַּיָּמִין, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, חָלְצָה בְגָדוֹל שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַלֵּךְ בּוֹ, אוֹ בְקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה אֶת רֹב רַגְלוֹ, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בַלַּיְלָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. בַּשְׂמֹאל חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר:

ברטנורה  (ב) בסנדל של עץ כשרה. והוא שיהיה מחופה עור: חלצה בגדול. שהיה הסנדל גדול ממדת רגלו, אם יכול להלוך בו חליצתו כשרה: או בקטן. ממדת רגלו, אם חופה את רוב רגלו חליצתו כשרה. והלכה כרבי אליעזר במה שפוסל חליצה בלילה, ואין הלכה כמותו במה שמכשיר חליצה בשמאל:

ג. חָלְצָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא קָרְאָה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. קָרְאָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא חָלְצָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. חָלְצָה וְקָרְאָה, אֲבָל לֹא רָקְקָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כָּכָה יֵעָשֶׂה, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה, מְעַכֵּב. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, מִשָּׁם רְאָיָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בָאִישׁ:

ברטנורה  (ג) חלצה ולא קראה חליצתה כשרה. דכי כתב רחמנא ככה דמשמע עיכובא, אמעשה הוא דכתיב (דברים כ''ה) ככה יעשה לאיש, וקריאה דיבור בעלמא הוא: דבר שהיא מעשה באיש. כגון חליצה שהאשה עושה מעשה בגופו של איש, לאפוקי רקיקה דלאו מעשה בגופו של איש הוא:

ד. הַחֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְהַחֵרֶשֶׁת שֶׁחָלְצָה, וְהַחוֹלֶצֶת לַקָּטָן, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. קְטַנָּה שֶׁחָלְצָה תַּחֲלֹץ מִשֶּׁתַּגְדִּיל. וְאִם לֹא חָלְצָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:

ברטנורה  (ד) החרש שנחלץ חליצתו פסולה. שאינו פוטרה במקום שיש אח אחר כשר: והחרשת שחלצה פסולה. שהיא עצמה אינה נפטרת בחליצתה, ואין לה תקנה אלא ביבום, ואם רצה אחר כך להוציא יוציא בגט: והחולצת לקטן חליצתה פסולה. כל היכא דתנינן בפרקין חליצה פסולה, אינה יכולה להתיבם אחר אותה חליצה וצריכה חליצה אחרת מעלייתא להתירה לעלמא. והאי תנא דקרי לחליצת קטן חליצה פסולה דמשמע שפוסלה מלהתיבם, ר' מאיר היא, דאילו רבנן אמרי אין בחליצת קטן כלום ולא נפסלה מלהתיבם. והלכה כחכמים:

ה. חָלְצָה בִשְׁנַיִם, אוֹ בִשְׁלשָׁה, וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַנְדְּלָר מַכְשִׁירִין. וּמַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁחָלַץ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְהִכְשִׁיר:

ברטנורה  (ה) חלצה בשנים. כשרים: או בשלשה. והיה אחד מהם קרוב או פסול, דלא נשתיירו כי אם שנים כשרים: חליצתה פסולה. וכן הלכה שאין חליצה כשרה בפחות משלשה:

ו. מִצְוַת חֲלִיצָה, בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין, וְהֵן מַשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כה) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו. וְהִיא אוֹמֶרֶת, מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְהוּא אוֹמֵר, לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. וּבִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ הָיוּ אוֹמְרִים. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו, רֹק הַנִּרְאֶה לַדַּיָּנִים. וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו, עַד כָּאן הָיוּ מַקְרִין. וּכְשֶׁהִקְרָא רַבִּי הֻרְקָנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר עֵיטָם וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה, הֻחְזְקוּ לִהְיוֹת גּוֹמְרִים כָּל הַפָּרָשָׁה. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. מִצְוָה בַדַּיָּנִין, וְלֹא מִצְוָה בַתַּלְמִידִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לוֹמַר, חֲלוּץ הַנַּעַל, חֲלוּץ הַנַּעַל, חֲלוּץ הַנָּעַל:

ברטנורה  (ו) עצה ההוגנת לו. אם הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך: קוראה מאן יבמי. וקורא, לא חפצתי לקחתה. חולצת ורוקקת וקוראה, ככה יעשה לאיש. והלכה כרבי יהודה דאמר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל:

גמרא יבמות דף ק''ה ע''א

אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן מְנַיִן לִגְזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ מִתְקָרֵעַ שֶׁנֶּאֱמַר (ש''א ג') לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם. אָמַר רָבָא בְּזֶבַח ובְמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַפֵּר אֲבָל מִתְכַפֵּר הוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה אַבַּיֵּי אָמַר בְּזֶבַח ובְמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר אֲבָל מִתְכַּפֵּר בִּגְמִילוּת חֲסָדִים. רַבָּה וְאַבַּיֵּי מִדְּבֵית עֵלִי קָאָתוּ רַבָּה דְעָסַק בַּתּוֹרָה חָיָה אַרְבָּעִין שְׁנִין. אַבַּיֵּי דְעָסַק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים חָיָה שִׁתִּין שְׁנִין. תָּנוּ רַבָּנָן מִשְׁפָּחָה אַחַת הָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ מֵתִים כְּבֶן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אָמַר לָהֶם שֶׁמָּא מִמִּשְׁפַּחַת עֵלִי אַתֶּם שֶׁנֶּאֱמַר (שם ב') וְכָל מַרְבִּית בֵּיתֶךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים לְכוּ וְעִסְקוּ בַתּוֹרָה וְתִחְיוּ הָלְכוּ וְעָסְקוּ בַתּוֹרָה וְחָיוּ. וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתָן מִשְׁפַּחַת יוֹחָנָן עַל שְׁמוֹ. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אוּנְיָא אָמַר רַב מְנַיִן לִגְזַר דִּין שֶׁל צִבּוּר שֶׁאֵינוֹ נֶחְתָּם. אֵינוֹ נֶחְתָּם וְהָכְּתִיב (ירמי' ב') כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בּוֹרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנָי. אֶלָּא מְנַיִן שֶׁאֲפִילוּ נֶחְתָּם מִתְקָרֵעַ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד') מִי כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. וְהָכְּתִיב (ישעי' נ''ה) דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ. לֹא קַשְׁיָא הָא בְּיָחִיד הָא בְּצִבּוּר. יָחִיד אֵימַת אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אַבּוּהָ אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

רש''י  אמר רבא. גרסי' ולא גרסי' ואמר רבא: בהמצאו. משמע שאינו מצוי בכל עת:

זוהר ויחי דף רכ''ט ע''א

הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְגוֹ', רַבִּי חִיָּא פָּתַח וְאָמַר (משלי י''ט) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וְכִי נַחֲלַת אָבוֹת אִינְהוּ וְהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב כֹּלָא לְבַר נַשׁ אֶלָּא דְּכֵיוָן דַּאַחֲסִין בֵּיתָא לְבַר נַשׁ וּמָמוֹנָא לְזִמְנִין דְּיַחֲסִין כֹּלָא לִבְרֵיהּ וִיהֵא אַחֲסַנָא דְּאָבוֹת אֲבָל וּמֵיְיָ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת בְּגִין דְּאִתְּתָא כַּד אַחֲסִין לָהּ בַּר נַשׁ מֵעִם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחֲסִין לָהּ דְּהָא לָא יַחֲסִין לָהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נַשׁ אֶלָּא כַּד מַכְרִיזִין עֲלֵיהּ בִּרְקִיעָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזַוֵּג זִוּוּגִין עַד לָא יֵיתוּן לְעָלְמָא, וְכַד זָכוּ בְּנֵי נְשָׁא לְפוּם עוֹבָדֵיהוֹן הָכִי יָהֲבֵי לוֹן אִתְתָא וְכֹלָּא אִתְגַלְיָן קַמֵּיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּלְפוּם עוֹבָדִין דְּזַכָּאִין הָכִי מְזַוֵּג זִוּוּגִין וּלְזִמְנִין דְּקָא סָלִיקוּ בִּקְלִיטִין וְאַסְטֵי הַהוּא בַּר נַשׁ אָרְחֵיהּ סָלִיק זִוּוּגֵיהּ לְאַחֲרָא עַד דְּיִכְשָׁר עוֹבָדוֹי וְכַד יִכְשָׁר עוֹבָדוֹי אוֹ דְּמָטֵי זִמְנֵיהּ אִתְדָחֵי גְּבָר מִקַּמֵּי גְּבָר וְאָתֵי הַאי וְנָטִיל דִּילֵיהּ וְדָא קָשֵׁי קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִכֹּלָּא לְדַחְיָא בַּר נַשׁ מִקַּמֵּי גַּבְרָא אָחֳרָא וּבְגִין כָּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ יָהִיב אִתְּתָא לְבַר נַשׁ וּמִנֵּיהּ אַתְיָן זִוּוּגִין, וְעַל דָּא וּמֵיְיָ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת בְּגִין כָּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב כֹּלָּא לְבַר נַשׁ, וְאִי תֵּימָא אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת וְלָא אָחֳרָא תָּא חֲזֵי אַף עַל גַּב דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְמִין טָבָאן לְבַר נַשׁ לְמֵיהַב לֵיהּ וְהוּא אִסְטֵי אָרְחוֹי מֵעִם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּי סִטְרָא אָחֳרָא מֵהַהוּא דְּאִתְדַבַּק בֵּיהּ יֵיתֵי לֵיהּ מַאן דְּיֵיתֵי בְּכָל (נ''א כָּל) קִטְרוּגִין וְכָל בִּישִׁין וְלָא אַתְיָן לֵיהּ מֵעִם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא מֵהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא דְּאִתְדַבַּק בֵּיהּ בְּאִנּוּן עוֹבָדִין דְּעָבַד וְעַל דָּא אִתְּתָא דְּלָאו אִיהִי מַשְׂכָּלֶת קָרָא עַל דָּא שְׁלֹמֹה (קהלת ז') וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה בְּגִין דְּחוֹבוֹי דְּבַר נַשׁ הוּא מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ בְּאִנּוּן עוֹבָדִין דְּעָבַד וְעַל דָּא כַּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בֵּיהּ בְּבַר נַשׁ בְּגִין עוֹבָדוֹי דְּכַשְׁרָן אִיהוּ אַזְמִין לֵיהּ אִנְתּוּ דְּאִיהִי מַשְׂכָּלֶת וּפָרִיק לֵיהּ בְּפוּרְקָן מִגּוֹ סִטְרָא אָחֳרָא וְעַל דָּא אָמַר יַעֲקֹב הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע מַאי מִכָל רָע דְּלָא אִזְדַּמְּנָת לִי אִתְּתָא דְּאִיהִי מִגּוֹ סִטְרָא אָחֳרָא וְלָא אִעֲרַע פִּסוּל בְּזַרְעִי (ס''א בְּעַרְסִי) דְּכֻלְּהוּ צַדִּיקֵי וּשְׁלֵמֵי בִּשְׁלִימוּ בְּגִין דְּאִתְפְּרָק מִכָּל רָע:

תרגום הזוהר
הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי וְגוֹ': רַבִּי חִיָּא פָּתַח וְאָמַר, (משלי י''ט) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת. וְכִי נַחֲלַת אָבוֹת הֵם, וַהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן הַכֹּל לִבְנֵי אָדָם. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַכֶּה אֶת הָאָדָם בְּבַיִת וָהוֹן, לִפְעָמִים שֶׁיּוֹרִישׁ הַכֹּל לִבְנוֹ וְיִהְיֶה אֶצְלוֹ נַחֲלַת אָבוֹת. אֲבָל וּמֵיְיָ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, כִּי אִשָּׁה, כְּשֶׁהָאָדָם זוֹכֶה בָּהּ, מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֶה אוֹתָהּ, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַכֶּה בָּהּ אֶת הָאָדָם, אֶלָּא אַחַר שֶׁמַּכְרִיזִים עָלָיו בָּרָקִיעַ. כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַוֵּג זִוּוּגִים מִטֶּרֶם שֶׁבָּא לָעוֹלָם, וּכְשֶׁזָּכוּ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם, לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם נוֹתְנִים לָהֶם אִשָּׁה, וְכָל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם גְּלוּיִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְפִי מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הַצַדִּיקִים כָּךְ מְזַוֵּג זִוּוּגִים, מִקּוֹדֶם שֶׁבָּא לָעוֹלָם. וְלִפְעָמִים שֶׁעָלוּ בְּחִבּוּר, וּכְשֶׁנּוֹלָד קִלְקֵל הָאָדָם אֶת דַּרְכּוֹ, אָז נִתָּן זִוּוּגוֹ לְאַחֵר, עַד שֶׁיְּיַשֵּׁר אֶת מַעֲשָׂיו, וְאִם הֵטִיב אֶת מַעֲשָׂיו אוֹ הִגִּיעַ זְמַנּוֹ, נִדְחָה גֶּבֶר מִפְּנֵי גֶּבֶר, וּבָא זֶה וְנוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ. וְזֶה קָשֶׁה מִכֹּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִדְחוֹת אָדָם מִפְּנֵי אָדָם אַחֵר. וּמִשּׁוּם זֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא הַנוֹתֵן אִשָּׁה לָאָדָם, וּמִמֶּנּוּ בָּאִים הַזִּוּוּגִים. וְעַל כֵּן כָּתוּב וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. מִשּׁוּם זֶה, הָאֱמֶת הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן הַכֹּל לָאָדָם, וְאִם תֹּאמַר, שֶׁרַק אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת נוֹתֵן וְלֹא דָּבָר אַחֵר, בֹּא וּרְאֵה, אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין טוֹב לָתֵת לָאָדָם, אִם הָאָדָם הִטָּה דְּרָכָיו מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַסִּטְרָא אַחֲרָא, הִנֵּה מֵאוֹתוֹ סִטְרָא אַחֲרָא שֶׁנִּתְדַבֵּק בּוֹ, בְּכָל הַקִּטְרוּגִים וּבְכָל הָרָעוֹת, יָבֹא לוֹ מַה שֶּׁיָּבֹא, וְאֵינָם בָּאִים לוֹ מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאוֹתוֹ צַד הָרַע שֶׁנִּתְדַבֵּק בּוֹ מֵחֲמַת הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה. וְעַל כֵּן אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ מַשְׂכָּלֶת, קוֹרֵא עָלָיו שְׁלֹמֹה (קהלת ז') וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מָשַׁךְ אוֹתָהּ עָלָיו, עַל יְדֵי עֲוֹנוֹתָיו עַל יְדֵי הַמַעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה, וְלֹא עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בָּאָדָם מִשּׁוּם מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, הוּא מַזְמִין לוֹ אִשָּׁה שֶׁהִיא מַשְׂכֶּלֶת, וְגוֹאֵל אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הַסִּטְרָא אַחֲרָא. וְעַל כֵּן אָמַר יַעֲקֹב, הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע. מַהוּ מִכָּל רָע, שֶׁלֹּא נִזְדַּמְנָה לִי אִשָּׁה, שֶׁהִיא מִן סִטְרָא אַחֲרָא, וְלֹא קָרָה פְּסּוּל בְּזַרְעִי, שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים וּשְׁלֵמִים, בִּשְׁלֵמוּת, מִשּׁוּם שֶׁנִּגְאָל מִכָּל רָע.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תשובה פ''ב

א. אָסוּר לְאָדָם לִהְיוֹת אַכְזָרִי וְשֶׁלֹּא יִתְפַּיֵּיס אֶלָּא יְהֵא נוֹחַ לִרְצוֹת וְקָשֶׁה לִכְעוֹס וּבְשָׁעָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַחוֹטֵא לִמְחוֹל מוֹחֵל בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה אֲפִילוּ הֵצַר לוֹ וְחָטָא לוֹ הַרְבֵּה לֹא יִקּוֹם וְלֹא יִטּוֹר וְזֶהוּ דַרְכָּם שֶׁל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וְלִבָּם הַנָּכוֹן. אֲבָל הַכּוּתִים עוֹבְדֵי אֱלִילִים עַרְלֵי לֵב אֵינָן כֵּן אֶלָּא עֶבְרָתָן שְׁמוּרָה נֶצַח וְכֵן הוּא אוֹמֵר עַל הַגִּבְעוֹנִים לְפִי שֶׁלֹּא מָחֲלוּ וְלֹא נִתְפַּיְיסוּ וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה: ב. הַחוֹטֵא לַחֲבֵירוֹ וּמֵת חֲבֵירוֹ קוֹדֶם שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה מֵבִיא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וּמַעֲמִידָן עַל קִבְרוֹ וְיֹאמַר בִּפְנֵיהֶם חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִפְלוֹנִי זֶה שֶׁכַּךְ וְכַךְ עַשִׂיתִי לוֹ וְאִם הָיָה חַיָּיב לוֹ מָמוֹן יַחֲזִירוֹ לְיוֹרְשִׁים לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לוֹ יוֹרְשִׁין יַנִּיחֶנוּ בְּבֵית דִּין וְיִתְוַדֶּה:

מוסר
מספר דברים שבקדושה ס''א

א. יֵצֶר הָרָע אֵינוֹ מָצוּי אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה דְמִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה יֵצֶר הָרָע מִתְרַבֶּה בָּאָדָם: ב. כָּל הָעוֹנֶשׁ שֶׁמְּקַבֵּל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת אֵינוֹ אֶלָּא בַּעֲבוּר פִּיו שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ו) כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ שֶׁנִּטְמָא בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וּבְלָשׁוֹן הָרָע וְנִבְלוּת הַפֶּה וְכַיּוֹצֵא: ג. אוֹי לָהֶם לַיּוֹשְׁבִים חֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵינָם יְרֵאִים מֵה' וְהַשָּׂטָן מְרַקֵּד עִמָּהֶם וְשָׂמֵחַ. וְהַמִּשְׁתַּכְּרִים כּוֹרְתִים הַשֶׁפַע וְהַבְּרָכָה הַיּוֹרֶדֶת לְיִשְׂרָאֵל: ד. הָאוֹכֵל עִם מַכְחִישֵׁי הַתּוֹרָה אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא מְזַלְזֵל תּוֹרָתוֹ וּמְבַזְבֵּז מָמוֹנוֹ וּמְאַבֵּד בָּנָיו רַחֲמָנָא לִיצְלָן וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כא) שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָרוֹת נַפְשׁוֹ: