טורים נשיים
איך מגבסים את הנפש? תובנות לחודש אלול מתקופה עם רגל מגובסת
הריפוי הטבעי של הגוף מלמד אותנו משהו בקשר ליכולת התשובה, שהיא יכולת מופלאה בפני עצמה, ומזכירה מאד את עניין ההתחדשות של הגוף
- רותי קניג
- פורסם י"ג אלול התשפ"ד
(צילום: shutterstock)איזה אושר! לעמוד וללכת על שתי רגליים. כמה לא מובן מאליו.
כל פעולה הופכת להיות נס. להתכופף, להכניס מכונה, לסדר את הבית... פתאום החיים תופסים "טוויסט" משמעותי.
אם ככה מרגישים אחרי שלא דורכים על הרגל במשך 6 שבועות – אז מה עם הנשימה והלב, והראייה, והשמיעה, והמעיים...וה...?
לא צריך שיילקחו כדי להיות מאושרים כשהם תקינים. נראה לי שעדיף רק לדמיין את זה, כדי להגיע להודיה.
יש מקומות שלעולם לא הייתי פוגשת אילולא רותקתי למיטה בתקופה הכי מאתגרת בשנה (בין הזמנים), ויש לי רצון להעביר מעט מן הטוב והתובנות בעקבות השיקום.
אז מה למדתי מגבס על הרגל במשך תקופה כ"כ ארוכה?
ארזתי את הרגל שלי למשך שישה שבועות, וקיבלתי במתנה איחוי.
עצם שבורה גייסה מהגוף את כל מה שהיא זקוקה לו כדי לשקם את עצמה, בחכמה טבעית, ללא התערבות, עד להחלמה.
תחשבו על גרב שנקרעה, או צלחת שנשברה. עכשיו תדמינו שאתם מכניסים אותה לקיבוע למשך שישה שבועות. מה קורה?!
כלום? נכון!
הקב"ה העניק לאדם חי יכולת מופלאה של התחדשות. הגוף שלנו מספר לנו איך זה עובד, ומתוך כך אפשר להבין כמה דברים גם בקשר לנפש.
תחשבו כמה הגוף והנפש שלנו דומים:
- כמו שכל אחד מבין שחייבים להשקיע בגוף, כך ההשקעה בנפש היא הכרחית, ובלעדיה הנפש תהיה מוזנחת ולא מטופחת בכלל.
- כשיש פצע בגוף – חייבים לטפל בו, אחרת הוא מזדהם או מתפתח לדלקת חמורה. גם בנפש העיקרון הוא זהה – כשעוברים משהו, חשוב מאד לטפל בזה, לערוך ונטילציה, לדבר על הכאב עם מישהו, וגם עם השם.
- כמו שכתבתי, לגוף יש יכולת מדהימה לשחזר ולרפא את עצמו. גם לנפש יש יכולת כזו, אלא שצריך לפעמים לקבע אותה. זאת אומרת, להבין שהיא חלשה כרגע, וזקוקה לטיפול מסור ומיוחד, ולא לדרוש מעצמנו דברים שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם.
- כמו שבגוף, כאשר נרפאים יש הקלה ושמחה גדולה – כך בנפש, כשמקום חשוך מקבל אלומת אור, יש הקלה ושמחה ששווים את המאמץ.
אנחנו עוברים כעת את הימים של החודש המופלא והרחמן הזה, כל אחת איפה שפוגש אותה ועם איזה יומיום היא מתמודדת, וכמה שהיא מצליחה להיות שם באמת באהבה.
אבל הריפוי הטבעי של הגוף מלמד אותנו משהו בקשר ליכולת התשובה, שהיא יכולת מופלאה בפני עצמה, ומזכירה מאד את עניין ההתחדשות של הגוף.
כשאדם חוטא – נפער פצע.
האור החיים הקדוש כותב שהחטא גורם לחיסרון בנפש שלנו.
האר"י הקדוש כותב: "וידע שהחטא, פגם וכתם וחלודה בנפש, וזהו חולי הנפש הטהורה".
דמיינו פצע שנפער, או שבר שמתרחש לא בגוף, אלא בנפש שלנו.
ברחמיו נתן לנו הקב"ה את האפשרות לעשות תשובה, שזה בעצם תהליך ריפוי לנפש. אורזים אותה למשך חודש אלול בהתבוננות עמוקה, ומקבלים בתמורה ריפוי חינם.
לא תמיד קל להתבונן. מגלים מה לא תקין, איפה צריך תיקון. זה לא פשוט, ולפעמים מכאיב מאד, אבל כשאת יושבת עם עצמך בחודש אלול ושואלת מה כואב, איפה כואב, מה כדאי לתקן כדי לרפא את הנפש, כדי לשמח אותה, שיהיה לה טוב יותר – זו המטרה של ה' יתברך.
הרי רצונו של השם להיטיב איתנו. והתהליך הזה, שסופו ביום כיפור, דומה מאד לתהליך ריפוי גופני.
40 יום הם זמן מצוין לרפא שבר. אחרי פרק זמן זה האדם יכול לעמוד על שתי רגליים, להרגיש אושר על ההתחדשות, להרגיש אדם חדש!
מר"ח אלול ועד יום הכיפורים הקדוש ישנם 40 ימים שמוקדשים לריפוי של הנפש, לאיחוי החולי הכואב שנגרם ממה שעבר עלינו.
אז מה עושים? פשוט שוהים. לא נותנים למרוץ של היומיום לשאוב אותנו כמו משאבת חשמל. יושבים וחושבים ומחפשים ובודקים.
איפה המקומות שהייתי רוצה לצאת מהם? מה לא עושה לי טוב? מה שואב אותי אליו בכוח ללא רצוני? איפה הייתי רוצה להיות בעוד חודש? בעוד שנה? בעוד 5 שנים?
התשובה והריפוי נעשים מעצמם. התפקיד שלך הוא רק לחפש.
מאחלת לכולנו שנזכה לאהוב את מצוות התשובה.
רותי קניג היא סופרת, יועצת ומנחת סדנאות לפריצת חסמים ולכתיבה תרפויטית.