הפרק היומי בתנ"ך | פרק ד' בספר שופטים: ניסים עצומים במלחמת סיסרא

תקציר הפרק

עם ישראל ממשיכים לעשות את הרע בעיני ה' ובעקבות זאת משתעבדים ליבין מלך חצור ושר צבאו סיסרא. בני ישראל צועקים לה' מאחר ויבין לחץ את ישראל "בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה".

דבורה וברק לקראת הלחימה: דבורה הנביאה פונה אל ברק בן אבינעם משבט נפתלי, ומצווה עליו לצאת להילחם בצבא יבין. ברק מתנה את הליכתו למלחמה: "אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי", ודבורה בתמורה מבהירה לו "כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא".

הלחימה בהר תבור: הלחימה התרחשה בצורה ניסית ומופלאה, כאשר "וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא... לִפְנֵי בָרָק וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו" - הדבר אירע בעקבות מהומה ניסית שנוצרה בקרב צבא הכנענים וסוסיו, והצפת נחל קישון שהפך למלכודת מוות עבור פרשי הכנענים ורוכבי המרכבות שנגרפו בשטף המים. כל צבא יבין חוסל באורח פלאי: "לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד".

נפילת סיסרא בידי יעל: היחיד שנותר הוא שר הצבא סיסרא, שניסה להימלט: "וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי". יעל, אשת חבר הקיני, שלהם היה הסכם שלום עם יבין מלך כנען, אירחה את סיסרא, כיסתה אותו בשמיכה והגישה לו חלב. בלי שסיסרא שם לב, יעל לקחה את יתד האוהל ותקעה בגופו, והוא מת מיד. יעל פגשה מחוץ לאוהל את ברק, שהמשיך לרדוף אחרי סיסרא, ובישרה לו על מותו. הכתוב מסכם את יחסי הכוחות בין ישראל ויבין "וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

הפרק המלא

(א) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְאֵהוּד מֵת.

(ב) וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם.

(ג) וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה.

(ד) וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא.

(ה) וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט.

(ו) וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.

(ז) וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ.

(ח) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ.

(ט) וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה.

(י) וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה.

(יא) וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בצענים [בְּצַעֲנַנִּים] אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ.

(יב) וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר.

(יג) וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן.

(יד) וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן ה' אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו.

(טו) וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו.

(טז) וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד.

(יז) וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי.

(יח) וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה.

(יט) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ.

(כ) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן.

(כא) וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת.

(כב) וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ.

(כג) וַיַּכְנַע אֱלֹוקים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(כד) וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן.

פירוש מילים קשות בפרק

וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא - ה' גרם למהומה בתוך מחנה סיסרא.

וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק - כל מרכבות הברזל וכל המחנה של סיסרא, נהרגו והושמדו כולם על ידי חוד של החרב של ברק וחייליו.

אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ - אלא שבגלל שאני אצא איתך למלחמה, אתה לא תקבל את השבח על היציאה למלחמה, בסוף המלחמה, כשבני ישראל ינצחו, השבח על הניצחון לא יהיה שלך.

מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה - הקיני היה מצאצאי יתרו.

וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ - יעל לקחה בידה את הפטיש שאיתו היו תוקעים את היתדות בקרקע.

וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט - יעל התקרבה לסיסרא בשקט ובחשאי כדי שהוא לא יתעורר משנתו.

וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ - יעל נעצה את היתד בחלק הפנים שנקרא "רקה" של סיסרא. הרקה היא חלק הפנים שמעל למצח.

וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ - יעל נעצה את היתד ברכה של סיסרא עד שהיתד עבר דרך כל ראשו של סיסרא וננעץ בקרקע.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: צעקה גדולה יותר מזעקה (שנאמרה במקרים הקודמים). יבין היה חזק יותר מהעמים האחרים להם שועבדו בני ישראל והוא לחץ את בני ישראל באופן חזק יותר ולזמן ממושך יותר, ולכן בני ישראל צעקו אל ה'.

רש"י: כתב בשם חז"ל שהדוחק היה על ידי גידופים של דברים.

מלבי"ם: דבורה היא השופטת הראשונה שזכתה לנבואה. כמו כן כתב שהיה לישראל זכות בכך שהם באו אליה מכל קצות הארץ כדי שהיא תשפוט אותם.

מצודות: הסיבה שישבה דווקא תחת עץ תמר היא כדי להימנע מייחוד עם האנשים שהיו מגיעים אליה למשפט.

תרגום ורש"י: לדבורה היו עצי תמר ביריחו אך אין הכוונה למקום מושבה, אלא הכוונה לתיאור של עושרה של דבורה: היו לה עצי תמרים ביריחו ופרדסים ברמה וזיתים בבקעה בבית אל ושדות בטור מלכא, אך מקום מושבה היה בעטרות.

מלבי"ם: הכוונה שהן תחילת המפלה של סיסרא תהיה על ידי אישה – דבורה, והן סוף המפלה תהיה על ידי אישה – יעל.

תרגום: ה' שיבר את מחנה סיסרא. מהר"י קרא: גרימת המהומה הייתה על ידי קולות שה' שלח בתוך המחנה.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם והלא פינחס בן אלעזר עומד? מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי בין ישראל, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו".

"תנא דבי אליהו אמרו: בעלה של דבורה עם הארץ היה. אמרה לו: בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה, אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבוא לחיי העולם הבא והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש... לפידות, ע"ש שאשתו עושה פתילות והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות, כדי שיהא אורן מרובה. והקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לה: דבורה את נתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים כנגד י"ב שבטים".

"מי זכה לו ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העולם הבא? הוי אומר דבורה אשתו, עליה נאמר: חכמות נשים בנתה ביתה".

"והיא יושבת תחת תומר - אמר ר' שמעון בן אבשלום: משום ייחוד. דבר אחר: מה תומר זה צלו מועט אף ת"ח שבאותו הדור היו מועטין. דבר אחר: מה תומר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים".

"במי הקב"ה מושיע את ישראל? בבני אדם שמשכימין ומעריבין לבית הכנסת ולבית המדרש ועוסקין בתורה בכל יום תמיד".

פרקים קודמים