הפוסט היומי: "לערוף את ראש התמנון האיראני ולרסק את חיזבאללה"

הטעות הגדולה ביותר שישראל יכולה לבצע במערכה מול חיזבאללה והציר האיראני היא לעשות חצי עבודה, כדי לחסוך במחיר לטווח הקצר ולא להכעיס את העולם. מה שלא נשמיד עכשיו, בתנאים שלנו, יתפוצץ עלינו בעוצמה גדולה פי כמה בתנאים ובמועד שיתאימו לנסראללה ולחמינאי - זה הלקח הברור מקרוב ל-20 שנים של מבצעים מוגבלים ברצועת עזה, שהובילו לטבח השבעה באוקטובר.

לכן זו צריכה להיות מלחמה כוללת, עם מכת פתיחה מקבילה נגד איראן וחיזבאללה, כולל התשתיות האזרחיות של מדינת לבנון, תעשיית הנפט של איראן ומתקני הגרעין שלה - מכה שתותיר את העולם בהלם.

זו לא החלטה קלה - לא מבחינה מבצעית ולא מבחינה מדינית. מבצעית, המשמעות היא למתוח את צה"ל ואת חיל האוויר עד הסוף, ולהיכנס לכוננות ספיגה בכל שטחי המדינה מכמה חזיתות - לבנון, איראן, תימן, סוריה ועיראק. מדינית זה מהלך שיעורר ביקורת חריפה בעולם, שרוצה לקנות שקט בכל מחיר ולכן מנסה לייצר הפרדות מלאכותיות בין חיזבאללה לבין לבנון ואף בינו לבין איראן.

אבל החלופה גרועה בהרבה: נסראללה כבר הצהיר שגם מתקפה מוגבלת של ישראל תוביל למלחמה כוללת, כך שלמעשה אנו מוותרים על היתרון שביוזמה ובמכת הפתיחה, ומוסרים אותו בהתנדבות לו ולאיראנים.

חשוב מכך: מהלך שהוא מלכתחילה מוגבל יוביל כמעט בוודאות להישגים מוגבלים, ואז גם נשלם מחירים כבדים וגם לא נשיג את מטרות המלחמה. חיזבאללה ישתקם, איראן תמשיך לדהור לפצצה, ולכל היותר נדחה בשנים ספורות את מהלומת ההשמדה שהם מצהירים כמעט בגלוי שבכוונתם להנחית על ישראל. לכן, מלחמה אזורית איננה משהו שישראל צריכה לנסות לחמוק ממנו - זה אינטרס שלה ליזום אותה בתנאים שלה.

ציר הרשע מונהג על ידי איראן, שלמשטר שלה יש שתי מטרות עיקריות, אך הן אינן שוות בערכן: המטרה העליונה של הרפובליקה האסלאמית היא לשמר את המהפכה בבית, והמטרה המשנית שלה היא לייצא את המהפכה בעולם. על ישראל ליצור סתירה בין שתי המטרות האלה ולהבהיר לאיראנים שהמשך ייצוא המהפכה יוביל לקריסת המשטר מבית.

מלכתחילה, המשטר האיראני סובל מפופולריות נמוכה ומקשיים כלכליים ניכרים. פגיעה בתשתיות הנפט, בתחנות הכוח ובעוד מטרות אזרחיות באיראן פשוטה הרבה יותר מבחינה מבצעית מאשר פגיעה במטרות מחופרות כמו מתקן ההעשרה בפורדו, ותחולל אפקט שעשוי לערער את יציבות המשטר. על ישראל להצהיר שלא תאפשר לשקם את התשתיות האלה ותשמיד אותן שוב ושוב עד שאיראן תחדל ממימון הפרוקסיז שלה ותנטוש את תוכנית הגרעין שלה.

במקביל, יש לפגוע במתקני הגרעין של איראן, שחלק ניכר מהם נמצא מעל פני הקרקע או מחופר מטרים בודדים בלבד בתוך האדמה, באופן שמאפשר לחיל האוויר לייצר נזק משמעותי.

בלבנון, הפגיעה בחיזבאללה לא יכולה להתמקד רק בתשתיות הצבאיות שלו: נסראללה משווק את עצמו לציבור הלבנוני כ"מגן לבנון" ולכן על ישראל למתג אותו כמחריב לבנון. בשונה מרצועת עזה, שם חמאס הוא דה-פקטו הגורם היחיד, בלבנון חיזבאללה הוא הגורם הדומיננטי ביותר, אך נסראללה נאלץ לתמרן בסביבה מורכבת ומרובת שחקנים שבה יש משמעות גדולה לתמיכה הציבורית או להיעדרה.

***

כשקונים בזול - משלמים ביוקר, זה עיקרון אוניברסלי שנכון כמעט בכל תחום. כך היה, למשל, בניסיון לחסוך כסף עם מטוס ראשי המדינה (כנף ציון) או בניסיון לחסוך ולהקים רכבת קלה ללא מטרו. כצפוי, כנף ציון עלה לפחות כמו מטוס חדיש בהרבה, והרכבת הקלה לא פתרה את בעיות התחבורה בגוש דן ורק תקעה אותנו בלי מטרו - שכעת כבר ברור שיוקם בכל מקרה - לעוד כ-20 שנה.

בנושאים קיומיים ממש, של ביטחון לאומי, אסור לעשות את אותן טעויות: עם כל הקושי והמחירים שכרוכים בכך, לישראל אין ברירה אלא לערוף את ראש התמנון האיראני, לרסק את חיזבאללה ואת המדינה שהפכה עבורו לפלטפורמת שיגור ענקית.

זו משימה בקנה מידה היסטורי, אך מי שנותן לאחרים להכתיב את מהלך ההיסטוריה לא שורד בה לאורך זמן. עם אורך רוח לאומי, מנהיגות נחושה ונכונות להתסכל למציאות בעיניים, ניתן לעמוד בה. אין לנו ברירה אחרת.