אומה בשליחות (י"ז): מה גילו הכתבים העתיקים של סקארה על צאצאי אברהם אבינו?

בשנת 1940 חפר האגיפטולוג הצרפתי ג'ורג' פורנר בעיר הקברים המצרית סקארה, אתר הקרוב לקהיר של זמננו. לפני אלפי שנים היוותה העיר מקום קבורה עבור מלכי מצרים שמשלו בעיר הקדומה ממפיס. בסקארה נחשפו עד כה 17 פירמידות מצריות קדומות. האחרונה נחשפה ב-2008, והאתר עדיין נחפר.

פורנר גילה מקבץ של שברי חרסים שהושלכו באשפה, ועליהם כתב צפוף. פענוח הכתב גילה כי על החרסים נכתבו רשימות ארוכות של מלכים, שבטים וקבוצות אויבים של מצרים, כשבצמוד לשמם – קללות נמרצות... מסתבר שהמצרים נהגו לכתוב על גבי חרסים את שמות אויביהם ולגדפם, ולאחר מכן לשבור את החרסים באשפה. החרסים האלו קבלו את השם "כתבי המארות". הם בני כמעט ארבעת אלפים שנה, מזמנו של אברהם אבינו.

בזכות המנהג המצרי הזה, אנו יכולים ללמוד הרבה על העמים שחיו במזרח התיכון באותו הזמן. והנה, בין השמות נמצאים שמות של שלוש משפחות, שהמצרים כנראה כעסו עליהן מאד, והקדישו להן שורה של קללות... שמות המשפחות האלו הם: טבח, תחש, ומעכה.

בתורה מסופר לנו שאלו הם אחיינים של אברהם אבינו. כאשר הוגד לאברהם שבתואל בן נחור ילד את רבקה, הוגד לו גם כי פילגשו של נחור, ושמה ראומה, ילדה את טבח, תחש ומעכה. יתכן מאד שבנים אלו נעשו ראשי שבטים, שהאמינו באמונת בני שם, ולכן התנגשו עם המצרים, שהיו שטופים באלילות הרבה יותר. גם השם הנוסף המוזכר שם, גחם, מזוהה בכתבים ארכיאולוגיים בני הזמן.

התורה מספרת לנו גם על בניו של ישמעאל: אדבאל, משא, תימא, שבא ועיפה. את השמות האלו אנו מכירים מכתובת של מלך אשור, המספר שכבש את השבטים האלו. גם כאן, מסתבר שכל אחד מהבנים נעשה ראש שבט מפורסם שנקרא על שמו, והם החזיקו מעמד בארצות ערב, עד בוא מלכי אשור שהשמידום.

גם בני קטורה, המוזכרים בתורה: שבא, דדן, מדין, עיפה, ישבק ושוח, אינם אנונימיים בעולם המחקר. כתובות שנמצאו בארץ ערב מזכירות אותם, ואנשים מתייחסים עליהם: פלוני בן למשפחת דדן, פלוני בן לשבט ישבק.

חידה מעניינת היא גורלם של בני הפילגשים. להם נתן אברהם מתנות ושילחם אל ארץ קדם, כפי שמסופר בתורה. איפה היא ארץ קדם? מגילה מצרית עתיקה בשם מגילת שנהת מזכירה את הארץ הזו, אבל לא מזכירה היכן היא.

לפי רעיונות שהוצעו, ארץ קדם זו היא הודו, קצה המזרח. בכך מוסברת האמונה הבראהמינית, כצאצאי אברהם. אשתו של הבראהמין במיתוס ההודי היא סרווסטי, שיכול להתפרש כשיבוש של שרה. האמונה הבראהמינית היא אלילית פחות מזו של שאר האומות הקדומות, ויש בה רובד מופשט יותר. בנוסף אומרים חז"ל שהמתנות שנתן אברהם לבני הפילגשים הם שמות טומאה, ובהודו, כידוע, פורחת התעשייה הזו, של שימוש בכוחות נסתרים וכישופים.

עוד מעניין לציין כי לפי המסורת הבראהמינית, האתרוג הוא פרי מקודש, פרי גן עדן, והוא קשור לדעת ולחכמה, בדומה למסורת המובאת אצל חז"ל בשם רבי אבא, כי פרי עץ הדעת היה אתרוג.