"גב אל גב" או "פנים אל פנים"? התשובה כתהליך ריפוי נפשי

הנפש, בטבעה, סובלת מסתירות פנימיות. זהו המצב הטבעי, לכאורה, שאותו חווה כל בן אנוש באשר הוא. מצב זה קרוי גם "גב אל גב", ולמעשה מתאר מצב נפשי שבו האדם לא מחובר אל זהותו הפנימית. מצב שבו יש פער בין רצוי למצוי, פער בין רצונותיו הפנימיים והכמוסים לבין האופן בו הם מתגלים ומתבטאים כלפי חוץ. פער בין האני החיצוני לאני הפנימי.

כאשר אדם נושא בתוכו את הסתירות הללו, הן מונעות ממנו התקדמות ממשית בחייו, מונעות ממנו להביא לידי ביטוי את האני האמיתי והפנימי שלו.

אנחנו יכולים לזהות בקלות דוגמא לסתירה מעין זו כאשר אדם נמצא במפגש חברתי, והוא חש שאם לא ישמיע מה שהאנשים שסביבו רוצים לשמוע – מקומו בתוכם מוטל בספק, כמו גם התדמית שחבריו ייצרו עליו. במצב כזה, הוא גונז לקרקעית נפשו את מהותו הפנימית, וכלפי חוץ לובש לבוש לא לו, שלדעתו יהלום את רצונות הסביבה ממנו.

הוא כמובן מספר לעצמו שהרווח שירוויח אם יוותר על עצמיותו יהיה גדול יותר כאשר יפעל לפי מה שהוא מבין שהוא רצון הסביבה ממנו.

הסתירות הפנימיות בנפש הן למעשה תוצרים של מנגנוני הגנה, של חסמים שאנו שמים בינינו לבין הסביבה, כי אנו חוששים להביא את העצמיות שלנו במלואה לידי ביטוי. אך החסם הזה עובד גם לכיוון השני, וחוסם גם אותנו מלפעול כפי רצוננו.

כך, בקלות, הופך אדם חסר ערך עצמי – למְרָצֶה חברתית, מתוך מחשבה שאת ההערכה העצמית שלו כלפי עצמו הוא יקבל מהסביבה. ואז, באופן פרדוקסלי, הוא מוצא עצמו פועל גם נגד רצונו הפנימי, ויוצר פער מכוון, אך לא מודע, בין הרצונות שלו, לבין הרצון לפעול לפי מה שהוא מבין שהוא רצון הסביבה ממנו.

במצב כזה, האדם חי בניתוק שלו מעצמו, מסתיר את פניו האמיתיות ממנו ומהסביבה, ולא פלא שלאחר מכן גם חש הסתרת הפנים של הבורא ממנו.

רק כאשר מסכים האדם לחיות את עצמיותו ואת מהותו הפנימית, רק אז הוא מחובר לעצמו, רק אז הוא שב אל הפנימיות שבו, שב, למעשה, אל עצמו.

זוהי התרחשות מרגשת, קסומה ואפילו אלוקית, שקורית בסופו של כל תהליך טיפולי.

התשובה כמרפא לנפש

זוהי למעשה התשובה, במהותה הפנימית. מעבר לקיום מצוות ושינוי אורח חיים, משתנה המבנה הפנימי של נפש האדם.

היא משתחררת מההשתעבדות לתאוות ולרצון לעבוד את עצמי, ועוברת - מתוך עבודה עצמית נכונה - לעבוד את הבורא, כשהיא מכוונת מטרה וחיה את מהותה הפנימית.

התשובה מאפשרת לי להגיע למצב של "פנים אל פנים", מה שמונע את תחושת הסתרת הפנים האלוקית כאשר הייתי במצב של "גב אל גב".

זאת משום שבמצב כזה האדם קרוב אצל עצמו, וחי את הפנימיות של עצמו. במקום הזה אין תחושה של הסתרת פנים אלוקית, כי החיבור לנקודה הפנימית שלי הוא למעשה חיבור לנקודה האלוקית המפעמת בתוכי. רק כאשר אדם פועל על פי רצונו הפנימי, הוא מגלם בצורה הכי מובהקת את הרצון האלוקי. כלומר: משה יגלם את משה שה' רצה, רק כאשר משה יסכים להיות משה, ולא מישהו אחר. וכאשר יסכים להיות מי שהוא – הוא ירגיש את עצמו, כלומר את אור ה' שרק מדבר ומופיע דרכו.

לחזור אל עצמי = לחבור אל עצמי.

התשובה היא למעשה חזרה אל האני שבי, והיא מאפשרת ויוצרת את החיבור בין האני (החלק המודע שבי) לבין העצמי (החלק הלא מודע שבי). היא מאפשרת לי לחבור ממקום פנימי ועמוק אל נקודת הזהות העצמית שלי, אל האני האמיתי, המגלם בצורה המושלמת ביותר את זהותי ועצמיותי, ומתוך כך גם מאפשרת לי לגלם גם בצורה הכי מושלמת את הרצון האלוקי.

על מנת שייווצר חיבור מעין זה, היא מחייבת אותנו לפגוש בעצמנו את הנקודות שתמיד ברחנו מהן. היא מחייבת מפגש עם כאב לצד כשלון ונפילה, מחייבת אותי להיות אמיתי עם עצמי, מחייבת אותי להכיר בחטאי ובהתרחקות שלי מעצמי. היא בעצם מחייבת אותי להכיר בכל הסתירות הפנימיות הללו שמנהלות אותי, ולאחות אותן.

מפגש מעין זה, כאשר הוא נעשה בצורה נכונה, מוביל להזדככות ולהתנקות הנפש, ובשלב מאוחר יותר מגשר על הפער בין האני לעצמי. לא עוד סתירה ביניהם, אלא חיבור מתוך בירור. וכשאדם מחובר אל עצמו, אל נקודת האמת שבו, אל נקודת העצמי שבו – משם כבר קלה הרבה יותר הדרך לחיבור אל קונו, כי נקודת הזהות העצמית היא כאמור הנקודה האלוקית שבו, היא המקום שממנו מאיר האור האלוקי שבו. זוהי נקודת הקודש שבו, כי כל מהותו הפנימית היא ככלי שדרכו חודר האור האלוקי, ולאחר התשובה – האור הזה מאיר בעצימות הכי גבוהה.

שנזכה לשוב אל עצמנו, אל עצמיותנו, אל עצמאותנו.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.