אומה בשליחות (י"ח): קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו – הפרטים המפתיעים

כאשר נפטרה שרה אמנו הצדיקה לבית עולמה, הלך אברהם "לספוד לשרה ולבכותה". לפי מסורת קדמונינו, הוא זה שאמר עליה את השיר "אשת חיל" שנמצא בספר משלי, ושאותו אנו שרים בכל ליל שבת לכבוד עקרת הבית.

אך יחד עם הבכי וההספד, קנה אברהם לראשונה חלקת אדמה בארץ הקודש, דריסת הרגל הקניינית הראשונה של עם ישראל בארץ ישראל. חברון היתה עיר קדומה מאד בארץ ישראל. התורה מציינת שהיא קדמה בשבע שנים לצוען מצרים, בירתה של האימפריה המצרית. חברון נוסדה על ידי ארבעה ענקים, ולכן כונתה גם "קריית ארבע". נראה שהגדול שבכולם נקרא בעצמו "ארבע", על שם כל הקבוצה. בחברון היו גם רעיו של אברהם, ענר, אשכול וממרא. אך רעי אברהם לא היו חלק מתושבי העיר החתית. הם היו כנראה בעלי חוות מחוץ לעיר, כך למשל "אלוני ממרא".

בחברון גרו, לפי המתואר בתורה, בני חת. החתים היו עם גדול עצום ורב בימי קדם, אך זכרם לא נמצא בהיסטוריה. בתורה הם נזכרים הרבה פעמים, אבל עד התחלת המחקר הארכיאולוגי לא ידעו עליהם ההיסטוריונים מאומה. בשנת 1906, שלשת אלפים וחמש מאות שנה אחרי שאברהם אבינו עשה את העסקה של רכישת השדה מבני חת, חפר הארכיאולוג הגרמני הוגו וינקלר באזור הכפרון הטורקי "בועזכוי", 150 ק"מ ממזרח לאנקרה. להפתעתו היא גילה כי במקום הכפר העלוב בן זמנו, עמדה לפני אלפי שנים עיר עצומה, בירתה של ממלכה כבירה, אימפריה ששלטה על כל המזרח התיכון. וינקלר מצא לא רק את שרידי העיר, אלא גם את הארכיון שלה. הארכיון הכיל 14,000 (ארבע עשרה אלף!) מסמכים, חרותים על חרסים, מסמכים שתיעדו את האימפריה האדירה הזו, ששכחה ההיסטוריה (חוץ מהתורה).

מייסד האימפריה הוא תדחלי – לפי חלק מהפרשנויות הוא "תדעל מלך גויים", מארבעת המלכים שעמהם לחם אברהם. האימפריה הגיעה לשיאה בדיוק בזמנו של אברהם אבינו, וגם ארץ ישראל היתה מלאה המוני חתים. היא דעכה באזור זמן כניסת ישראל לארץ, עם גלי פלישה של הפלשתים.

בזכות הארכיון שהתגלה לפני כמאה שנים, אנחנו יודעים לא רק על ההיסטוריה של החתים, אלא גם על התרבות שלהם, על האמונות שלהם וגם על החוקים שלהם.

עיון בספר החוקים החיתי שופך אור על פרשת קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו מאת "בני חת". כל הדברים שנראים מוזרים במבט ראשון - הדיבורים עם הזקנים, ההשתחוויות, סימון העצים שבנחלה, הצורך לקנות את כל השדה, ההתמקחות – הכל "לפי הספר".

בחוק החתי היה מס מיוחד שבעל שדה צריך לשלם למלך, מס הנובע מן העובדה שביכולתו של בעל השדה לגדל בו גידולים שונים ולהרוויח, לבנות בה בית ולהשכירו, וכדומה. בארכיון המלכותי היתה רשימה של כל בעלי השדות. החוק החתי קובע כי מי שקונה רק חלק משדה, אינו חייב במס, בעל השדה העיקרי נושא בנטל המס. לכן אברהם, ביקש מערת קבורה בלבד, 'מערת המכפלה אשר בקצה שדהו', הוא לא היה צריך את השדה, ולא חשב להישאר להתגורר בחברון. הוא רק ידע שהמערה הזו היא מערה קדומה שבה נקברו אבות העולם, וצריכים להיקבר בה גם אבותיו של עם ישראל. אבל עפרון, לא רצה למכור את המערה בלבד, הוא רצה להפיל את נטל המס על אברהם, ולכן התעקש שאברהם יקנה את כל השדה. הוא אפילו הציג את הדבר כמתנה "השדה נתתי לך נתתיה', העיקר שיהיה שלך...".

מדוע בעת המכירה מזכירים "וכל העץ אשר בשדה"? זה חוק מעניין, שאנו מוצאים בספר החוקים החתי. בעת מכירת קרקע יש לציין את מספר העצים בשדה. מה העניין בחוק זה? ייתכן שגבולות בין קרקעות עשויים להיטשטש במקרה של אסון או מלחמה, ולכן מספר העצים המדויק עוזר לזיהוי ולתיחום הקרקע. בכל אופן, זו דרישה של החוק החתי, שלפיו נהג עפרון.

לקניין היה גם נוסח שבו היו משתמשים לפי החוק החתי. היו צריכים לבדוק שהכסף הוא "כסף מלא – עובר לסוחר", כפי שכתוב בתורה. קניין היה מתבצע מול "עם הארץ", בנוכחות של בני האזור. כיוון שלא היו שטרות קניין אישיים אז, הכתב לא היה נפוץ, הדרך לקבוע את הדברים ולפרסם אותם לדורות היתה להזמין את כל השכנים, שיראו בעצמם כיצד מתנהל הקנין באופן חוקי, ומעתה, כשישאלו אותם – הם יוכלו להגיד שהקרקע הזו שינתה בעלות.

אברהם היה אב בחכמה, והיה בקי גם בדרכי התנהלות מול "עם הארץ" החתי. הוא ידע כי ברגעים אלו, כשהוא מנהל את הדיון מול עפרון הצבוע, מתחילה מצוות ישוב ארץ ישראל, נרכשת מערת המכפלה המשמשת אבן שואבת עד ימינו אלו, ובמשך אלפי שנים כמהו אליה בניו ומסרו את נפשם כדי לזכות להתקרב אליה. גם השדה שסביב המערה משמש להתכנסויות של יהודים, לשמחות בית השואבה, ומדי שנה, בפרשת חיי שרה, מתמלא שדה המכפלה בעשרות אלפי יהודים, הממשיכים את הקשר הנצחי בין עם ישראל לארץ ישראל, שהתחיל שם, בשדה המכפלה, באותו מקום שבו התאספו עם הארץ החתי מול אברהם, הרועה הבודד. העם החתי נשכח מההיסטוריה. חוקר גרמני מצא רק במקרה את הארכיון שלו. עם ישראל חי וקיים בארץ ישראל. לנצח.