איך אפשר לדעת בן כמה העולם?

על פי התורה, העולם נברא לפני 5784 (ה'תשפ"ד) שנה.

המדע טוען שהעולם נברא הרבה קודם – לפני מיליוני שנים, ושניתן לראות את גילו המופלג דרך תופעות מסוימות, שהן תוצאה של תהליכים בני מיליוני שנה.

למשל, שכבות סלע שאנחנו רואים היום, יכלו לכאורה להיווצר רק במשך כך וכך מיליוני שנים, בעזרת השמש, הרוח או תנאי השטח.

או למשל, מי הים, שהפכו להיות מלוחים אחרי תהליך ארוך שנים: הנחלים ספגו את המלח מן האדמה, זרמו אל הים והוסיפו בו עוד ועוד מלח, עד שהגיע לריכוז המליחות הקיימת כיום.

אבל למעשה, זו לא קביעת עובדה, אלא השערה שניתנת להפרכה.

דרך מתקדמת יותר של המדע להוכיח את גיל העולם, היא על ידי פיתוח "שעונים רדיואקטיביים". לחומרים רדיואקטיביים לוקח זמן רב להתפרק, ואפשר לעקוב אחרי התהליך ולמדוד את קצב הפירוק.

בכניסה למערת הנטיפים, יתכן שהמדריך יספר לנו שהנטיפים הם בני שבעים מיליון שנה. רבים יאמינו לו ולא ישקיעו מחשבה, אבל האם זאת עובדה מבוססת?

ניתן לבדוק.

נטיפים נוצרים מטיפות מים שמחלחלות לתוך האדמה, עוברות כמה שכבות ומגיעות לחלל אויר. (החלל נוצר בגלל שחומצה מסוימת "אכלה" את אדמת הגיר, ויצרה בה כעין מערה). טיפת המים נתלית על תקרת המערה, ונוטפת משם לקרקעית. בתוך המערה יש אוויר לח, הטיפה נשארת במקומה עד שהיא מתאדה. אחרי האידוי, נשאר מהטיפה רק המלח שהיה מומס בה.

טיפת מים נוספת נתלית על תקרת המערה, ונוטפת משם לקרקעית, בדיוק לאותה נקודה... גם היא מתאדה, ונשאר ממנה רק מלח. וכך עוד טיפה ועוד טיפה. לאט לאט, במשך זמן רב, נוצר מהטיפות שנטפו זו על זו והשאירו רק גבישי מלח – נטיף.

כאשר נרצה לחשב כמה זמן לוקח לנטיף להיווצר, יהיו לנו נתונים לחשב בעזרתם: כמות המלח במים, קצב הטפטוף, קצב ההתאיידות. נצרף את כל הנתונים הידועים הללו, והתוצאה תהיה – מילימטר אחד של נטיף נוצר במשך עשרת אלפים שנה.

אם אורכו של הנטיף הוא מטר אחד, הוא זקוק לעשרה מיליון שנים כדי להיווצר. אם אורכו הוא שבעה מטרים, נדרשות שבעים מיליון שנים כדי ליצור אותו.

הנה, לכאורה קיבלנו הוכחה שהנטיף שאנחנו רואים במערה, שאורכו שבעה מטרים, נוצר במשך שבעים מיליון שנה.

אבל האם זו באמת הוכחה? לא בהכרח.

במקומות אחרים בעולם ישנן מערות נטיפים נוספות. בארה"ב ישנן מערות שקצב ההיווצרות של נטיפים בתוכן הוא 12 מילימטר לשנה. יש גם מערות שהנטיפים בהן נוצרו בקצב של 173 מילימטר לשנה. כלומר, זמן ההיווצרות של נטיפים משתנה בחדות ממקום למקום, כך שאי אפשר לקבוע תקופת זמן שבה נוצר נטיף. במערות שבהן רמת לחות שונה, הנטיפים לא נוצרים במשך כל השנה, אלא רק בעונה מסוימת.

לכן כשהמדריך בכניסה למערה מודיע שגיל הנטיפים במערה הוא 70 מיליון שנה, הוא כמובן לא מתכוון להטעות. אנשי המדע שקבעו זאת, הם אלו שלא דייקו. למעשה, נכון היה שהמדריך ינסח את גיל המערה כך, ביושר: "בהנחה שהנטיפים במערה נוצרו בדרך שבה אנחנו סבורים שהם נוצרו (באמצעות אידוי הטיפות), ובהנחה שקצב הגידול היה קבוע ובלתי משתנה לאורך מיליוני השנים – הנטיפים במערה נוצרו במשך שבעים מיליון שנה. במידה ולא כל התנאים הללו התקיימו – אינני יודע מה גיל המערה".

יתכן שהמדריך עוקב אחרי הנטיפים כבר עשרים שנה, ובתקופה הזאת אכן התרחש אידוי רצוף, וקצב הגידול גם הוא היה קבוע. אבל הוא לא עקב אחריהם לפני חמישים שנה, וודאי לא לפני אלף שנה או לפני עשרה מיליון שנה, ולכן אינו יכול להוכיח שלא היו שינויים קודם לכן. בידיעה שיש מערות נטיפים שמתנהגות אחרת, הגיוני להניח שגם במערה הזו חלו שינויים במשך הזמן.

נוסף על כך, התורה עצמה מספרת לנו שעלולים לחול שינויים פיזיים רבי השפעה בטבע: המבול – כמויות אדירות של גשם ומי תהום פרצו מהאדמה, טמפרטורות מים היו גבוהות במיוחד, נוצר לחץ עצום על כדור הארץ – קטסטרופה גלובלית. האם לא הגיוני להניח שאירוע כזה יצר שינויים פיזיקליים?

ישנה דרך נוספת להסביר את התהליכים בני מיליוני השנים שהמדע מתאר, מבלי שהם יסתרו את דעת תורה. יתכן שהעולם נברא כשהוא מוכן, כפי שאנחנו מכירים אותו היום, כשהוא כבר שלם, כאילו חלפו עליו מיליוני שנה. בדומה לאדם הראשון, שביום בריאתו כבר היה כבן עשרים, כך על פי המדרש (ולכן יכול היה להתחתן מיד, שהרי לפי דעת חז"ל בגיל עשרים צריך אדם להתחתן).

כך שניתן לסכם ולומר, שכל הסבר מדעי לגבי העבר, יכול להיות רק השערות. בפיזיקה, לעומת זאת, ניתן לבנות תאוריה, ובהנחה שהתיאוריה נכונה, לחזות שיקרה כך או אחרת, וכמובן להמתין ולהיווכח. אלו מדעים מדויקים. אבל במדע שעוסק בעבר, אין אפשרות לבצע חיזוי, אלא רק לשער את הבלתי ידוע, בלי אפשרות לדעת בוודאות מי צודק.