"נפלתי בשבי המצרי, ואז השתנו חיי והתקרבתי ליהדות"

נעים להכיר

"אני גדעון שרון, גדלתי ביישוב קריית טבעון, בסביבה שלנו לא היו שומרי מצוות, לא בשכונה, לא בכיתה, לא בבית הספר היסודי וגם לא בתיכון. התגייסתי לקורס טיס וסיימתי כטייס קרב. השתתפתי במלחמת יום כיפור, מטוסי נפגע מעל שטח מצרים ונפלתי בשבי. לאחר השחרור עבדתי במשך למעלה מ - 20 שנה כטייס ריסוס חקלאי במטוסים הצהובים של חברת כימאוויר, ואז נכנסתי, בברכתו והוראתו של הרבי מליובאוויטש, לתחום המחשבים; התמחותי העיקרית הינה בגישה פורצת דרך לשימור ושיתוף ידע באופן רב ממדי.

"כיום אני ממשיך להתגורר בקריית טבעון, נשוי ברוך השם לאשתי ליבי. אנו חסידי חב"ד. ערכנו עשר חתונות לילדינו, והם עוסקים בשליחות של הרבי בארץ ובחו"ל  - שתיים מבנותינו בחו"ל – אחת בקו אורך 0 – לונדון, ואחת בקו רוחב 0 - קיטו, אקוודור. לאחרונה זכינו ברוך השם להשתתף בחתונה של הנכד הראשון".

מהו הדבר העיקרי שהשתנה בחייך מאז שחזרת בתשובה?

"נשארתי אותו הדבר, אבל כל חיי השתנו מן הקצה אל הקצה. נחשפתי למשמעות של זהותי היהודית, לאורח החיים היהודי ולמחויבות האישית שלי לניהול חיי היום-יום על פי תורה ומצוות ואורח החיים היהודי - כי כך ורק כך אוכל להיות בשלמות עם עצמי, שלדעתי אין למעלה מזה. כך שזה נהפך לציר המרכזי בחיי, ברוך השם, יום יום ושעה שעה".

מהם האתגרים הגדולים ביותר שעומדים לפני אנשים שחוזרים בתשובה?

"האתגרים העיקריים הם שניים – סור מרע ועשה טוב: סור מרע – להתנתק מההרגלים ומההשקפות שחיינו על פיהם במשך שנים. עשה טוב – לא לעצור באמצע העלייה כי אז עלולים להיתקע חלילה.

"חשוב תמיד להתקדם גם בקיום המצוות, גם בלימוד התורה וגם בעיקר בלימוד המאור שבתורה, שהיא תורת החסידות המאירה את דרכנו ללכת לבטח בחיי היום יום, ללא צורך 'לגשש באפלה' – ואפילו כשמתגוררים לא בקהילה אלא בקריית טבעון, רמת אביב, לונדון או אקוודור בדרום אמריקה".

איך נראה האלול הראשון שלך אחרי שחזרת בתשובה?

"האלול הראשון שלנו היה מדהים. אחרי החתונה גרנו שנתיים בעפולה ושם התקרבנו ליהדות. יומיים לפני חודש אלול נולד הבן בועז ועברנו לגור בשכנות לבית הכנסת המרוקאי בקריית טבעון.
באותו זמן עבדתי כטייס ריסוס והייתי מתעורר לפני עלות השחר כדי להגיע למנחת לפני אור ראשון. בעודי מתארגן לצאת אני שומע את הדפיקות בתריסים והקריאות כמו בסיפורים – 'דוד... מאיר... שמעון... סליחות...' ואז בהמשך שומע את תקיעת השופר מבית הכנסת – רם וברור, שכן באותו הזמן לא היו מזגנים, וחלונות ביתנו היו פתוחים, וגם חלונות בית הכנסת. בקיצור - כל היום היה ספוג באווירת חודש הרחמים והסליחות, וכך כל חודש אלול".

שיר או פיוט של הימים הנוראים שמרגש אותך במיוחד?

"'יעלה תחנוננו מערב', ומדוע? ככה. במיוחד אני מתרגש מהניגון כאשר שר אותו הנכד שלנו יוסף יצחק, בנה של חנה בתנו והרב דוד כץ חתננו. הם גרים בלונדון ומנהלים בית חב"ד בשכונת ווסט האמפסטד".

מתי בפעם האחרונה ביקשת סליחה ממישהו?

"לא פשוט ולא קל לבקש סליחה באופן הראוי באמת, אבל אני מודע ומשתדל..."

תובנה מיוחדת שלקחת מהשנה החולפת?

"כולנו מכירים את הסיסמה 'יחד ננצח'. התובנה שלי מהשנה החולפת היא שחיזוק, חיבור והעצמת הקשר שלנו למורשתנו ולערכים של עמנו – עם הנצח - הם שיביאו את ה'יחד' את תחושת האחדות ואהבת ישראל שהיא המפתח – כאמור: באהבת ישראל נביא את הגואל".