סיון רהב מאיר: הטיל מתימן, הביפרים, וכמה תזכורות חשובות

קיבלנו כמה תזכורות השבוע:

1. אזעקות הקפיצו את תושבי השפלה ומרכז הארץ, וטלטלו לגמרי את השגרה ואת סדר היום. ובכן, כך חיים אחינו שבצפון כבר זמן רב. האם לבנו מספיק איתם? ולמעשה, כך חיו במשך עשרות שנים (!) אחינו בדרום, בעוד שרובנו התייחסנו לכך כ"טפטופים, בלי נפגעים".

2. זה לא הסיפור של עוטף עזה, זה עוטף עולם. שווה לאויב שלנו להתאמץ ולשגר טיל ממרחק אלפי קילומטרים, מתימן. אין לנו גבול משותף, לא כבשנו אותו, ועדיין, הרוע המוחלט מסמן אותנו כאויב המוחלט שלו, דור אחרי דור. מה זה אומר עלינו ועל תפקידנו?

3. אין נפגעים מהטיל, ברוך השם. ותוך שניות, ממש שניות, התחילו לרוץ בכל הרשתות בדיחות משובחות. "טוב, הבנתי, נקום בזמן לסליחות", כתב מישהו, והרבה הורים כתבו: "תודה לתימנים, לא הייתי מצליח להוציא את הילדים במיטה ככה בראשון בבוקר". זה יותר מרק בדיחות. זה משקף מנגנון-הפעלה עמוק מאוד, של הומור ושמחה ואופטימיות, גם במציאות לא פשוטה.

4. ומעל הכל, נחמה ותקווה. בהפטרה בשבת בבוקר קראו בכל העולם את המילים: "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי, וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ". הבטחה שכל האויבים האלה עוד ייעלמו, ואנחנו נפרוץ. וגם: "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ – וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ – וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ". ראינו הרבה מההבטחות העתיקות האלה מתגשמות. שנזכה לראות את כולן מתגשמות, במהרה בימינו. בשורות טובות.

הזדמנות להתחבר

74 מצוות! מתוך תרי"ג מצוות, כלומר 613, בפרשת "כי תצא" שקראנו בשבת שעברה בתורה מופיעה הכמות הגדולה ביותר של מצוות, יותר מכל פרשה אחרת – 74.

זו הזדמנות לעצור רגע, בפרט בחודש אלול, ולחשוב על הנושא. זו הרי לא רשימת מכולת ארוכה וטכנית של 74 דברים שצריך לסמן עליהם "וי".

המילה "מצווה" - היא לא רק מלשון ציווי, אלא גם מהמילה צוותא, ביחד. יש פה חיבור, כמו של צוות, של שותפים. כשאדם מקיים מצווה הוא מתחבר לאלוקים. הוא נעשה שותף שלו. עצם החיבור הזה הוא השכר הכי גדול והשמחה הכי גדולה. האדם פשוט עושה מה שנכון, הוא מתקן את העולם.

המצוות מאפשרות לנו לחבר את עצמנו למקור של הכול, עם האיברים שלנו, ועם החפצים שלנו, כאן ועכשיו. אפשר לקחת את הדברים הכי פיזיים וגשמיים ולקדש אותם. למשל: להחזיק שטר של כסף שעבדנו קשה כדי להרוויח - ולתת אותו לצדקה, למי שאין לו. למצוא משהו שאבד למישהו ולהחזיר לו את האבדה. לקחת ביד רצועות של תפילין ולהניח אותן, או ללוש בצק ולברך על הפרשת חלה.

וככה אנחנו, האנושיים והקטנים, מכניסים לתוך העולם הזה ניצוצות של אור ונצח, של טוב וקדושה.

בסוף כל שנה, ערב השנה החדשה, נהוג לקבל על עצמנו מצווה חדשה, קבלה טובה, החלטה מעשית. מוזמנים לחשוב על משהו שיכניס לנו עוד יותר "צוותא", עוד יותר חיבור וקדושה לחיים.

מילים מאירות לחודש אלול, מצביקה לביא הי"ד

כבר כמעט אמצע חודש אלול. טליה לביא היא אלמנתו של לוחם מגלן, צביקה לביא הי"ד, בוגר מכינת עלי, עובד סוציאלי, שנפל בקרב בעזה. וכך היא כותבת:"אני שולחת לך משהו שצביקה שלי כתב, לכבודו של חודש אלול, חודש התשובה. כבר אמצע אלול. אין עוד מה להוסיף על המילים שלו, פשוט ככה".

היא צודקת. הנה המילים של צביקה. אין מה להוסיף:"כל השנים האלה בישיבה אנחנו מנסים לפתח, בין היתר, נפש של בעל תשובה. מהי נפש של בעל תשובה? זה היכולת לגרום לצוואר להיתפס. כלומר, אי אפשר להסתכל לאחור על הרע שקרה – אלא רק קדימה.

"זה אומץ להתמודד בכל יום מחדש עם אתגר שממש אתמול הפסדת לו בהשפלה גמורה.

"זו האמונה שאתה לא לבד אף פעם. ההפנמה שה' רואה בסבלך ובמאמציך. זה לקום ליום שאתה יודע איך יתחיל, אבל אין לך מושג איך הוא ייגמר.

"בעל תשובה זה לא להיבהל מאנשים גדולים. זה לדעת ששביל התשובה שבו אתה הולך, מלא בעקבות של אנשים שצעדו בו לפניך.

"זה לדעת שגם המרשימים ביותר חווים את חוויותיך, רק אולי במקום קצת גבוה יותר, וככל הנראה אולי גם אתה נמצא בעמדה הזאת ביחס לאנשים אחרים.

"זה להתכוון בכל בוקר ב'מודה אני'. זה להאמין שיש לי ייעוד שבשבילו הגעתי לעולם ואם צריך, אז גם לשלם מחירים כבדים כדי להשיגו.

"זה להאמין שכדי להצליח מותר גם להיכשל בדרך. זה להסכים להתגבר ברגעים קשים לטובת עתיד טוב יותר.

"נפש של בעל תשובה היא נפש חיונית שגדלה, שלומדת, שאוהבת לחיות, שאוהבת לקום בבוקר, שמשמחת את עצמה, שמצחיקה את עצמה, שמייצרת לעצמה חוויות, שלומדת מטעויות כמו מהצלחות. כמעיין המתגבר, כרוח צוננת ביום חם, תחושת שלמות עם העולם, עם עצמך".

4 מחשבות שנכתבו אחרי הפעולה המדהימה בלבנון

1. גם הטוב יכול להפתיע. ב-7.10 למדנו עד כמה הרוע יכול לתקוף בעוצמה, באכזריות, מעל ומעבר לכל דמיון. אבל הנה קרה משהו שהוא מעל ומעבר לכל דמיון, אך לכיוון החיובי: פגיעה דרמטית באלפי מחבלים בשנייה אחת, בפיצוץ מסתורי של הביפרים שלהם, מרחוק, בלי פלישה קרקעית. זו פעולה נועזת ומסעירה, שתירשם בהיסטוריה של המודיעין והמלחמה. וזו גם ידיעה שאפשר לשאוב ממנה כוח להמשך, בימים קשים. כי כך עוד הרבה טוב, בעזרת השם, עוד יתגשם ויפתיע אותנו בעוצמה שלו.

2. זו תזכורת חשובה: רוב הדברים החשובים קורים מתחת לפני השטח. מי יודע כמה אנשים עבדו על המבצע הזה, מי יודע איך וכמה זמן. כנראה לעולם לא נדע. צריך לא רק להודות לכל האלמוניים האלה, שעושים את מלאכתם בצנעה ובנאמנות בזמן שמדינת ישראל סוערת על דברים אחרים לגמרי. צריך לדעת שגם עכשיו – אנחנו לא יודעים. קצת ענווה. מי מאיתנו יודע מה מתקדם כרגע בשקט, לאט לאט?

3. סא"ל במיל' אודי בן חמו כתב כך: איך מי שעשה פעולה כה מתוחכמת בצפון, לא ראה איום מוחשי ופשוט מעבר לגבול, בדרום? אנחנו הכי מתוחכמים ומקצוענים שיש, אם אנחנו רוצים. אבל הסיפור הוא לא ה"חומרה" (היכולות), אלא ה"תוכנה" (תפיסת העולם, הקונספציה, הערכים). הרוח היא שמניעה את הספינה. אותה צריך לתקן ולחזק.

4. הודיה. האוויר של העולם יותר נקי. הרבה רשעים נוטרלו ונפגעו. בימים אלה אנחנו מתפללים הרבה מתוך זעקה ותחינה, על חיילים, על חטופים, על פצועים ועוד. אבל חכמינו מלמדים אותנו לדעת להתפלל גם מתוך שמחה והודיה. יש פרק אחד בתהלים שמקובל לומר על דבר טוב שקרה, פרק 100: "מִזְמוֹר לְתוֹדָה, הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ. עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹוקים. הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה. הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ, כִּי טוֹב ה' לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ."

בשורות טובות.

סיפור מההפטרה

מתוך ההפטרה שיקראו בכל בתי הכנסת בעולם בשבת הקרובה, כך אומר הנביא ישעיהו על אויבינו מצפון ועלינו ועל איך העולם צריך לבסוף להיראות

"כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא" – כלומר העצים החזקים של לבנון, יהיו בידינו, יבואו אלינו.

"וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ" - הבנים של מי שעינו אותך, יילכו אלייך שפופים, חלשים וכנועים.

"וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ" - כל מי שניאץ אותך, שקילל ופגע בך, ייכנע וישתחווה לך.

"וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה', צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" - האויבים של אתמול יקראו לך פתאום בשמות רוחניים. הם יכירו בך, בישראל, בירושלים ובאלוקים.

אמן. בשורות טובות.