הגילוי המטלטל של רבנו בחיי – הסוד שאתם חייבים לדעת על ההשגחה האלוקית

רבנו בחיי חושף בפנינו סודות עמוקים על דרכי ההשגחה האלוקית והביטחון בה'. בעזרת פסוקי קהלת וישעיהו, הוא מראה לנו כיצד הנהגת הבורא נעלמת מעינינו, אך עדיין פועלת בדרכים נסתרים על מנת לכוון את גורלנו. האם ביטחוננו בה' אמיתי ונובע מעומק ליבנו, או שמא אנו מצהירים עליו בפינו בלבד? הבה נצא למסע בעקבות ההשגחה, להבין את ההבדל בין דיבור למעשה ואיך הדבר יכול להשפיע על חיינו.

"וכבר רמז החכם אל העניין הזה באומרו (קהלת ג) 'לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים'. ואחר כך זכר מהם 28 עניינים, והוא מה שאמר 'עת ללדת ועת למות' וגו' עד אמרו: 'עת מלחמה ועת שלום'. ואמר (שם ט) 'כי עת ופגע יקרה את כולם'. ואמר: (שם ה) 'כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם'.

מבאר ה"לב טוב":

וכבר רמז שלמה המלך החכם על הענין הזה באמרו: 'לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים', ואחר כך הזכיר 28 דברים מהנהגת הבורא, והם: 'עת ללדת ועת למות', עד 'עת מלחמה ועת שלום'.

ועוד אמר שלמה המלך: 'שבתי וראיתי תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כולם'. ועוד אמר: 'אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה, אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם.

ממשיך רבנו בחיי וכותב:

"והליכות דיני הבורא יתעלה יותר נעלמות ועמוקות ועליונות מהגיע אל ידיעת חלקיהם, כל שכן כללם. וכבר אמר הכתוב (ישעיה נה) 'כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם'".

מבאר ה"לב טוב":

"והדרכים כיצד הבורא יתברך מוציא את גזרותיו אל הפועל, הם יותר מדי נעלמים ועמוקים ועליונים, משנוכל להשיג אפילו חלק מהם, ומכל שכן את כולם, וכבר אמר הכתוב: wכי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם'".

כותב רבנו בחיי:

"והקדמה השנית שידע ויתברר אצלו כי הבורא יתברך משקיף עליו ואין נעלם ממנו נגלה ונסתרו וצפונו ונראהו, ואם ביטחונו באלוהיו בלב שלם אם לא. כאשר אמר הכתוב: (תהלים צד) 'ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל'. ואמר: (משלי כד) 'הלא תוכן לבות הוא יבין'. ואמר: (מ"א ח) 'כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם'.

מבאר ה"לב טוב"

וההקדמה השנית היא: שידע ויהיה ברור לו, שהבורא יתברך מסתכל עליו, ולא נעלמים מהבורא לא מעשיו הגלויים והנסתרים, ולא אמונתו הצפונה והנראית, ושהבורא יודע אם הוא בוטח עליו בלב שלם או לא, כמו שאמר הכתוב: 'ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל, ועוד נאמר: 'הלא תוכן ליבות הוא יבין, ונאמר: כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם.

עוד ממשיך רבנו בחיי:

"וכשיתברר זה לבוטח, אין ראוי לו לטעון שהוא בוטח באלוהים יתעלה בדיבורו מבלי שיבטח עליו בליבו ובמצפונו, ויהיה במעלת מי שנאמר עליהם: (ישעיה כט) 'בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני'.

מבאר ה"לב טוב":

וכשזה ברור לבעל הביטחון, לא נכון מצידו להצהיר בדיבור שהוא בוטח באלוקים יתברך, מבלי שיבטח עליו גם בליבו ובמצפונו, כדי שלא יהיה בגדר מי שנאמר עליו: 'בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבו רחק ממני'.

מבאר ה"מרפא לנפש":

מי שאינו בוטח על ה', ה' מסיר ממנו את השגחתו ועוזב אותו ביד מי שבטח עליו, כפי שכתב רבנו בתחילת שער זה. ואם יאמר האדם בפיו שהוא בוטח בה' וליבו אין עמו, הרי יהיה חילול ה', שיאמרו הבריות שחלילה עזב ה' את מי שבטח עליו. ולכן כשהאדם אומר בפיו שהוא בוטח על ה', צריך שיהיה תוכו כברו, ופיו וליבו שווים. ודברים אלה ראויים שיהיו תמיד נגד עינינו, שהרי אומרים אנו בפינו כמה וכמה פעמים ביום שאנו בוטחים בה', כגון: נפשנו חיכתה לה' "כי בשם קדשו בטחנו", "כי בשם קדשך הגדול הגיבור והנורא בטחנו", "ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו עמהם ולא נבוש כי בך בטחנו", ועוד הרבה כאלה. לכן מחובתנו להגות כל ימינו בשער הביטחון הזה, כדי שיהיה ביטחוננו על ה' בלב שלם, ואז לא נבוש ולא ניכלם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

לסיכום, כפי שמלמד רבנו בחיי, לא די לומר בפינו שאנו בוטחים בה' – על הביטחון לחדור ללבנו ולפעול בכל רמות חיינו. השגחת הבורא מקיפה כל פרט ופרט, אך רק כשאנו באמת שמים את מבטחנו בו בלב שלם, נזכה להשגחה מלאה. הכרה זו מחייבת אותנו להעמיק ולהתבונן במעשינו ובכוונותינו, ולפעול בהתאם לדברי הפסוק: "כי גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם".