רמב"ן על פרשת כי תבוא: רמזים מפעימים ל-2 בתי המקדש ולגאולה השלמה

בפרשת כי תבוא תוכחה ארוכה וקשה. הרמב"ן מוכיח שהיא מכוונת כלפי חורבן בית שני והגלות שאחרי חורבן זה. התוכחה המובאת בפרשת בחוקותיי, אומר הרמב"ן, מכוונת כנגד חורבן בית ראשון.

הרמב"ן מוסיף ומציין כי כאשר רואים את קיום הדברים הללו – יש בכך ראיה לאמיתות התורה.

מפליא הדבר לראות כיצד נבואות אלו, שנאמרו מאות שנים ויותר לפני המאורעות עצמן, נתקיימו. מדובר בדברים שאין בהם בעצם היגיון, ולכן אי אפשר בשום אופן לצפות מראש שכך יהיה. וממילא, כשכתוב בתורה דברים ברורים אודות העתיד, הרי כאן ראיה מופלאה על אמיתותה של התורה.

הרב הדר מרגולין, בספרו "למרגלות הרמב"ן", מבאר את הדברים הנפלאים:

כאשר אנו מביטים לאחור, ורואים נבואה שהתקיימה, בדרך כלל מהנהנים בראש ואומרים: "אכן זה התקיים" וממשיכים הלאה. לא נדהמים מהעוצמה של הדבר.

לכן נקדים לעשות תרגיל קטן, נסו על עצמכם: מה תוכלו לומר על העתיד? האם תוכלו לנסות לנחש מה יהיה מצב העולם בעד 100 שנה? מה יהיו כותרות העיתונים בעוד 100 שנה בלבד?

אין לנו אפשרות, כמובן: כי אף בן אנוש אינו יכול לעשות את זה. מי יודע מה יהיה אז?

הבה נשים את עצמנו בנעליים של מי שחי בזמן מתן תורה, ונקשיב לנבואות שנאמרו על זמן החורבן, יותר מאלף שנה אחר כך...

נתחיל.

יהיה חורבן. על ידי איזו אומה?

ישראל מסובבים תמיד באויבים רבים. מצרים, פלישתים, עמלק, אדום, עמון, מואב, בבל, אשור... מי מהם יגרום את החורבן בעוד 1000 שנה? רוצים, אולי, לנחש?

אומרת התורה: אף אחד מהם! אלא יהיה "גוי מרחוק מקצה הארץ אשר לא תשמע לשונו". תמוה! מה ענין יהיה לגוי שבא "מקצה הארץ" שדווקא הוא יעשה חורבן?

ומה מפליא הדבר שאכן כך היה, שהרי רומי היא זו שהחריבה את מקדשנו!

ומה יקרה בגלות הזו?

מנוסים אנו בגלויות. כבר היתה גלות של חורבן בית ראשון, בה כל העם גלה לבבל. אך אומרת התורה שגלות זו תהיה שונה. נהיה נפוצים ומפוזרים: "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ". תופעה שלא היתה בשום גלות בעולם שעד אז.

שום גלות לפניה לא היתה כך, בכל העולם. וגם בשום גלות בעולם אחריה. באף אומה ולשון – לא היה כך אף פעם אחרת, לא לפני כן ולא אחרי כן...

רק פעם אחת בהיסטוריה של העולם מצאנו גלות כזו, של פיזור בכל העולם. והיא הגלות הזו של עם ישראל, בה אנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו.

ומה יקרה עם הארץ עצמה במשך שנות הגלות?

נחשוב בהיגיון. מדובר בארץ פוריה מאוד. בוודאי אחרי החורבן היא תמשיך את פוריותה המיוחדת.

אומרת התורה: "ושממו עליה אויביכם". וכך היה, קרוב ל-2,000 שנה!!!

מציין הרמב"ן: "היא בשורה טובה, מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל היישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם – והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון. וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".

וכן כך היה! עדויות בידינו על החורבן והשממון המוחלט שהיה בארצנו הקדושה, משך כל שנות הגלות.

בשנת 1867 ביקר הסופר מארק טוויין בארץ ישראל, והפליג בתיאור של שממה בה אין כמעט שום אנשים, שום בהמה, חיה ועוף, ואפילו הצמחים כמעט ולא היו. הוא מסיים שאין זה אלא "קללת אלוקים".

בביאורו על הפורענות בפרשת בחוקותיי, מבאר הרמב"ן באריכות על פרטים נוספים אודות הגלות והגאולה. דברים שאין אפשרות לבן אנוש לחזות מראש בשום אופן, ובכל זאת קויים במלואו.

ובסופו של התהליך, מבטיחה התורה גאולה. וכותב הרמב"ן שזו תהיה "גאולה שלמה מעולה על כולם. אמר: 'והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה הוקללה', והבטיח: 'והיטיבך והרבך מאבותיך', שהיא הבטחה לכל שבטי ישראל. לא לשישית העם. ושם הבטיח שיכרת ויכלה המגלים אותנו. ואלה דברים יבטיחו בגאולה העתידה הבטחה שלמה יותר מכל חזיונות דניאל".

אחר שראינו את הקיום הפלאי של הנבואות של החורבן, ממלא הדבר את ליבנו בידיעה שגם המשך הנבואות אכן יתקיים, של הגאולה השלמה, "והיטיבך והרבך מאבותיך".

שנזכה בקרוב.