חוק לישראל - פרשת שמות, יום שלישי

תורה

(יא) וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס: וּמַנִיאוּ עֲלֵיהוֹן שִׁלְטוֹנִין מַבְּאִישִׁין בְּדִיל לְעַנוֹאֵהוֹן בְּפָלְחָנְהוֹן וּבְנוֹ קִרְוֵי בֵית אוֹצָרָא לְפַרְעֹה יָת פִּיתוֹם וְיָת רַעַמְסֵס:
(יב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וּכְמָא דִמְעַנַן לְהוֹן כֵּן סָגָן וְכֵן תַּקְפִין וַעֲקַת לְמִצְרָאֵי מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(יג) וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: וְאַפְלָחוּ מִצְרָאֵי יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַשְׁיוּ:
(יד) וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ: וְאַמְרָרוּ יָת חַיֵיהוֹן בְּפָלְחָנָא קָשְׁיָא בְּטִּינָא וּבְלִבְנִין וּבְכָל פָלְחָנָא בְּחַקְלָא יָת כָּל פָּלְחָנְהוֹן דְאַפְלָחוּ בְהוֹן בְּקַשְׁיוּ:
(טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: וַאֲמַר מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְחַיָתָא יְהוּדַיָתָא דְשׁוּם חָדָא שִׁפְרָה וְשּׁוּם תִּנְיֵתָא פּוּעָה:

נביאים ישעיה פרק כח

(ג) בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם: בְּרַגְלֵין יִתְדָשׁ כִּתְרָא דְּגֵיוְתָנָא טַפְּשָׁא רַבָּא דְּיִשְּׂרָאֵל:
(ד) וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה: וִיהִי דְּיָהִיב מִצְנָפְטָא לִרְשִׁיעָא דְּבֵית מַקְדְּשָׁא תּוּשְׁבַּחְתֵּיהּ דִּי עַל רֵישׁ חֵילָא שָׁמִינָא כְּבִכּוּרָא עַד לָא דְּאִם יֶחֱזִי דַּחֲזִי יָתֵהּ כְּאִלּוּ הִיא בְּיָדֵיהּ יִבְלָעֶנָּה:
(ה) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ: בְּעִדְּנָא הַהִיא יְהֵא מְשִׁיחָא דֶּיֵי צְבָאוֹת לְכַלִּילָא דְּחֶדְוָה וּלְכֶתֶר דְּתוּשְׁבְּחָא לִשְׁאָרָא דְּעַמֵּיהּ:
(ו) וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט וְלִגְבוּרָה מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה: לְמֵימָר קְשׁוֹט דְּדֵין לִדְיָתְבִין בְּבֵית דִּינָא לָמְדָן דִּין דִּקְשׁוֹט וּלְמָתָן נִצְחָנָא לִדְנָפְקִין בִּקְרָבָא לַאֲתְבוּתְהוֹן בִּשְׁלָם לְבָתֵּיהוֹן:
(ז) וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה: וְאַף אִלֵּין בְּחַמְרָא רָווּ וּבְעַתִּיקָא אִסְתַּלְעָמוּ כַּהֲנָא וּסְפָר רָווּ מִן עַתִּיק אִסְתַּלְעָמוּ מִן חֲמַר טָעוּ מִן עַתִּיק אִתְפַּנִּיאוּ בָּתַר מֵיכָל בָּסִים טָעוּ דִּינָהָא :

כתובים משלי פרק יב

(ד) אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה: אִתְּתָא כְּשֵׁרְתָּא כְּלִילָא לְבַעֲלָהּ וְאִנְתְּתָא בִישְׁתָּא מַלְטִיתָא בְּקִיסָא הֵיכְנָא מֵיבְדָא גַרְמוֹי דְּגַבְרָהּ:
(ה) מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים מִשְׁפָּט תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים מִרְמָה: מַחְשְׁבָתְהוֹן דְּצַדִּיקֵי דִינָא מַדְבְּרָנוּתָא דְרַשִּׁיעֵי רַמָיוּתָא:
(ו) דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב דָּם וּפִי יְשָׁרִים יַצִּילֵם: מִלֵּי דְרַשִׁיעֵי כָּמְנִין לִדְמָא וּפוּמְהוֹן דִּתְרִיצֵי מַפְּצֵי לְהוֹן :
(ז) הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד: נִתְהַפְּכוּן רַשִׁיעֵי וְלָא נִשְׁתַּכְּחוּן וּבֵיתְהוֹן דְּצַדִּיקֵי יְקוּם :
(ח) לְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ וְנַעֲוֵה לֵב יִהְיֶה לָבוּז: גַּבְרָא מִשְׁתַּבַּח בְּפוּמָא דְסוּכְלְתָנוּתֵיהּ וַחֲסִיר רַעְיָנָא יֶהֱוֵי לִשְׁטוּתָא:

משנה יבמות פרק יג

א. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בַּבַּעַל וְלֹא בַיָּבָם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּבַּעַל וּבַיָּבָם. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּפָנָיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְפָנָיו. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּבֵית דִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְבֵית דִּין. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. אֳמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר, אֶלָּא מְמָאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וּתְמָאֵן, וְתִנָּשֵׂא:

ברטנורה  (א) בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות. יתומה שהשיאוה אמה ואחיה, אינה ממאנת אלא מן הארוסין: בבעל. אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני יבם, אינה יוצאה במיאון, אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ: אין בנות ישראל הפקר. ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן. אלא ממאנת בזה ותמתין מליארס לאחר עד שתגדיל: תמאן ותנשא. לאו למהדר ולמאן זמנא אחריתי, אלא הכי קאמר, ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל, או אם רוצה להנשא ממאנת בבעלה ותנשא מיד, דתו לא ממאנת לבית שמאי דנשואה היא:

ב. אֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְרִיכָה לְמָאֵן כּל שֶׁהִשִּׂאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ לְדַעְתָּהּ הִשִּׂאוּהָ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ, אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כָּל תִּינוֹקֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר קִדּוּשֶׁיהָ, אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם אֶלָּא כִמְפֻתָּה. בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה:

ברטנורה  (ב) אין מעשה קטנה אלא כמפותה. דכמי שלא נישאת דמי. ואין הלכה כר''א, והלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס. ופחותה מבת שש בחזקת שאינה יודעת לשמור קידושיה ואינה צריכה למאן. ויותר מבת עשר, בחזקת שיודעת לשמור קידושיה ואע''פ שהיא סכלה ביותר. ומבת שש ועד בת עשר צריכה בדיקה אם יודעת לשמור קידושיה אם לאו. וממאנת הבת והולכת עד שתהא בת י''ב שנה ויום אחד ותביא סימנים. לאחר מכאן אינה ממאנת אפילו לא בא עליה. ואם בא עליה לאחר י''ב שנה ויום אחד אף על פי שלא הביאה סימנים חיישינן שמא נשרו הסימנים וקנאה:

ג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ, כְּאִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ, כְּאִלּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ:

ברטנורה  (ג) כל עכבה שהיא מן האיש. נתן לה גט, זו היא עכבה שהיא מן האיש, דכיון דלא מיאנה בו זו היא עכבה שאינה מן האיש, שלא נתעכבה אצלו משום אישות. ומתניתין מפרש לה ואזיל:

ד. הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחֱזִירָהּ, מֵאֲנָה בוֹ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. מֵאֲנָה בוֹ וְהֶחֱזִירָהּ, נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. זֶה הַכְּלָל, גֵּט אַחַר מֵאוּן, אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. מֵאוּן אַחַר גֵּט, מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ:

ברטנורה  (ד) מותרת לחזור לו. אע''ג דאם לא החזירה ונישאת לאחר מתוך הגרושין ונתארמלה, אסורה לראשון, אפילו הכי כי החזירה ומיאנה בו אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטליה לגטא, ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משנישאת לאחר: זה הכלל. כלומר אפילו פעמים הרבה גרשה והחזירה ומיאנה בו, אם נישאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו, ומתוך מיאון מותרת לחזור לו:

ה. הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵרְשָׁהּ, לְאַחֵר וּמֵאֲנָה בוֹ, לְאַחֵר וְגֵרְשָׁהּ (לְאַחֵר וּמֵאֲנָה בוֹ), כֹּל שֶׁיָּצָאת הֵימֶנּוּ בְגֵט, אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. בְּמֵאוּן, מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ:

ברטנורה  (ה) לאחר ומיאנה בו. כלומר חזרה ונישאת לשלישי ומיאנה בו: כל שיצתה ממנו בגט אסורה לחזור לו. אע''פ שיצתה משל אחריו במיאון לא בטליה לגיטא דידיה:

ו. הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה, וְהֶחֱזִירָהּ, מֻתֶּרֶת לַיָּבָם. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְתוֹמָה, וְהֶחֱזִירָהּ, מֻתֶּרֶת לַיָּבָם. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר. קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה, כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב. הֶחֱזִירָה, דִּבְרֵי הַכּל אֲסוּרָה לַיָּבָם:

ברטנורה  (ו) מותרת ליבם. ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילין היבמה לפני היבם ומשעה שגירשה אחיו קיימא עליה באיסור אשת אח דהויא לה גרושת אחיו: רבי אליעזר אוסר. דגזר כל הני אטו יתומה בחיי האב דאמרינן לקמן במתניתין דלאחר חזרתה הרי היא כגרושה אפילו לרבנן. ואין הלכה כרבי אליעזר: כיתומה בחיי האב. אף על פי שהאב חי הרי היא כיתומה לענין קדושין, דשוב אין לאב כח לקבל קדושיה. ואם החזירה בקטנותה, אסורה ליבם אם מת בקטנותה, דקדושי חזרה אינן כלום הואיל ופקע רשות אב מינה והיא אין לה יד, והויא כגרושה ועומדת:

ז. שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת בַּעְלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת גְדוֹלָה וּקְטַנָּה, מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל קְטַנָּה, תֵּצֵא הַקְּטַנָּה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְלַמְדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מֵאֲנָה, מֵאֵנָה. וְאִם לָאו, תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וְתֵצֵא הַלֵּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו. מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה:

ברטנורה  (ז) תצא משום אחות אשה. ופטורה מן החליצה ומן היבום: מת בעלה של גדולה. ונפלה לפני בעל הקטנה, זיקתה של גדולה שהיא מן התורה, אוסרת קטנה עליו משום דנישואיה דרבנן, והויא לה אחות זקוקתו. ומה יעשו: רבי אליעזר אומר מלמדים הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואיה, ויהא מיבם את הגדולה. והלכתא כותיה: רבן גמליאל אומר. אין זיקת גדולה אוסרת את הקטנה, דסבר רבן גמליאל דלא אלימא זיקה לאסור את אשתו עליו, הלכך אם מיאנה מוטב ותתיבם הגדולה, ואם לאו, תמתין הקטנה אצלו עד שתגדיל ויהיו נישואיה דאורייתא ואחר כך תצא הגדולה משום אחות אשה. אבל לחלוץ לגדולה לא, דפסל את הראשונה עליו משום אחות חלוצה: אי לו. אוי לו. שמוציא את אשתו בגט, ואין מלמדין אותה למאן, דאמרינן שיתרחק אדם מן המיאונים:

ח. מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וָמֵת, בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת, בִּיאַת הַפִּקַּחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת, וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּקַּחַת. גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה, וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה:

ברטנורה  (ח) לשתי יתומות. נכריות: או חליצתה. לאחר שתגדיל: וכן שתי חרשות. כלומר כשם ששתי קטנות ביאת אחת מהן פוטרת צרתה, כך בשתי חרשות. אבל חליצה ליכא למימר בחרשת דלאו בת חליצה היא: אחת קטנה ואחת חרשת. אע''ג דשתיהן אין נישואיהן נישואין גמורין, מכל מקום לא ידעינן בהי מינייהו ניחא ליה והיא חשיבא אשתו טפי: ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה. דביאת מי שנשואיה נשואין גמורין פוטרת אותה שאין נשואיה גמורין. אבל איפכא לא:

ט. מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וָמֵת, בָּא יָבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִיָּה, לֹא פָסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת, לֹא פָסַל אֶת הַקְּטַנָּה. בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה, פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת:

ברטנורה  (ט) לא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה. ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות. ואי לאו קנויה היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו, ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו, אבל אחרונה לא, דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא היאך עליה באסור שני בתים: פסל את החרשת. דשמא קטנה קנויה כולה וקנין החרשת משוייר, והוה ליה שני בתים, דהכי מסקינן בגמרא דקטנה ספק אם היא קנויה לגמרי הואיל וראויה לביאה לאחר זמן, ספק אם אינה קנויה כלל. וחרשת קנויה ומשויירת, כלומר קנויה במקצת ואינה קנויה קנין גמור. ואפילו הכי אם בא על החרשת אחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה, ממה נפשך, אי קטנה קנויה לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחר כן לאו כלום היא, ואי אינה קנויה כלל, אף לאחיו לא היתה קנויה ונכרית היא. אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה, פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא, ופסל קנין החרשת שהוא קנין משוייר. ואית ספרים דגרסי, אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה, דגזרינן אטו כשבא על החרשת וחזר ובא על הקטנה:

י. פִקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת, בָּא יָבָם עַל הַפִּקַּחַת, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת, לֹא פָסַל אֶת הַפִּקַּחַת. בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּקַּחַת אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַפִּקַּחַת, פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת: יא. גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, בָּא יָבָם עַל הַגְּדוֹלָה, וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה, לֹא פָסַל אֶת הַגְּדוֹלָה. בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַגְּדוֹלָה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַגְּדוֹלָה, פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה. רַבִּי אֱלְעָזָר אוֹמֵר, מְלַמְּדִין הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ:

ברטנורה  (יא) ר' אליעזר אומר בכולן מלמדין. והלכה כר' אליעזר:

יב. יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה, יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה. בָּא עַל יְבָמָה גְדוֹלָה, תְּגַדְּלֶנּוּ. הַיְבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, לֹא נִבְעַלְתִּי, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, מְבַקְשִׁים הֵימֶנּוּ שְׁיַּחֲלוֹץ לָּהּ. וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה, אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ:

ברטנורה  (יב) יגדלו זה עם זה. ואינו יכול לגרשה עד שיגדיל דגט קטן אינו גט: היבמה שאמרה בתוך שלשים יום. שכנסה היבם, לא נבעלתי ליבם, והוא אומר בעלתיך ודייך בגט, כופין אותו לחלוץ דהיא נאמנת, דעד תלתין יומין מוקי אינש נפשיה ולא בעיל: לאחר שלשים יום. הוא נאמן, דלא מוקי איניש נפשיה מלבעול יותר משלשים יום. ומיהו איהי לא משתריא, דשויתה אנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה, ומבקשים ממנו שיחלוץ, אבל לא כופין, דהא הוא אומר שבעל. והא דכופין אותו לחלוץ תוך ל' יום ומבקשין אותו לחלוץ לאחר ל' יום ואין כופין ומבקשים לייבם, מוקי בגמרא כגון שגט יוצא מתחת ידה, שכיון שנתן גט לזיקתו נפסלה עליו, ומיהו בעיא חליצה למשרייה לעלמא. ואי אמרה היא נבעלתי והוא אומר לא בעלתי, אין חוששים לדבריו ולא בעיא חליצה:

יג. הַנּוֹדֶרֶת הֲנָאָה מִיבָמָהּ, בְּחַיֵּי בַעְלָהּ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ, מְבַקְשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. וְאִם נִתְכַּוְּנָה לְכָךְ, אֲפִלּוּ בְּחַיִּיִ בַעְלָהּ, מְבַקְשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָּהּ:

ברטנורה  (יג) הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה. דלא אסקא דעתה שימות בעלה ותפול לפניו ליבום, ונוטלת כתובתה: אבל לאחר מיתת בעלה. הויא מורדת, וקיימא לן כותבין אגרת מרד על שומרת יבם: ומבקשים ממנו לחלוץ. ויתן כתובתה אם ירצה, ואם לא רצה לחלוץ והיא מורדת בו ובאה להפסיד כתובתה, כופין אותו לחלוץ:

גמרא יבמות דף ק''ה ע''ב

רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רִבִּי הֲווּ יַתְבֵי פָּתַח חַד מִנַּיְיהוּ וְאָמַר הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמָטָּה שֶׁנֶּאֱמַר (מ''א ט) וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים. וְחַד אָמַר עֵינָיו לְמַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג) נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם. אַדְהָכִי אֲתָא רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רִבִּי יוֹסֵי לְגַבַּיְיהוּ אָמַר לְהוּ בְּמָאי עַסְקִיתוּ אָמְרוּ לֵיהּ בַּתְּפִלָּה אָמַר לְהוּ כָּךְ אָמַר אַבָּא הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה כְּדֵי שִׁיִּתְקַיְימוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ. אַדְהָכִי אֲתָא רִבִּי לִמְתִיבְתָּא. אִינְהוּ דַהֲווּ קְלִילֵי יְתִיבוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רִבִּי יוֹסֵי אֲגַב יוֹקְּרֵיהּ הֲוָה מַפְסַע וְאָזִיל. אָמַר לֵיהּ אַבְדָּן מִי הוּא זֶה שֶׁמַּפְסִיעַ עַל רָאשֵׁי עַם קדֶשׁ. אָמַר לֵיהּ אֲנִי יִשְׁמָעֵאל בַּר רִבִּי יוֹסֵי שֶׁבָּאתִי לִלְמוֹד תּוֹרָה מֵרִבִּי. אָמַר לֵיהּ וְכִי אַתָּה הָגוּן לִלְמוֹד תּוֹרָה מֵרִבִּי אָמַר לֵיהּ וְכִי משֶה הָיָה הָגוּן לִלְמוֹד תּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה. אָמַר לֵיהּ וְכִי משֶה אַתָּה. אָמַר לֵיהּ וְכִי רַבָּךְ אֱלֹהִים הוּא. אָמַר רַב יוֹסֵף שַׁקְלֵיהּ רִבִּי לִמְטַרְפְּסֵיהּ דְּקָאָמַר לֵיהּ רַבָּךְ וְלֹא רַבִּי. אַדְהֲכִי אָתַאי יְבָמָה לְקָמֵיהּ דְּרִבִּי אָמַר לֵיהּ רִבִּי לְאַבְדָּן פּוּק בָּדְקָה לְבָתַר דְּנָפִיק אָמַר לֵיהּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כָּךְ אָמַר אַבָּא אִישׁ כָּתוּב בְּפָרָשָׁה אֲבָל אִשָּׁה בֵין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה. אָמַר לֵיהּ תוּ לֹא צְרִיכַת כְּבַר הוֹרָה זָקֵן. קָא מַפְסַע אַבְדָּן וְאָתֵי אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרִבִּי יוֹסֵי מִי שֶׁצָרִיךְ לוֹ עַם קדֶשׁ יִפְסַע עַל רָאשֵׁי עַם קדֶשׁ מִי שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹ עַם קדֶשׁ הֵיאַךְ יִפְסַע עַל רָאשֵׁי עַם קדֶשׁ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לְאַבְדָּן קוּם בְּדוּכְתִּיךְ. תָּאנָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִצְטַרַע אַבְדָּן וְטָבְעוּ שְׁנֵי בָנָיו וּמִיאֲנוּ שְׁתֵּי כַלּוֹתָיו. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק בְּרִיךְ רַחְמָנָא דְּכַסְּפֵיהּ לְאַבְדָּן בְּהָאי עַלְמָא. אָמַר רִבִּי אָמֵי מִדְּבָרָיו שֶׁל בְּרִבִּי נִלְמוֹד קְטַנָּה חוֹלֶצֶת בִּפְעוּטוֹת. רָבָא אָמַר עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים וְהִלְכְתָא עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שַׂעֲרוֹת:

רש''י  עיניו למטה. כלפי ארץ ישראל משום דשכינה התם קיימא דכתיב והיו עיני ולבי שם: אתא רבי למתיבתא. למידרש ובעי כל חד למיתב אדוכתיה: רבי ישמעאל בר רבי יוסי. בעל בשר היה: מפסע ואזיל. הולך לאט: אבדן. תלמיד של רבי היה: שקליה רבי למטרפסיה. לגמולו על ששמע ולא מיחה: פוק בדקה. אם הביאה שתי שערות: לא צריכת. למיבדקה: כבר הורה זקן. רבי יוסי: נצטרע אבדן. עונשו של לשון הרע נגעים: מדבריו של ברבי. רבי יוסי. כל ברבי לשון אדם גדול: קטנה חולצת. משהיא כפעוטות כבת שית כבת שבע דתנן במסכת גיטין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין הלכך לענין חליצה הואיל ולא כתיב מיעוט כשרה משהיא בפ' הזה שיודעת מעט להבחין: לעונת נדרים. שנה אחת קודם לזמן ב' שערות כדתנן בפרק יוצא דופן בת י''א שנה ויום אחד נדריה נבדקים אם יודעת לשם מי נדרה והקדישה דבריה קיימין:

זוהר שמות דף י''א ע''א

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי (י''ט א' בראשית קפ''ד א') דָּא גַבְרִיאֵל כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דניאל ט') וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בְחָזוֹן וְגוֹמֵר. מִבֵּית לֵוִי דָּא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאַתְיָא מִסִטְרָא דִשְׂמָאלָא. וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי דָּא נִשְׁמְתָא (די''א ע''ב) דְּתָנֵינָן בְּשַׁעְתָּא דְאִתְיְילִיד גּוּפָא דְצַדִּיק בְּהָאי עַלְמָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קָרֵי לֵיה לְגַבְרִיאֵל וְנָטִיל הַהִיא נִשְׁמְתָא דְצַדִּיק דִי בְגִנְתָא וְנַחֲתָא לֵיה לְהָאי גוּפָא דְצַדִּיקָא דְאִתְיְילִיד בְּהָאי עַלְמָא וְאִיהוּ אתְפְּקַד עֲלָה וְנָטִיר לָהּ. וְאִי תֵימָא הַהוּא מַלְאָכָא דְאִתְמָנָא עַל רוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא לַיְלָה שְׁמֵיהּ וְאַתְּ אַמְרַת דְּאִיהּוּ גַבְרִיאֵל. הָכִי הוּא וַדָּאי בְּגִין דְּאָתֵי מִסִטְרָא דִשְׂמָאלָא. וְכָל מָאן דְּאָתֵי מִסִטְרָא דִשְׂמָאלָא הֲכִי אִקְרֵי וַיֵּלֶךְ אִישׁ דָּא עַמְרָם. וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי דָּא יוֹכֶבֶד. וּבַת קוֹל נַחֲתַת וְאַמְרַת לֵיהּ לְאִזְדַּוְוגָא בָּהּ דְּהָא קָרִיב זִמְנָא דְפוּרְקְנָא דְיִשְׂרָאֵל עַל יְדָא דִבְּרָא דְאִתְיְילִיד מִנַיְיהוּ. וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא סִיֵּיעַ בֵּיה דְּתָנֵינָן שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָיא עַל עַרִסַיְיהוּ וּרְעוּתָא דִלְהוֹן בִּדְבֵקוּתָא חֲדָא הֲוָה בָה בִּשְׁכִינְתָּא וְעַל דָּא לָא אִתְעֲדֵי שְׁכִינְתָּא מֵהַהוּא בְרָא דְאוֹלִידוּ לְקַיְימָא דִכְתִיב (ויקרא כ') וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים. בַּר נַשׁ דִּמְקַדֵּשׁ גַּרְמֵיה מִלְּרַע קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא מְקַדֵּשׁ לֵיה דִּלְעֵילָא כְמָה דִרְעוּתָא דִלְהוֹן הֲוָה בִדְבֵקוּתָא דִשְׁכִינְתָּא הֲכִי אִתְדַּבְקָא שְׁכִינְתָּא בְהַהוּא עוֹבָדָא מַמָּשׁ דְּעַבְדוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָּיא דִרְעוּתָא דִּלְהוֹן בִּדְבֵקוּתָא דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא תָּדִיר וּכְמָה דְאִינוּן מִתְדַּבְּקִין בֵּיה תָּדִיר הֲכִי נַמֵי אִיהוּ אִתְדַּבַּק בְהוּ וְלָא שָׁבִיק לוֹן לְעַלְמִין וָוָי לְרַשִּׁיעַיָּיא דִרְעוּתָא דִלְהוֹן וּדְבֵקוּתָא דִלְהוֹן מִתְרַחֲקָא מִנֵּיהּ. וְלֹא דַי לְהוּ דְמִתְרַחֲקָן מִנֵּיהּ אֶלָּא דְמִתְדַּבְּקָן בְּסִטְרָא אַחֲרָא. תָּא חֲזֵי עַמְרָם דְּאִתְדַּבַּק בֵּיהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא נָפַק מִנֵּיהּ משֶׁה דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לָא אַעְדֵי מִנֵּיהּ לְעַלְמִין וּשְׁכִינְתָּא אִתְדַּבְּקַת בַּהֲדֵיהּ (בראשית כ''א כ') תָּדִיר זַכָּאָה חוּלַקֵיהּ:

תרגום הזוהר
וַיֵּלֱךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וְכוּ': זֶהוּ גַּבְרִיאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל וְגוֹ'. מִבֵּית לֵוִי, זוֹ הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הַבָּאָה מִצַד הַשְּׂמֹאל, כִּי גַּבְרִיאֵל, וַיִּקַח אֶת בַּת לֵוִי, זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה. שֶׁלָּמַדְנוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלָד גּוּפוֹ שֶׁל צַדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה, קוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל, שֶׁהוּא לוֹקֵחַ נְשָׁמָה הַהִיא אֲשֶׁר בַּגָּן, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, וּמוֹרִידָהּ לְגוּפוֹ שֶׁל הַצַדִּיק שֶׁנּוֹלָד בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהוּא, גַּבְרִיאֵל, נִפְקָד עָלֶיהָ וְשׁוֹמְרָהּ. וְאִי תֵּימָא הַהוּא וְכוּ': וְאִם תֹּאמַר, הֲלֹא אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמְּמוּנֶה עַל רוּחוֹת הַצַדִּיקִים, שְׁמוֹ לַיְלָה, וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁהוּא גַּבְרִיאֵל, הִנֵּה כֵּן הוּא וַדַּאי שֶׁשְּׁמוֹ לַיְלָה, מִשּׁוּם שֶׁבָּא מִצַד שְׂמֹאל וְכָל הַבָּא מִצַד שְׂמֹאל נִקְרָא כֵּן. וַיֵּלֶךְ אִישׁ: זֶה עַמְרָם. וַיִּקַח אֶת בַּת לֵוִי זוֹ הִיא יוֹכֶבֶד. וּבַת קוֹל יָרְדָה וְאָמְרָה לוֹ לְעַמְרָם, שֶׁיִּזְדַוֵּג בָּהּ, כִּי הַזְּמָן קָרוֹב לִגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַבֵּן שֶׁיּוֹלִיד מֵהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲזָרוֹ, שֶׁלָּמַדְנוּ, הַשְּׁכִינָה שָׁרְתָה עַל מִטָּתָם, וְהַכַּוָּנָה שֶׁלָּהֶם בִּדְבֵקוּתָם יַחַד הָיְתָה בַּשְּׁכִינָה, וְעַל כֵּן לֹא הֻסְרָה הַשְּׁכִינָה מֵאוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁהוֹלִידוּ לְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב, וְהִתְקַדִּשְׁתֶם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים, שֶׁהָאָדָם הַמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה. כְּמוֹ שֶׁכַּוָּנָתָם הָיְתָה בִּדְבֵקוּת הַשְּׁכִינָה, כֵּן הִתְדַבְּקָה הַשְּׁכִינָה בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה מַמָּשׁ שֶׁעָשׂוּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים, שֶׁרְצוֹנָם הוּא בִּדְבֵקוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמִיד, וּכְמוֹ שֶׁהֵם דְּבֵקִים בּוֹ תָּמִיד, כֵּן הוּא דָּבוּק בָּהֶם, וְאֵינוֹ עוֹזֵב אוֹתָם לְעוֹלָם. אוֹי לָרְשָׁעִים, שֶׁרְצוֹנָם וּדְבֵקוּתָם מִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא דַּי לָהֶם שֶׁמִּתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, אֶלָּא עוֹד מִתְדַבְּקִים בְּצַד הָאַחֵר, בֹּא וּרְאֵה, עַמְרָם שֶׁנִּתְדַבֵּק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָצָא מִמֶּנּוּ מֹשֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא סָר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם, וְהַשְּׁכִינָה נִתְדַבְּקָה בּוֹ תָּמִיד, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ההלכות תשובה פ''ג

א. חֲמִשָּׁה הֵן מִיִּשְׂרָאֵל הַנִקְרָאִין יוֹצְאִין. הָאוֹמֵר שֶׁאֵין שֵׁם אֱלוֹהַ וְאֵין לָעוֹלָם מַנְהִיג. וְהָאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ שֵׁם מַנְהִיג אֲבָל הֵם שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר. וְהָאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ שֵׁם רִבּוֹן אֶחָד אֲבָל שֶׁהוּא כּוֹכָב אוֹ בַעַל תְּמוּנָה. וְכֵן הָאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ לְבַדּוֹ הָרִאשׁוֹן וְצוּר לַכֹּל. וְכֵן הָעוֹבֵד כּוֹכָב זוּלָתוֹ כְּדֵי לִהְיוֹת מֵלִיץ בֵּינוֹ וּבֵין רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כָּל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה אֵלּוּ הוּא יוֹצֵא: ב. שְׁלשָׁה הֵן מִיִּשְׂרָאֵל הַנִקְרָאִין אַפִּיקוֹרוֹסִין הָאוֹמֵר שֶׁאֵין שֵׁם נְבוּאָה כְּלָל וְאֵין שֵׁם מַדַע שֶׁמַּגִּיעַ מֵהַבּוֹרֵא לְלֵב בְּנֵי הָאָדָם וְהַמַּכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְהָאוֹמֵר שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂה בְנֵי הָאָדָם כָּל אֶחָד מִשְּׁלשָׁה אֵלּוּ הֵן אַפִּיקוֹרוֹסִין: ג. שְׁלשָׁה הֵן מִיִּשְׂרָאֵל הַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה הָאוֹמֵר שֶׁאֵין הַתּוֹרָה מֵעִם ה' אֲפִלּוּ פָּסוּק אֶחָד אֲפִלּוּ תֵּיבָה אֶחָת אִם אָמַר מֹשֶׁה אֲמָרוֹ מִפִּי עַצְמוֹ הֲרֵי זֶה כּוֹפֵר בַּתּוֹרָה. וְכֵן הַכּוֹפֵר בְּפֵירוּשָׁהּ וְהוּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהַמַּכְחִישׁ מַגִּידֶיהָ כְּגוֹן צָדוֹק וּבַיְתוּס וְהָאוֹמֵר שֶׁהַבּוֹרֵא הֶחֱלִיף מִצְוָה זוּ בְּמִצְוָה אַחֶרֶת וּכְבָר בָּטְלָה תּוֹרָה זוּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא הָיְתָה מֵעִם ה' כָּל אֶחָד מִשְּׁלשָׁה אֵלּוּ כּוֹפֵר בַּתּוֹרָה:

מוסר
מספר חרדים דף ע''ב ע''א

כֶּשֶׁאֲנִי בֵּין הָעָם כְּיוַן שֶׁאֵין רוֹאֶה סֵתֶר לְבָבִי אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ וְעוֹד אֵין מַשְׁגִיחַ תָּמִיד בִּי לְהֵטִיב לִי רַק הוּא לְבַדּוֹ וְאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהַצִיל אוֹתִי מִצָרָתִי זוּלָתוֹ לָכֵן לֹא יַפְסִיקוּ בֵּינִי לְבֵינוֹ הַנִּבְרָאִים כִּי כֻּלָּם כְּאַיִן נֶגְדוֹ וַאֲנִי וְהוּא לְבַדוֹ עוֹמְדִים וְהַיְינוּ דִכְתִיב (מ''ב ה') חַי הַשֵּׁם אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו וּכְתִיב (ברא' י') הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי. כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אוֹהֲבְתוֹ וְהָאַחת שׂוֹנְאָתוֹ הֲיִתָּכֵן שֶׁיִהְיֶה לִבּוֹ וְעֵינָיו לְאוֹתָהּ שֶׁשּׂוֹנְאָתוֹ וְיִשְׁכַּח וְיַעֲזוֹב אוֹתָהּ שֶׁאוֹהֲבְתוֹ. הִנֵּה הַתּוֹרָה הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַנָּאָתְךְ וּלְטוֹבָתָךְ בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בַּיָּמִים לְהַצִילָךְ מִכָּל צָרָה וּלְפַרְנְסָךְ וּלְהַדְרִיכָךְ בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב בַּלֵּילוֹת בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ מִן הַמַּזִיקִין הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ תְּלַמֵּד עָלֶיךָ סַנֵּיגוֹרְיָא לִתְחִיַּית הַמֵּתִים וְכֵן בְּכָל בֹּקֶר שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ בְזוֹהַר שֶׁבְּכָל לַיְלָה דָּנִין אוֹתוֹ אִם יָקִיץ מִשְּׁנָתוֹ אוֹ יִישָׁן שְׁנַת עוֹלָם וְזֶהוּ שֶׁהִתְחִילָה תּוֹרָה בְּרֵאשִׁית כְּלוֹמַר שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית תּוֹעֶלֶת לְאָדָם בְּב' עוֹלָמוֹת. וְהָאִשָּׁה הַשֵּׁנִית שֶׁשּׂוֹנְאָתוֹ הִיא שֶׁל בָּשָׂר וָדָם וְעָלֶיהָ אָמַר הַנָּבִיא (מיכה ז') אוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ כִּמְפוֹרָשׁ בִּגְמָרָא וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ לֶאֱהוֹב אוֹתָה אַךְ עִיקָר אַהֲבָה תִּהְיֶה בָּרִאשׁוֹנָה אֵשֶׁת נְעוּרִים שֶׁמִּיּוֹם שֶׁלִּמְּדוֹ אָבִיו תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מִיָּד הִיא בָּאָה לְהתְיַיחֵד עִמּוֹ וּלְשָׁמְרוֹ. וְהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לִפְגַם הַבְּרִית שֶׁהַתּוֹרָה כֻּלָּה נִקְרֵאת בְּרִית וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֵׁר סַ''ם חַיִּים: