הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ה' בספר שופטים: שירת דבורה

תקציר הפרק

פרק ה' מתאר את אירועי המלחמה בסיסרא וביבין מלך חצור בצורה שירית. השירה משווה בין המצב הקשה שהיה לפני המלחמה, לבין המצב הטוב שאחרי המלחמה.

דבורה מזמינה את המנהיגים, אנשי האצולה, העשירים וההולכים בדרכים לספר בישועת ה' שתפורט להלן. עם ישראל ירד להילחם ויחד איתם, ויחד איתם ה' בא להילחם יחד עם העם. בשלב הזה דבורה עוברת לשבח את השבטים שהשתתפו במלחמה, ולגנות את אלה שלא לקחו חלק בלחימה, ואז היא מתארת את הלחימה: "הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא" – הלחימה הייתה ניסית, וה' גרם לפרץ מים גדול בנחל קישון שהכריע את המלחמה.

לאחר שדבורה סיימה לתאר את הלחימה, היא עוברת לסצנה האחרונה: הריגת סיסרא. דבורה משבחת את יעל שהרגה באומץ את סיסרא ובמקביל מתארת את אם סיסרא מחכה לבנה, כשהיא תוהה מדוע הוא מתמהמה. דבורה חותמת את השירה בתפילה שכל אויבי ישראל יוכו ע"י ה': "כן יאבדו כל אויביך ה'".

הפרק המלא

(א) וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר.

דבורה וברק בן אבינעם שרו את השירה הזאת לאחר נצחונם על סיסרא ויבין.

(ב) בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה'.

כאשר ה' נוקם את נקמתו על ידי בני ישראל, כאשר בני ישראל מנצחים במלחמה מול אויביו של ה' והדבר נראה כאילו בני ישראל ניצחו בזכות היותם חזקים. יש לברך את ה': על שה' נקם את נקמתו בסיסרא על ידי בני ישראל ועל שהוא גרם לבני ישראל לצאת לרצות למלחמה נגד סיסרא.

(ג) שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַה' אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל.

המלכים של כל העמים – תשמעו את דברי השירה הבאים. הרוזנים (בעלי שררה) תטו אוזן לשמוע את דברי השירה. אני מסורה לה' ומאמינה בו, ולכן אני יכולה לשיר ולזמר על הישועה שבאה מה'.

(ד) ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם.

ה'! כאשר בדור של יציאת מצרים והכניסה לארץ, עם ישראל עבר את הר שעיר, ואתה היית בעזרתם, וכך הם ניצחו במלחמה נגד סיחון ועוג, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם כשצעדת עם בני ישראל משדה אדום שם נמצא הר שעיר, ויש כאן כפל של הענין כדרך השירה, ועזרת לישראל להילחם, אֶרֶץ רָעָשָׁה כאשר עזרת לבני ישראל בהיותם בגבול ארץ אדום, כל מלכי הארץ רעדו והיו חרדים, גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ מרוב פחד, הזיעה נטפה גם משרי העמים שנמצאים בשמים, גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם בשעה שבני ישראל נלחמו וה' עזר להם, גם העננים טפטפו מים והורידו גשם, כדי לבלבל את האומות שנלחמו בישראל.

(ה) הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל.

בשעה שבני ישראל נלחמו וה' עזר להם, ההרים נטפו זעה משום שהם פחדו מה', כמו שהר סיני נחרד בשעת מתן תורה.

(ו) בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.

בתקופה ששמגר בן ענת ויעל שפטו את בני ישראל, לא הייתה ישועה שלימה לעם ישראל, ולכן לא ניתן היה ללכת בדרכים, היות והאויבים היו אורבים להולכי הדרכים, ומי שלא הייתה לו ברירה והיה חייב ללכת בדרכים הלך בדרכים חלופיות שהיו מעוקלות ועקומות, כדי שהאויב לא יראה אותו

(ז) חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

בני ישראל נמנעו מלשבת בערים פרוזות, בערים ללא חומה. בתקופת שמגר ויעל בני ישראל התישבו רק בערים מוקפות חומה משום שהם פחדו מהאויב. עד שאני, דבורה, קמתי, והושעתי את בני ישראל, ועכשיו בני ישראל יכולים ללכת בדרכים ולהתיישב בערים אינן מוקפות חומה.

(ח) יִבְחַר אֱלֹוקים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל.

כאשר עם ישראל בוחר לעבוד אלוהים חדשים, כאשר עם ישראל בוחר לעבוד עבודה זרה, אז באה מלחמה בשעריו, בעריו. הרי בארבעים אלף החיילים שעברו את הירדן עם יהושע לא היו מגינים ורמחים, לא היו כלי נשק, וזאת משום שהם כבשו את ארץ ישראל על ידי נס. מכאן, שהצורך להילחם וממילא הצורך לנשק, נובע רק מחטאי עם ישראל.

(ט) לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ ה'.

אני רוצה לדבר מעומק הלב אל האנשים הגדולים בעם ישראל שמתנדבים להילחם למען עם ישראל, תברכו את ה' על שנתן בכם רצון להתנדב ולהילחם

(י) רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ.

השרים הרוכבים על אתונות לבנים, גם החכמים היושבים בבית הדין ושופטים את עם ישראל, וגם הסוחרים ההולכים בדרכים צריכים להודות לה' על הישועה - תדברו על ישועות ה' שהושיע אתכם ותודו לו על כך.

(יא) מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת ה' צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם ה'.

בזמן השיעבוד היה האויב יורה חיצים על מי שבא לשאוב מים ובמקום זאת עתה לאחר הישועה. באותם בארות שהיה האויב יורה חיצים ומונע את שאיבת המים, ידברו על הצדקות שה' עשה לבני ישראל על ידי שהושיע אותם ועתה הם כבר יכולים לשאוב מים.

(יב) עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם.

דבורה, תתעוררי ותתחזקי בשירה. ברק, תתחזק גם אתה בשירה.

(יג) אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם יְהוָה יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים.

כאשר נתחזק בשירה לה' ועל ידי כך הישועה תגדל, ימשלו השרידים מעם ישראל בעמים האדירים.

(יד) מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר.

דבורה מונה מקרים נוספים בהם הושיע ה' את עם ישראל ונתן להם לשלוט על עמים חזקים: יהושע משבט אפרים הכניע את עמלק, שאול המלך משבט בנימין נלחם אף הוא בעמלק, השרים שמבני מכיר ירדו להילחם עם סיסרא, ומשבט זבולון יצאו אף הם להילחם עם סיסרא.

(טו) וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב.

למרות ששרי יששכר תמיד היו שופטים את בני ישראל יחד עם דבורה וממילא הם מעולם לא התאמנו לצאת למלחמה, הם בכל זאת יצאו להילחם עם ברק. מה ששבט ראובן נחלק מאיתנו, ולא השתתף במלחמה, גדולים הם מחשבות הלב כדי להבין זאת. קשה ללמד זכות על שבט ראובן שלא יצא איתנו למלחמה.

(טז) לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב.

דבורה פונה אל שבט ראובן ישירות ושואלת: אם לא הצטרפת למלחמה נגד סיסרא בגלל שאתה מפחד ממלחמות. למה ישבת בין הגבולות, למה ישבת בעבר הירדן המזרחי, הרי הסכנה להתקפה של אויב שם היא גדולה יותר מהסכנה שהאויב יתקוף בעבר הירדן המערבי, ובגלל שברור ששבט ראובן לא פחד לצאת למלחמה, גדולים הם מחשבות הלב כדי להבין ששבט ראובן נחלק מאיתנו ולא יצא למלחמה, קשה ללמד זכות על שבט ראובן שלא יצא איתנו למלחמה נגד סיסרא.

(יז) גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן.

הרי גם אנשי גלעד קיבלו נחלה בעבר הירדן, ובכל זאת הם באו משם והשתתפו במלחמה נגד סיסרא. אם כן, אתה אינך יכול לתרץ את אי יציאתך למלחמה בכך שאתה נמצא רחוק ממקום המלחמה. דבורה פונה אל שבט דן שגם לא השתתף במלחמה נגד סיסרא, ושואלת: למה אספת את רכושך לתוך אניות וברחת – הרי המלחמה נגד סיסרא הייתה קרובה לנחלתך והיית יכול להשתתף בה

(יח) זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה.

זבולון ביזה את נפשו, לא ייחס לנפשו חשיבות וסיכן את עצמו, על ידי שהוא יצא למלחמה נגד סיסרא, וכן על שבט נפתלי שנלחם על מרומי ההר.

(יט) בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ.

היו מלכים מעמים אחרים שבאו לעזור לסיסרא להילחם נגד בני ישראל. באותו זמן שסיסרא נלחם נגד בני ישראל בהר תבור, מלכי כנען נלחמו נגד בני ישראל באזור שנקרא "תענך",ֹ מחנה מלכי כנען שנלחמו בבני ישראל היה כל כך גדול, עד שקצהו הגיע אל מי מגידו. מלכי כנען שבאו לעזור לסיסרא במלחמתו נגד בני ישראל, לא לקחו שכר עבור עזרתם במלחמה.

(כ) מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא.

בא השמים נלחם בסיסרא, הכוכבים סטו מהמסלול שבו הם הולכים, כדי להילחם עם סיסרא.

(כא) נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז.

נחל הקישון גרף את גופותיהם של חיילי סיסרא. נחל קישון עלה על גדותיו בדרך נס, והמים שטפו את גופות חיילי סיסרא. בנחל הקדום של נחל קישון, לפני שעלה עד גדותיו, המים היו רדודים ולא היה ביכולתם לשטוף את גופות חיילי סיסרא, ועתה, על ידי הנס, הנחל התמלא במים ושטף את גופות חיילי סיסרא.

(כב) אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו.

כאשר חיילי סיסרא ראו שהם נשטפים בנחל, הם ניסו לברוח מהמקום בעוד הם רוכבים על סוסיהם, נשברו רגלי הסוסים, בגלל שחיילי סיסרא החזקים שרכבו עליהם ניסו בכח לגרום לסוסים לדהור ולברוח לכיוון מסוים

(כג) אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים.

מלאך ה' אמר לדבורה בנבואה לומר לבני ישראל לקלל את יושביו של מקום שנקרא "מרוז", כיוון שהם לא באו לעזור לעם ה', לבני ישראל, שנלחמו בסיסרא, למרות שהם היו קרובים למקום שבו התרחשה המלחמה.       

(כד) תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ.

יעל אשתו של חבר שהיה מצאצאי הקיני – תבורך על ידי הנשים, על שהיא עזרה במלחמה. הנשים יברכו את יעל על עזרתה במלחמה, יעל תבורך על ידי הנשים הצדיקות והצנועות שיושבות באוהלים.

(כה) מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה.

סיסרא ביקש מיעל מים כדי להרוות את הצמא שלו, אך יעל נתנה לו חלב ולא מים. כאן אנו רואים את חכמתה של יעל – על ידי שימוש בחכמתה, היא הרדימה את סיסרא והצליחה להרוג אותו.

(כו) יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ.

יעל שלחה את יד שמאל שלה כדי לקחת את היתד ולתקוע אותו בראשו של סיסרא, ואת יד ימין שלה, שלחה יעל לקחת את הפטיש, המקבת, כדי להכות על היתד שלקחה ביד שמאל, ויעל הכתה בסיסרא ֹ ולאחר מכן היא הסירה את ראשו של סיסרא.

(כז) בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד.

סיסרא כרע ונפל במהירות לפני רגליה של יעל ומת.

(כח) בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו.

מול החלון, עמדה אימו של סיסרא והביטה דרך החרכים כדי לראות את סיסרא חוזר מהמלחמה, לאחר שראתה שהוא אינו חוזר מהמלחמה, אימו של סיסרא התחילה לילל ולשאול: מדוע מאחרת מרכבתו של סיסרא מלבוא, מדוע צעדי מרכבתו מאחרים מלחזור הביתה.

(כט) חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ.

כל אחת משריה החכמות יענו לה וינסו לנחם אותה, וגם אימא של סיסרא תענה ותאמר לעצמה את אותם דברי ניחומים, וכך אמרו השרים החכמות ואם סיסרא: סיסרא מתעכב בגלל שהוא ניצח ניצחון מוחץ.

(ל) הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל.

הרי לאחר שניצחו את בני ישראל, סיסרא וחייליו מצאו הרבה שלל והעיכוב נובע מחלוקת השלל הרב, כל גבר מחייליו של סיסרא, ייקח בשבי אשה או שתיים מנשות ישראל.

(לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה.

הלוואי וכל אויביך ה' יאבדו כמו שסיסרא מת, ולעומת סיסרא וחייליו, אוהבי ה', יילכו ויתחזקו תמיד, כמו שאור השמש הולך ומתחזק מזריחת החמה ועד לחצות היום. הארץ שקטה ממלחמה לאחר הנצחון על סיסרא, עד שעברו ארבעים שנה מתחילת שנות השיעבוד

פירושים מעניינים של פרשנים

רש"י: המילה אנכי פעמיים משום שה' אינו מקפח שכר כל בריה. כאשר בני ישראל קיבלו את התורה על הר סיני והר תבור והכרמל באו כדי שהתורה תינתן עליהם, הם חזרו בבשת פנים, והקב"ה אמר שהוא עתיד לפרוע להם כפליים ממה שנאמר "אנכי ה' אלוקיך" על הר סיני.

רש"י: דבורה מברכת את גדולי ישראל שהסתובב בעם והחזירו אותו בתשובה.

מהר"י קרא: הכוונה שדבורה מברכת את האנשים מבני ישראל שחזרו בתשובה.

רד"ק: לו היו מלכי כנען מצליחים לגבור על בני ישראל, הם לא היו לוקחים מהם בצע כסף, אלא הם היו הורגים אותם.

מהר"י קרא: הקב"ה אמר לאומות העולם שהם באו להילחם ללא בצע כסף, ולכן הוא מגרה בהם חיילים אחרים שאינם לוקחים בצע כסף. הכוונה לכוכבי השמים.

רש"י: יעל תהיה מבורכת יותר מארבע האימהות שישבו באהל (שרה, רבקה, רחל ולאה), על שהצילה את בניהם, משום שאם יעל לא הייתה מצילה אותם, היה סיסרא בא ומאבן את בניהם. בפירוש נוסף כתב שגם יעל הייתה יושבת באוהל ולכן דבורה הזכירה אותה בברכה בהקשר לאוהלים.

מלבי"ם: אם סיסרא התחילה ליבב משום שהיא ראתה בקסם את סיסרא שוכב על הארץ וכן ראתה הרוגים. אם סיסרא התחילה ליבב משום שגם אם סיסרא לא הגיע, לפחות היה צריך לבא "פעמי מרכבותיו", היה צריך לבא שליח שיבשר מה עלה בגורלו. שרותיה החכמות ניסו לשכנע אותה שפירוש החיזיון אינו כפי שחשבה, שסיסרא מת, מראה ההיפך – את נצחונו בקרב. האנשים שנראו בחיזיון עם דם הינם סמל לשלל שהיה וצבע האדום מסמל את הבגדים שצבעוניים שחולקו כשלל.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

ותשר דבורה - עשר שירות הם. וזה שאמר הכתוב: לך יום אף לך לילה. לך היום מקלס לך הלילה מקלס, מה הלילה ברשותך אף יום ברשותך. בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום לך יום. בשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אף לך לילה. בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום, אנו אומרים לפניך שירה ביום, הדא הוא דכתיב: ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמר. בשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה, אנו אומרים לפניך שירה בלילה, הדא הוא דכתיב: השיר יהיה לכם כליל התקדש החג.

בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם - אמר ר' יהושע בן לוי: כל העונה אמן, יהא שמיה רבא, בכל כחו קורעין לו גזר דינו. בפרוע פרעות. מה טעם בפרוע פרעות? משום דברכו ה'. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: אפילו יש בו שמץ ע"ז מוחלים לו. כתיב הכא: בפרוע פרעות. וכתיב התם: כי פרוע הוא.

רוכבי אתונות צחורות - תני דבי רב ענן: אלו תלמידי חכמים שהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ועוסקין בתורה, ועושין אותם כצהרים.

יושבי על מדין - שיושבין ודנין דין אמת לאמתו.

והולכי - אלו בעלי מקרא.

על דרך - אלו בעלי משנה.

שיחו - אלו בעלי גמרא, שכל שיחתן דברי תורה.

רוכבי אתונות צחורות - אין צחורות אלא נקיות מן הגזל.

יושבי על מדין - שמעמידין הדבר על הדין.

והולכי על דרך שיחו - אלו סנהדרין שהעולם נשען עליהם ואין להם שיחה בטלה לעולם, שנאמר: שמעו מלכים האזינו רוזנים.

מקול מחצצים - האומרים: על טמא טמא ועל טהור טהור, (ו) הלכות שבת וחגיגות, ומעילות ודיני חצצים באדם.

בין משאבים - שלומדים ושואבים דברי תורה.

שם יתנו צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל - עיר קטנה הייתה בישראל עמדו ובנו להם בית הכנסת ובית המדרש, ושכרו להם את החזן ומלמדי תינוקות, נמצאו בתי מדרשות רבים בישראל. וכל מי שמחדש דברי תורה על פיו, דומה כמי שמשמיעים אותו משמים ואומרים לו: כך אמר הקב"ה: בנה לי בית ששכר גדול שלו הוא, שנאמר: יבחר אלהים חדשים וגו'.

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו - שנו רבותינו: הנעלבין ואינם עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים בייסורים עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

לפרקים קודמים