ראש השנה הגיע. רק אל תתנו לילדים שלכם להעלות אבק

בבית ספר יסודי, תלמידה בכיתה ד' מבקשת בבוקר מההורים שלה לקנות לה קפה קר. ההורים שלה לא מבינים. מה קשור קפה לילדה בכיתה ד'?!

היא מתעקשת. הם אומרים לה שהיא צעירה מידי. היא אומרת שזה לא בשבילה.

לאחר מכן התלמידה מגיעה לבית הספר עם הקפה הקר, ומבקשת מהמחנך שלה שישמור על הקפה הקר במקרר בחדר מורים. גם לו אין מושג בשביל מי הקפה והוא רק מוודא שזה לא בשבילה.

היא מבטיחה לו שזה לא בשבילה... אלא בשביל מישהו אחר. וזו הפתעה.

בשעה אחת, התלמידה מוציאה את הקפה, ומגישה למנקה הנרגשת, שלא יכולה להסתיר את הדמעות.

לאחר מכן התלמידה תסביר את המחווה, ותגיד שיצא לה לשמוע את המנקה פולטת אתמול אנחה על העבודה הקשה, וממלמלת לעצמה שהלוואי שמישהו היה נותן לה קפה קר.

אז התלמידה ביקשה מההורים שיקנו לה קפה קר, והטריפה את כל העולם בשביל להגיש אותו למנקה.

וואלה, לא מכיר את ההורים שלה, אבל כנראה משהו בחינוך שלהם הולך בכיוון הנכון.

*

לפני כמה שנים, כשהייתי מחנך בבית ספר יסודי בירושלים, יצא לי לקבל שיחה מאבא אחד באחת עשרה בלילה. עזבו רגע את עניין הגבולות ואת זה שיש שעות שפחות נהוג להתקשר בהם למחנכים כי גם להם יש חיים (לפחות ככה אומרים).

האב החביב הזה החזיק אותי על הקו במשך חצי שעה של שיחה והכול בשביל לנסות ולשכנע אותי לדבר עם המורה למתמטיקה שיעלה לבן שלו שלוש נקודות במבחן.

קראתם נכון. שלוש נקודות...

ואני מקשיב לו, ומנסה לאסוף את כל כוחות הנפש שלי בשביל להתנהל בנימוס, וחושב לעצמי שאם רק האבא הזה היה לוקח את המשאבים שהוא השקיע בשיחה הזו, את החצי שעה הזו והולך לסופר הקרוב בשביל לקנות לקראת החג כמה מתנות לאנשים שבדרך כלל נמצאים מאחורי הזרקורים: למנקות, לאב הבית, למאבטח, לסייעות...ואם הוא היה משכנע את הילד שלו גם להגדיל ראש ולכתוב להם מכתב ברכה, אז נראה לי במחילה שהוא היה עושה עם הילד שלו חסד הרבה יותר גדול מאשר לנסות ולקושש לו עוד שלוש נקודות במתמטיקה.

כי הנה לכם דבר שהורים לא תמיד מצליחים לתפוס: זה שתשלמו עשרות אלפי שקלים בשנה על מורים פרטיים במתמטיקה ואנגלית לשון והוראה מתקנת, אולי יעלה את הרמה הלימודית של הילדים שלכם, אבל בוודאי לא יהפוך אותם לאנשים טובים יותר. גבוהים יותר. מכילים. כאלו עם לב רגיש שפשוט לא מסוגלים לעבור בבוקר דרך השומר ולהתייחס אליו כאל אדם שקוף, כאילו שהוא איזה מפתח אנושי בלי רגשות.

תרפו רגע מהשיעורים הפרטיים ותנו לילדים שלכם את המתנה הגדולה של החיים שלהם.

תנו להם את מתנת הרגישות. תנו להם לחלק מתנות של תשומת לב לאנשים השקופים. ויודעים מה? גם למורים.

לא בגלל שהמורים צריכים את זה. אנחנו נסתדר. תודה רבה ששאלתם.

אלא בגלל שככה תלמדו אותם להיות אסירי תודה. ורק ככה, המתנה הבאה שלהם תהיה אליכם. רק ככה לומדים.

*

ראש השנה מגיע ואפשר להעביר אותו על סעודות משובחות, תפילות מרוממות וכל מיני דברים עם ניחוח של חדש ופצפצים.

אבל למה שלא תעצרו רגע ותנסו להעניק לילדים שלכם כנפיים אמיתיות לשנה החדשה?

שבו איתם ותבחרו ביחד יעד אחד שיעזור להם להפוך את השנה החדשה לשנה שתצמיח אותם ותהפוך אותם לגדולים וטובים יותר.

תנו להם את מתנת החמש דקות.

בכל יום לפני השינה בלילה (הכי מומלץ), אבל אם לא יוצא אז גם אפשר בבוקר או בצהריים, שינסו להתייחד עם עצמם חמש דקות ולראות איך עבר היום שלהם: מה צריך תיקון ושיפור. מה דווקא הלך טוב. מה כדאי שיעשו אחרת.

הבנתם? לא עשר דקות. לא חצי שעה. רק חמש דקות. זהו. חמש דקות שיהפכו להם את החיים.

חמש הדקות האלו מתאימות לכולם. לילדים בכיתה ד', בחטיבה, בתיכון, וגם לנו, המבוגרים.

בתור התחלה שבו איתם ותראו להם איך עושים חשבון נפש בחמש דקות. ספרו להם על היום שלכם. על רגעי הכעס, הקנאה, הקטנות. וגם על המודעות והרצון להיות טובים יותר וללמוד להבא.

רק לא להתחיל את השנה בלי כלום.

אני מניח שאם היה לכם בעו"ש מאה אלף פנויים, כבר הייתם דואגים להשקיע אותם בחכמה ולא נותנים להם פשוט להעלות אבק.

אל תתנו לילדים שלכם להעלות אבק.